Wednesday, September 30, 2020
Expectations
Telling People What they Want To Hear
The Power Of A My-seh
Teshuva Is Hard To Maintain
Exceptionally Talented People
Self Interest
The Power Of A Good Kashya!
Read Aloud!
וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו, מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח [שו"ע יו"ד רמ"ו כ"ב]
Safek Bracha - Tumtum - Sukkah - Krias Shma - Eating Outside The Sukkah
Learn Despite Hardship
Rebbe Akiva Eiger ztz"l said about himself that from the age of 15-16 he has learned and taught in great physical pain. If you have ever learned the chiddushim of Rebbe Akiva Eier you can appreciate that there is nothing like it and it was all written while seriously ill. [He was so careful about mikva, he would break through ice and dip!!!]
WOW!
Rav Shmuel Vosner once came to the Chazon Ish who was writhing in pain from an earache. He told the young Rav Vosner that from the age of 18 he has been ill. Sometimes the Chazon Ish wrote that he can't look up a certain sefer not b/c he didn't have it but b/c he didn't have the strength to get up take it down from the shelf!!
The Brisker Rov suffered from serious asthma and other conditions.
The great Gaon Rav Meir Don Plotzki, the Kli Chemdah, suffered from cancer for over 30 years!
Lesson: NO EXCUSES!! These giants and gedolei Torah didn't stop learning or serving Hashem, despite their intense physical and emotional distress.
A Mother
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי
חוה הוא צורת פיעל של ״חיה״, ופירושו: הנותנת חיים. אדם הראשון
התבשר זה עתה, שהוא עתיד למות, ושאשתו תוליד לו בנים; על כן קרא את שמה ״חוה״, שכן
היא הנותנת חיים לכל חי. הפרט ימות, אך האנושות תמשיך לחיות; ובזכות האשה, ימשיך
גם האיש את חייו דרך צאצאיו.
אדם הראשון יכל לכעוס על אשתו על שמחמתה גורש מגן עדן; אך הוא קרא לה
על שם הגדול שבתפקידיה! אמנם נגזר עליו עצבון; גם עליה נגזר עצבון; אך הזכות שזכתה
בתמורה לעצבונה, גדולה יותר. היא מצילה ממוות ונותנת חיים; ועל ידה נתעלה האדם מן
המוות.
יש לשים לב, שאדם הראשון אינו קורא לה ״חיה״, אלא ״חוה״. ״חוה״ מציין
תמיד נתינת חיים רוחניים: ״יְחַוֶּה דָּעַת״ (תהלים יט, ג), ״אֲחַוְךָ״ (איוב טו, יז). האשה היא מכל הבחינות ״אֵם״, בבחינת ״אִם״ – תנאי מעכב; לא רק לחיים
הגופניים, אלא גם לחיים הרוחניים והרגשיים. היא הנותנת חיים לדור הבא, כדי שימשיך
למלא את ייעוד האדם.
"היתה" מתייחס כאן אל התפקיד שנועד לאשה.
רש"ר הירש
Tuesday, September 29, 2020
Baby Bitten By A Leech - In Serious Condition
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר
לְדָוִד. (ב) יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
(ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. (ד) יִזְכֹּר כָּל
מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. (ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל
עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. (ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל
יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. (ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ
יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. (ח)
אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ
נַזְכִּיר. (ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד.
(י) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
Happy Under All Circumstances
סיפר לי בעל המעשה אשר היו לו צרות הרבה רח"ל , ונכנס להגאון רבי
שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ושפך בפניו ליבו, נענה לו הגרש "ז ואמר, כי
מכיר הוא יהודי שהוצרך לעבור ניתוח ומני אז אינו שומע באוזן אחת, גם אלמן הוא ל"ע, ובנוסף לכך יש לו ג' ילדים שלא זכו לפרי בטן ,
ומכל מקום שרוי הוא תמיד בשמחה ובכל עת פניו שוחקות ומחייכות , אמר לו הלה שאינו
מאמין שיתכן כדבר הזה , שוב חזר בפניו הגרש "ז על דבריו והלה עמד על שלו שאי
אפשר שיהיה כן, עד שאמר לו הגרש "ז , יהודי זה עומד בפניך עתה ומדבר עמך...
Who Is אני?
|
הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָֽאֹתֹ֧ת וְהַמֹּֽפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם:
וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהֹוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
וָֽאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹא־בָֽלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ:
לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֨עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
The whole section is Moshe talking to the Jewish people so why does he conclude אני ה' א-להיכם?
כי אני ה״א – אחרי שפרשה זו לא
התחילה בלשון וידבר ה׳ א״מ, רק ויקרא ויאמר אליהם, ובכל הפרשה ידבר ממנו ית׳ בלשון
נסתר, אשר עשה ה׳. ולא נתן ה׳ לכם, מהו שאמר כאן אני ה״א ? ה״ל להסב הדבור בלשון
נסתר ולומר כי הוא ה״א.
ונ״ל שאין מלת אני כאן כבשאר מקומות להוראת הגוף המדבר בעד עצמו
(איך), אבל הוא שם הש״י, כמאמרם (סוכה מ״ה) אני והו הושיעה נא, דלדעת ר״י לא אמרו בהקפתם אנא ה׳ הושיעה נא רק אנא
אני והו הושיעה נא, וכבר הרחיבו המחברים לבאר מעט סתרי שני השמות האלה (ע״ש רש״י).
ובמכדרשב״י (זהר בבשלח נ״ב א׳) גופא דאילנא אני אל״ף נו״ן יו״ד. וכבר אמרו שעל
כוונה זו אמר הלל (סוכה נ״ג) אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, למקום שאני אוהב רגלי
מוליכות אותי, ובמכדרשב״י (זהר בלקוטים דח״ר די״ב) שכינתא דאקרי אני ומזה אמר הלל
בספ״א דאבות אם אני לי מי לי, ועל כוונה זו פי׳ מאמר בהאזינו ראו עתה כי אני אני
הוא, ששניהם שמות כלשון אני והו, כמ״ש הרב״ח שם, וטעמו ע״ד הפשט אני הוא ששמי אני.
והגר״א בשה״ש אמר דשני שמות אלו אני והו הם ראשים וכללים לכל שבעים שמות. והם
באמצע השבעים, והם כוללים אותם הראשון מלמעלה עד חציו, והשני מחציו ולמעלה.
ולקרב את הדבר ע״ד הפשט לכנות את הש״י בשם אני, נ״ל, אחרי שימת לב על
עיקר הוראת מלת אני אשר יורה על האדם המדבר בעד עצמו, שאמר בו הרש״פ שהוא מגזרת אן
שהוא מלת השאלה אל הגבול שאליו (וואָהין), כמו אן הלכתם (שמואל א יו״ד), עד אן
תמלל אלה (איוב ח׳),
והתחבר למלת אן יו״ד הכנוי המדבר בעדו, כמו ידי רגלי, ומזה נעשה מלת
אני, ומובנו אן שלי (מיין אייגנעס וואָהין), מכנוי פאסעסיף, כי ענין ההכרה והידיעה
הוא התנועעות למה שחוץ ממנו, ובפגעו בו אז יכירנו מהו ואיך הוא, ואין המכיר נפעל
מן הדבר הניכר אבל הוא הפועל והדבר הניכר הוא הנפעל, כי תמיד תנועת ההכרה קודמת
למעשה ההכרה הידיעה, וזהו בזמן שהדבר הניכר דבר שחוץ ממנו, אבל המכיר ויודע א״ע
הרי הוא עצמו הגבול שאליו תנועת הכרתו. בזה יאמר המכיר את עצמו על עצמו אני, כלומר
נושא שכח הכרתו נוטה לעצמו (רעציפראָקום). עכ״ד. לדברי אלה לא יתכן לומר באמת מלת
אני רק העליון ית׳ לא האדם, כי עצם האדם הוא הנפש, והגוף איננו רק המקרה הדבוק
בעצם, וכל יכולת השגת האדם בלתי מתפשטת רק על אכיות הדברים לא על עצמותם, כי עצם
כל הדברים לעוצם דקותו ופשטותו אין אנו ב״ו יכולים להכירו בשום אופן, כי אם ישאלנו
אדם בד״מ עצם האש מה הוא, אין בידינו להשיב רק שהוא דבר רוחני המאיר המחמם והשורף,
ואלה הסימנים וכיוצא בהם אינם רק איכיות האש לא עצם האש, כי עצם האש מה הוא לא
ידענו להשיבו, אף כי הדבר השוכן בקרבנו ושאנו מרגישים הרגשה ברורה והוא הנפש שלנו,
אין אנו באים בו לעולם אל ידיעת עצמותו, וכל מה שנשתדל לקרב לנו ממנו אל הציור ע״י
שנאמר, שהנפש הוא הכח היודע המכיר המשכיל והרוצה וכדומה לאלה, כ״ז איננו רק איכיות
הנפש, אבל עצם הנפש עדיין לא ידע מה הוא, ואחרי שהמכוון במלת אני הוא (לפי המבואר)
נושא שכח תנועת הכרתו נוטה לעצמו, ואחרי שהכרתו א״ע הוא בלתי אפשרי לאדם, א״כ
כשיאמר מלת אני, איננו בדרך האמת כ״א בדרך מושאל, אמנם הוא ית׳ היודע את עצמותו
הוא הוא באמת הנושא שהכרתו נוטה לעצמו, ויוכל לומר באמת על עצמו אני, לכן שפיר
נופל עליו שם אני. ודי בזה למשכיל. עמ״ש בזה בהאזינו אני אני הוא. וע׳ פ׳ אחרי
ואמרת אליהם, ובמ״ש ר״פ וארא וידעתם כי אני ה׳.
הכתב והקבלה דברים כ"ט ה
The Ohr Hachaim And Contemporary Stars
I am trying to figure out how to get the likes of the Ohr Hachaim Hakodash and the Sfas Emes to be a fraction as popular as Yishai Ribo.
Nothing against Yishai. Just think that there are other no less important personalities.
Where Are The Second Luchos And Mechila In Our Tefilla??
Rashi tells us that on Yom Kippur, Moshe received the second luchos and we were forgiven for cheyt ha-egel [which explains why it is the day of atonement].
ואתנפל
לפני ה' כראשונה ארבעים יום – שנאמר: "ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד
חטאתכם" (שמות לב ל). באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בכ"ט
באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל ואמר לו למשה
(דברים י א) פסל לך שני לוחות, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו
ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד כ) סלחתי כדברך. לכך
הוקבע למחילה ולסליחה.
I heard a huuuuuge kashya- how come this is not mentioned in our tfilla AT ALL???
A wonder!!
Monday, September 28, 2020
Source For Kiddush Beis Din
The Gemara [Bava Basra 121a] learns from the pasuk "וידבר ה' את מועדי השם" that only Moadim require Kiddush Beis Din and not Shabbos.
The Rashbam there [ד"ה שבת בראשית] STRANGELY says that this law is derived from the extra words מועדי השם. It could have said "אלה אשר תקראו אותם מקראי קודש" but instead says "אלה מועדי השם אשר תקראו אותם מקראי קודש". The extra מועדי השם teach that only מועדי השם need Kiddush Beis Din and not Shabbos. But that is a DIFFERENT pasuk than the Gemara uses??
THIS is what got me stuck Motzei YK as I prepare for Succos....
Sunday, September 27, 2020
Confession
I would like to make a confession and talk a bit about confession:
My confession - I feel inadequate. Not that I have low self esteem. I feel very good about myself. For the most part. But I almost always feel inadequate in my dealings with others. I often feel that I didn't say the right thing, do the right thing, do enough etc. Others confirm this and I have found that people are sometimes disappointed with me - which makes me feel yet worse. Even when they are not, since people will rarely say anything, I often wonder and suspect that I disappointed them. That is in my dealings with others. When it comes to my dealings with Hashem I certainly feel inadequate. I waste too much time, I don't learn enough, daven well enough etc. etc.
That is my public confession.
Confession in general: The GREAT thing abt. vidui, confession, is that it allows us to feel AWE-SOME about feeling inadequate. If we feel that we are perfect beings, that we always do things as we should, then the whole thing is a farce. We don't want THAT!
There used to be a popular book "I'm OK You're OK". I have another title: "I'm NOT OK And That's OK!!! OK??"
Politicians spend a lot of time and effort convincing people of their near infallibility. In public discourse, the finger is almost always pointed elsewhere. It is Trump's fault, Cuomo's fault, DeBlasio's fault, the Democrat's fault, China's fault, white people's fault, black people's fault, the list goes on. BLAME BLAME BLAME. This is bad chinuch for us. אחת בשנה [the Torah term for Yom Kippur] - once a year, we have a GREAT opportunity. It is MYYYYYYYYY FAULT. ELCHONON BEN HENNA MIRIAM BAS ALTA CHANA! That guy. The bearded-skinny-jokester from Manhattan-Jerusalem-Givat-Zev. And that is PER-FECT. Exactly as it is supposed to be. It feels SUPER to be a LOSER. ICH BIN A LUUUUUUUZERRRRRR - AND PROUD OF IT!!!
That is CLEANSING!
Of course, I will try to be better this year. I will try to daven with more kavana, get into learning, stop speaking dvarim bteilim, be a better son-husband-father-friend. Less narcissism, more love for others. SO MUCH TO IMPROVE ON!!! But in the meantime, I REJOICE in acknowledging my inadequacies in ALL areas. THAT is the avodas ha-yom. To feel GREAT about how much we are falling short of our potential. The Mishna says that the BEST day of the year is Yom Kippur. Not Purim. Not Succos. Not Super Bowl Sunday or my birthday. The somber Yom Kippur is the BEST [w/ Tu b'av] day of the year.
So let us celebrate our failings [with a lot of OOOOYYYYY coupled with JOOYYY] and then get to the business of rectifying them.
Much love,
In all inadequacy, shortcoming and failure,
Me😊
Saturday, September 26, 2020
MECHILLLAAAAHHHH!!!!!
I ASK THAT IF ANYONE HAS ANY COMPLAINTS AGAINST ME FOR OFFENDING OR HURTING THEM IN ANY WAY THAT YOU PLEASE CONTACT ME SO THAT I CAN ASK YOU PERSONALLY FOR FORGIVENESS.
IN GENERAL - I ASK ANYONE FOR FORGIVENESS FOR ANYTHING I WROTE OR SAID OR DID THAT MIGHT HAVE CAUSED YOU ANY PAIN.
THANK YOU!!
Self-Control
Willpower
Why No Moshiach ?
The Klausenberger Rebbe quotes in the name of Tzadikim whose fault it is that the Geula has not yet come:
שעיקר סיבת עיכוב הגאולה ואורך הגלות המר הנה הוא לא בגלל אנשים שהם
רחוקים מתורה ומצוות אלא מפני אלו ששומרים תורה ומצוות שלא שומרים כראוי.
Connecting To The Yechida
I CAN'T believe it but it is TRUE! Erev Yom Kippur is upon us! Ready or Not! [I am on the "Not" team"].
I would like to share a story that I read as a young boy that had a profound effect on me. It is from the fabulous book "Hasidic Tales Of The Holocaust" by Yaffa Eliach and was told by the Bluzhever Rebbe ztz"l Rav Yisrael Spira.
In the Janowska Concentration Camp, there was a Jewish brigadier (a foreman of a brigade) from Lvov by the name of Schneeweiss, one of those people one stays away from if he values his life. He had known Rabbi Israel Spira in Lemberg (Lvov), but was not aware that the latter was an inmate at the Janowska Road Camp. Only a handful of Chassidim who were close to the rabbi knew the rabbi’s identity and they kept it secret. The season of the Jewish holidays was approaching. As the date of Yom Kippur was nearing, the fears in the camp mounted. Everyone knew that the sadistic Germans especially liked to use Jewish holidays as days for inflicting terror and death. It was the eve of Yom Kippur. The tensions and the fears were at their height.
A few Chassidim came to the Rabbi of Bluzhov and asked him to approach Schneeweiss and request that on Yom Kippur his group not be assigned to any of the thirty-nine main categories of work, so that their transgression of the law by working on Yom Kippur would not be a major one. The rabbi was very moved by the request of his Chassidim and despite his fears, for he would have to disclose his identity, went to Schneeweiss. He knew quite well that Schneeweiss did not have much respect for Jewish tradition. Even prior to the outbreak of World War II, he had publicly violated the Jewish holidays and transgressed against Jewish law. Here in Janowska, he was a cruel man who knew no mercy.
With a heavy heart, the rabbi went before Schneeweiss. “You probably remember me. I am the Rabbi of Pruchnik, Rabbi Israel Spira.” Schneeweiss did not respond. “You are a Jew like myself,” the rabbi continued. “Tonight is Kol Nidrei night. There is a small group of young Jews who do not want to transgress any of the thirty-nine main categories of work. It means everything to them. It is the essence of their existence. Can you do something about it? Can you help?”
The rabbi noticed that a hidden shiver went through Schneeweiss as he listened to the rabbi’s strange request. The rabbi took Schneeweiss’s hand and said, “I promise you, as long as you live, it will be a good life. I beg you to do it for us so that we may still find some dignity in our humiliating existence.” The stern face of Schneeweiss changed. For the first time since his arrival at Janowska, there was a human spark in it. “Tonight I can’t do a thing.” said Schneeweiss, the first words he had uttered since the rabbi had come to him. “I have no jurisdiction over the night brigade. But tomorrow, on Yom Kippur, I will do for you whatever I can.” The rabbi shook Schneeweiss’s hand in gratitude and left.
That night, Kol Nidrei night, they were taken to work near the Lvov cemetery. To this very day, the rabbi has scars from the beatings of that night. They returned to their barracks at one o’clock in the morning exhausted, beaten, with blood flowing from fresh wounds. The rabbi was trying to make his way to his bed, one level of a five-tiered bunk bed made of a few wooden planks covered with straw. Vivid images from the past, of Yom Kippur at home with his family and Chassidim, passed before his tear-filled eyes that wretched night at Janowska. Suddenly the door opened and into the barracks came a young Chassid named Ben-Zion. “Rabbi, we must recite Kol Nidrei.” “Who can say Kol Nidrei now?” the rabbi replied. “The people can’t even stand on their feet.” “Rabbi, I used to pray in your shtibel. Do you remember the tune?” In the darkness of the barracks, among tens of hungry, beaten, exhausted Jews, a melody was heard, the soothing, comforting melody of Yom Kippur, as Ben-Zion chanted a prayer… And may the entire congregation of the children of Israel, as well as the proselyte who dwells among them, be forgiven, for all the people acted unwittingly. “Rabbi, the heart wants to hear a prayer, we must say Kol Nidrei…”
As Ben-Zion was talking to the rabbi, about twenty men gathered around them. How could he refuse? He took out his prayer shawl, which he kept hidden underneath the straw on his bunk bed, and was about to begin to chant the Kol Nidrei. No one knew how, but the news spread fast: In Barrack Number 12 they were chanting the Kol Nidrei. In the dark shadows of the Janowska barracks one could see dark shapes against the barrack walls as they made their way to Barracks Number 12. They recited with the rabbi whatever they could recall from memory. When they reached the prayer, Hear our voice, O L-rd our G-d; have pity and compassion… their voices were drowned in tears. In the morning, the rabbi and a small group of young Chassidim were summoned to Schneeweiss’s cottage. “I heard that you prayed last night. I don’t believe in prayers,” Schneeweiss told them. “On principle, I even oppose them. But I admire your courage. For you all know well that the penalty for prayer in Janowska is death.” With that, he motioned them to follow him. He took them to the S.S. Quarters in the camp, to a large wooden house. “You fellows will shine the floor without any polish or wax. And you, rabbi, will clean the windows with dry rags, so that you will not transgress any of the thirty-nine major categories of work.” He left the room abruptly without saying another word. The rabbi was standing on a ladder with rags in his hand, cleaning the huge windows while chanting prayers, and his companions were on the floor polishing the wood and praying with him.
“The floor was wet with our tears. You can imagine the prayers of that Yom Kippur,” said the rabbi to the Chassidim who were listening to his tale while he was wiping away a tear. At about twelve o’clock noon, the door opened wide and into the room stormed two angels of death, S.S. men in their black uniforms, may their names be obliterated. They were followed by a food cart filled to capacity.
“Noontime, time to eat bread, soup, and meat,” announced one of the two S.S. Men. The room was filled with an aroma of freshly cooked food, such food as they had not seen since the German occupation: white bread, steaming hot vegetable soup, and huge portions of meat. The tall S.S. man commanded in a high-pitched voice, “You must eat immediately, otherwise you will be shot on the spot!” None of them moved. The rabbi remained on the ladder, the Chassidim on the floor. The German repeated the orders. The rabbi and the Chassidim remained glued to their places. The S.S. men called in Schneeweiss. “Schneeweiss, if the dirty dogs refuse to eat, I will kill you along with them.”
Schneeweiss pulled himself to attention, looked the German directly in the eyes, and said in a very quiet tone, “We Jews do not eat today. Today is Yom Kippur, our most holy day, the Day of Atonement.” “You don’t understand, Jewish dog,” roared the taller of the two. “I command you in the name of the Fuhrer and the Third Reich, fress!” Schneeweiss, composed, his head high, repeated the same answer. “We Jews obey the law of our tradition. Today is Yom Kippur, a day of fasting.” The German took out his revolver from its holster and pointed it at Schneeweiss’s temple. Schneeweiss remained calm. He stood still, at attention, his head high. A shot pierced the room. Schneeweiss fell. On the freshly polished floor, a puddle of blood was growing bigger and bigger. The rabbi and the Chassidim stood as if frozen in their places. They could not believe what their eyes had just witnessed. Schneeweiss, the man who in the past had publicly transgressed against the Jewish tradition, had sanctified G-d’s name publicly and died a martyr’s death for the sake of Jewish honor. “Only then, on that Yom Kippur day in Janowska,” said the rabbi to his Chassidim, “did I understand the meaning of the statement in the Talmud: Even the transgressors in Israel are as full of good deeds as a pomegranate is filled with seeds.”
What happened here? How did this renegade Jew suddenly become a Tzadik?
It has already been pointed out that the holiest day of the year, itzumo shel yom, touches and awakes the core essence – the pintele Yid – of every Jew, even it is completely dormant. The Mekubalim and Tzadikim call it "yechida" of the soul – the root center of a Jewish neshama, which is revealed on the one day a year, achas b’shana, when the oneness (achas) of the Divine and of the yechida shines forth. Schneeweiss connected to his yechida.
Beloved friends!!! May we all merit to have a Gmar Chasima Tova and be written in the book of life, health, prosperity and ONLY good things!!!
Bi-ahava,
Me
Meet A Tzadik
SHALOM SWEEETEST FRIENDS!!!!
Back in the previous century lived a man/angel named Rav Yitzchak Hakohen Hoberman. He was born in Europe and then moved to Israel and established his residence [in very sparse conditions] in Raanana [before it became the only American State surrounded on all four borders by Israel]. He became known the "Hatzadik Mi-Raanana" and was renowned as a great Talmid Chochom, Kabbalist and miracle worker.
He promised that he will intercede to Hashem on behalf of those who learn his sefarim ["בן לאושרי"] and make sure that they are blessed.
I thought that it was a good deal [I could use some yeshuos, as I am sure you can as well], so I try to learn his sefarim. [A "shout out" to Rav Aharon Bina Shlita who introduced me to him when he showed me his set of בן אושרי and told me that the Tzadik said that even having the sefarim in your home is a segulah for good things].
My "LUCK", I found this shiur on line about aseres yemei teshuva and shabbos shuva, so I thought I would send the link and all who want to listen can do so.
https://www.yutorah.org/sidebar/lecture.cfm/971785/rabbi-ally-ehrman/the-tzadik-from-raanana-on-aseres-yemei-teshuva-and-shabbos-shuva/
Have a SWEET SHABBOS and may all of your wishes be fulfilled for the best!!!
Bi-ahava
Me
Friday, September 25, 2020
We need your tefillos!!!
Back at home - over 8,000 new cases. Over 700 in critical condition.
PRAYYYYY!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
Avoda Zara At RBG'S Funeral
They are showing Ruth Bader Ginsburg's funeral. People are walking by her casket in a room filled with statues and crossing themselves רח"ל.
She never accepted Yoshke as her savior [BARUCH HASHEM - that far she didn't stray] so these idolators should keep their crossing to themselves. She was a Jew, the daughter of Jews, whose parents were Jews, children of devout Jews who would DIE before crossing themselves. On receiving an award from the Genesis Prize Foundation in 2018, she said: “I am a judge, raised and proud of being a Jew. The demand for justice, for peace and for enlightenment runs through the entirety of Jewish history and Jewish tradition.”
Thursday, September 24, 2020
Rav Yehoshua Mordechai ben Musia Miriam
הרב יהושע מרדכי שמידט ראש ישיבת ההסדר נחלת יוסף ורב הישוב שבי
שומרון חלה בקורונה בסוף שבוע שעבר.
הרב סבל מחום גבוה מספר ימים ולאחר מכן החום ירד יחסית אבל נותרו
שיעולים וקושי נשמתי. אתמול בערב (ה') למרות חולשתו הרבה הרב ניסה להעביר שיעור
בטלפון רב-קווי לתלמידים ואחרי כמה דקות הפסיק באפיסת כוחות וירדה לו הסיטורציה.
הוא פונה לבית חולים, שם אובחן כסובל מדלקת ריאות לצד הקורונה והוא
מוגדר במצב בינוני. הרב התחיל לקבל טיפול תרופתי ואנטיביוטיקה במחלקה.
משפחתו מבקשת להתפלל לרפואתו: הרב יהושע מרדכי בן מוסיה מרים.
Being A Blessing
32,817
That is the number of people in Brazil who have reported to have been infected w/ the virus in the last day.
So IF you were planning to spend Yom Kippur in Brazil - DON'T!
A Tzadik?
The Supreme Court Justice, Ruth Bader Ginsburg died.
It is not my place to judge her. She is a soul now that is being judged by Hashem so I can leave the judging to Him.
But on social media there were people who were calling her a "Tzadik".
Was she a "Tzadik"?
No woman in the history of the world has EVER been a "Tzadik". "Tzadekes", yes, but not Tzadik. OK, some people are grammatically challenged. I am not "Mr. Grammar" myself.
Was she a "Tzadekes"? Traditionally, people are considered "Tzadikim" when they followed the rules. She followed the rules but not the rules delineated by Jewish tradition. She herself would have admitted that. She didn't claim to keep any mitzvos. So how does she become a "Tzadik" when she didn't keep the laws??
She performed marriages between man and man. That is not such a Jewishly pious act. She was an outspoken proponent of abortion based on one criterion - a woman wants one. Hmmmm, doesn't sound so holy to me.
So say "she was a trailblazer". "She was brilliant". "She was brave". Say a lot of nice things. But please allow the religious term of Tzadik to maintain its traditional meaning. I see that even religious Jew are jumping on the bandwagon. This is dangerous. It corrupts Torah and truth.
We believe that ultimately she will have a tikkun. She will also be rewarded for her good deeds. But let us not engage in excessive sentimentality and call a devoutly secular woman a "Tzadik".
Or even "Tzadekes".
An Amazing Dream!!
רבי מנדל שיינין זצ"ל, היה מגדולי השקדנים בישיבה ומטובי תלמידיו
של "הסבא מסלבודקה", הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל. לימים
כיהן הרב שיינין כרב ביהמ"ד "חניכי הישיבות" בבני ברק עד לפטירתו
בשנת תשל"ו.
היה זה בעת לימודיו בישיבה שבעיר חברון. יום אחד ישב התלמיד ר' מנדל
בסמיכות ל"סבא", בעת שזה בירך ברכה אחרונה, "ברכת מעין שלוש".
ה"סבא" ישב ובירך במתינות כמונה מעות את מילות הברכה, והבחור מנדל עשה
אוזנו כאפרכסת ועקב אחר הברכה הנאמרת בכוונה עמוקה.
כל מילה שיצאה מפי הסבא היתה ספוגה ומלאה ביראת שמים, ותודה עמוקה
ממעמקי הלב לבורא שנתן לנו מיפי פרות
הארץ לשבוע ממנה. בעוד הסבא אומר את המילים המוכרות כל כך "ועל תנובת
השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה…" שמע התלמיד שהוא מוסיף נוסח לא מוכר:
"ועל ברית ותורה שנתת לנו".
התלמיד הביט ברבו הגדול בפליאה. זו אינה הפעם הראשונה שהוא שומע את
הסבא מברך את ברכת "על המחיה", פעמים רבות שמע אותו, עוד בישיבה
בסלבודקה שבליטא מברך את הברכה. למיטב זכרונו תמיד אמר את הנוסח המקובל.
אמון על הכלל של 'לא הביישן למד' ו'תורה היא וללמוד אני צריך', החליט
לגשת ולשאול, הרי חייב להיות הסבר לכך. מי שהכיר את הסבא ידע שהליכותיו מדוקדקות
בתכלית הדיוק, אומר ועושה. ניגש אל ה"אלטער" והתבונן בו.
ה"אלטער" הביט בו מבעד למשקפיו העגולות ושאל: "וואס
ווילט איהר? אתם רוצים משהו?"
"כן", עונה מנדל, "שמעתי את הברכה שהרב בירך בתוספת המילים
'ועל ברית ותורה', ורציתי להבין מדוע הוסיף ראש הישיבה מילים אלו בנוסח הברכה, מה
המקור לכך?"
"ראיתי את הגירסה הזו במחזור ויטרי", השיב לו הסבא בחביבות,
"און איהר קענט זיך אויך פיהרן אזוי" (וגם אתה יכול לנהוג כך).
תלמיד השומע מילים כאלו מפי רבו – אינו יכול לשנות מהם זיז כלשהו. זאת
הוראה מפורשת מפי הסבא! מאותו יום ואילך קיבל על עצמו להוסיף "ברית
ותורה" בנוסח ברכה אחרונה. כל חייו נהג ר' מנדל בהנהגה זו, ולא עוד אלא אף
לימד את בניו, כולם גאונים מובהקים בתורה, על גרסה זו, בהוראה ברורה שיצאה מפי
רבו, הסבא הצדיק מסלבודקה.
במרוצת השנים עבר ר' מנדל להתגורר בבני ברק, שם פתח את בית המדרש
'חניכי הישיבות'.
לאחר פטירתו של ר' מנדל בשנת תשל"ו, החל בנו הגאון רבי נחום
שיינין שליט"א, אב"ד תל אביב, ללמוד משניות לע"נ אביו בכל ליל שבת
בביהמ"ד 'חניכי הישיבות' בו כיהן אביו.
שבת אחת הגיעו למשנה במסכת ברכות (ג, ג), בנידון חיוב נשים בברכת
המזון,
האם חיובן הוא מדאוריתא או מדרבנן, והעמיקו בדברי רבי עקיבא איגר
המדבר על העניין "שאינן לא בברית ולא בתורה". כיון שהזכיר את המילים
"ברית ותורה", סיפר ללומדי בית המדרש, אגב אורחא, על מנהג אביו להזכיר
"ברית ותורה" בברכה אחרונה של ברכת 'מעין שלוש', כפי ששמע מן הסבא
מסלבודקה, שנהג כך על פי מחזור ויטרי.
הוא סיפר את המעשה ששמע מאביו לפי תומו, ולא תיאר לעצמו אלו ניצים
יתעופפו בעקבות סיפור זה.
***
במוצאי שבת לאחר תפילת ערבית ניגשו אל ר' נחום כמה מחשובי המתפללים,
תלמידי חכמים מופלגים מצד עצמם, ומחזור ויטרי בידם. "ילמדנו רבינו" פתח
אחד מהם, "היכן מובאת במחזור ויטרי גירסה זו?" חיפשנו רבות בהלכות סעודה
וברכות הנהנין, ולא מצאנו את הגירסה של ברכה אחרונה עם המילים "ברית ותורה".
ר' נחום נבוך: "שמעתי זאת מאבי לא פעם אחת, אבל אודה על האמת שלא
בדקתי במחזור ויטרי מבפנים, אתם מכירים את הכלל "אין בודקין מן המזבח
ולמעלה"… אם הסבא מסלבודקה אמר לאבי שראה את הגירסה הזו במחזור ויטרי, אין לי
ספק שכך היה. הסבא לא אמר דברים מליבו. גירסה זו מלווה אותי מאז ינקותי ומעולם לא
פקפקתי בדבר. אלא מאי, נעלם הדבר? עלינו לברר מקחו של צדיק, ולהצדיק את גרסתו של
הסבא מסלבודקה".
עמדו הוא והלומדים בבית מדרשו ועיינו עמו שוב במחזור ויטרי, בכמה
מקומות הקשורים לעניין, אך לא מצאו בשום מקום היכן מוזכרת גירסה זו.
ר' נחום שב לביתו כשהוא תוהה ומשתומם. איך באמת קורה דבר כזה? הרי
הסבא מסלבודקה אמר שראה גירסה זו במחזור ויטרי. אם הוא זצ"ל אמר כך, אין ספק
שהדבר כתוב שם. אם כך, מדוע היא נעלמת מעינינו ואין מוצאים אותה?
כמה ימים התהלך ר' נחום וראשו בל עמו, על שאינו יודע להסביר את פשר
המעשה המלווה אותו מאז ילדותו. הוא חיפש שוב ושוב במחזור ויטרי, אך חיפושיו היו
לשווא. הוא לא מצא כלום. לאחר שעבר על הספר בכל מקום רלוונטי ולא מצא דבר, נואש
ממציאת הגירסה. עוגמת נפש מילאה את ליבו מהעניין, וחלישות הדעת על כבוד הסבא
מסלבודקה, שנראה כאילו טעה, חלילה, בדבר משנה.
***
באחד מלילות אותו שבוע, רואה ר' נחום בחלום את אביו המנוח, הגאון
הצדיק ר' מנדל, בבהירות רבה, כפי שהיה נראה בחיי חיותו. ר' נחום התרגש ונפעם
בחלום. זה זמן רב לא ראה את אביו בחלום, ואף אם ראה היה זה חלום מעורפל ומטושטש.
כעת חש את אביו כאילו הוא חי ועומד לידו.
ניגש אל אביו והחל משוחח עמו כאילו חזר אביו לחיים.
לא עוברים אלא שניים ושלושה משפטים ור' נחום נזכר בדבר המטרידו. הוא
פנה לאביו ושאל אותו בנושא המעיק כל כך על ליבו, גירסת "ברכת מעין שלוש"
שנמצאת, או לא נמצאת במחזור ויטרי.
"סיפרתי בשמך, אבא, על מנהגו של הסבא מסלבודקה להזכיר 'ברית ותורה'
בברכה אחרונה, כפי שאמר לך שראה במחזור ויטרי, והנה כמה תלמידי חכמים באו והעירו
שאין במחזור בנוסח הברכה, שמץ שינוי מהגירסה המקובלת בידינו", התאונן הבן
בחלום לפני אביו.
ר' מנדל הצביע על דמות שעמדה קרוב אליו.
"רואה אתה יהודי נכבד זה?"
"אכן" אמר ר' נחום למראה אדם בעל הדרת פנים מכובדת.
"אם כך, שאל אותו, הוא יודע".
ובמילים אלו נעלם.
ר' נחום מתעורר משנתו כשהוא חדור בתחושה עמוקה שהיה זה חלום אמת.
החלום היה כה חי עד שחש באמיתתו.
הכלל של "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" ו"אין
חלום בלא דברים בטלים", היה ידוע לו משכבר הימים, אך כעת חש שהחלום הינו אמת
ואינו פרי דמיונו, או שראה דברים מהרהורי ליבו. הוא זכר את כל המדובר לפרטי פרטים,
כאילו התרחשו הדברים במציאות.
והעיקר, הוא הכיר היטב את הרב נשוא הפנים שעמד ליד אביו, וזיהה אותו
בוודאות, דמות חשובה מאד בבני ברק, הידועה בכל רחבי העולם החסידי, הלא הוא הגאון
החסיד רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א שהתגורר לא הרחק מביתו…
ר' נחום הכיר את הגרא"ד פרידמן היטב, הוא החליט להכות על הברזל
בעודו חם, יצר עמו קשר עוד באותו יום וקבע עימו פגישה. בהגיעו אליו, סיפר
להגה"ח רבי אליעזר דוד את המעשה, כשהוא מתאר את הנהגת אביו כפי ששמע מהסבא
מסלבודקה, המשיך וסיפר על שיעורו בליל שבת, שאלת האברכים, והחלום שחלם אמש.
הגרא"ד התפעל מאד מהחלום. "אין ספק, זהו חלום אמת! דבר פלא
אומר לך, גם אני לא ידעתי עד לפני זמן קצר על נוסח זה המופיע במחזור ויטרי, ואם
היית בא לשאול אותי עד לא מכבר, לא הייתי יודע מה לענות לך, אלא שממש בתקופה
האחרונה עיינתי בספר "ליקוטי מהרי"ח" של הגה"צ רבי ישראל חיים
פרידמן זצ"ל אב"ד ראחוב, ובהלכות 'ברכות הנהנין' הוא מביא גירסה זו בשם
מחזור ויטרי (חלק ב' סימן נ"ט) בהלכות ליל הסדר.
ר' נחום נפעם. הלכות ליל הסדר? דבר כזה כלל לא עלה בדעתו. הוא מיהר
לעיין במחזור ויטרי, ואכן מצא כי בהלכות ליל הסדר מובא נוסח ברכת 'מעין שלוש' על
ארבע כוסות ששותים בליל הסדר, וכותב כך:
… לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולהודות לך עליה ועל ברית ותורה שנתת לנו.
רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך וכו'.
ולבסוף כותב שם: "ברית ותורה צריך להזכיר בה בברכת הארץ"
(ואגב, גם בספר "בירור הלכה" להג"ר ר' יחיאל אברהם זילבר זצ"ל
בן הגאון ר' בנימין זילבר זצ"ל, מובא כי כך נהג הסבא מסלבודקה כפי שהעיד
תלמידו רבי מנדל שיינין זצ"ל).