דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם כֻּלָּם מְלֵאִים יִסּוּרִים, אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עוֹלָם הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים וַאֲפִלּוּ הַשָּׂרִים, אֵין לָהֶם שׁוּם עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, כִּי כָל יְמֵיהֶם כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, וְכֻלָּם מְלֵאִים טְרָדוֹת וּדְאָגוֹת וְעַצְבוּת וְיָגוֹן וַאֲנָחָה תָּמִיד, וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מְיֻחָדִים, וְאֵין גַּם אֶחָד מִכָּל הַגְּבִירִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַכֹּל כְּסֵדֶר כִּרְצוֹנוֹ תָּמִיד, וְכֻלָּם כְּאֶחָד מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת תָּמִיד, וְזֶה בָּרוּר וְיָדוּעַ לְכָל מִי שֶׁבָּקִי קְצָת בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם.
Rebbe Nachman spoke with us a number of times about the pain of this world (olam hazeh), that absolutely everyone in the world is plagued by suffering. There is not a one who has Olam HaZeh. Even the very wealthy and the privileged have no Olam HaZeh at all, because all their days are frustration and grief. They are all full of troubles, worries, misery, sadness and aggravation—always! Each one with his particular woes. And so, of all the rich and the privileged there is not a one for whom everything is always in order and as he would have it. They are all as one constantly full of suffering and worry. This is clear and known to anyone who is somewhat familiar with them and their ways.
וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, וְהָיִינוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ כָּל זֹאת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּדְמֶה עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הָעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת וְיֵשׁ לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים: עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְהוֹן רַב וְאַרְמוֹנִים גְּדוֹלִים וְכֵלִים נִפְלָאִים וְתַכְשִׁיטִין וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְכוּ' – אִם יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ הֵיטֵב, הוּא גַּם־כֵּן מָלֵא כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד בְּכַמָּה מִינֵי אֳפָנִים וְעִנְיָנִים, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לְבָאֵר זֹאת לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וּמִסְתַּכֵּל קְצָת בָּהֶם בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ב׳:כ״ג): גַּם כָל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְכוּ', וּכְתִיב: אָדָם לְעָמָל יוּלָד קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז (איוב י״ד:א׳).
We spoke of this a number of times and would see it all with our eyes. Even someone who seems to have Olam HaZeh completely, with all its pleasures—wealth, possessions, esteem, great riches, enormous palaces, amazing vessels and jewelry, and the resources of kings—if they would look at him closely, [they would see that] he, too, is always full of much frustration and grief in many different ways and matters. This is empirically obvious, and there is no need to explain it to anyone who has a brain in his head and honestly observes them a bit. It is as King Shlomo, of blessed memory, said: “Also all his days [bring] frustration and grief…” (Ecclesiastes 2:23). And it is written: “But a man is born to toil… he is short-lived and sated with anxiety” (Job 5:7 and 14:1).
וְזֶה כּוֹלֵל כָּל בְּנֵי־אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻלָּם נוֹלְדוּ לְעָמָל וּמְלֵאִים רֹגֶז וְיִסּוּרִין, וְאֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵעָמָל וְיָגוֹן הַזֶּה כִּי־אִם לִבְרֹחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.
This includes every human being in the world, from the smallest to the greatest, because all are born to toil and so are full of anxiety and suffering. Nor is there any advice or ploy through which to be spared from this toil and sadness, except by fleeing to God and being occupied with Torah.
וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר פ' יג): אָדָם לְעָמָל יוּלָד – אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁכָּל אָדָם נוֹלָד לְעָמָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִזֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ עָמָל וְיִסּוּרִין וּדְאָגוֹת הַרְבֵּה, עַל־כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – שֶׁיַּהֲפֹךְ הֶעָמָל לְעָמָל שֶׁל תּוֹרָה, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נוֹלָד שֶׁיַּעֲמֹל בַּתּוֹרָה, וְאָז אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי נִצּוֹל מֵעֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא:
This is as the Midrash brings: “But a man is born to toil”—fortunate is he whose toil is in Torah (Bereishit Rabbah 13:7). In other words, since every person is born to toil and it cannot possibly be avoided, even if he owns all the riches in the world he will certainly experience much toil, suffering and worries. And so, “a wise man has his eyes ahead of him” (Ecclesiastes 2:14). He turns the toil into the toil of Torah, which is the reason he was born—to toil in Torah. Then, fortunate is he, because he is spared the toil of this world and merits life in the World to Come.
עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הִנֵּה הַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. וְהִנֵּה עוֹלָם הַבָּא – אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַבָּא, אֶפְשָׁר יֵשׁ גַּם עוֹלָם הַזֶּה גַּם־כֵּן בְּאֵיזֶה עוֹלָם, כִּי בְּכָאן נִרְאֶה שֶׁהוּא הַגֵּיהִנֹּם, כִּי כֻלָּם מְלֵאִים יִסּוּרִים גְּדוֹלִים תָּמִיד.
The Rebbe, of blessed memory, declared: Look! Everyone says there is this world and the World to Come. Now, we believe there is a World to Come. And it is possible that an Olam HaZeh exists in some universe. But here it looks more like Gehinnom, because everyone is full of great suffering—always!
The Rebbe also said: “There is no Olam HaZeh at all!”
