א. שמות יט' – ומשה עלה אל הא-להים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.. ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. רש"י - סגלה - אוצר חביב.. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת. כי לי כל הארץ - והם בעיני ולפני לכלום.
ב. ישעיהו מ' - הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו.. כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו. רש"י - העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו.. כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו. תפילת שחרית – הן גוים כמר מדלי.. אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך.. שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד.
ג. פנקסי הראי"ה ח"ג פנקס טו' נה' - אי אפשר שישראל יתקנו העולם, כי אם בהפרדם מעמים, וכמש"כ ואבדיל אתכם מן העמים. והיינו, כמש"כ ואתם תהיו לממלכת כהנים וגוי קדוש כי לי כל הארץ, ולכאורה אין זה טעם על זה דאדרבה הרי פסל הכל ובחר בישראל, אלא שישראל יתקנו הכל, וישמח ד' במעשיו. וזה אי אפשר, כי אם כשיהיו קדושים, דהיינו מופרשים ומובדלים. ומצד כי לי כל הארץ וצריכים לחזור לי כמו שירדו, על כן תהיו אתם הכהנים, המקריבים את הכוחות שנתרחקו. אבל אין אתם פועלים, כי אם ע"י קדושה והפרשה שלכם ממי שאתם צריכים לתקנם.
ד. ספורנו - והייתם לי סגלה מכל העמים. אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם (אבות ג, יד) מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכלם. כי לי כל הארץ. וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.
ה. משך חכמה - יעויין בסוף מנחות, קרו ליה אלהה דאלהה. הנה מכירים השם יתברך אבל משתתפים אחרים.. וזה שיקרה שבני ישראל מושפלים ונרדפים, אכן אם היו נושעים לעולם באמת, אז השכילו כל העמים שה' אחד ושמו אחד ויזנחו עצביהם ופסיליהם ויעשו שכם אחד לבא אל האמת. לכן אמרו "וכל החיים יודוך סלה ויהללו את שמך באמת" - אימתי יגיעו לזה? בזמן ש"הא-ל ישועתנו ועזרתנו סלה" - שלא יראה בשום השפלה לעובדי א-ל אמת. וזה ביאור הכתוב (תהלים קיז, א): "הללו את השם כל האומים" - בשביל שבאתם לידיעת האמת ולעבוד ה' שהוא לבדו המשגיח והמהוה כל.. בשביל זה שאתם רואים "כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם". וזה שאמר שתראו להיות מקושר להשם יתברך באופן שתהיו סגולתו, עד כי מזה יבואו כל העמים להכיר השם יתברך, ויהיה "לי כל הארץ".
ו. דברים יא' - ארץ אשר ה' א-להיך דרש אתה. רש"י - והלא אף כל הארצות הוא דורש.. אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה.
ז. הראי"ה קוק, קובץ ז' קיא' - אצל כל האומות, הרוח האוניברסלי הכללי השוכן בקרבם מצד כללות רוח האדם, והרוח הלאומי הפרטי החי בהם, הם דברים סותרים זה את זה, וכשזה קם זה נופל, וכל אחד משיג את גבול חבירו. מה שאין כן בישראל, בתוכיותו חונה רוח עליון, כפול בכפילה איכותית, ומאוחד באחדות מוחלטה, שיש בו התוכן הלאומי ברוחניותו היותר עזיזה, בשאיפותיו היותר מבולטות, והרוח האוניברסלי גם כן בכל מילואו בכל אורו וטובו. והוא מכיר במעמקיו שהחטיבות הלאומית שלו היא גם כן תכונה אוניברסלית, וענין מלא בעד כל העולם כולו, והוא מתרחב והולך על כללות היקום כולו בכל הרחבתו.
ח. רמב"ן - "סגולה" דבקות, כי לי הארץ הנקראת כל, כמו שפירשתי בפסוק וה' ברך את אברהם בכל. והמשכיל יבין.
ט. בראשית כד' - ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. רמב"ן - ..אחרים חדשו.. ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי 'בכל' תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא 'כל', מפני שהיא יסוד הכל.. ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה.. והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל.. בעבור שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת..
י. אם הבנים שמחה פ"ג נו'-נט' - במדרש עה"פ: אתם ניצבים היום כולכם.. שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם אגודה אחת. נז. באמונה ידעתי, כי הכל יתמהו.. ואיך אפשר לכלול ולקבץ את כל ישראל.. בכנופיא אחת?.. נח. העיר ה' את ליבי.. איך להביא בפועל את כל העם הקדוש ישראל, לאחדות אחת.. והוא לבחור במצוה אחת.. שיתעסקו בה כל ישראל מקטן ועד גדול.. נבחור נא מצווה זו של ישוב הארץ, להתעסק בה כולנו יחד, כל נפש ישראל שחי בעולם, ועל ידה, אנחנו נעשה גוי אחד בארץ, ותחזור האחדות בישראל למקומה.. ונזכה לגאולה שלימה. נט. דשאר מצוות התורה אינן מסוגלות כלל לעשותינו לגוי אחד אלא רק מצות ישיבת הארץ לחוד.
יא. אגרות הראי"ה שיא' – ע"י מה שנחזק את הישוב ההולך ואור בעזרת ד', ויתרבו אחינו העולים לישב את ארץ הקודש, יצמח אור גאולה וישועה, וסוף כל המורדים והפושעים לשוב בתשובה שלמה, מתוך אהבה ושמחה, על ידי שפע קדושת ארץ הקודש שתשפיע עליהם, על ידי סיוען של ת"ח עובדי ד' ואוהבי ישראל באמת, שיתהלכו עמהם בנחת ואהבה.
יב. אורות ישראל ותחיתו ל' - החוש הרוחני רואה אבוקת ישראל עולה, מארץ ישראל פורח הכל. אוצר גרעיני הנשמות של כל ישראל שמה הוא, "מציון מכלל יפי". כל יחיד ויחיד שבישראל יש לו גרעינו בארץ ישראל, שהוא עצור בפנימיות רוחו בעוצם תשוקה ואהבה, אם היא גלויה או מסותרת זהו רק חלוק דרגאי, אבל הקישור הנשמתי ישנו.
