דמיון היצה"ר - שטוב ונחמד לעשות מה שאסור
הדמיון הראשון הוא, מה שהיצה"ר מרמה עצתו, וילך אחרי שרירות לבו ויעשה ככל תאותיו ומפתה לאדם שבאם ימשך אחרי ודמיונותיו שהתורה אסרה, יהיה טוב לו ומתוק לו ועונג לו, ואינו מגלה לו האמת כי כל זה שקר ומרמה, ובסוף רק יתחרט עד אין סוף למה היה כזה טיפש ללכת אחרי היצר ודמיונותיו כעוור באפילה וכצאן לטבח.
משל נפלא איך שרמאי מושך את התמים עד לחוף הים ומטביעו שם וכבר המשילו בעלי מוסר הדבר לרמאי ונוכל באצבעותיו, ואומר לו אינך יודע איזה דבר יקר הבא לאחד ומראה לו אגרופו הסגור ונהדר ונפלא ונחמד יש לי כאן טמון בכף ידי, דבר יקר השוה יותר מכל מה שיש בעולם, וכך מגדיל את סקרנותו ותשוקתו וחשקו לראות מה טמון בידו, כשהוא רואה בדמיונו שיש כאן דבר כל כך נהדר ונחמד לראותו יותר מכל העולם ומלואו, עד שכדאי לעשות הכל ולוותר על הכל כדאי לראותו, והוא מתחנן בפני הנוכל שיואיל נא בטובו להראות לו רק לרגע אחד את אוצרו הטוב, והנוכל אומר לו שמסכים לזה בתנאי שאף אחד זולתו לא יראה את המטמון שבידו, ואומר לו היות שכאן בבית יש הרבה אנשים, וחוששני שיראו מה שבידי, בוא עמי החוצה ושם אראה אותך הפלאות, ובכך מושכו החוצה ואומר לו כאן עדיין אפשר לראותו בא עמי השדה אשר אין שם איש, והוא הולך אחריו לשדה, כשמגיעים לשם אומר לו כי גם בשדה יכול להיות שאנשים רואים מרחוק, בוא ונצא מחוץ לעיר ושם אוכל להראותך ללא חשש, מגיעים חוץ לעיר, וגם שם אומר לו כי יתכן ופתאום יבא אחד במהירות מתוך העיר הקרובה, בוא עד קצה הארץ עד לחוף הים, ושם ודאי נוכל לראותו בישוב הדעת.
הוא הולך אחריו בתומו עד לגבול הארץ ועד כבר עולה על כל גדותיו, הוא כבר לא יוכל לחכות לחוף הים, וכמובן שהשתוקקותו וצמאונו עוד רגע ומבקש ומתחנן בתחנונים שכבר יראהו מהרה את אוצרו הטוב, אז נענה לו בראשו והולך יחד אתו עד קצה היבשה ורגע לפני שפותח את אגרופו, הוא מפילו בחזקה לתוך הים הזועף כדי שיטבע שם למוות, התמים הזה נופל לתוך עמקי הים ומפרפר בין חיים למות, ומשם הוא צועק אל הנוכל הנה אנכי הולך למות, אנא תרחם עלי, לפחות תראה לי ברגע האחרון את מה שיש בידך, שיהיה לי איזה תענוג לפני יציאת הנשמה, אז פותח לו את אגרופו ומראה לו יד ריק, ואמר לו הנה יש לך מה שרצית לראות, כלום!
כך הוא דרכו של היצה"ר, שמרמה את האדם והנאות של שוא ושקר, והתמים הזה שלא שם על בדמיונו ללכת אחריו, ומבטיח לו תענוגים לבו איך שהכל רק מרמה ודמיון שוא, הולך אחריו כצאן לבטח באמונתו וצפייתו שאולי באמת יהיה לו טוב בזה, עד שמגיע לסוף הכל ורואה כי היצר רק הפילו למוות, ואף התענוג המדומה אין לו, כמה הוא מתחרט ורוצה לקרוע את בשרו מרוב צער שהלך אחרי עצת היצר השונא הגדול שלו בכח הדמיון הרשעה, וכביטויו של הרה"ק ר' ישראל סאלאנטער: "אוי לדמיון אויב הרע הלזה!" (אור ישראל, אגרת המוסר דף נב.).
זה מה שאנו צריכים לנטוע בנפשנו, שכל נטיות ומשיכות לרצונות אסורים ולכל מה שאסור לעשות, הם רק דמיונות שוא שהיצה"ר רוצה כדי שיהיה נדמה לנו כי הוא אוהב אותנו ורוצה בהנאותינו, ובאמת כולו שוא ושקר ודמיון גדול, המר הוא מתוק והמתוק הוא מר, כי רק מתיקות ותענוגים של תורה וירא"ש ומצוות ומעש"ט זהו מתיקות אמיתית ללא דמיון שוא, העריבות של יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם, התענוג של כולם ישבעו ויתענגו מטובך, המתיקות של לימוד התורה הק' המתוקים מדבש ונופת צופים, אלו הם תענוגים ערבים ומתוקים אמיתיים הנשארים לעד ולנצח, וכמו שאמר הרה"ק מקאצק זי"ע (אמת ואמונה, עמ' ל') על נוסח הפיוט "הנוי והנצח לחי עולמים", שכל הרצונות האסורות והנאות המדומות של שוא ושקר, אינם נשארים לנצח אלא הם זמניים, אבל הנוי והנצח - הנצחיות'דיגע געשמאק, התענוג שנשאר לנו לנצח, זהו רק בתענוג שהוא לחי עולמים, תענוג רוחני של תורה ועבודת השי"ת, תענוג של צמאה לך נפשי כמה לך בשרי, וכמו שכתב רש"י על פסוק זה "לשון תאוה ואין לו דמיון", ונרמז בדבריו כי תענוג זה אינו תענוג של דמיון שנהפך ממתוק למר, אלא זהו תענוג אמיתי הנשאר לנצח.
