וכך סיפר הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר, כפי שמופיע בספר 'רבי משה מרדכי':
בתקופת מערכת הבחירות הקשה של "דגל התורה", כאשר כל קול היה חשוב, והלעג וההפרעות מסביב עלו למעלה ראש, היתה המערכת זקוקה כמובן להרבה כסף, כי אם אין כסף - אין פעילות, אין קולות ואין מנדטים... ואכן כזה היה המצב העגום, אין כסף.
באחד הימים הלא-קלים הללו, פוגש רבנו ברחוב וילקומירר באברך פלוני יקר מאד, אשר את נפשו הוא חייב למרן הרב שך, באשר הוא היה בעבר חילוני גמור, ומרן זיע"א החזירו בתשובה ועשאו לבן תורה מובהק. סח האברך לרבנו, שעולה הוא כעת אל מרן ראש הישיבה עם סכום עתק של כסף, שנפל לו בירושה באותם ימים והוא אינו זקוק לו כעת, ובדעתו להציע לראש הישיבה את הכסף כהלואה עבור מערכת הבחירות. רבנו ביקש מהאברך שיואיל לסור אליו בדרכו חזור משם, כי משתוקק הוא לשמוע כיצד התגלגלו הדברים...
כשחזר, היה נרגש עד עומק נפשו, וסיפר דברים כהוייתם: באתי לראש הישיבה, הנחתי את הכסף, ואמרתי שברצוני למסור זאת כהלואה. הראש-ישיבה לא הרהר לרגע, ואמר: תקח את זה מיד בחזרה, אף אחד אינו יכול להיות אחראי לפרעון החוב!...
(מתוך 'רבי משה מרדכי')
