For The Yahrtzeit Of Moreinu Vi-Rabeinu HaGaon Hamufla Umuflag BiTorah Bitzura Mavhila

  

An example of his Torah [one of countless - see our series on Hilchos Melachim and Hilchos Mamrim]. חד בדרא ממש.

הגאון רבי דוד מן זצ"ל נולד באלול תש"ד לאביו הגאון הגדול רבי מרדכי לייב מן ראש ישיבת בית יוסף בתל אביב ולאחר מכן ראש ישיבת בית הלל בבני ברק, וחבר מועצת גדולי התורה. בבית זה שהושתת על תורה ועבודת ה' ללא גבול, עלה ונתעלה בקדושה ובטהרה ברום המעלה כשכל עתותיו מוקדשים לעמל התורה ושקידתה.

בבית זה גדל כאיש תורה אשר האמת היא נר לרגליו וכבר בילדותו ניכרו בו כל אותן תכונות שילוו אותו כל חייו: גאונות מיוחדת וזיכרון מדהים, אצילות נפש ועדינות, כשחוט של חן וענווה אופפים את ישותו. בילדותו למד בתל אביב אך מוריו הודיעו לאביו כי צריך לנצל את כישרונותיו העילויים לעליה בתורה ויר"ש.

ינק תורה ויראת שמים מאז היותו רך בימים

כבר בהיותו ילד כבן תשע שנים עבר ללמוד בישיבת "תפארת ציון" בבני ברק ע"פ הוראת מרן החזו"א, ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת פוניבז' לצעירים אצל מרנן הגאונים הגדולים רמי"ל ליפקוביץ זצוק"ל ויבדלחט"א ראי"ל שטינמן זצ"ל. כשהגיע לישיבה פוניבז' לצעירים פקע שמיה עוד כילד בכישרונותיו המזהירים ובהתמדתו המופלגת כמו במידותיו הנעלות והנאצלות ובנעימות הליכותיו ואורחותיו עם אלוקים ואנשים.

בתוך תקופה קצרה לאחר בר המצוה עבר ללמוד בישיבת פוניבז'. עם בואו להיכל הישיבה התגלו בו תכונות נעלות וכישרונות נדירים אשר הפליאו כל רואיהו כשם שהפליאה שקידתו שלא ידעה גבולות והתמדתו שלא היה לו שיור.

יחד עם הכשרונות המזהירים וזיכרון מדהים זכה שכל רז לא אניס ליה, כשהוא רוכש ידע עצום ובקיאות מדהימה בכל מכמני התורה ומשחר בחרותו ניכר בו כי יועד לגדולות וכל חייו הם בלתי לה' לבדו.

קרבתו המיוחדת לראשי הישיבה

בהיכל ישיבת פוניבז' היה מבכירי הישיבה בגאונותו ובשקידתו בתורה ובכל הנהגותיו והליכותיו בקודש. הוא דבק במו"ר מרן הגרא"מ שך זצוק"ל מרן הגר"ד פוברסקי זצוק"ל ובמרן הגרש"י רוזובסקי זצוק"ל. ראשי הישיבה ראו בור סוד שאינו מאבד טיפה אשר עדיו להאיר את שמי היהדות באור תורתו וגדלותו והאצילו עליו מאוצרות רוחם לקנין עולם.

לקירבה מיוחדת זכה אצל מרן הגרא"מ שך זצוק"ל והיה לאחד מתלמידיו המובהקים. מרן זצוק"ל פרס את חסותו עליו באהבה עצומה ומתוך שראה שעדיו לגדלותו הרעיף השפעה עצומה בצורה יוצאת מן הכלל.

מאז בואו להיכל הישיבה לא ידע מאומה מלבד לימוד התורה שהיתה משוש כל חייו. כל חייו ומהותו נסובו סביב התורה הקדושה אשר בעמלה יגע ונתעלה. הוא היה יושב ולומד בהיכל הישיבה מבוקר ועד לילה בלי הפסק והיה סועד את גופו ואת נפשו בלחמה של תורה.

פרק האיש מקדש

בהגיעו לפרקו בשנת תשכ"ז נישא לרעייתו הרבנית שרה תחי' בת הגאון הגדול רבי אליהו מישקובסקי זצוק"ל ראש ישיבת כנסת חזקיהו ורבה של כפר חסידים, שבחר בו כחתן לבתו.

לאחר נישואיו ישב ועמל בתורה יומם ולילה, בהיכל הישיבה הק' מתוך ריתחא דאורייתא מופלאה. הוא עמל בתורה בצורה נפלאה והיה מן היחידים והמיוחדים שבדורנו בעומק העיון של תורה, כפי שהעידו עליו גדולי ישראל, שהיה חד בדורו בעמקות התורה.

נכנס לנעליו הגדולות של ה'שווער'

בשנת תשל"ג מינהו חמיו הגאון הגדול רבי אליהו מישקובסקי זצוק"ל לכהן כר"מ בישיבת כנסת חזקיהו. ומאז במשך כארבעים שנה מסר שיעורי תורה בהיכל הישיבה. בשנת תשמ"א עם פטירתו הפתאומית של חמיו ראש הישיבה זצוק"ל מונה לכהן כראש ישיבת כנסת חזקיהו ומאז החל במסירת שיעורים כלליים בהיכל הישיבה כסדרם בפני המוני התלמידים.

שיעוריו היו לשם דבר ונודעו בעומקם ובחריפותם ובהיקפם הנרחב בכל סוגיות התלמוד. זכה לאלפי תלמידים אשר ביקשו לדלות עוד ועוד מתורת רבם ושתו בצמא את דבריו כאשר לכל מילה שיצאה מפיו הייתה משמעות עצומה בקרב התלמידים בהעמדת יסודי הלימוד.

דמותו המיוחדת

דמותו המאירה והמיוחדת האירה תמיד בפני התלמידים אשר ראו בעצם דמותו מושגים נעלים ונאצלים של עמל התורה ללא סייג ושיעור מתוך מסירות עצומה ובלתי מצויה, גם מתוך צער ומכאוב.

שיעוריו היו לשם דבר בבהירות מיוחדת במינה סלל דרך ונתיב בכל סוגיא וסוגיא והפך בה כל עקוב למישור. תלמידיו מציינים כיצד הצליח להאהיב עליהם את התורה בנעימות ובאצילות שהקרין. הוא השקיע את כל כולו בהסבר כל סוגיא ואפילו הקשה ביותר לכל אחד ואחד מתלמידיו, וידע למצות את הבנתו של כל תלמיד עד תום.

בעשרות שנות הרבצת תורה הצליח להאהיב עמלה ויגיעה של תורה על כל אחד מתלמידיו. שיעוריו המתוקים שנאמרו בלהט סחפו את הבחורים לטעום מצוף התורה באהבה אין קץ. תלמידיו מציינים כי בליבם של כל התלמידים שזכו ללמוד בשיעורו נחקקו יסודות תורניים כנכסי צאן ברזל בסוגיות הש"ס.

היה נערץ על כל תלמידי הישיבה אשר רכשו ממנו קנייני נצח של תורה והלכה יר"ש ומידות טובות. הם ראו בו דמות אבהית המבקשת אך ורק את טובתם וחפצה לנווטם במסילה העולה בית ה'.

תלמידיו ראו בו דמות מיוחדת שהקרינה על כל אחד ואחד מאור פנים בטבעיות ובפשטות כשלא החזיק כל טיבותיה לנפשיה. קשריו עם תלמידיו היו מאופיינים בעומק ואיכות גם לאחר שהקימו את בתיהם. תלמידיו הרבים חשו כבתוך משפחה אחת גדולה. זו היתה התחושה שהעניק לכלל התלמידים וכך בנה את הישיבה באחווה ורעות מיוחדים.

לא רק "ראש ישיבה"

כל חייו ידע מכאובים אך שום דבר לא מנע ממנו מלהמשיך ולהתייגע בתורה ובעמלה. חלה במחלה קשה והתייסר ביסורים נוראים. למרות יסוריו המשיך בעבודת ה' מתוך עמל ויגיעה והמשיך למסור שיעורים בהיכל הישיבה מתוך יסוריו הקשים, והיה בכך סמל לעמלה של תורה מתוך יסורי גוף ונפש. הוא לא הניח לתחלואי הגוף לשבור את רוחו. כל משוש חייו היה בלימוד התורה ובעמלה ופניו היו מאירות בשמחת התורה.

לצד גאונותו וגדלותו בתורה, היה מושלם במידות שבין אדם לחברו. האהבה והמאור פנים שהיה מקרין ומרעיף על כל מי שבא בשעריו היה בזה ביטוי לאצילות מידותיו ולשלמות נפשו.

מלבד תפקידו כראש ישיבה, עסק רבות בענייני צדקה וחסד שהוא מסייע למשפחות רבות ולמשפחות אברכים ובני תורה. הוא נשא על כתפיו נזקקים ושבורי לב ודאג להם כאב רחום במסירות רבה ומיוחדת, ביתו היה פתוח לרווחה בפני כל.

הוא חש שכל בעיה של הזולת כבעייתו הפרטית וידע בחן מיוחד לומר מילה טובה ולנסוך תקוה בלבבות. בהארת פנים מיוחדת שלו הצליח לשמח ולעודד נדכאים ולעורר חיוך על שפתותיהם.

חיבוריו התורניים

במשך השנים זכה להדפיס ספרים רבים אשר האירו את עולם התורה, ספרים שעלו על שולחן מלכים וזכו להמלצות חמות ונלהבות.

הוא הוציא לאור שלושה ספרים "באר מרים" הלכות מלכים, ספר שזכה להמלצה חמה ונלהבת של מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, סוכת דוד על מסכת סוכה ושני ספרים יד מלך על רמב"ם בהלכות ממרים ויד המלך על הלכות חובל ומזיק שלשה כרכים ספרו תהילה לדוד על שולחן ערוך אורח חיים יורה דעה ואבן העזר, ותשעה כרכים של הספר די באר על התורה ובו בקיאות עצומה בכל מפרשי חז"ל נביאים וכתובים. ספרים אלו הם מתוך שיעורים בעיון שמסר מידי ליל שבת בהיכל הישיבה הקדושה.

בתקופת מחלתו עמל רבות על ספרו תהילה לדוד בהלכות קודשים והכינו לדפוס אך לא זכה להוציאו לאור.

סוף דבר

לפני כשלוש שנים חלה במחלה קשה ומאז הלך ונחלש, אך גם בתקופת מחלתו המשיך למסור שיעורים כל עוד היה בכוחו למסור שיעורים. בימים בהם נבצר ממנו למסור שיעורים ביקש מבנו הגאון רבי יהושע שליט"א למלא את מקומו ולמסור שיעוריו במקומו.

הותיר אחריו

הותיר אחריו את רעייתו הרבנית תחי' בנים ובנות כולם זרע ברך ה'.

בניו הרבנים הגאונים רבי יהושע שליט"א – מ"מ בראשות ישיבת כנסת חזקיהו; רבי משה שליט"א, ר"מ ישיבת דברי מרדכי בב"ב; האברך רבי רפאל אליהו אליעזר שליט"א, מחשובי האברכים בכולל הגר"א ברמת השרון; בנו הבחור מרדכי לייב שליט"א.

ובנותיו הנשואות לרבנים הגאונים שליט"א רבי יעקב פרבשטיין שליט"א, דיין בביה"ד של הגר"נ קרליץ שליט"א; רבי משה סגל, מרבני ביהמ"ד להלכה בהתיישבות; רבי חנוך אלבק שליט"א, מו"צ בהר נוף ירושלים; רבי יעקב זלצובסקי שליט"א, נו"נ בישיבת כנסת חזקיהו; רבי נפתלי שטרן שליט"א, נו"נ בכולל נר ישראל ברכסים; רבי ישראל שרייבר שליט"א, מחשובי האברכים בירושלים; רבי יעקב שפירא שליט"א מחשובי האברכים ברכסים; רבי שמואל שולמן שליט"א, מחשובי האברכים בכנסת חזקיהו ברכסים.

ואחיו הרבנים הגאונים: רבי משה מן שליט"א, ראש ישיבת "באר יצחק" ירושלים; רבי אליהו מן שליט"א, מראשי ישיבת אור ישראל בפ"ת; רבי חיים מן שליט"א, מראשי ישיבת אוצרות התורה בב"ב; רבי אברהם ישעיהו מן שליט"א, מראשי ישיבת תפארת משה בב"ב; רבי יוסף מן שליט"א, ראש כולל בית הגל בב"ב; רבי אליעזר יהודה מן שליט"א, ר"מ בישיבת דברי מרדכי בב"ב; רבי ישראל מאיר מן שליט"א, ר"מ בישיבת בית מתתיהו; ואחיותיו הנשואות לרבי יוסף חיים גרינברגר שליט"א ורבי שמואל גריינמן שליט"א ואלפי תלמידים המבכים מרה את הסתלקותו של מורם ורבם הנערץ.

 --------

הגאון האדיר והעניו רבי דוד יצחק מן זצוק''ל הצטנע בשיפולי הארץ אי שם בכפר חסידים-רכסים, ושם עמל על התורה בפשטות ובנעימות, מבלי להחזיק טובה לעצמו.

א) כשבני המשפחה ישבו עליו ''שבעה'', ונכנס ראש ישיבה ת''ח פלוני לעזרת הנשים לקיים מצות ניחום אבלים אצל הרבנית ובנותיה תחי' לאוי''ט, ובין הדברים אמר להן אותו ת''ח: "הוא היה החבר הכי טוב שלי". ולאחר שיצא משם, הצטחקו ביניהן בנות המשפחה באיזה תמהיל של צחוק עצוב: "אם הוא רק היה יודע מי עוד אמרו לנו שהוא היה החבר הכי טוב שלהם.. יתכן שהוא היה מתבייש לומר זאת גם כן"... נהגי מוניות, הדוור, המנקה, האינסטלטור, הגנן וכו' וכו', כולם אמרו לנו בביטחון ש"הוא היה החבר הכי טוב שלי"...

ב) שמעתי שדרכו היתה לשבת בשיפולי בית המדרש בישה''ק, כשהוא לומד בכותנתו ללא איצטלה דרבנן, ולעיתים היה הלך זר נקלע לבית המדרש ושואל אותו: "היכן ה'ראש ישיבה'"? והוא היה עונה לו בחיוך: "כאן". ואירע שההלך דנן היה מקשה לפניו בהשתוממות: "האמנם? זאת לא ראיתי מעודי, ראש הישיבה יושב בחולצתו ובירכתיים?" והיתה התשובה השגורה על לשונו החביבה של הגאון המופלא ר' דוד זצוק''ל: "אינו דומה ראש ישיבה של עיר לראש ישיבה של כפר. ראש ישיבה של עיר יושב במזרח חנוט באיצטלת החכמים שלו, אבל אני.. אני ראש ישיבה של כפר"....

 

 הדוד הגאון רב דוד היה מפורסם כגאון גדול, תמיד היה שקוע בלימוד, בכל המצבים ניכר עליו שראשו טרוד בסוגיא סבוכה במוחו הגאוני, אולם הוא גם היה דוד טוב, הוא שם לב לכל אחיין, תמיד היתה לו מילה טובה או איזה הברקה שנונה ממוחו הגאוני שהותירה אותנו בהרגשה טובה, הוא התייחס לכל אחד מאיתנו גם לקטני הקטנים בכל גיל ובכל מצב היה נעים להתקל בו.
זכורני מהתקופה שהורי גרו בפריז, הדוד היה בדרכו לסידור קדושין לתלמיד בארגנטינה, וסידר זאת כך שהתעכב אצלינו מספר ימים.
באחד הימים פנה אלי "הרי אי אפשר להיות בצרפת מבלי לראות את האייפל, בוא נלך למגדל אייפל" !!!
האמת מגדל אייפל עניין אותי בדיוק כמו השלג דאשתקד, כבר הייתי בו מספיק פעמים וחקרתי אותו מכל הכיונים, אבל לקחת לשם את הדוד זה כבר משהו שונה.
נרגש לקחתי את מפת הרכבת התחתית (המטרו בלע"ז), בדקתי מה התחנה הקרובה ביותר למגדל, ויצאנו לדרכינו.
אין לתאר את ההרגשה ללכת עם הדוד הגאון לטיול בפריז, הרגשתי כמו נסיך, כמובן היה מענין מאד, ועד מהרה מצאנו את עצמינו בתחנה שצריך לרדת.
יצאנו או יותר נכון "הגחנו" מבטן האדמה עלינו במדרגות ליציאה מהתחנה, והנה בפתח התחנה ניתן כבר להבחין בראשו של המגדל המפורסם מבצבץ לו מאחורי הבניינים, ואז הדוד פונה אלי, נו ! זה כבר נקרא שהיינו במגדל אייפל? אפשר כבר לחזור?
ואז הדוד הסתובב וירדנו לרכבת וחזרנו הביתה.
אחר כך שאלתי את אבא שלי, מה הקטע שלו? הוא באמת רצה לראות את מגדל אייפל? מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?
אבא שלי צחק והסביר לי: נראה לך שבאמת מעניין אותו מגדל אייפל? אתה חושב שמשעמם לו בחיים? שאין לו מה לעשות חוץ מללכת לראות מקומות? אותך הוא רצה! הוא רצה לטייל איתך ! מגדל אייפל זה היה רק התירוץ... כנראה היה לו הכרת הטוב אליך על שעזרת לו כאן או משהו דומה
עברו כבר למעלה מ20 שנה מהחוויה,אבל לא פג הטעם הטוב מהדוד הטוב שממרומי גאוניותו ידע להתייחס ולהבחין בכל אחד ואחד, לתת את ההרגשה הטובה היחס הטוב והמשפט המתאים.

 

 הוא היה עילוי עצום, אבל ישב ולמד יומם ולילה, וכל נושא שנגע בו ביררו עד תכליתו, היה לו מבט מעמיק מאוד, ומכל דבר קטן יכל להוציא שיעור, הן מגמרא הן ממדרש הן מחובת הלבבות והן ממילי דעלמא שראה, התורה הייתה מרכז חייו, כל השאר לא תפס אצלו מקום, כשהיה שומע סברא לא ישרה היה שואג כארי, כשהעמיד קושיא על הרמב"ם ראית שהוא ממש לוקח את זה ללב, הוא למד עם כל רמ"ח איבריו.
הוא היה ממש כמעיין התגבר בכל תחום, והיו לו ביאורים שממש היית מתפעל איך לא חשבתי על זה קודם
ולדעתי אם היה מקצר את דבריו והיה מציג 2 קושיות ברזל עם תירוץ ברזל, דבריו היו נפוצים מאוד, אבל הוא לקח על עצמו לבאר כל קושיא שאפשר להעלות על הדעת בסוגיא, הן בפשט, הן בחשבון, הן בלשון, הן בהבנה, הן בישוב סתירות, ומשכך הדברים ארוכים ולאו כל מוחא סביל דא
הוא אמר לי פעם שעיקר העמל אצלו הוא לתפוס את היסוד והנקודה, אחר כך הכל כבר הולך לו בקלות
הייתה תופעה אצל תלמידיו שיצאו מהכלים מכוחו הייחודי לדייק דיוקים עצומים ולבאר לשונות מוקשים, והיו מחקים אותו בזה, במקום ללמוד ממנו את עיונו והגיונו ולמדנותו.
למרות גאונותו העצומה היה מתהלך בפשטות והיה יכול לדבר בידידות אפילו עם ילד קטן, היה איש מתוק מאוד, מקורי מאוד, היה בו ניחוח של פעם, הוא יצא מפונביז בשנות הכ' והלך לכפר, והוא נשאר יהודי מהזן של פעם שלא עבר את התהליך שהציבור החרדי עבר מאז, מי שהכיר אותו יבין מה אני מתכוין.
הייתה לו נפש טהורה, ואמונה תמימה ופשוטה, וזה היה מפליא לראות יהודי עם מוח ענק כל כך, עם ראש על גבול הפילוסופי, מחזיק אמונה תמה ופשוטה.
הוא היה מלא ניגודים הוא היה עילוי סוער, אבל מצד שני היו לו סדרים קבועים וקביעויות שונות, היה לו ממש סדר יום קבוע ומדוקדק, הוא היה מגיע כל יום לתפילה מוקדם כמו שעון, מתפלל במתינות, לומד משניות וכו'.
הוא היה אדם רגיש מאוד, לא יכול לראות צער של אנשים, בפרט ילדים.
הוא סבל שנים מבעיה רפואית שגרמה לו למכאובים רבים, ופעם שאלתי אותו למה הוא לא מטפל בזה, הוא אמר לי הקב"ה זימן לי יסורים לכפרת עוונות אני לא אברח מהם.
ככל שהתבגר בלטה ממנו דמותו של אביו ר' מרדכי, והוא הלך והתמתן בהנהגתו, למרות שהיה עילוי שהרעיש את רבותיו, הוא לא שקט על שמריו, ומי שהכיר אותו לאורך זמן ראה שהוא כל הזמן הולך ומתגדל בכל תחום, יש הרבה עילויים שנשארו כל החיים עילויים, אבל הוא הפך מעילוי לתלמיד חכם, ומתלמיד חכם לגאון, עד שהגיע לגדלות.