A Prior Commitment

 “…take for Me a portion…” (25:2)

There is an obscure Midrash which states that when Hashem instructed Bnei Yisroel to assemble the materials for the building of the “Mishkan” – “Tabernacle”, they responded “Shema Yisroel Hashem Elokeinu Hashem echod” – “Hear O Israel, Hashem is our G-d, Hashem is One”.1 What message are Bnei Yisroel attempting to convey through this response?

Our daily prayers contains a section known as Tachanun. In the concluding portion of the Tachanun we recite the following two stanzas: “O Guardian of Israel, protect the remnants of Israel, let not Israel be destroyed – those who proclaim ‘Shema Yisroel’. O Guardian of the unique nation, protect the remnants of the unique people. Let not the unique nation be destroyed – those who proclaim ‘Hashem Elokeinu Hashem echod'”. We beseech Hashem to save us in the merit of our saying “Shema Yiroel” and “Hashem Elokeinu Hashem echod”. Why are these two proclamations listed separately and considered separate merits?

The Talmud states that Yaakov Avinu wished to reveal to his sons the time of the ultimate redemption but the Divine Presence departed from him. He feared that perhaps one of his sons was unworthy. However, his sons reassured him that they all were righteous by proclaiming “Shema Yisroel” – “Listen our father Israel, Hashem Elokeinu Hashem echod”.2 If they were standing in front of him why did they need to say “Listen our father Israel”? Why do we initiate our affirmation of the unity of Hashem with “Shema Yisroel”?

Our obligation to observe the precepts stems from a dual sense of responsibility; most obvious is the responsibility we have to our Creator. However, there is an additional responsibility, the responsibility to upkeep the traditions and heritage of our forefathers. An essential element of honoring our parents, who give us existence, is honoring the values and traditions which they have received as a legacy from their parents. Consequently, nonobservance of our heritage is an affront not only to our Creator, but to our parents and their ancestors as well.

By addressing their father ‘Hear O Israel” the brothers were proclaiming to him their commitment to adhere to the traditions and values with which he had inculcated them. They then added “We are also obligated to keep our heritage because Hashem our G-d requires us to do so.” It is this very proclamation which we recite twice daily, stating that our commitment to serve our Creator is twofold: our responsibility to upkeep the values of our Patriarch Israel and our responsibility to Hashem.

When Hashem instructed Bnei Yisroel to begin donating materials for the creation of a Mishkan, their response to Him was that they were committed to establishing a House for the Divine Presence because He had commanded that this be done. However they emphasized that they had already accepted this responsibility from their father Israel who ingrained in them the importance of having such an abode, as the Midrash states that Yaakov foresaw with prophetic vision that his children would be required to build a Mishkan. Therefore he commanded them to bring to Mitzrayim all the components necessary for the building of the Mishkan so that the materials would be available when leaving Mitsrayim two hundred ten years later.

1.Nachal Kadmon, Divrei Yoel

2.Pesachim 56b, see Rashi, who states that Yisroel refers to Yaakov Avinu

Out of Service

(25:6)

“oil for illumination, spices for the anointing oil and the aromatic incense”

This week’s parsha introduces the contributions that were made for the construction of the “Mishkan” “Tabernacle”, its vessels and the Priestly garments. Parshas Terumah elaborates upon the construction of the Mishkan and its vessels, whereas Parshas Tetzaveh deals primarily with the description of the Priestly garments. A few of the recorded contributions appear out of place. The verse records that Bnei Yisroel donated oil for the Menorah and spices for the incense offering, items which are elements of the service performed in the Mishkan. Why then, questions the Chizkuni, are these contributions recorded together with the construction of the vessels and the Mishkan?1

The Torah relates the dimensions of the Table which was located near the northern wall of the Mishkan’s outer chamber. This description concludes with the requirement that the show-bread continuously be upon the Table.

The Rambam authored a work which records all of the six hundred thirteen precepts. The commentaries on the Rambam pay careful attention to the order by which he records these precepts, for each one is meticulously assigned its designated place. A perplexing fact is that the Rambam begins recording the Temple service in precept number forty, although he previously records the lighting of the candles (#25), the placing of the show-bread (#27), and the burning of the incense (#28), all of which are generally considered part of the Temple service.4 Why does he record them after the precept of building the Temple (#20), but prior to the precept which begins detailing the Temple service?

In Parshas Beha’aloscha the Torah records Aharon’s obligation to light the Menorah. Additionally, the Torah records the construction of the Menorah.5 Why does the Torah juxtapose the construction to the lighting? Addressing the reason why the Torah records the oil for the Menorah as part of the materials used in the construction of the Mishkan, the Chizkuni suggests that although the oil is used in the Menorah service it has an additional function, to illuminate the palace of the King.6 The oil is therefore not only an element of the service, but a function of the building as well, and as such, is recorded with the building’s construction. However, the Chizkuni’s answer does not sufficiently address the difficulty from Parshas Beha’aloscha, for according to him the lighting is a function of the construction of the building, not the Menorah.

The Chizkuni adds that the incense is also a function of the building for it is appropriate that the palace of the King should be well aromatized.7This explanation is supported by a comment made by the Rambam in the Moreh Nevuchim where he states that the purpose for the incense offering brought upon the Golden Altar is to aromatize the building and the Priestly garments.8 The commentaries on the Rambam struggle to find a source for his comments. The Chizkuni’s explanation sheds light as to where the Rambam derives the notion that the purpose of the incense is to aromatize the building. The source for the second part of the Rambam’s statement that the incense is used to aromatize the Priestly garments stems from the fact that the Torah records the specifications of the Golden Altar in Parshas Tetzaveh, while all the other vessels are recorded in Parshas Teruma. Why does the Torah record the dimensions of the Altar used for the incense in the parsha which describes all of the Priestly garments? The Rambam concludes that the incense must be servicing the Priestly garments.

The reason for the Torah recording the placing of the show-bread together with the construction of the Table is that the bread laying upon the Table is part of the Table’s configuration. It is therefore an imperative that the Table never be without bread for this would be a lack in the very structure of the Table. It is possible that for the same reason the Torah requires that there always be oil within the lamps of the Menorah. Aside from the explanation of the Chizkuni that the light is a function of the building, the oil inside the lamps is part of their structure and is therefore recorded together with the Menorah’s construction. What emerges is that the incense, show-bread and the oil for the Menorah all have functions separate from the actual service they perform. Therefore the Rambam records them prior to the precept which details the Temple service.

1.25:6

2.25:30

3.Vayikra 24:5-10

4.See Sefer Hamitzvos

5.Bamidbar8-2-4

6.25:6

7.Ibid

8.3:45

2 The entire service involving the show-bread is depicted in Parshas Emor. 3 Why is it necessary to detail the placement of the bread upon the Table in the parsha which records only the construction of the vessels?

R' Zweig

Cutting Letters On A Cake

He will bless your bread and your water (23:25)

You shall make the planks of the Mishkan (26:15)

…They used to write on the planks to indicate their correct placement… and if one was incorrectly marked, the writing was erased so that it could be corrected (Rashi Shabbos 73a)

The Biblical prohibition of erasing letters on Shabbos applied to erasing for the purpose of preparing the surface for future writing. This was the nature of the “erasing” in the Mishkan, as quoted above. The Rabbis, however extended the prohibition to include any and all erasing, regardless of the purpose of the erasure and even when the erasure served no purpose at all, as in tearing the lettering of a package(1).

QUESTION: On Shabbos, is it permissible to cut letters or pictures which decorate a cake?

DISCUSSION: Rama(2) quotes a view that prohibits cutting or breaking off a piece of cake on which letters – or pictures(3) – appear. The fact that the person has no intention of erasing the letters and is interested only in eating the cake makes no difference; the letters are erased in the process, so cutting or breaking off a piece of decorated cake is forbidden based on the rule of inevitable consequences (pesik reisheh). It makes no difference, according to this view, if the erasure is done prior to eating by cutting the cake with a knife, or even if the letters are erased by biting into and chewing the cake(4). Either action is considered to be erasing and is prohibited.

Other poskim(5) differ with the Rama. They maintain that the Rabbis did not forbid cutting or breaking off a piece of cake because: 1) the erasing in this case is not done for the sake of future writing; 2) the erasing is destructive; 3) the erasing is done indirectly (k’lachar yad). According to this view, then, it would be permitted to cut a decorated cake, even before eating it, although the frosted letters would definitely be erased.

Latter-day poskim debate what the practical halachah should be. Some tend to be lenient(6), while others are stringent(7). The Mishnah Berurah rules that one may rely on the lenient view only when the erasing comes as a result of biting and chewing. Cutting the cake before eating it is prohibited. However, the following exceptions are discussed by the poskim:

It is permitted to cut between letters even if a word is destroyed(8). It is also permitted to remove a letter on the icing along with a thin sliver of cake on which it rests(9).

It is permitted to cut letters or figures that are baked into the body of the cake itself(10). It is also permitted to cut a cake or cookie that has a meaningful shape(11), such as a gingerbread man.

It is permitted to cut letters which are made from fruit juice or from honey mixed with water. Decorations fashioned from those ingredients are not considered “permanent(12).” The sugar-based frosting commonly found on cakes today which hardens when it dries is not included in this leniency(13).

Some poskim allow a right-handed person to cut the cake with his left hand and vice versa(14). Others do not allow this leniency(15).

If the cake was cut before Shabbos, one is permitted to separate the pieces on Shabbos(16).

A cake with lettering may be placed in front of a child even though the child may erase the lettering on the cake(17). An adult may not, however, specifically instruct the child to erase the lettering(18).

 

FOOTNOTES

1. See Mishnah Berurah 340:41 and Sha’ar ha-Tziyon 76.

2. O.C. 340:3.

3. Mishnah Berurah 340:16. Rabbi P.E. Falk (Zachor v’Shamor, sec. 33, pg. 13) maintains that pretty patterns such as a zig-zag design along the edges, criss-cross lines running across the surface, etc., are not included and are permitted to be cut.

4. Taz 340:2; Chazon Ish O.C. 61:1.

5. Dagul Mi-revavah O.C. 340.

6. Sha’arei Teshuvah 340:5 and Kitzur Shulchan Aruch 80:63. See also Aruch ha-Shulchan 340:23, who maintains that the entire prohibition is limited to letters that are formed from ink or paint. Nevertheless, he advises to let a child cut the cake, as quoted later.

7. Shulchan Aruch Harav (343:10) and Chazon Ish O.C. 61:1 who prohibit erasing letters even by biting and chewing.

8. Harav S.Z. Auerbach (Shemiras Shabbos K’hilchasah 9 note 48).

9. See The Shabbos Home, pg. 50.

10. Mishnah Berurah 340:15; Har Tzvi O.C. 214. In other places, however, the Mishnah Berurah seems to contradict himself and prohibits this – see 475:47 and 500:17. Harav S.Z. Auerbach (Shemiras Shabbos K’hilchasah 11 note 31) attempts to resolve this contradiction. See also Chazon Ish O.C. 61 who questions this leniency.

11. See footnote 8. In this case, however, even Chazon Ish seems to be lenient.

12. Mishnah Berurah 340:15. Chazon Ish questions this leniency.

13. Tifferes Yisrael (Kalkeles Shabbos – erasing); Ketzos ha-Shulchan (144:3); Be’er Moshe 6:94.

14. Eliyahu Rabbah 240:11.

15. Avnei Nezer 209. Mishnah Berurah, too, does not quote this option. See also Mishnah Berurah 340:22 quoting the Chayei Adam who maintains that – with the exception for the prohibition of writing – there is no difference between using the right and left hand in regard to all of the Shabbos prohibitions.

16. Harav S.Z. Auerbach (Shemiras Shabbos K’hilchasah 11 note 30).

17. Mishnah Berurah 340:14. See explanation in Shulchan Aruch Harav 340:4 and 343:10. See also Chanoch l’Na’ar 17:4-5.

18. Shulchan Aruch Harav 343:10.

R' Neustadt Shlita

Beis Yisroel Purim 1950 תש"י: Being Steadfast Like A Wall/ Hallel On Purim?/ Why Esther Invited Haman To The Party

HERE!!:-)

The People Of Memory: The Mitzva To Remember Our Hatred Of Amalek In The Context Of Other Mitzvos To Remember #4

 HERE!!!:-)!!

מבריסק עד קוסובה

Bought a copy today. 

 Fascinating - if Gemara interests you....  [which of course it should any Jew. But this sefer will make it even more interesting. Taste and see!!]. 

Points To Ponder

"Think about self-control less as the quality of a person and more as the quality of a place. There are some places and situations that lean toward lower self-control and others that lean toward higher self-control. Self-control is about your context as much as your character. Put yourself in good positions."

----

"Things that keep people from fulfilling their potential:

Lacking the courage to try

Trying to please everyone

Imitating the desires of others

Chasing status without questioning why

Playing superhero and trying to do it all alone

Dividing attention between too many projects"

----

"The greatest danger to our future is apathy. We can't all save the world in a dramatic way, but we can each make our small difference, and together those small differences add up. Every single person makes an impact on the planet every single day. The question is: What kind of impact do you want to make?"

------ ​​

​"To hold our tongues when everyone is gossiping, to smile without hostility at people and institutions, to compensate for the shortage of love in the world with more love in small, private matters; to be more faithful in our work, to show greater patience, to forgo the cheap revenge obtainable from mockery and criticism: all these are things we can do."

The Right To Be Wrong

What gets me is not that people think that Charedim are absolutely wrong in believing that they should not serve in the army. I understand that. People are raised and educated to think a certain way so that is what they think. Or maybe they thoroughly studied Torah sources and concluded that everyone must serve. Makes sense. 

What gets me is that people negate the right of Charedim to have opinions and beliefs. No, they say [and write on social media], since you are clearly wrong you have to think like us. The tone is often paternalistic as if Charedim are like a bunch of 2 years who need to be told in no uncertain terms how to behave and there are no two ways about it. We are adults and know better. So behave yourselves naughty boys!! 

It turns out that they are a community filled with very mature and knowledgeable adults who have beliefs. Right or wrong - this is a Jewish and [להבדיל!!!] Democratic state as a Jewish state people should be permitted to practice their Judaism and as a Democratic state people should not be conscripted against their will with the tyranny of government and with threats of incarceration.

Remember - the if the Charedim had it their way then everybody in this country would keep Shabbos, kosher and daven three times a day etc. etc. But they don't enforce it and would not even if they could.   

In The Friends of Voltaire, Evelyn Hall famously wrote: "I disapprove of what you say, but I will defend to the death your right to say it". So we can disapprove of what Charedim do but defend their right to live according to their religious conscience. 

It is ALSO important never to conflate what *I* believe and absolute truth. Had you been brought up in a different family, a different environment, attended different schools etc. the odds of you thinking as you think now are about zero. 

Many people make this mistake.   

Sanhedrin 40-41: "Drishos And Chakiros" As You Have Never Seen Before #10

 HERE!!!:-)!!

סוד הנצחון על איובינו - בימים ההם ובזמן הזה

 HERE!!:-)!!

זכות עמרי

וראיתי בספר אוצרות יוסף להגאון המובהק ר' יוסף ענגעל ז"ל המיוסד על קבלה שהביא בשם המקובלים דלכאורה קשה למה נתן לו הקב"ה שכר זה דוקא מלכות עבור מעשה הנ"ל ולא שכר אחר וכתבו המקובלים דידוע דארץ ישראל הוי בספירת מלכות דלמעלה ויען דהוא תיקן בחי' מלכות בהוספה דהוסיף עיר אחד בא"י ע"כ זכה למלכות דוקא עכ"ד הקדושים הרי אף דעמרי הי' ממלכי הרשעים ומקרא מלא דבר הכתוב במלכים א' סי' ט"ז ויעלה עמרי ויקן את ההר שמרון ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה שמרון ויעש עמרי הרע בעיני ה' וירע מכל אשר לפניו וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאותיו אשר החטיא את ישראל וגם כרך זה שהעמיד לא הי' כוונתו לשם שמים רק לכבודו וכמו שהבאתי לעיל שאמר כשם שירושלים הוא למלכי יהודא כך תהא שומרון למלכי ישראל ועל כרחך אף דנבנה בעבירות גדולות ורבות כזו קיים בזה מ"ע דישוב א"י דאל"כ דליכא מצוה ליכא שכר וגם כיון דקיבל שכר מלכות דוקא ע"כ דתיקן בזה ספירת מלכות עליונה ועל כן הגיע למלכות כל כך במדה גדולה שזכה למלכות שלשה דורות כדלעיל הרי דקיים את המצוה בכל תיקוניה אף למעלה בעליונים והרימה והקימה בבינינו דלמטה אף דל"ה כוונתו לזה כלל וגם הי' בעבירה והא ראי' מקבלת השכר שהגיע למלכות עי"ז בבחי' מדה כנגד מדה א"כ יש לך ראי' ברורה שאין עליה תשובה שאף אם בעל עבירה היותר גדול וכופר בכל התורה כולה ר"ל כעמרי שהי' מעובדי ע"ז וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה אעפי"כ זכה ותיקן בבנין העיר בא"י לכל התיקונים שיש במצוה זו בעולמות עליונים א"כ הא לך ראי' ברורה גם על הנעשה בזמנינו שבוני הארץ המה בעוה"ר עוזבי התורה ר"ל אבל בטח שאינם גרועים מעמרי שהכתוב העיד עליו שהרע בעיני ה' מכל אשר לפניו והלך בדרך של ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ואעפי"כ בבנינו שבנה א"י קיים את המצוה כתיקונו וגם היחוד נעשה למעלה על ידו כמו כן נראה ברור דספירת המלכות למעלה בעולמות עליונים נתקנה ונתגדלה ע"י מעשה הבנין של אלו בוני הארץ דזמנינו יהיו מה שיהיו אף הפושעי' היותר גדולים מ"מ מעשיהם רצוים לפני הבורא כ"ע והתיקונים והיהודים נעשה על ידיהם היינו ע"י הבנינים שבנו והוסיפו והפריחו את הארץ לארץ פוריה אשר זה עיקר ישוב הארץ וכמו שכתב רבינו המהרש"א בברכות ד' נ"ח דעיקר מצות ישוב הארץ הוא ע"י שדות וכרמים עיי"ש וכן כתב רבינו הח"ס בדרוש לשבה"ג שנת תקנ"ח דארץ סיחון ועוג לא הי' נקרא ארץ נושבת אף דהי' מיושבת משום דלא הי' נזרע לא מגוים ולא מישראל ע"כ לא קראו ארץ נושבת שהיתה שממה ולא זרעו בתוכו וזה אמת עכ"ד הרי דעיקר ישוב הארץ הוא ע"י זרועה ונראה לי ראי' ברורה לדברי רבינו מקרא דוישלח אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ ודרשו בשבת ד' פ"ח מובא ברש"י שם שהיו בקיאים בישובה של הארץ מלא קנה זו לזיתים מלא קנה זו לגפנים שהיו טועמים ויודעים איזה נטועה ראויה לה עכ"ל הרי דזה הוי עיקר הישוב בארץ, ועיין תשו' הרשב"ש מרבינו בן התשב"ץ סי' א' ב' ג' וכן כתב הח"ס מעצמו בחידושיו לסוכה ד' ל"ה דהחרישה והזריעה בא"י הוי כמו שמקיים מצות תפילין או סוכה או לולב עיי"ש ודוק. ולא עוד אלא נראה לי דאיש פשוט הזה שבונה את הארץ בלי שום כונה לשמים רק לטובתו עושה בזה תיקון יותר גדול בעולמות עליונים ממה שעושה איזה צדיק יהי' אפילו גדול שבצדיקים עם תיקון חצות שלו בבכיות ומקונן על השכינה והגלות שבודאי עושה בזה תיקון גדול אבל עם כל תיקונו שעושה לא הגיע להתיקון שגורם איש הפשוט במעשה ידיו במה שנבנה בפועל אף בלי שום בונה לש"ש כאשר הגמרא דסנהדרין הנ"ל מוכיח על זה וכן כתב רבינו בהקדמת ספר ראשית חכמה דעיקר התיקון נעשה בעושה בפועל המצוה עיי"ש שוב מצאתי כן בישמח משה פ' אמור דמעשה המצוה בפועל אף בלי שום כונה מועיל יותר ממצוה בלי פעולה ממשית אף בכונה יתירה עיי"ש, ע"כ דברי המה ברורים ואמיתיים ולא יחלוק על זה אלא מי שחולק על האמת. 

וגם על פי כללי ההלכה הוא כן דידוע מהפוסקים דמצוה שיש בה מעשה אינה צריכה כונה ומתקיימת המצוה אף בלי כונה ועיין רשב"א יבמות ד' ק"ג דמעשה מצוה דאי אפשר למיהדר המעשה אף מצוה הבא בעבירה לא מזיק בה והמצוה היא מצוה אף אם ח"ו נעשה ע"י עבירה והכ"נ כן כיון דהישוב נתרבה ונתגדלה על ידי מעשיהם ואי אפשר למיהדר המעשה שנאמר כאילו אינו דהא אנו נהנים ממעשה ידיהם אף אם יהי' בעבירה ח"ו נתקיימה המצוה בכל תוקף ועוז בנגלה ובנסתר ועפי"ז ברור מה שאמרתי דמעשה בוני הארץ דזמנינו אפילו ח"ו יהי' בעבירה ובבחי' אינם עושים רצונו של מקום בשאר מצות התורה מ"מ מעשה הבנין שלהם רצויה לפני המקום ומקובלת לפני כסא כבודו באהבה ובחיבה יתירה וזה אמת וברור ובפנים הארכתי בעוד ראיות הרבה וכאן די לי בראי' אחת מוכרחת, גלל כן כל בר ישראל אשר לבו נאמן לה' באמת ובתמים ואהבת ה' ועמו עומד למעלה אצלו מאהבת עצמו יוקיר ויעריך את מעשה הבנין שנגמר עד כעת על ידיכם בארצינו הקדושה. 

אך תדעו אחיי ורעיי ותזכרו מתפלת משה רבינו שאמר והתחנן לפני הקבה"ו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר ע"פ האדמה מהות עמנו לא נבנה על המושג לאומיית לחוד על הנאציאנאליטאט לחוד כדרך שאר האומות ע"פ האדמה כי גוי קדוש אנחנו והקדושה תלוי בתורה הקדושה שצונו השם ורק ע"י התורה אנו נעשים לעם ככתוב היום הזה נהיית לעם והחכם הערבי כינה אותנו בשם "עם הספר" וחכמי שאר האומות קוראים אותנו בשם "עם הרוח" ע"כ טעות הוא ביד אלו המאמינים שדי לנו ח"ו במושג הלאומיית לבד כי מושג זה אין במציאות לנו כלל וגם כי מוריד עצמו בזה ממדרגה הגבוה שהגביהנו ה' על שאר האומות כי גם לשאר העמים יש מושג הלאומיית ורק ע"י מושג התורה אנו נפלאים מהם ובמדרש איכה אמרו אם יאמר לך אדם שיש חכמה באומות העולם תאמין יש תורה באו"ה אל תאמין ועיין תפארת ישראל למרן מהר"ל דהתורה מוציא אותנו מעולם הטבע ומגביה אותנו למעלה מהטבע ואם אנו מחזיקין את עצמינו לעם התורה ומתקנין את דרכינו ברוח התורה אז התורה מגביה אותנו למעלה מן הטבע ומה שאין להשיג מצד הטבע משיגין אנו בזכות התורה וגם בלי תורה אין לנו קיום החיים כלל כמשל ר"ע בדגי המים בברכות ואין אנו אומה כלל וזאת הפלאתינו משאר האומות דהם אינם קשורים בדתם ויכלו להיות לאום אף בלי דת מה שאינו כן אצלינו וזה שאמר משה ונפלינו אני ועמך מכל האדם אשר ע"פ האדמה.

 

Oldest Living Holocaust Survivor Alive!!! 107!!!! K'nein-ahora!!!

 

 

במסגרת חיפושיי אחר יהודים ישישים ילידי פולין, נחשפתי לדמותו של ר' יהודה אהרן וידבסקי הי"ו - יליד 1919, מה שאומר שהוא בגיל 107, בלי עין הרע. 

בעיר טורק שבפרובינציית פולין גדול בפולין. כשהיה כבן 14 עברה משפחתו לגור בעיר לודז'. כשהוקם גטו לודז' בתחילת שנת 1940 עברו כל המשפחה לגטו לדירה אותה קנו מתושב המקום, שם המשיכו להפעיל את המתפרה שבבעלותם, וספקו צווארונים לשמלות, שנשלחו לגרמניה. במתפרה הועסקו כמה עשרות יהודים בעבודות ייצור עבור הגרמנים.

בעת חיסול הגטו ב-29 באוגוסט 1944, נשלחו כל בני המשפחה לאושוויץ, שם בי"ג באלול ה'תש"ד נרצחו ונשרפו הוריו אברהם ודובריש לאה, ואחיו הגדול גבריאל. אחותו יוכבד הוטבעה בשטוטהוף. אחיו חיים משה נרצח בבוכנוואלד. רק יהודה ואחיו יהושע שרדו את הסלקציה של ד"ר מנגלה ונשלחו למחנה העבודה באושוויץ.

לאחר תקופה הועברו שניהם למחנה עבודה בפרידלנד, שם עבדו בהרכבת כנפיים למטוסים, עד לשחרורם על ידי הצבא האדום ב-9 במאי 1945.

לאחר המלחמה חזר ללודז' שם נישא לאשתו דובריש (לבית וסרצוג), הקים מחדש בית חרושת לטקסטיל וניסה לשקם את עסקי המשפחה. בתקופה זו סייע לאצ"ל במשלוחי נשק מפולין.

בשנת 1950 עלה לישראל והתגורר בתל אביב, שם נולדה בתו לאה, שנישאה לד"ר מרדכי הימלפרב.

בסוף שנות ה-70 שיקם את בית העלמין בלודז', ושיפץ מעל 7000 מצבות במקום יחד עם חברו יוסף בוכמן.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת ה'תשע"ב (2012) היה בין משיאי המשואות בטקס הממלכתי ביד ושם.

וידבסקי, שהנו חסיד סוכטושוב, זכה לראות צאצא דור חמישי.  הוא שורד השואה המבוגר ביותר החי בישראל כיום.

Ritalin - Medicine Or Drug?

 זה היה לפנים ולפני שנים. חברי הפסיכולוג ד"ר (PhD) יעקב אופיר כבר הצליח להתחיל מהומות כאשר פרסם מאמרים בהארץ שמערערים על החוכמה המקובלת בנוגע להפרעת הקשב והריטלין בתור תרופת קסם ל"מחלה". יום אחד אני מקבל ממנו ווטסאפ: נציב קבילות מקצועות הרפואה (יש דבר כזה) קיבלה תלונה נגדו מפרופסור אחת, ותגובתו התבקשה. הסנקציה שריחפה ברקע הייתה חמורה - אולי עד שלילת רישיון העיסוק בטיפול באנשים, משום שד"ר אופיר מסרב לחשוב כמו שחושבים אחרים.

זה כשלעצמו מאורע מערער מאוד ומרתיח, אבל למרבה המזל היה לו פן חיובי. כדי לענות על הערעור היה על ד"ר אופיר לאסוף באופן מסודר ושיטתי את כל החומרים ולנסח כתב הגנה הולם. האיסוף הפך למחקר מקיף, שראה לבסוף אור כספר מדעי בשם ADHD is Not an Illness and Ritalin is Not a Cure.

למרבה השמחה, ד"ר אופיר לא נשאר בתחומי האנגלית וגם לא בז'אנר המדעי הצר. הוא כתב את הספר מחדש בעברית, כספר עיון פופולרי הנגיש לכולם. הספר נוגע בנקודות הכואבות המדויקות: אם הפרעת הקשב היא מחלה, איך זה שאחוז המאובחנים מזנק ומגיע לפעמים ליותר מ-20% (!) מהאוכלוסייה? איך זה שהלוקים בהפרעת הקשב הם דווקא מהשכבות המבוססות, אתם יודעים, אלה שיש לאל ידם לשלם לפסיכולוג שיארגן להם אבחנה מתאימה שכוללת הקלה ומרשם לתרופה הנכספת? אם ריטלין היא תרופה ולא פשוט סם, איך זה שבניגוד למה שמנסים למכור לנו, היא בהחלט עוזרת לריכוז לסטודנטים לפני מבחנים בלי שום קשר ללקות ב"מחלה"? מדוע מטשטשים לנו את הסיכונים הרבים של ה"סמים במרשם" ריטלין וקונצרטה? 

אחת הבעיות, כמובן, מלבד המדיקליזציה של תחום שיכול להישאר בתחומים אחרים, היא הכסף (ושווה כסף). לא לחינם שיעורי האבחון עולים דרמטית עם הזמן ועם היותו של יישוב מבוסס. אבחון יכול לתת לכם הארכה במבחן. אבחון יכול לתת לכם אישור חוקי לקבל סם שיעזור בשיעורי הבית. כמו תווי החניה, פתאום כולם מאובחנים ופתאום כולם נכים. מהסיבה הזאת, ספרו של ד"ר יעקב אופיר חשוב היום עוד יותר, כשנראה שהבקשה העיקרית שלו היא: תרגיעו.

--

בהמשך לפוסט על הפרעת הקשב ולספרו המצוין של חברי יעקב אופיר, נראה שצריך להיכנס לשאלה העיקרית, והיא עד כמה יש לריטלין/אטנט תופעות לוואי. כי אם אין להן, מה אכפת לי למען השם שאנשים יקחו סמים? שיקחו בכיף שלהם.

אז לא מתוך הספר, אלא מתוך הבלוג המוצלח של הפסיכיאטר סקוט אלכסנדר: "Adderall Risks: Much More Than You Wanted To Know"

אלכסנדר מתוודה על הבעיה העומדת בפניו בתור "שומר סף": באים אליו לקבל מרשם לריטלין, כשברור שהמטרה היא פשוט שהאדם יתרכז יותר בעבודה שלו או בלימודים. בסוף, אומר אלכסנדר, הפרעת הקשב היא ספקטרום. יש אנשים שממש טובים בריכוז ויש אנשים שדי קשה להם להתרכז (אבל אם יהיה משהו מעניין הם יתרכזו בו). אוקיי, אז מה עושים אם מישהו בא אליך ומבקש מרשם פשוט בשביל שהוא יהיה יותר מרוכז בחיים שלו? 

בסוף, בדרך כלל נותנים למי שמבקש. רק מעבירים אותו ביותר דרך ייסורים או פחות דרך ייסורים, ולפעמים אקראית לא נותנים לפלוני אלמוני. אבל השאלה המרכזית היא זאת: מהם הסיכונים באטנט/ריטלין? ככל שיש יותר סיכונים, כך צריך יותר להיזהר. אז אלכסנדר הלך ובדק את הספרות המחקרית.

אני ממליץ לקרוא את כל הפוסט (וגם את הספר) אבל בקצרה, הסיכונים הם: 

א. סיכון גבוה לתופעות לוואי קצרות טווח (כמו חוסר תיאבון ועוד).

ב. סיכון נמוך מאוד לשבץ או התקף לב.

ג. סיכון של אולי אחוז אחד להתמכרות ל"פציינטים שמונחים היטב על ידי הרופאים שלהם ולוקחים את התרופה באחריות" (אוקיי)

ד. אולי סיכון של 1 ל-500 של פסיכוזיס.

ה. ראיות לכך שיש סבילות לאחר נטילה ממושכת (כלומר המינון הופך ללא יעיל כי הגוף מתרגל), גם כשהפציינט סבור בטעות שזה עדיין עוזר לו.

ו. סיכוי של 60% סיכון יחסי (+1% סיכון מוחלט) לפרקינסון בשימוש לטווח ארוך

ז. Unkown unknowns (לכו תדעו מה המחקר יגלה עוד חמש שנים).

בגדול סקוט אלכסנדר מוחה במיוחד על מצב המחקר הגרוע. אף אחד, הוא כותב, לא לוקח את נושא הסבילות ברצינות (חוץ ממחקר ה-MTA שהעלה את הנושא). יש יותר מדי אג'נדה שנמצאת במחקרים (במיוחד עם הבדיחה של "זה עוזר מאוד רק ל'חולים' ומזיק מאוד רק למי שלא 'חולה'). לסיכום אלכסנדר עצמו משווה את הסיכון של נטילת אטנט/ריטלין לאכילה של רצועת בייקון נוספת ביום ולא מונע מעצמו לתת אותה לאנשים שלדעתו זה יעזור להם.

--

זה סיכום הפוסט של סקוט אלכסנדר. יעקב אופיר הרבה יותר משוכנע בסיכונים של הריטלין, ובעיקר בכך שלאורך זמן הוא מאבד את האפקטיביות שלו, כמו שהעלה ה-MTA. מה שכן, ברור שלא מומלץ לתת לאג'נדה לטשטש לא את התועלת הפוטנציאלית ולא את הסיכונים הפוטנציאליים של הסמים הממריצים שניתנים כתרופה להפרעת קשב.

The People Of Memory: The Mitzva To Remember Our Hatred Of Amalek In The Context Of Other Mitzvos To Remember #2

 HERE!!!:-)!!!

The Environmental Impacts of Flying

Air travel is a major contributor to environmental degradation. It consumes vast amounts of fuel and produces significant greenhouse gases. Understanding these impacts is the first step toward mitigating them.

Flying contributes to climate change through the emission of carbon dioxide (CO₂) and other pollutants. Airplanes emit CO₂, nitrogen oxides (NOₓ), sulfur oxides (SOₓ), and water vapor. These emissions not only trap heat in the atmosphere but also lead to the formation of contrails and cirrus clouds, which further exacerbate global warming.

Moreover, aviation’s reliance on fossil fuels means that as air travel increases, so does its environmental footprint. The sector is responsible for approximately 2% of global CO₂ emissions, a figure that is expected to rise with the rebound in travel post-pandemic.

---

Is there a נפקא מינה למעשה for Jews from this information? See here. 

המודיע בה' אייר

 

קמחא דפסחא

 רבי חיים מצאנז לעת זקנותו עלה לשאת את דרשת שבת - הגדול. הוא פנה אל קהל עדתו בבית הכנסת ואמר: "דרכם של הרבנים לפתוח דרשה זו בקושיה על הרמב"ם מהלכות הפסח, ולאחר מכן להשיב עליה על-ידי פלפול חריף. בנעורי, כשכוחי היה במותניי, הייתי גם אני עושה כן, אך עתה זקנתי ואין בידי לדרוש כך. "אומר איפוא רק זאת: הרמב"ם פוסק שבליל הסדר מצווה לאכול מצות ולשתות ארבע כוסות, ושאפילו עני שבישראל המחזר על הפתחים חייב לקיים מצוות אלה. ועל זה יש לי קושייה גדולה ועצומה - הכיצד יוכלו העניים, שאין בידם פרוטה, לקיים מצוות אלה? קושיה גדולה היא, ואין בידי תירוץ. אך לא אזוז מכאן עד שתשיבו עליה אתם"... הבינו הנוכחים את הרמז ותרמו ביד נדיבה ל'מעות-חיטים' עבור עניי-העיר...

גם על רבי מנדלי מליסק מסופר שבדרשת שבת הגדול פנה אל הקהל ואמר: "כפי שאתם יודעים, נוהגים הרבנים בדרשותיהם בשבת הגדול לתרץ קושיה חמורה ברמב"ם. ובכן, גם אני רוצה לעשות כך". וכאן הוא הציב לנוכחים דילמה: כפי שידוע לכם, "הרמב"ם פוסק, שכל יהודי חייב לאכול מצה בפסח. וכן פוסק הרמב"ם שאסור לגנוב!.

נשאלת אפוא השאלה: מה יעשו העניים שאין להם במה לקנות מצות לפסח, וגם אינם רוצים לעבור על איסור גניבה?!

אלא התירוץ הוא: שכל תושבי העיר חייבים לדאוג לעניים שיהיו להם מצות בפסח וכן שאר צורכי החג. ובזה אם כן מתורצת הסתירה בין שני פסקי הרמב"ם"...  מיד התנדבו כולם לסייע למשפחות הנזקקות...

יודע אל"ף בי"ת

 מזכיר לי על אחד מהישיבות בליטא שבחור אמריקאי בא ללמוד שם ונחשב בין המצוינים (חידוש באותן שנים) 

פעם אחת התווכח בלימוד עם ראש הישיבה, ובשיא הריתחא זעק עליו ראש הישיבה "איר קענט ניט קיין אלף בית" 

הבחור נעלב והחליט לארוז את מטלטליו ולחזור הביתה

הנהלת הישיבה הגיעה לראש הישיבה והסבירו לו את החורבן שעלול להיווצר כאשר בחור כארזים יחזור לאמריקה (דאז)

הראש ישיבה קרא אותו להתנצלות וכאשר נכנס אמר לו "איר קענט יא אלף בית".

הרב הגאון ר' אברהם אבידן זצ"ל

הרב דוד בגנו

* רשמים מדמותו של ראש הישיבה

הרב אברהם אבידן זצ“ל

"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת“ -

חז“ל למדו מפסוק זה את המצוה לכתוב

ספר תורה, ומכאן למדנו שהתורה

נקראת "שירה“. העובדה שהרב אבידן

זצ“ל נפטר בין שבת שירה לפרשת מתן

תורה מייצגת בעיניי כל כך את העובדה

היסודית הזאת. כל חייו היו שירה אחת

של תורה. זה מה שהניע אותו, זה מה

ששימח אותו, זה מה שהחיה אותו

לאורך שנות חייו.

הרמב“ם כותב (מלכים ב, ה):

המלך מסתפר בכל יום ומתקן

עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך.

ויושב על כיסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו. וכל העם באין

אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחווים ארצה. אפילו נביא עומד לפני

המלך משתחווה ארצה, שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו

למלך. אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו,

אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד. אעפ“כ

מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבוא לו, ולא

יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים. וכן מצוה על המלך

לכבד לומדי התורה, וכשייכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם

ויושיבם בצידו, וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה אפילו לתלמיד חכם, היה

עומד מכיסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. במה דברים אמורים בזמן שיהיה

המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה, אבל בפרהסיא בפני העם

לא יעשה, ולא יעמוד מפני אדם, ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו,

כדי שתהא יראתו בלב הכל."

על הלכה זו מביא הרב אבידן זצ“ל בספרו "אמרות מלך“ על הלכות מלכים

ברמב“ם את דברי בעל "באר שבע“ (תלמידו של ר‘ מרדכי יפה זצ“ל בעל הלבושים)

על מסכת סוטה (מא, ב), המגדיר את היחס בין כבוד המלך לכבוד תלמידי חכמים

בניגוד להבנת התוס‘ שם: לדעת תוס‘ – כבוד המלך גדול מכבוד ת“ח, שהרי גם ת“ח

מצּווה על "שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך“. ואילו לדעת בעל באר שבע –

כבוד ת“ח גדול מכבוד המלך כיון שכבוד ת“ח הוא כבוד התורה עצמה, והושווה

מוראו למורא שמים, וגם המלך בעצמו מצווה על "את ה‘ אלוהיך תירא – לרבות

תלמידי חכמים“. מוראו של המלך לא הושווה למורא שמים. מקשה הבאר שבע: א“כ

מדוע הגמרא אומרת (כתובות קג, ב) שיהושפט מלך יהודה היה מכבד ת“ח ("קם

מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי“) רק בצינעה ולא בפרהסיא?

ומתרץ: עצם הקימה בפני ת“ח היא מן הדין, ואותה היה עושה גם בפרהסיא. אולם

את החיבוק והנישוק – שאינן מן הדין – אותן עשה רק בצינעה. וכך מפרש הרב גם

את דברי הרמב“ם – שהקימה בפני ת“ח אינה נעשית רק בצינעה, וכוונת הרמב“ם

במה שכתב "במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו... בצינעה“ מכוונת רק

כלפי הנישוק והקריאה "רבי ומורי“, ולא בעצם הקימה.

כדרכה של תורה, ניתן להתווכח האם כך מורה פשטות דברי הרמב“ם או לא, אבל

בוודאי נכון לומר על הרב אבידן זצ“ל ש“נאים הדברים למי שאמרם“. ראיתי אצלו את

דברי ה“באר שבע“ – הנהגה של הדר ומלכות – מחד, וכבוד עצום לתורה ולומדיה –

אפילו לצעירים ולמתחילים שבהם – מאידך.

הרב נקרא להנהיג את הישיבה כשהייתי בשיעור ב‘, ואני אז רק התחלתי לעמוד

על דעתי בלימוד העיון. באותה שנה למדתי אצל ר“מ השיעור שלי הרב שמואל

נחם שליט“א, ובזמן קיץ התוודעתי למו“ר הרב אשר אריאלי שליט“א. חשבתי אז

בתמימותי שאני מספיק יודע ומבין את הסוגיא כדי להתווכח עם הרב אבידן זצ“ל

בשיעורים הכלליים, והיו הרבה כאלה - גם שיעורים וגם ויכוחים, ב“ה. באחת הפעמים

הייתה לי הרגשה שאולי התווכחתי יותר מדי ופגעתי בכבודו של הרב. ניגשתי אליו

בכניסה לחדר האוכל בארוחת הצהריים והתנצלתי. הרב תפס אותי ואמר לי: ’מה

פתאום?? אתה לא יודע כמה אני שמח שאתה מתווכח איתי!‘ אז התחלתי להבין

מה זאת חיות של תורה. מאז התחלתי להתקרב אל הרב יותר ויותר. לא פעם ולא

פעמיים ראיתי איך עיניו נדלקו ברגע ששמע סברא טובה בסוגיא, ממש זרח ממנו

אור שהיה אפשר לראות באופן מוחשי.

הרבה שיחות אישיות היו לנו על נושאים רבים. הרב סיפר לי על הקשרים המאוד

קרובים שהיו לו עם הרב אלישיב זצ“ל - איך שעות על שעות היה יושב אצלו, וגם

כשהיו אנשים אחרים שחיכו הרב אלישיב זצ“ל היה אומר "שיחכו“. כמעט תמיד הרב

טרח להדגיש: "אנשים לא באמת מכירים את הרב אלישיב“. כאב לו הפער בין מה

שהוא הכיר לבין מה שהצטייר בנושאים מסוימים בעיני הציבור.

קצת לפני שהתחלתי ללמד בישיבת שעלבים (גם זה בזכותו של הרב) הציעו לי

ללמד בישיבה אחרת. ניגשתי אל הרב ושאלתי אותו מה דעתו. הרב אמר לי: "לך לרב

אלישיב“. וכמובן, הקשבתי לעצתו. בזכות העצה הזאת נשארתי בישיבה ובהמשך

מוניתי ללמד בה, וזו הייתה תחילת דרכי בהוראה.

הרב סיפר לי על המפגש הראשון שלו עם הרב גורן זצ“ל כשהוא הגיע אליו לראיון

לפני מינויו לרב צבאי. הרב גורן, שהכיר את אביו של הרב אבידן זצ“ל, שאל את הרב

הצעיר: "כלום אב מעיד על בנו?!“ והרב ענה כדרכו תשובה למדנית – תלוי מהו גדר

העדות בנידון דידן, והנפ“מ הייתה במילתא דעבידא לאיגלויי...

זכיתי גם לשמוע ממנו על המפגשים שלו עם יצחק רבין, עם האלוף שמואל

גורודיש )תמיד הרב היה אומר את השם "גורודיש“ בהבעה צבאית כזאת... מי

ששמע וראה יודע( ועוד דמויות. כל כך הרבה דברים הרב עבר בחייו, אבל מה שעבר

כחוט השני בדבריו היה שנקודת המבט שלו תמיד הייתה מתוך לימוד התורה וכבוד

התורה. זה היה עמוד השדרה היציב של הרב, שממנו לא היה מוכן לסטות אפילו אם

נדרש לשלם על כך מחיר כבד.

זכורני שהרב סיפר לי על ישיבת מטה בצה“ל שהוא היה שותף לה בראשית דרכו

בצבא. ניתחו שם מבצע צבאי מורכב, והיה שם קצין ותיק "חילוני למהדרין עם שפם

גדול“, שניתח את המבצע "כמו שמנתחים סוגיא“. הרב הגיע למסקנה שחייב להיות

שיש לאיש רקע בלימוד. ובאמת, מיד אחרי הישיבה הזו ניגש אליו אותו קצין ואמר

לרב: "כבוד הרב, אל תסתכל עלי ככה... אני למדתי אצל ר‘ שמעון שקאפ“...

הרב זכה ללמד תורה בישיבת שעלבים ולהנהיג את הישיבה במשך שנים, עד

שיצא לגמלאות בשנת תשס“ה. באופן טבעי, כשאדם יוצא לגמלאות אחרי שנים של

עשייה - הוא דועך קצת, מתכנס בתוך עצמו וכד‘. אצל הרב זה היה בדיוק להיפך!

פתאום ראיתי את הפריחה העצומה של הרב. "כל בוקר אני קם בארבע לפנות בוקר

ויושב ללמוד!“ הוא קיים בגופו מה שראה אצל רבו הרב אלישיב זצ“ל )הרב סיפר לי

שאשתו של הרב אלישיב זצ“ל אמרה לו פעם: "בעלי נהיה מתמיד... בזמן האחרון

הוא קם שעה אחת מוקדם יותר לפנות בוקר...“).

כשהייתי מדבר איתו שמעתי את הפריחה הזאת בקולו – הוא נשמע כמו בחור

צעיר, כמי שחזר לימי נעוריו. עוד סוגיא ועוד חידוש ועוד ספר - הלכות צדקה, הלכות

מלכים, מסכת תמורה ועוד ועוד. שירת התורה בקעה ממנו בכל כוחה.

כל שנה, בסביבות הימים הנוראים, הקפדתי לקחת את ילדיי לברך ולהתברך בשנה

טובה משני רבותיי: הרב זצ“ל, ויבלחט“א מו“ר הרב אריאלי שליט“א. הילדים ממש

חיכו למפגש איתו. הרבנית הייתה מקבלת אותנו במאור פנים, ותמיד דאגה לתת

לילדים כיבוד שיעשה להם הרגשה טובה. האירוח המושלם של הרב והרבנית עשה

על הילדים רושם חזק.

בשנה האחרונה לחייו, לפני חג הסוכות, התקשרתי אל הרב. לא יכולנו בגלל מגפת

הקורונה לבוא פיזית. כמובן, השיחה נסובה על הספר החדש שהרב עוסק בו - על

ענייני הידור במצוות.

בימיו האחרונים, שמעתי מבנו הרב יאיר שליט“א, הרב זצ“ל נפרד מכל אחד

מצאצאיו, נתן לילדיו הכוונה מדויקת כיצד לטפל בו בתהליך הלוויה והקבורה,

ואפילו דן בשאלה אם עדיף להיפטר מן העולם ביום חול או בשבת קודש, כפי שאכן

אירע. לימוד התורה והדקדוק בה הובילו אותו עד יומו האחרון.

שנזכה כולנו להמשיך את דרכו של הרב זצ“ל, ובעיקר לדעת להבחין בצורה חדה

וברורה בין העיקר לטפל, כמו שהרב היה מנתח את הסוגיא ותמיד מבדיל בין ה“בעצם“

לדברים המקריים שמסביב, וכן להמשיך בלימוד התורה שלנו את השירה שבתורה,

להגדיל תורה ולהאדירה. יגרום לרב זצ“ל נחת רוח רבה בעולמות העליונים לראות

שתלמידיו הפנימו את דרכו, ובע“ה ימשיכו אותה לאורך ימים ושנים. תנצב“ה.

'בעת פרישתי לגימלאות, כשתיכננתי את סדרי לימודי, נועצתי במו"ר מרן הגרי"ש

אלישיב זצ"ל בדבר עיקר הלימוד, האם להתרכז בלימוד הש"ס - או בכתיבת ספר,

והוא אמר להתרכז בכתיבת ספר, וכעצתו נהגתי. וכך זכיתי בברכתו בעזרת השם

להוציא לאור את הספרים 'אהבת צדקה' בענייני צדקה ומעשר כספים, 'אמרות

מלך' על הרמב"ם הלכות מלכים, ו'תורת תמורה' על מסכת תמורה, בנוסף על ספריי

הקודמים. עתה הנני מגיש לקהל בני התורה ספר נוסף 'שמירת הנפש כהלכתה',

העוסק בדיני שמירת הנג"ב - נפש גוף ובריאות. הנני מודה לקב"ה ששם חלקי

מההוגים בתורה, ובלבי אומר: אלי, הצליחני לבל אכשל, ראה כי בתורתך עמלתי'!

המעין טבת תשפ"ה

Lo-eg La-rash

 Regarding this: 

I personally see no reason to go against an explicit Shulchan Aruch [כ"ג א]  and Mishna Brura there. 

Like - why??

לועג לרש means to mock the niftar. Why risk mocking them??

Wearing Tzitzis out is not לכבוד המת. 

The reason of the ציץ אליעזר obviously doesn't apply here. 

Klal Yisrael didn't accept the psak of the Sefer Chasidim [in this or just about everything]. 

It is better to say that the fallen soldiers are holy, אין אדם יכול לעמוד במחיצתם, we mourn their loss - and tuck in our Tzitzis כדברי חז"ל. 

Shu"t Eretz Tova 5 - Changing From Ashkenazi To Sefardi Pronunciation

 HERE!!!:-)!!!

The People Of Memory: The Mitzva To Remember Our Hatred Of Amalek In The Context Of Other Mitzvos To Remember #1

HERE!!!!:-)!!:-)!!

יסוד האחדות בפורים

יסוד פורים אחדות ישראל כאשר המן מגיע לאחשורוש עם הצעת הגזירה הוא נותן לזה רקע "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", והמכוון בזה ישנו 'עם' שמהותו להיות 'אחד' בדומה להקב"ה שהוא אחד ועתה הוא 'מפוזר' היינו בין העמים 'ומפורד' בינו לבין עצמו במדות במחלוקת בקנאה וכו' ומה הוא תיקונו ועבודתו של עם ישראל? אז מבואר בגאון בפירוש המגילה [ט' ט"ז כ"ג], כי ישנן שתי תיבות במגילה שלכאורה אמורים היו להכתב אחרת נקהלו היהודים ועמוד על נפשם וכן וקבל היהודים שהיו צריכים להכתב 'ועמדו' וקבלו' ומבואר שבזה מונח עבודת ישראל. בפורים התלכדו והתאחדו כאחד ובכך יבואר עמוד 'וקבל' כנגד 'מפוזר ומפורד' ובזה יובן מדוע בפורים הכל הולך בזוגות חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום פורים שני ימים למרות שיש מקום לתמוה משום לא תתגודדו, משתה אסתר שניים, שבקשה משתה נוסף, משלוח מנות שתי מנות מתנות לאביונים שתי אביונים אגרת הפורים השנית כל הנס ע"י הזוג מרדכי ואסתר כי אכן כל מהות הפורים הוא לשלב בין הדברים ולאחד אותם. 

ספר אוצר השיחות כי תשא 

Beis Yisroel Parshas Shkalim 1950 תש"י

HERE!!!:-)!!! 

The Psychology of Jewish Wealth Revealed

Beis Yisroel Purim תש"ט 1949

HERE!!! :-)!!

Failure

Thomas Sowell is one of the most well-known thinkers, social commentators and economists in the United States. He has a worldwide reputation, is an African American, a former Harvard Marxist. He is currently 90 years old. For almost the last 70 years since his disillusionment with Marxism, he has been one of the leading thinkers and the exponents of market economics, conservative moral values, and a proponent of the minimal government interference in the private lives of its citizens.

 

Sowell was a leading professor at many of the prestigious universities in the United States, and today, even in the advanced stage of life, he is still a fellow of the Hoover Institute at Stanford University in Palo Alto California. I have listened to countless hours of his lectures and interviews, and I have always come away with greater knowledge and insight as to the issues that he was discussing. Needless to say, much of the African American political community regards him as a pariah, and the liberal press and media never gives him his due. He, nevertheless, remains one of the true iconic thinkers in American academia.

 

He has testified before Congress numerous times on numerous issues, and on each occasion, he has always distinguished himself in his encounters with members of that esteemed body. In short, he always has something to say and says it clearly, succinctly, and logically.

 

Recently, I heard an interview with him on the Internet conducted about 40 years ago. One of the subjects that was under discussion between Sowell and the interviewer was anti-Semitism. Perhaps because of the current dangerous rise in anti-Semitism – its verbal expressions and actual physical actions –this interview somehow was again rebroadcast and appeared on YouTube.

 

The interviewer asked Thomas Sowell if he thought that there was anything in the behavior in Jewish society that the Jewish people could themselves correct to mitigate anti-Semitism. This is the typical psychological gambit, i.e., blaming the victim and ignoring the true aggressor and perpetrator of the crime. The question itself is a question that represents the subtle, genteel anti-Semitism that much of the non-Jewish world feels towards the Jewish people, its religion and, currently, the Jewish state of Israel. Surprisingly, Thomas Sowell said (40 years ago) that he would have one piece of advice for Jewish society. And that one word is “fail!” He expanded this comment by saying that if only the Jewish people would prove to be failures in whatever they attempt to accomplish and achieve, then the anti-Semites would perhaps lessen the pressure against them.

 

However, since Jews are never a failed society and continue to succeed in their endeavors, no matter what circumstances may conspire against them, anti-Semites become loud and violent in their frustration. They realize that there is no comparison between the reaction of Jewish society to prolonged persecution and discrimination and those of other minorities that have never yet been able to climb out of the hellhole of their bitter past.

 

It is obvious that Thomas Sowell was only using this as a metaphor and not as real advice. The Jewish world has known many instances of failure, religiously, socially, educationally, and economically. Yet, it has never allowed these failures to prevent it from forging ahead and overcoming these failures, to achieve success.

 

The story of the contribution of Jews to the American scene over the past 150 years is unmatched by any other group or minority. Another minority which suffers from great discrimination in the United States is Asian Americans. And that society has also proven to be successful against all odds. Since it, too, has not failed, it has been provoked by a flood of enemies and discrimination.

 

The truth is that Jewish society cannot afford to fail, for to fail, even temporarily, could spell permanent disaster and even disappearance. So, the imperative of survival is what drives Jewish success in all the various endeavors that are part of American society. That is true for the State of Israel as well. For though we have had many failures and setbacks on individual issues and circumstances, the state itself, its very essence and existence, is dependent upon the fact that it can never really fail. Perhaps that is the reason why we in Israel have a built-in immunity to the criticism and cluck-clucking of the rest of the world towards us.

R' Wein

New Books You HAVE To Have - And Learn!!

Shiurim of HaGaon Rav Avraham Yitzchak Bloch זצ"ל הי"ד vol. 3-4. 

Incredible. You can take part in shiurim he gave in Telz between the two World Wars. 

Binyan Ephraim. 

Chiddushim of HaGaon Rav Ephraim Bordiansky ztz"l on Shas. [30 shekel!! CRRRRAAZZZYYYY!!! A gold mine virtually free]. 

One of the biggest lamdanim in Eretz Yisrael in the previous century, a Talmid of R' Shimon!!  See also here. 

Novel Thoughts And Insights On Erasing A Nation #6

 HERE!!!:-)!!!

חזון

In modern Hebrew, the word חזון means "vision" as in "הוא איש חזון" - he is a man of vision. Or "יש לי חזון" - I have a vision for the future. 

In Tanach it means a PROPHETIC vision, as in [חזון ישעיהו בן אמוץ" [ישעיהו א,א"

משכנתא

One of those most commonly heard words in Israel is "משכנתא". Some people's lives almost revolve around their משכנתא. It is a DREAM [for many] to own a home [my "dream" is to live in a beautiful abode for eternity. My stay here is very short and almost over, relatively speaking] and the משכנתא - mortgage, makes the dream a reality [although it often turns into a nightmare as the משכנתא seems to never end and the house ends up costing far more than it was originally sold for].  It is really hard to buy a house straight away because most people don't have over 2-3-4 million shekel [and in some places, more] handy. It is part of ארץ ישראל נקנית ביסורין and worth it as buying land in ארץ ישראל is a mitzva. If one can't afford it then he can rent. We are ALL renters in עוה"ז anyway וד"ל!! 

But in the Gemara [.בבא מציעא ס"ב], the word משכנתא has a different meaning. 

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וַהֲרֵי מַשְׁכַּנְתָּא בְּלָא נַכְיְיתָא – דִּבְדִינֵיהֶם מוֹצִיאִין מִלֹּוֶה לְמַלְוֶה 

רש"י - משכנתא בלא נכייתא - מלוה מעות על הכרם ואוכל את הפירות ואינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו ואוכל בתורת רבית:

Ravina said to Rav Ashi: But there is the case of a mashkanta without deduction, where the debtor’s field is held by the creditor until the debt is repaid, and while holding the field the creditor is allowed to consume the produce of the field without deducting from the debt the value of the produce he consumed. The consumption of the produce constitutes a type of interest, and in that case, by the laws of the gentiles one removes the interest from the possession of the borrower to give to the lender.

בדימוס

In modern Hebrew "בדימוס" means no longer working in a certain capacity. In Chazal, this is not what the word [which is actually Roman] means.  

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" הה"ד (תהלים קיט, פט): "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" תני בשם רבי אליעזר בכ"ה באלול נברא העולם ואתיא דרב כההיא דתני ר"א דתנינן בתקיעתא דרב (פסוקי מלכיות במוסף של ר"ה) "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא וגו' ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות" נמצאת אתה אומר ביום ר"ה בשעה ראשונה עלה במחשבה בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו ברביעי גבלו בחמישי רקמו בששי עשאו גולם בשביעי נפח בו נשמה בשמיני הכניסו לגן בתשיעי נצטוה בעשירי עבר באחד עשר נידון בשנים עשר יצא בדימוס אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי "בחדש השביעי באחד לחדש": [ויק"ר כ"ט] 

עץ יוסף: בדימוס - בלשון רומי למחילה ולסליחה, שאע"פ שנטרד מגן עדן נהג עמו מדת רחמים שלא מת מיד אלא נתן לו יום אחד משלו כדאית' בב"ר פ' ב"ב. 

וב"מתנות כהונה" בשם הערוך בדימוס פי' הערוך גזר דין של חסד ור' דוד אבודרהם סדר תפלת ראש השנה ד"ה היום הרת כתב ופי' בדימוס חפשי מן העונות. 

שיעור לא תשנא

 אור החיים ויקרא י"ט:י"ז

אכן יכוין להודיע שיעור השנאה אשר ה' מצוה עליה, שלא יאמר אדם שאינו קרוי שנאה אלא שנאה גמורה לבקש רעתו ולחפוץ בכליונו, אבל הרחקה בלב אינה קרויה שנאה, לזה נתחכם הכתוב לסמוך לא תשנא עם תיבת אחיך לומר כי השערת השנאה אשר יצוה ה' עליה היא הנרגשת בערך אח, ושיעור זה כל שירחיקהו מלבו קצת הנה הוא יורד ממדרגת אח, והרי הוא עובר משום לא תשנא.

פששששווווטטטטטטט מבהייייייילללללללל על הרעיווווון. 

Rosh Chodesh Shiur Adar תשפ"ה - Why Beis Din Has To Know The Eidei Kiddush Hachodesh #2: Can The Beis Din HaGadol Err?

 HERE!!!:-)!!!

יכול מבעוד יום

 

חרדת א-להים בפורים

 

Trump Fired After Forgetting To Reply To Elon's Email

WASHINGTON, D.C. — America's new golden age came screeching to an unexpected halt today, as news broke that President Donald Trump had been fired for forgetting to reply to Elon Musk's email.

Trump reportedly missed the deadline to respond to the email from the Department of Government Efficiency requiring all federal employees to list five things they worked on last week. Despite Trump accomplishing an impressive list of tasks, he failed to reply to the email.

"A rule is a rule," Musk said when asked by reporters to comment on Trump's abrupt departure. "He was the one who signed off on the idea. Any government employee who did not respond to the email with what they accomplished within the allotted time was to be terminated. Presidents are not immune. It's unfortunate for his second term to come to an end this way, but we simply cannot afford to make any exceptions. The United States wishes Mr. Trump well in his future endeavors."

President Trump, though disappointed, understood the decision. "We had a great run," he said to reporters as he left the White House. "I thought for sure I had sent the email, but I apparently left it open on my phone without hitting "send," do you believe it? A killer. What a killer. My son distracted me with a meme, unfortunately. It was a meme. A pretty good one, but not great. And now we're fired. How do you like that? It's sad."

At publishing time, Trump had called Vice President JD Vance "Elon's Pet" in a Truth Social post after learning Vance had replied to the email and kept his job.

Rosh Chodesh Shiur Adar תשפ"ה - Why Beis Din Has To Know The Eidei Kiddush Hachodesh

 HERE!!!!

Beis Yisroel - Terumah 1951 תשי"א

 HERE!!!

Effective Discipline

At my teacher and parenting training seminars, I share the following story—a moment of personal reflection that profoundly shaped my understanding of discipline, leadership, and the human heart.

In 1998, during a visit to New York for a conference, I had the opportunity to reconnect with former students from my 1978 class. They were now grown men, and our reunion was filled with warm greetings and shared memories. However, one student gave me the cold shoulder. I asked him his name, which I immediately recognized. Noticing his distant demeanor, I gently asked why he was so reserved towards me.

His response was unexpected and deeply revealing.

He recalled an incident from our classroom when I had organized a competition where students who earned 770 points would be rewarded with a trip to Great Adventure, a popular amusement park in New Jersey. At the time, he had boldly declared, “I won’t work for it, but I’ll end up going anyway.” To which I had responded, “You’ll see.”

When the day of the excursion arrived, he boarded the bus, hoping to slip by unnoticed. But I saw him, called him out, and made him step off. He pleaded with me, explaining that he had never been to an amusement park before and that all his friends would be there. Still, I stood firm—rules were rules.

Now, 20 years later, he told me that he had never forgiven me for that moment.

I pose a question to my seminar participants: Was my decision to not allow him to go to the amusement park the right one?

The initial responses typically revolve around authority —for example, “You had to show him who was in charge.”

But upon deeper reflection, I realized the painful truth: I was wrong.

If this student carried resentment for two decades, then my approach had clearly failed. A core tenet of education and parenting—one deeply rooted in Jewish thought—is that we cannot inspire good behavior by making a child feel bad. The Talmud teaches, “A person’s dignity should never be compromised” (Bava Metzia 58b). Similarly, modern psychology affirms that shame-based discipline often leads to emotional wounds rather than positive transformation.

In truth, my decision that day was not purely about teaching a lesson; at least in part, it was about asserting control, i.e., proving I was in charge. That realization was difficult to accept, but it led me to a critical lesson in leadership: Before disciplining a student, a child, or an employee, we must ask ourselves: am I doing this for their growth or to affirm my authority?

But the story doesn’t quite end there. I reminded this young man of another moment from our shared past, one he had forgotten. A few months after the trip, he had been expelled from school, and despite his father’s prominent role in the community, his family refused to intervene. In desperation, he’d turned to me and I  personally advocated for him, ensuring his return to school.

As I recounted this memory, I saw his eyes fill with tears. He hugged me and said, “Now I forgive you. I see that you truly did care about me.”

This experience reinforced a profound truth: discipline is only effective when it is rooted in genuine care. As the verse in Proverbs reminds us, “Train a child according to his way; even when he grows old, he will not depart from it” (Proverbs 22:6). Effective guidance requires more than enforcing rules—it requires ensuring that those we lead feel seen, valued, and understood.

The next time we find ourselves in a position of authority, let us pause and ask: Am I acting from a place of care, or am I simply asserting power? The answer to that question will determine whether our discipline fosters growth—or leaves scars that last a lifetime.

R' Lieder

Sanhedrin 40-41: "Drishos And Chakiros" As You Have Never Seen Before #9

 HERE!!!

What Is The Chiddush Of Bor B'rshuso Shel Adam?

שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים, וחמץ משש [שעות] ולמעלה.

רש"י - להתחייב עליהן. 

ב"ק כ"ט:

And if the Bor wasn't considered in his reshus he would be patur? He dug a Bor!! Who CARES whether it is considered his reshus. 

Issur Chometz That Was Made Hefker

 הִבְקִיר חֶמְצוֹ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מוּתָּר. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן שֶׁהוּא אָסוּר. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן אִיסּוּרוֹ גָרַם לוֹ. הָכָא מָה אִית לָךְ [לְמֵימַר].

If he declared his chometz ownerless on the thirteenth; what is its status after Pesach? Rebbi Yochanan said, it is forbidden; Rebbi Shimon ben Lakish said, it is permitted. Rebbi Yochanan objected to Rebbi Shimon ben Lakish. Do you not agree with me that it is forbidden after noontime? He answered, there its prohibition caused it; here what can you say?!

 [Yerushalmi Pesachim 2-2]

Is there ANY explanation for R' Yochanan??? 

תחייך

מאוצרות הרבי מסאטמר ז"ל 

פעם בא אליו מישהו שחגג יום הולדת שישים וביקש ממנו ברכה שלא יזיק לו הבן שישים לזקנה ענה לו כמו שלא הזיק לך הבן ארבעים לבינה גם זה לא יזיק לך...

פעם בשמחת תורה קנה מאן דהו אשר היה רחוק מלהיות א 'הערלעכער יוד' (יהודי יר"ש) עליית חתן תורה, הדבר חרה לרבי יואל זי"ע עד למאוד עד שפלט: תראו איזה חתן יר"ש יש לנו, הוא אפי' אינו מעיף מבט לעבר כלתו משך כל השנה..

פעם נסע בראש קהל עדתו למקומות הקדושים בצפון והיתה התעוררות גדולה ובסיום המסע נאנח אחד המקורבים שאם יבא משיח צדקנו ויהיה תחיית המתים לא נזכה יותר להתעוררות מסוג זה, ועל זה השיב הרב אל דאגה יהיה מספיק צדיקים שלא יקומו.....

שהיה ילד פעם בעת אמירת ההושענות בהושענא רבה, אביו שהיה רב העיר עמד ודרש בפנים בבכיות והוא השתובב עם שאר הילדים בחוץ, פנה אליו אחד ושאל אותו, אבא שלך עומד ובוכה שם ואתה עומד וצוחק כאן, הוא ענה בטח, אבא שלי בוכה בגלל שיש לו ילד כמוני, אבל אני שמח שיש לי אבא כמוהו.

סוחר שאלו שיש לו 2 הצעות היכן לפתוח את החנות, ברחוב רבי עקיבא או בסימטא אחרת יותר בזול. אמר לו הסאטמאר רב, גדולי עולם קדמונים חיברו תפילות ונשתכחו, והחיי אדם חיבר תפילה וכל עם ישראל אומר אותה. למה? כי היא נדפסה במחזור ליו"כ. כך שפחות משנה מה ויותר משנה איפה...

מה היה תפקידם של הגבאים במדבר? לקרב את המן לפתח האוהל של רבם ולהרחיק למתחרים.

גביר אחד תרם בבית מדרשו של האדמו"ר מסאטמר 47 דולר (אז היה זה סכום מכובד), כמניין יואל. אמר לו האדמו"ר: אצלנו קוראים לי יואליש...

מסופר על אחד שבא לאדמו"ר מסאטמר שיברכו ברפואה שלימה. אמר לו האדמו"ר, שיתן צדקה כמניין שמו ומחלתו. והוא שאלו על פרטים אלו. ענה אותו אדם: שמי דוד והנני חולה בלב. הפטיר האדמו"ר: חבל ששמך אינו ארתחששתא ואינך סובל על הכרכשתא...

למה שכרו של פנחס נכתב בפרשה חדשה ולא בפרשת בלק? כי שבוע שלם צריך לחשוב אם לתת שכר לקנאי. כששמע הסאטמאר רב מיד אמר בשביל שהמזרוחניקים שיוצאים בתחילת קריאה"ת ג"כ ישמעו איזה שכר מגיע לקנאי...

כשבנו א' ממוסדותיו סייר במקום ושאל על כל דבר כמה עולה ומי עושה, היה דבר שאמרו שזה מישהו עושה לשם שמים, מיד אמר כזה הרבה כסף אין לי...

עוד אמר שהוא בכוונה משאיר את המנהלים שגנבו, שכמה כבר יכולים לגנוב. ובמקומות אחרים מביאים חדשים כל הזמן, וכל אחד מתחיל את הגנבות מחדש.

פעם נסע ברכב עם ר' לייזר סילבר. ר' לייזר אמר נו סאטמאר רב, קפיצת הדרך... אמר לו הסאטמאר רב לאברהם ארך שלושה ימים עד שהגיע להר המוריה, ולמה? כי אליעזר היה איתו...

אומרים בשם הדברי יואל שאם גוי היה יודע השמחה שיש ליהודי ביום שיכולים לדלג על תחנון, היה מתגייר רק בגלל זה.

מספרים שבמבחן לאזרחות האמריקאית הלכו הבוחנים לקראת הרבי ואפשרו לגבאי רי"א לתרגם את השאלות. כששאל אותו הבוחן מי היה הנשיא על השטר של 20 $ אמר הרבי לר' יואל "זאג דעם ערל אז ווייניגער ווי א הינדערטער קיק איך נישט אן....." (אני לא מביט על שטרות פחות ממאה דולר..)

----

בחור אמריקאי מישיבת בריסק ניגש לר' אברהם יהושוע בתחילת חודש אדר, וביקש ממנו אישור לחזור הביתה למחרת פורים, ונימוקו עמו: שבזמן האחרון נכנס לתקופת השידוכים, והחשבון הוא כך: הבירורים לוקח 4-5 ימים, ופגישות 4 ימים, ואירוסין יום אחד, ואחרי זה היא תבוא אליהם לשבת שלפני פסח, וכך יוכל להתחיל את זמן קיץ באופן רגוע. 

ענה לו ר' אברהם יהושע שיחכה עוד יום אחד. שאל הבחור: מה הענין ? ענה לו: לפי החשבון הברית יצא בשבת, לא כדאי.

ואם בבריסקער'ס עסקינן: 

א. בשם ר' ישראל יעקב פישר אומרים שאמר שלמזלו אין שיעור לברכת "אשר יצר", שכן אילו היה, היו הבריסקער'ס רצים אליו עם קופסאות... 

ב. בריסקער עולה לאוטובוס, כאשר הוא רואה שבאוטובוס נוהגת אשה, הוא נותן לה את דמי הכרטיס ואומר "שלא לשם קידושין". וי'א שכך היה המעשה: בריסקער עבר ליד זכרון משה ונתן צדקה לאשה ואמר לה שלא לשם קידושין, ור' ישראל יעקב שמע את זה ואמר בחיוך, מתוך שלא לשמה בא לשמה.

מופת של הריבניצר זצוק"ל

 שמעתי מיהודי שנסע לקברי צדיקים באירופה עם קבוצה גדולה

ושבתו את שבתם בליז'ענסק או בדינוב (לא זכור לי) 

ושהה שם באותו שבת הרב גרוסמן ממגדל העמק 

בסעודת ליל שבת נעמד לדבר וסיפר מעשה שהיה 

לפני שנים שהה במחיצתו של הרה"ק מריבניץ זיע"א 

ובעת השולחן הטהור ראה את הרה"ק מרים את עיניו ונחרד, כעבור כמה דקות שוב הרים את עיניו ושוב נחרד

ואז הבחין בילד שעומד מן הצד עם שער ארוך ביותר, הרב גרוסמן הבין שכנראה הרה"ק חושב שזו בת, והוא ניגש אל הרה"ק והרגיעו שזה בן, הרה"ק ביקש ממנו שיגש אל הילד וישאל אותו תמורת כמה כסף הוא יסכים לגזוז את שערו 

בהכירו את הילד וידע כי הוא סובל ממחלת האפילפסיה ל"ע (מחלת הנפילה) הציע לו שיאמר להרה"ק כי הוא מסכים לגזוז את שערו ובתנאי שיתרפא מחליו

הרה"ק בשמעו את הדברים נענה ואמר, עם כזה שער ארוך מה הפלא שנופלים, שיגזוז את שערו ותבוא ישועתו 

וכך הוה. 

ובאותו מעמד הסתובב הרב גרוסמן אל הטבח, יהודי חסיד חב"ד והצביע אתם רואים את הטבח שלנו עוזי? הוא היה הילד, שמני אז נתרפא כליל ממחלתו.

ההבטחה לשלום עליכם

.... וכך היתה מידתו של בעל ההילולא רבי דוד'ל טאלנער וכפי ששמע מזקינו רבי יוחנן זצ"ל שאביו ה"ה הרה"ק רבי דוד מרדכי מטאלנא זי"ע שנקרא על שם רבי דודל טאלנער ורבי מרדכי מטשרנוביל זי"ע כאשר הגיע לחופי ארה"ב השכיל להשקיע כספו בכמה השקעות טובות ומזה התעשר מאוד. [בדרך אגב סיפר שרבי דוד מרדכי ביקר פעם בארה"ק ואז תרם תרומה הגונה לישיבת חברון וישנו אפילו מכתב מישיבת חברון על כך. יוצא למעשה שזכות ביסוס ישיבת חברון נזקפת לטאלנא]. ואז פגשה בו אשה אחת וטענה שהיא אלמנתו של יהודי בשם "שלום עליכם" ועל הרבי מוטל לפרנסה.

מה טיבו של אותו שלום עליכם? הוא היה אחד מהמשכילים בדורו של רבי דוד'ל והיה מושך בעט סופר מהיר וברוב חן וכשרון והיה עושה ליצנות ובז לכל דבר שבקדושה אך הלה התחיל לשלוח חיצי לשונו וידו גם ברעבי'ס וחסידים ורבי דוד'ל חשש שאם ימשיך לכתוב כן יפגום באמונתם של היהודים הכפריים הפשוטים ולכך צוה שיבוא לפניו וכאשר בא ביקש ממנו שיחדול ממעשהו זה. 

וענה כמו יהודי מה אקבל בתמורה ואמר שידאג לפרנסת בניו אחריו [כמדומני שזה היה הנוסח], והסכים לכך שלא יכתוב דברי לעג על אדמורי"ם וחסידים. ועתה באה אלמנתו בבקשה לפרוע ההבטחה היות שבעלה עמד בדבריו. ונטל הרה"ק רבי דוד מרדכי כמה אנשים לצים וריקנים ופורקי עול שיעברו על כל חיבוריו שכתב אותו שלום עליכם ונוכחו אכן לראות שעמד בהבטחתו וכמובן שדאג הרה"ק רד"מ לפרנסה ולכלכלה.

והלקח הנלמד לענייננו כי הנה רבי דודל יכל לשב שאנן בטח בכסאו שהרי חסידיו ודאי לא יקראו בספרי המינות של אותו אפיקורס אך מ"מ עיניו היו צופיות ודאגתו היתה נתונה שמא ישב שם בכפר נידח איזה יהודי פשוט ומגושם והקריאה בספריו של זה תגרום לו להתקררות. 

קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה

בספר הליכות שלמה פרק יח אות ב כתב הגרש"ז אויערבך שאם שמע עיקר ענין זכירת עמלק אע"פ שחיסר כמה תבות יצא יד"ח והוכיח ממג"א סי' תרפ"ה סק''א. ושאלו את הגרש"ז מדוע אינו מפרסם זה הפסק להרגיע הרבה עצבים ותירץ שהוא מתיירא לפרסם קולות שאין הציבור יכולים לעמוד בהם. אבל האמת הוא אמת שהרי המג"א כתב שיוצא ידי חובתו בקריאת ויבא עמלק בפורים הרי שהעיקר הוא הענין ולאו דווקא אלו התיבות הרי שאין צריך להיות עצבני בעז"ה נקיים את המצוה. כל ספרי תורה בארון קודש הם כשרים היום ב"ה שבדקו אותם כראוי רק צריך לכוון קודם לכן כי מצות צריכות כונה. 

קריאת המגילה בפורים משולש

 ישנו דבר חידוש מהרב מבריסק זצ"ל באופן שחל פורים דמוקפין כשהוא פורים המשולש שכאשר פורים חל בשבת ומקדימין את קריאת המגילה דמוקפין ליום ו אזי מאחר שאינו בזמנה וקיי"ל דשלא בזמנה בעשרה הרי יוצא לנו חומרא מחודשת שאם יעמוד אדם ביום ו' בבית הכנסת ולא ישמע תיבת אחת בבהירות מפי הקורא שוב לא יועיל לו לקרוא אותה תיבה לעצמו כבשאר השנים כיון שאינו קורא אותה תיבה בעשרה ע"כ יצתה שנה כזאת מכל השנים כולם שצריך ביותר להטות אוזן ולשמוע כל מילה מהבעל קורא שאף אם ישלים לעצמו והר"ז מתוך הכתב מ"מ לא יהיה בעשרה.

כיון שהגיע הדבר לאזני החזו"א ששמע זאת מהגאון רבי גדליה נדל זצ"ל שהיה נוכח בשעת מעשה אמר ששני הדברים לא צדקו יחדיו. א] הר"ז בזמנה דמה שאמרו חז"ל קראה שלא בזמנה המכוון בזה שמקדימים לקראה קודם י"ד אבל י"ד וט"ו הם עצמם זמן קריאת המגילה וא"ב אע"פ שזמנם של מוקפין הוא בט"ו מכל מקום אם אירע שהיו צריכים להקדים קריאתם לי"ד עדיין אין זה בגדר שלא בזמנה שתהא קריאתה מחוייבת בעשרה בדייקא. ב] אף אם נאמר דמ"מ מיקרי שלא בזמנה מאן יימר לן דעשרה דבעינן היינו דווקא באופן שאחד קורא וכולם שומעים דילמא היינו גם באופן שאדם עומד במנין עשרה והוא אומר לעצמו מילה שגם זה נחשב לעשרה.

הבנת יותר טוב מכולם...

 

Amare At Artscroll!!

 

Collecting Brachos In Bnei Brak!!:-)!

 

זכירת רחל

 

Rabbi Besser of The UWS For His Yahrtzeit

 

Beis Yisrael Terumah תש"ט - תש"י 1949-1950

 HERE!!!

Dust

Chaim Weizmann, one of the key founders of Zionism and later President of Israel, was asked before WWII: “Can you bring six million Jews to Palestine?” 

He replied, “No.… From the depths of the tragedy I want to save … young people [for Palestine]. The old ones will pass. They will bear their fate or they will not. They are dust, economic and moral dust in a cruel world … Only the branch of the young shall survive. They have to accept it.” (Chaim Weizmann reporting to the Zionist Congress in 1937 on his testimony before the Peel Commission in London).