ייצגתי אישה בתהליך גירושין בבית משפט. לאחר עבודה מפרכת הצדדים חילקו ביניהם רכוש בסך 14 מיליון ש״ח. סכום מכובד לכל הדעות.
המתנו
לכניסה לדיון האחרון.
דא
עקא. נוצרה בעיה עצומה.
המיקסר!
הזוג
שכח להתייחס בהסכם כיצד יחולק המיקסר
בשווי
7,000 ש״ח שנותר במטבח.
החלה
שם מהומת א-לוהים.
אני
מבטיח לכם שזה מה שהיה.
אף
צד לא היה מוכן לוותר ושעה שלימה בני הזוג
מאיימים
לפוצץ את הכל בגלל המיקסר.
לא
יכולנו להיכנס לדיון כי אין הסכמה. והשופט
מחכה
בקוצר רוח ובצדק.
ואז
הבזיק בי הרעיון. גאונות של רגע.
הבטחתי
ללקוחה שלי שהיא רשאית להוריד
משכר
הטרחה שלי את העלות של חצי מיקסר.
בלב
שלם ובנפש חפיצה הצעתי זאת.
הפצרתי
שאם לא תסכים לכך אני אתפטר
מהייצוג.
וזה
עבר, גבירותיי ורבותיי, זה עבר!
הזוג
התגרש. ההסכם נחתם בשעה הטובה.
בעיית
המיקסר נפתרה.
ואני
הלכתי הבייתה וחשבתי וחשבתי.
והבנתי
כמה היצור האנושי מונע רובו מאגו.
שהרי
באמת לאף אחד לא היה אכפת מהמיקסר.
