הרב מאיר דורפמן
שמעתי מהרב ישעיהו הדרי זצ״ל, ראש ישיבת הכותל, שכשרצה להסביר את ההפכים שבביטוי ׳העוז והענוה׳ סיפר את הסיפור הבא: ״כידוע, היה ה׳חזון איש׳ עניו בצורה קיצונית. והינה כשבן-גוריון נפגש עם החזון-איש, שאל אותו רה״מ: ׳לשיטתך, נניח שהמדינה תנהג על פי ההלכה, הרי יש כל כך הרבה דברים חדשים במציאות שאין בהלכה התייחסות אליהם, ונדרשת גדלות עצומה לפסוק בשאלות החדשות. האם יש בכלל בדור הזה תלמיד חכם בקנה מידה כזה, שיוכל לקחת על עצמו משימה כה כבדה?׳ השיב לו החזו״א קצרות, בלשון עדינה, שזהו תרגומה למעשה: ׳כן, אני!׳. דהיינו – כשנגיע ליום שבו זה מה שיטריד אותך, אדאג להמציא לך את הפתרונות…״.
שמעתי מהרב שלמה ברוודה זצ״ל, שסיפרה לו אחות ה׳חזון-איש׳: ״גרנו יחד באותו בית, בעלי ואני בחדר אחד, והחזו״א ואשתו בחדר השני. לכל חדר הייתה כניסה נפרדת, ובין החדרים הפרידה דלת שמעולם לא נפתחה, מלבד פעם אחת. היה זה באמצע היום, החזו״א עמד בפתח, סוער, עייף ומותש כמי שחזר מקרב. הוא נשען בשתי ידיו על מזוזות הפתח ואמר לי באכזבה: ׳הפעם מלאך המוות ניצח׳. כעבור זמן מה הגיע מישהו לבשר לחזו״א שילד חולה שהוא התבקש להתפלל בעבורו, נפטר״. ״ואני״, אמר ר׳ שלמה, ״למדתי מסיפורה שלושה דברים: א. כיצד הוא התפלל על חולים – באיזו התמסרות. ב. ׳הפעם׳, משמע שבפעמים אחרות הוא יכול היה למלאך המוות. ג. שהוא ידע אם התקבלה תפילתו או לא, עוד לפני שהגיעו להודיעו״.
הרב מאיר בר-אילן (ברלין), בנו של הנצי״ב מוולוז׳ין, מראשי ׳המזרחי׳ ומייסד האנציקלופדיה התלמודית, סיפר שהלך פעם ברחוב עם ׳העילוי ממייצ׳ט׳, ראש ישיבת הרב ריינס בלידא. הם עברו ליד בית ספר וראו בחצר נערים משחקים בכדור, קופצים ורצים. אמר לו ׳העילוי׳ בערך כך: ״מה רע היה קורה אילו גם אני, בנערותי, הייתי קצת משתובב ומשחק? בילדותי היו מציגים אותי בפני כל מי שעבר בעיירה כדי להראות את ידיעותיי בגמרא, אבל הילדות – מה תהא עליה?״.
נזכרתי בזה כשלפני כמה שנים שימשתי כחזן בקהילת הרב אריה שיינברג, שהיה איש רב פעלים, בטקסס שבארה״ב, והוא סיפר לי על אביו, שהיה מקורב לחזון-איש. הוא סיפר, כמדומני, שאחרי פטירת החזו״א שלח אביו מאמר זיכרונות, ובין היתר תיאר גם קמצוץ של מידת שובבות שהייתה בחזו״א. הוא כתב שהלך לשחות בים או בנהר עם החזו״א, וביוזמת החזו״א שיחקו והתיזו מים זה על זה, כמעשה שובבות ילדותי. לא הדפיסו את זיכרונותיו בטענה שיש בהם חוסר כבוד כלפי החזו״א, אבל אני שמעתי על כך לא רק ממנו. ואדרבה, כשנדע שיצירת מופת ענקית כמו סדרת ספרי ה׳חזון איש׳, שקשה לתאר איך נכתבה בכוח אנוש, אכן נכתבה על ידי אדם ולא על ידי מלאך – נוכל גם אנחנו ללמוד ממנו משהו.
שמעתי מהרב הדרי: ״הרב ד״ר יעקב הרצוג, בן הרב הראשי, תלמיד חכם שהיה ממעצבי מדיניות החוץ של ישראל בשנותיה הראשונות, התארח בישיבת הכותל אחרי מלחמת ששת הימים. בעומדו על גג הישיבה הוא הצביע אל עבר הר-הבית, ואמר: ׳היהודים והערבים יוכלו לגשר ביניהם ולמצוא פתרונות לכול, אבל על 500 המטרים האלו – ייפול הדבר, עליהם לא יוכלו להגיע להסכמות׳..״. כידוע, בשנת תש״ס הגיע רה״מ אהוד ברק להסכם מדיני, ובו ויתר כמעט על כל שטחי יהודה ושומרון, והגיע להסכמות בענייני ביטחון, פליטים וכו׳. נותר רק נושא הר-הבית, שלגביו הוא הציע לערבים שליטה בלעדית, אך במעמד נאמנות ולא בעלות. הם דחו את הצעתו, וההסכם כולו קרס.
