במסגרת חיפושיי אחר יהודים ישישים ילידי פולין, נחשפתי לדמותו של ר' יהודה אהרן וידבסקי הי"ו - יליד 1919, מה שאומר שהוא בגיל 107, בלי עין הרע.
בעיר טורק שבפרובינציית פולין גדול בפולין. כשהיה כבן 14 עברה משפחתו לגור בעיר לודז'. כשהוקם גטו לודז' בתחילת שנת 1940 עברו כל המשפחה לגטו לדירה אותה קנו מתושב המקום, שם המשיכו להפעיל את המתפרה שבבעלותם, וספקו צווארונים לשמלות, שנשלחו לגרמניה. במתפרה הועסקו כמה עשרות יהודים בעבודות ייצור עבור הגרמנים.
בעת חיסול הגטו ב-29 באוגוסט 1944, נשלחו כל בני המשפחה לאושוויץ, שם בי"ג באלול ה'תש"ד נרצחו ונשרפו הוריו אברהם ודובריש לאה, ואחיו הגדול גבריאל. אחותו יוכבד הוטבעה בשטוטהוף. אחיו חיים משה נרצח בבוכנוואלד. רק יהודה ואחיו יהושע שרדו את הסלקציה של ד"ר מנגלה ונשלחו למחנה העבודה באושוויץ.
לאחר תקופה הועברו שניהם למחנה עבודה בפרידלנד, שם עבדו בהרכבת כנפיים למטוסים, עד לשחרורם על ידי הצבא האדום ב-9 במאי 1945.
לאחר המלחמה חזר ללודז' שם נישא לאשתו דובריש (לבית וסרצוג), הקים מחדש בית חרושת לטקסטיל וניסה לשקם את עסקי המשפחה. בתקופה זו סייע לאצ"ל במשלוחי נשק מפולין.
בשנת 1950 עלה לישראל והתגורר בתל אביב, שם נולדה בתו לאה, שנישאה לד"ר מרדכי הימלפרב.
בסוף שנות ה-70 שיקם את בית העלמין בלודז', ושיפץ מעל 7000 מצבות במקום יחד עם חברו יוסף בוכמן.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת ה'תשע"ב (2012) היה בין משיאי המשואות בטקס הממלכתי ביד ושם.
וידבסקי, שהנו חסיד סוכטושוב, זכה לראות צאצא דור חמישי. הוא שורד השואה המבוגר ביותר החי בישראל כיום.
