גבול האחדות

"ישראל הם עלולים יותר לפירוד ומחלוקת מכל אומה, מפני שריבוי הצביונים שמתחלקים בעמים רבים כלולים בישראל ביחוד, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". וטעם הדבר הוא שנהיה יכולים להיות לעולם עם לבדד מבלי להתערב בין העמים, ע"כ לא יחסרו בנו כל הנטיות של כל הכשרונות, "כרכא דכולה ביה, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו, שנאמר: ממנו פנה ממנו יתד וגו". ע"כ צריכה התורה כולה שמכללת את הכלל כולו בכל שיווי ארחות החיים, להיות לתריס מפני הפירוד. ע"כ שינויי דעות בכמה ענינים רוחניים וחומריים אינו מעכב, ואדרבא מועיל מכל הטיפוסים יצא הדבר טוב הכללי, אלא שהכל צריכים להתאחד בנוגע לכללות קיומה של תורה. ומי שחושב שריבוי הצבעונים צריך להכליל ג"כ אותו הצביון של רשעים המוחלטים, הכופרים ופורקי עול בגלוי, הוא טועה, וע"ז אמרה ברוריא למינא: "רוני עקרה דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו", פי אע"פ שריבוי הכחות יפה לאומה, הוא רק כשיתאחדו באותו השורש שבו תלוי קיום האומה, ובישראל צריכים שיתאחדו בתורה וקיומה".