Food is a metaphor for life. Externals and colors that attract the eye, odors that get one to salivate, delicious spices, promises of great pleasure. But then you get to matza. Ahhhh - those large Jew-crackers that cost insane amounts of money [and they are worth it]. They heal body and soul. How?
No fluff. No funky colors or designs. No additives. Nothing fancy. No shtick. Just flour, water, a quick few minutes in the oven and what do you get? A large, not incredibly great tasting, cracker.
But PASHUT. Simple. The thing itself. The essence. No cosmetics. No flavorings.
Says the Maharal:
...ולא היתה הגאולה מצד העולם הזה, שהוא עולם המורכב, רק מצד עולם העליון הפשוט, ולפיכך צוה לאכול מצה לחם עוני שהוא לחם הפשוט, שהרי אין בו דבר רק עצם פשוט, כי לשון מצה בא על דבר שהוא פשוט, כמו שנקרא העור שהוא פשוט דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ, והוא עור פשוט בשם מצה... דמיון זה כהן גדול משמש בכל ימי השנה בבגדי זהב, וביום הכפורים בבגדי לבן לפני ולפנים, וזהו בשביל שהוא קונה מדריגה עליונה, שהרי היה נכנס לפני ולפנים, יש לו לסלק ממדריגות עולם הזה שמדריגתו אינו פשוט, ולכך יש לו לשמש בכל השנה בבגדי זהב בחוץ, אבל כשנכנס לפני ולפנים יש לו לשמש בבגדי לבן, לפי מעלת המדריגה שנכנס לשם, כי בגדי לבן הם פשוטים... וכל מדריגה העליונה יש בה פשיטות... (גבורות ה' פרק נא)
