צבי יחזקאלי
אדם עוזב את העולם, והלווייתו היא תמונת חייו. בהלוויית הרב אורי זוהר אפשר היה לראות צלמים רבים, עיתונאים ממדורי תרבות שלאורך השנים תמיד התעניינו בדמות הישנה של הרב עוד לפני שחזר בתשובה. תמיד הם היו איתו בקשר, דאגו לשאול 'נו… אתה לא מתגעגע לחייך הקודמים?'. העיתונאים חיפשו בהלוויה זכר לחייו הקודמים, לשווא.
ים של חליפות שחורות וכובעי קנייץ' ליטאיים ליוו את הארון משכונת מטרסדורף החרדית להר המנוחות. בהלוויה לא היה זכר לחייו הקודמים. רק דממה מכבדת של גדול בתורה. בתוך כל השחור והלבן אפשר היה לראות רק דגם אחד באותו צבע של בגדים אבל מעולם אחר – בעלי תשובה. אלו שהלכו לאורו של החלוץ הראשון, אברהם אבינו של בעלי התשובה. זה שהאיר את הזרקורים בטלוויזיה וסיפר שם על עזיבתו. בעלי התשובה קראו לו זקן השבט, ראש החמולה.
עזיבתו של אורי זוהר דאז את עולם האמנות והבידור היתה שבר שעדיין לא נרפא שם, בין חוף היום לדיזינגוף. עזיבה שעדיין קשה, גט כריתות לעולם שלם של חברים ותרבות. בעולם הקודם שלי, המעשה של אורי זוהר קיבל את הביטוי הכי טוב בשיר של חברו ומחותנו, ענק של שירה עם קול נדיר, אריק איינשטיין. שני חברים שהובילו את התרבות החילונית כמו שני אדמו"רים. אריק שראה את אשתו שלו הולכת במעבר חד עם משפחת זוהר מתל אביב החילונית אל ירושלים הדתית 'והמסוגרת', אל חיי דת ותורה, כתב לו את השיר 'הוא חזר בתשובה'. השיר הזה היה מתנגן בחיי בתור נער, שתמיד הוזהר לא לעשות צעדים כאלה. דת מפרידה בין חברים, זה היה המסר. אורי חתך לאריק, כך זה משתמע ממילות השיר. הלב, כך כתב אריק, רוצה הרבה יותר, וחוזר ואומר: הלכת לי חבר.
דורות שלמים בעולם החילוני גדלו על סרטיו של אורי זוהר שהיה קולנוען מחונן, אבל מאז שחזר בתשובה, המעשה שלו, שתואר בעולם התרבות כבריחה, רק סימל את מה שהשם יתברך לבדו יכול לעשות. כל סרטיו, ראיונותיו וכתובותיו הפכו למנוע התשובה הראשון לנגד עינינו כמעט בלי שנקלוט. בגיל ארבעים וקצת, הרב אורי זוהר המית עצמו באוהלה של תורה במלוא מובן המונח הזה. ממש כך. הוא פשוט הסתגר עשרות שנים לבנות מחדש את צורתו של האדם שבו. משפחה, מידות, ענווה, לימוד תורה… רחוק רחוק מעולם הזוהר.
שם בפנים התהווה גדול דור, תלמיד חכם אמיתי שמעתה מסר לעולם מסר אחד. אפשר! אפשר ומותר לחשוב שאין עולם חד ממדי. אפשר ללכת אל השם יתברך וזו התקדמות לא נסיגה. זו התחברות ולא עזיבה. די היה לשמוע את שיעוריו ואת העצות שנתן לחינוך הילדים כדי להבין לכמה עומק של תורה ופנימיות אפשר להגיע אם רק רוצים להגיע אל האמת, אל חיי אמת בעולם הזה. השיא של הרב אורי זוהר לא היה בקולנוע, אלא בלרתום את הדמות הקודמת לדמות החדשה, את כל תהילת הפרסום לעבר מסר אחד: תורה והשם יתברך. מפעל בלתי פוסק של תודעה בקידוש השם. את זה הרב אורי זוהר הביא לעולם.
לא בשם הטירוף
בחוגי טלוויזיה תמיד אמרו: זה כואב אבל הוא אמיץ. על המיתוס הזה אני גדלתי, שלהיות אמיץ זה להיות ישראלי לוחם בצבא. אבל אם אתה מדבר על אומץ אמיתי, על צניחה חופשית, מעשה זוהר היה אומץ לשמו. לא בשם הטירוף אלא בשם האמת. הוא היה זה שהראה את הדרך למאות אלפים אחריו. כשהיה לובש את בגדי החרדים בימים הראשונים, שכניו הערבים והיהודים ביפו שאלו אותו מה פשר העניין, אולי תפקיד חדש בסרט. היו לו שתי תשובות. פעם אמר: וכובע אדום לא מוזר? מדי הצנחנים שהם גאווה עבורנו הם יותר הגיוניים? עם הבגדים האלו לקחו את סבא שלי למשרפות. בערוב ימיו אמר: הבגדים האלה לא מפריעים לי להתפלל וגם הכובע לא מפריע בשחרית, אז זה בסדר. הבגדים והמעבר הם רק האמצעי להגיע אל היעד, הסביר. אחר כך יהפוך לאדמו"ר הבלתי רשמי של בעלי התשובה. רחוק מאור הזרקורים הדתי, המנהיגות שלו התקיימה בחייו של כל בעל תשובה. הוא הביא את ההשקפה האישית שלו מתוך עולמו אל המגזר החרדי, תוך יצירת דרך מיוחדת בהסכמת גדולי ישראל. כך גם עסק בסוגיות בחינוך שרק הוא ידע על מה מדובר, כמו גם בשאר ספיחים מעולמו הקודם שהיה זר לעולם החרדי.
אחד המשתתפים בהלוויה סיפר לי שנתפס בישיבה ליטאית נחשבת, בזמן שהוא רואה סרטים של קולנוענים מפורסמים. הישיבה עמדה להעיף אותו, אבל אביו של הנער שהיה מצטיין בלימודים פנה לרב אורי זוהר. הרב נסע לביתו של הרב שטיינמן וביקש ממנו להתערב בעניין באמרו לו: תנו לי לעבוד עם הנער, אל תזרקו אותו מהישיבה, אני מבטיח שהוא יתקדם. כך זכה נער בן 16 לחברותא פעמיים בשבוע עם הרב אורי זוהר. הם היו מדברים על החיים ועל אמנות הקולונוע. הרב הבין שאין כאן פריצת גדר חריגה, הנער חזר ללמוד ואת אהבת הקולונוע חלק עם הרב שהחזיר אותו אל הבמאי הגדול.
הרב אורי זוהר נהג לומר: "הפריים והשוט הכי יפים שלך, הם הרצון שלך להגיע למעשיו של הקדוש ברוך הוא, הבמאי הכי גדול בעולם". עולמו הקודם של הרב אורי זוהר שימש לו כפלטפורמה לרתום את סוסיה לעגלת התשובה שלו ולהעלות אליה את כל מי שלא תיאר לעצמו שזה יקרה לו. אך כמו בחיים, כך ברוחניות: כשיש מישהו אחד חלוץ ואמיץ ופורץ דרך, המעבר של אחרים אחר כך נעשה קל ולא נחשב למעבר חד. הרב זוהר עשה את זה כי כך הראו לו משמיים את דרכו. ככה זה בסרטו של הבמאי הגדול בעולם.
לאט, לאט
בתחילת דרכי כבעל תשובה בעולם הטלוויזיה, פניתי אליו בשאלות שרק הוא יכול להבין. הרי רק הוא היה במקום הזה, לאור הזרקורים. לאחרים הוא לא המליץ על צעדים חדים. "לאט לאט אתה משנה את העולם שלך ושל ילדיך לעולם אמיתי. לא לעשות את זה בחיתוך", אמר לי. בפעם נוספת כשדיברנו, סיפרתי לו על הקושי של בעל תשובה לתת סנדקאות לאבא שלא שומר עדיין תורה ומצוות. "תציע לו לשמור שבת אחת", הוא אמר. בהולדת בני הראשון סיפרתי לאבי על השאלה הזו. אבא שלי כדרכו פישט את העניינים ואמר: "תציע לשני רבנים את הסנדקאות במקומי, לרב אורי זוהר ולרב עובדיה. אלה גדולי הדור שלי", אמר לי אבא. הלכנו לרב אורי זוהר שווידא את ההחלטה ובא בשמחה להיות הסנדק של בני הראשון נהוראי. שם בברית ראו את הדור הראשון לבעלי התשובה עם הדור השלישי צועדים בדרך חדשה-ישנה בעולם משתנה שלא כל כך משנה את המהות, תורה ומצוות בדרך השם.
בהלוויה צעדנו אני ובני לאט ובשקט. מדי פעם הוא שאל: "אבא, למה העיתונאים שואלים שאלות על הרב שלא קשורות לתורה?", "כשתגדל תבין", אמרתי. "זה לא ממש חשוב".
לא סיפרתי לנהוראי שדווקא ביומו האחרון מעלה שוב התקשורת את סרטיו ופועלו בעולם הסרטים, כאילו לא היו לו 43 שנות תשובה וצדיקות שאין דומה להן בעולמנו. הרב תמיד אמר שאם היה לו כסף, היה קונה את כל הסרטים ופשוט מעלים אותם, סיפר חבר. ביומו האחרון היה קרב באוויר את מי זוכרים היום. אבל באמת, גם אלו שבאו להלוויה וגם אלו שאומרים שהם זוכרים רק את החלק הראשון, הבינו באותו היום שהכל אחד. אורי עבר בין עולמות ובעצם חיבר בין עולמות. כשאמר על קברו של חברו אריק איינשטין, "אריק אתה היית צדיק", הושלם החיבור. המעבר היה רק לעיני הטלוויזיה. באמת הכל אחד וכל הצעדים שלו ושלנו הם לכיוון אחד.
אורי זוהר היה הרב של כולם, ובעצם של כל מי שהכיר אותו בלי קשר מאיזו זווית. כך אפשר להבין את מילות השיר מחדש, 'אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר'. נכון אריק ז"ל, אורי רצה הרבה יותר והלך להתחבר עם הלב העליון. וגם אתה רוצה הרבה יותר ולכן גם אתה מחפש את הלב העליון, וכמו כולנו – בלי לדעת מה אנחנו מחפשים. חיפוש הוא חיפוש באשר הוא. גם אם לא נדע, אנחנו מחפשים את הבמאי הגדול.
הלווייתו של אדם היא פניו. הלוויה שקטה ומאופקת של גדול תורה וצדיק, עניו, ישר ותם. הכותרת בחדשות היתה 'מת מלך הבוהמה', אבל זו כותרת לא מעודכנת. היא מלפני 43 שנים. הכותרת היא: אבדה גדולה. צדיק עזב אותנו, מורה הדרך של בעלי התשובה, סמל הישראליות החדשה, שנקבר כמו יהודי בן של מלך, והיה הרבי של כולם שרק החליף את צבע הבגדים. הוא לא 'הלך' לנו, אלא הלך באומץ אל תורת אביו המלך.
שנזכה כולנו ללכת לאורו, אמן.
אדם עוזב את העולם, והלווייתו היא תמונת חייו. בהלוויית הרב אורי זוהר אפשר היה לראות צלמים רבים, עיתונאים ממדורי תרבות שלאורך השנים תמיד התעניינו בדמות הישנה של הרב עוד לפני שחזר בתשובה. תמיד הם היו איתו בקשר, דאגו לשאול 'נו… אתה לא מתגעגע לחייך הקודמים?'. העיתונאים חיפשו בהלוויה זכר לחייו הקודמים, לשווא.
ים של חליפות שחורות וכובעי קנייץ' ליטאיים ליוו את הארון משכונת מטרסדורף החרדית להר המנוחות. בהלוויה לא היה זכר לחייו הקודמים. רק דממה מכבדת של גדול בתורה. בתוך כל השחור והלבן אפשר היה לראות רק דגם אחד באותו צבע של בגדים אבל מעולם אחר – בעלי תשובה. אלו שהלכו לאורו של החלוץ הראשון, אברהם אבינו של בעלי התשובה. זה שהאיר את הזרקורים בטלוויזיה וסיפר שם על עזיבתו. בעלי התשובה קראו לו זקן השבט, ראש החמולה.
עזיבתו של אורי זוהר דאז את עולם האמנות והבידור היתה שבר שעדיין לא נרפא שם, בין חוף היום לדיזינגוף. עזיבה שעדיין קשה, גט כריתות לעולם שלם של חברים ותרבות. בעולם הקודם שלי, המעשה של אורי זוהר קיבל את הביטוי הכי טוב בשיר של חברו ומחותנו, ענק של שירה עם קול נדיר, אריק איינשטיין. שני חברים שהובילו את התרבות החילונית כמו שני אדמו"רים. אריק שראה את אשתו שלו הולכת במעבר חד עם משפחת זוהר מתל אביב החילונית אל ירושלים הדתית 'והמסוגרת', אל חיי דת ותורה, כתב לו את השיר 'הוא חזר בתשובה'. השיר הזה היה מתנגן בחיי בתור נער, שתמיד הוזהר לא לעשות צעדים כאלה. דת מפרידה בין חברים, זה היה המסר. אורי חתך לאריק, כך זה משתמע ממילות השיר. הלב, כך כתב אריק, רוצה הרבה יותר, וחוזר ואומר: הלכת לי חבר.
דורות שלמים בעולם החילוני גדלו על סרטיו של אורי זוהר שהיה קולנוען מחונן, אבל מאז שחזר בתשובה, המעשה שלו, שתואר בעולם התרבות כבריחה, רק סימל את מה שהשם יתברך לבדו יכול לעשות. כל סרטיו, ראיונותיו וכתובותיו הפכו למנוע התשובה הראשון לנגד עינינו כמעט בלי שנקלוט. בגיל ארבעים וקצת, הרב אורי זוהר המית עצמו באוהלה של תורה במלוא מובן המונח הזה. ממש כך. הוא פשוט הסתגר עשרות שנים לבנות מחדש את צורתו של האדם שבו. משפחה, מידות, ענווה, לימוד תורה… רחוק רחוק מעולם הזוהר.
שם בפנים התהווה גדול דור, תלמיד חכם אמיתי שמעתה מסר לעולם מסר אחד. אפשר! אפשר ומותר לחשוב שאין עולם חד ממדי. אפשר ללכת אל השם יתברך וזו התקדמות לא נסיגה. זו התחברות ולא עזיבה. די היה לשמוע את שיעוריו ואת העצות שנתן לחינוך הילדים כדי להבין לכמה עומק של תורה ופנימיות אפשר להגיע אם רק רוצים להגיע אל האמת, אל חיי אמת בעולם הזה. השיא של הרב אורי זוהר לא היה בקולנוע, אלא בלרתום את הדמות הקודמת לדמות החדשה, את כל תהילת הפרסום לעבר מסר אחד: תורה והשם יתברך. מפעל בלתי פוסק של תודעה בקידוש השם. את זה הרב אורי זוהר הביא לעולם.
לא בשם הטירוף
בחוגי טלוויזיה תמיד אמרו: זה כואב אבל הוא אמיץ. על המיתוס הזה אני גדלתי, שלהיות אמיץ זה להיות ישראלי לוחם בצבא. אבל אם אתה מדבר על אומץ אמיתי, על צניחה חופשית, מעשה זוהר היה אומץ לשמו. לא בשם הטירוף אלא בשם האמת. הוא היה זה שהראה את הדרך למאות אלפים אחריו. כשהיה לובש את בגדי החרדים בימים הראשונים, שכניו הערבים והיהודים ביפו שאלו אותו מה פשר העניין, אולי תפקיד חדש בסרט. היו לו שתי תשובות. פעם אמר: וכובע אדום לא מוזר? מדי הצנחנים שהם גאווה עבורנו הם יותר הגיוניים? עם הבגדים האלו לקחו את סבא שלי למשרפות. בערוב ימיו אמר: הבגדים האלה לא מפריעים לי להתפלל וגם הכובע לא מפריע בשחרית, אז זה בסדר. הבגדים והמעבר הם רק האמצעי להגיע אל היעד, הסביר. אחר כך יהפוך לאדמו"ר הבלתי רשמי של בעלי התשובה. רחוק מאור הזרקורים הדתי, המנהיגות שלו התקיימה בחייו של כל בעל תשובה. הוא הביא את ההשקפה האישית שלו מתוך עולמו אל המגזר החרדי, תוך יצירת דרך מיוחדת בהסכמת גדולי ישראל. כך גם עסק בסוגיות בחינוך שרק הוא ידע על מה מדובר, כמו גם בשאר ספיחים מעולמו הקודם שהיה זר לעולם החרדי.
אחד המשתתפים בהלוויה סיפר לי שנתפס בישיבה ליטאית נחשבת, בזמן שהוא רואה סרטים של קולנוענים מפורסמים. הישיבה עמדה להעיף אותו, אבל אביו של הנער שהיה מצטיין בלימודים פנה לרב אורי זוהר. הרב נסע לביתו של הרב שטיינמן וביקש ממנו להתערב בעניין באמרו לו: תנו לי לעבוד עם הנער, אל תזרקו אותו מהישיבה, אני מבטיח שהוא יתקדם. כך זכה נער בן 16 לחברותא פעמיים בשבוע עם הרב אורי זוהר. הם היו מדברים על החיים ועל אמנות הקולונוע. הרב הבין שאין כאן פריצת גדר חריגה, הנער חזר ללמוד ואת אהבת הקולונוע חלק עם הרב שהחזיר אותו אל הבמאי הגדול.
הרב אורי זוהר נהג לומר: "הפריים והשוט הכי יפים שלך, הם הרצון שלך להגיע למעשיו של הקדוש ברוך הוא, הבמאי הכי גדול בעולם". עולמו הקודם של הרב אורי זוהר שימש לו כפלטפורמה לרתום את סוסיה לעגלת התשובה שלו ולהעלות אליה את כל מי שלא תיאר לעצמו שזה יקרה לו. אך כמו בחיים, כך ברוחניות: כשיש מישהו אחד חלוץ ואמיץ ופורץ דרך, המעבר של אחרים אחר כך נעשה קל ולא נחשב למעבר חד. הרב זוהר עשה את זה כי כך הראו לו משמיים את דרכו. ככה זה בסרטו של הבמאי הגדול בעולם.
לאט, לאט
בתחילת דרכי כבעל תשובה בעולם הטלוויזיה, פניתי אליו בשאלות שרק הוא יכול להבין. הרי רק הוא היה במקום הזה, לאור הזרקורים. לאחרים הוא לא המליץ על צעדים חדים. "לאט לאט אתה משנה את העולם שלך ושל ילדיך לעולם אמיתי. לא לעשות את זה בחיתוך", אמר לי. בפעם נוספת כשדיברנו, סיפרתי לו על הקושי של בעל תשובה לתת סנדקאות לאבא שלא שומר עדיין תורה ומצוות. "תציע לו לשמור שבת אחת", הוא אמר. בהולדת בני הראשון סיפרתי לאבי על השאלה הזו. אבא שלי כדרכו פישט את העניינים ואמר: "תציע לשני רבנים את הסנדקאות במקומי, לרב אורי זוהר ולרב עובדיה. אלה גדולי הדור שלי", אמר לי אבא. הלכנו לרב אורי זוהר שווידא את ההחלטה ובא בשמחה להיות הסנדק של בני הראשון נהוראי. שם בברית ראו את הדור הראשון לבעלי התשובה עם הדור השלישי צועדים בדרך חדשה-ישנה בעולם משתנה שלא כל כך משנה את המהות, תורה ומצוות בדרך השם.
בהלוויה צעדנו אני ובני לאט ובשקט. מדי פעם הוא שאל: "אבא, למה העיתונאים שואלים שאלות על הרב שלא קשורות לתורה?", "כשתגדל תבין", אמרתי. "זה לא ממש חשוב".
לא סיפרתי לנהוראי שדווקא ביומו האחרון מעלה שוב התקשורת את סרטיו ופועלו בעולם הסרטים, כאילו לא היו לו 43 שנות תשובה וצדיקות שאין דומה להן בעולמנו. הרב תמיד אמר שאם היה לו כסף, היה קונה את כל הסרטים ופשוט מעלים אותם, סיפר חבר. ביומו האחרון היה קרב באוויר את מי זוכרים היום. אבל באמת, גם אלו שבאו להלוויה וגם אלו שאומרים שהם זוכרים רק את החלק הראשון, הבינו באותו היום שהכל אחד. אורי עבר בין עולמות ובעצם חיבר בין עולמות. כשאמר על קברו של חברו אריק איינשטין, "אריק אתה היית צדיק", הושלם החיבור. המעבר היה רק לעיני הטלוויזיה. באמת הכל אחד וכל הצעדים שלו ושלנו הם לכיוון אחד.
אורי זוהר היה הרב של כולם, ובעצם של כל מי שהכיר אותו בלי קשר מאיזו זווית. כך אפשר להבין את מילות השיר מחדש, 'אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר'. נכון אריק ז"ל, אורי רצה הרבה יותר והלך להתחבר עם הלב העליון. וגם אתה רוצה הרבה יותר ולכן גם אתה מחפש את הלב העליון, וכמו כולנו – בלי לדעת מה אנחנו מחפשים. חיפוש הוא חיפוש באשר הוא. גם אם לא נדע, אנחנו מחפשים את הבמאי הגדול.
הלווייתו של אדם היא פניו. הלוויה שקטה ומאופקת של גדול תורה וצדיק, עניו, ישר ותם. הכותרת בחדשות היתה 'מת מלך הבוהמה', אבל זו כותרת לא מעודכנת. היא מלפני 43 שנים. הכותרת היא: אבדה גדולה. צדיק עזב אותנו, מורה הדרך של בעלי התשובה, סמל הישראליות החדשה, שנקבר כמו יהודי בן של מלך, והיה הרבי של כולם שרק החליף את צבע הבגדים. הוא לא 'הלך' לנו, אלא הלך באומץ אל תורת אביו המלך.
שנזכה כולנו ללכת לאורו, אמן.
