כשחשבתי על העצה ללכת לציון של האדמו"ר מזוועהיל, מיד דחיתי את הרעיון:
יאללה תשחרר. עברת כבר את הגיל של סגולות וקמעות, אתה כבר לא שם. תתקדם...
אבל החלום שלי בער וכל כך רצינו והסטטיסטיקה צרחה בקול: תשכחו מזה. אתם באמת רוצים לדעת מה הסיכויים שזה יקרה? כמה שהם קטנים? אתם יודעים מול מי אתם נלחמים פה?
ובאופן רציונלי הבנתי שאם אני רוצה להגשים את החלום הזה בדרך הטבע. אם אנחנו רוצים, אנחנו אשכרה צריכים נס. אבל נס ענק!
ושוב נתקלתי ושמעתי את הסגולה המופלאה כי כל העולה על קברו בימי שני וחמישי וביום שני שאחריו, ברצף שלושה ימים יזכה לישועות רבות בכל עניין ועניין.
ודפיקות בלב וההבנה שבעצם אין לי מה להפסיד ואולי בכל זאת ננסה ולפני שהציניות שלי הרימה את ראשה מצאתי את עצמי מגיע לקבר ביום שני ואז ביום חמישי ושוב ביום שני, מסתכל על השלטים והמודעות: "הגעתי ונושעתי" ולא באמת מאמין שמשהו מכל הסיפור הזה קשור אליי. אלינו.
ובכיתי על הציון וביקשתי מכל מי שרק יכולתי לבקש ויצאתי מהציון עם תחושה שאני את שלי עשיתי ועכשיו תור הקב"ה להיכנס לתמונה וה' יעשה הטוב בעיניו.
וכעבור זמן קצר נפקדנו וזכינו בבן בריא ושלם...
אז הנה, קיימתי את מה שמוטל עליי וכתבתי בפני כולם את הנס האישי שנעשה לנו עם הציון הקדוש של האדמו"ר רבי גדליהו משה מזוועהיל זיע"א וכל אחד שיעשה עם זה מה שהוא רוצה.
