"יכול מראש חודש - תלמוד לומר....."
בהגדה כתוב "יכול מראש חודש" -יתכן והיינו אמורים להתחיל את מצוות סיפור יציאת מצריים מראש חודש ניסן ולא מחמישה עשר ניסן. נשאלת השאלה מהו הבסיס לרעיון הנ"ל?
הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה א') כותב: "מצוות עשה של התורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצריים בליל חמישה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצריים כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו."
נשאלת השאלה מדוע הרמב"ם צריך לומר שהמשמעות של "זכור" ביציאת מצריים היא כמו המשמעות של "זכור" בשבת?
הרב סולובייצ'יק מסביר שלגבי שבת אנו חושבים ומתכננים כבר מתחילת השבוע, כל יום אומרים מזמור ומציינים את הימים לקראת השבת: היום יום ראשון בשבת היום יום שני בשבת וכו'. יש אינסוף סיפורים על התייחסות חז"ל לגבי הכנותיהם לחג הפסח והכנותיהם לשבת. יתכן שיכולנו לחשוב כי כן הדבר לגבי פסח. כפי שמתחילים להתעסק עם ההכנות לשבת כבר בתחילת השבוע, בפסח יכולנו לחשוב שמתחילים לדבר ביציאת מצרים בתחילת החודש. לכן ההגדה מתייחסת לרעיון הזה וקובעת, שבעצם אין מצווה לספר ביציאת מצריים מראש חודש אלא רק מליל הסדר.
-----------------
לשון זה ("יכול מראש חודש כו'") – מקורו במכילתא.
והנה, ידוע שגם "הוה אמינא" שבתורה יש לה מקום, דמכיון שבתורה ישנו "סלקא דעתך" לענין זה, הרי בודאי שיש לו מקום רב, אף שמצד טעם מסויים אין המסקנא כן.
ובעניננו: ממ"ש "יכול מראש חודש", משמע, שאף שלמסקנא למדים מהכתוב שצריך להיות "ביום ההוא" דוקא, מ"מ, יש גם מקום רב לכך שלא יהי' צורך להמתין עד ט"ו בניסן (שאז "קיימא סיהרא באשלמותא"), אלא "יכול מראש חודש" – מיד בשעת המולד בכחו של יהודי להמשיך את הגאולה.
כלומר: אלו שיושבים באהלה של תורה ואינם שייכים לענינים אחרים כלל – בכחם לפעול בעצמם את ענין הגאולה כבר בראש חודש; אלא כיון שהכוונה היא שהגאולה תגיע לכל בני ישראל, גם לאלו העוסקים בעניני העולם – לכן צריכים להמתין עד ט"ו בניסן.
[שיחת ליל ב' דחג הפסח תשט"ז]
