לזכות רבי אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי ורעייתו היקרה
ולזכות רבי יהודה יעקב בן דינה חאשע ורעייתו היקרה
Every day we thank Hashem who is מעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי - He removes sleep from my eyes and dozing from my eyelids.
1] Why do we thank Hashem for BOTH removing SLEEP from our eyes and DOZING from our eyelids?
2] What are our eyelids only dozing while our eyes sleep?
When we sleep, two things happen.
1] We process and work through the events of our days. It is a time to rest from the daily battles and to deal and react to our circumstances. If we wouldn't sleep and process - we would go nuts.
2] We rest our weary physical bodies from life's daily toils.
The eyes are the window to the soul. It is true that when we sleep, all of our body sleeps but we emphasize our eyes because that denotes the spiritual and emotional part of ourselves that is resting. The spirit is much deeper than the body so it requires an actual deeper sleep [as opposed to the lesser dozing off].
The eyelids represent the PHYSICAL, bodily part of us that has dozed off. The eyelids protect the eyes so we mention specifically that part of the body which is closest to the spiritual aspect [because the primary aspect of man is his soul]. Just as the emotional and spiritual part of man has slept - so has the physical. But here we intone the concept of "dozing" - תנומה, because the body requires less of a rest than the more intense soul.
Thank you Hashem for giving us this dual rest and refreshing us daily!!
Let's read how the Holy Rav ztz"l puts it:
בא"י, אמ"ה, המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי.
ההכרח של השינה בא בתכונה כפולה. העיפות הנפשית, אחרי אשר מלאה חקה בעמלה החיוני, לקבל רשמים מכל הסביבה, לעבדם עבוד רוחני, ולהביאם לאוצרה הרוחני פנימה, זאת היא הגורמת לדרוש בחזקה מנוחה נפשית פנימית, להעתק מן העולם הסובב ומכל רשמיו המרעישים בחקיקתם. זאת היא הפעולה הנפשית של השינה, הבאה בעקרה ביחש להעינים, הכלי המקשר את הנפש אל כל העולם החי והרוגש אשר מסביב לו. זאת היא השינה העמוקה, הבאה מתוך תביעתה של המרגעה הנפשית. אבל עם זה מתחברת היא התביעה של התנומה, הבאת בעקב הלאות של הכח החמרי, הניכרת על האברים החיצונים, שהמקום היותר מסוים וקודם לכל האברים להיות מורגש בהם הכרח דרישה זו הם העפעפים, בתור כלים להאבר הפלאי, ראי הנשמה, העין, שעליהם שוכנת היא התנומה הקלה והחיצונה. שתי אלה יחד הן המפריעות את המשכתן של פעולות החיים הערים והרעננים, בצד הרוחני והחמרי גם יחד. הרוח המתאזר חיל ע"י מנוחת השינה וכלי הבשר המתכוננים להיות כלים מכשירי המפעלים הנכבדים לתעודת החיים, שניהם יחד מוצאים את מטרתם בברכת ד' ע"י המנוחה המבורכה של השינה, שהאדם מתחדש ע"י כבריה חדשה בכחותיו הרוחניים והחמריים. והננו מברכים ע"ז : המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי.
