B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
Last week, we spoke generally about the penetration of technology into our lives and how it caught us 'unprepared'. Today, we will try to understand the source of the attraction of digital devices. Why are we so tempted to browse for long hours, enter the feed again and again, "check" the phone constantly, be connected non-stop? The intuitive answer is 'evil inclination', but the deeper answer is: money!
If you think there is something random about your smartphone or favorite social network, think again. Technology companies have long realized that every minute you are connected to them is worth a lot of money to them. During this time, you will see ads and marketing offers that will make them richer. The stronger your 'engagement' with the network or the device, the more hours you will use their technology. And the more you enter applications, send more messages, publish more posts, make more likes and watch stupid videos about a dancing panda - they will earn more.
Want to understand how much they earn? Just to give you an idea, in 2018 Facebook enjoyed advertising revenues of $55 billion. Its net profit, after deducting expenses and salaries and everything else, was, listen carefully, over $22 billion! But that's nothing: in the same year, Google earned (profit, not income) over $136 billion, more than the annual budget of the State of Israel! Most of this money comes from surfers, and more correctly - from our use.
To keep us as long as possible, the companies operate special psychological laboratories that examine the best ways to encourage addiction, and they invest their huge budget to make us addicted more and more. They discover all the deepest psychological processes of the soul, and apply all the heavy artillery to them. It's no coincidence that it's hard for us to disconnect from the phone for a few minutes - everything is planned and directed in advance.
Tristan Harris, a former engineer at Google who worked in such a laboratory, revealed the 'behind the scenes' and told about the companies' techniques to catch us: "Every time I check my phone, I play a 'slot machine' to see 'what did I get this time?'. Technology companies have a whole book of techniques on how to get users to use their product as much as possible... They don't program devices, but people. It only seems that technology is neutral and the choice is ours whether to use it or not, but that's just not true. Technology is not neutral at all. The companies want us to use them in a certain way because that's how they make their money." And Bill Maher, an American comedian, said about it: "Cigarette companies wanted your lungs, technology companies want your soul."
The best example of such behavior is something we all know well and has become an integral part of our lives - the "like" button. The button was invented in 2009 by an engineer at Facebook who saw that many of the responses to posts were "Wow", "Cool", "Great!" etc. In fact, she didn't invent it but 'borrowed it from her neighbor' from another social network. Apparently, this is an innocent button whose sole purpose was to save these responses and leave the response area free for more interesting discussions. But this is the best example of the 'slot machine' that Harris talked about. From a passive network, where you can only enter friends' pages and see what they are doing in life, Facebook has become an interactive network, which encourages us to take an active part in it.
The 'like' button is a constant stimulus that encourages users to enter and 'check' all the time how many likes they have received. Sometimes more and sometimes less - just like a slot machine, what is addictive about it is the fact that only sometimes you win but usually not. The button began to activate in people existential feelings that touch the deepest part of their personality - self-esteem, image and self-confidence, achievement. People started to experience great excitement or bitter disappointment just because someone liked or commented on a picture they uploaded. It's no coincidence - emotional attachment is something that social networks greatly encourage.
Over the years, additional features have been added such as pop-up notifications, hearts and more and more factors that have been well tested in the most sophisticated laboratories in the world, and implemented only after it has been proven that they cause addiction at the highest levels.
But one of the disturbing stories is brought in the book by Cal Newport, a young professor of computers, called Digital Minimalism. One of the engineers who worked at Facebook in developing the 'like' button was an American named Leah Pearlman. A few years ago, she left the company and started her own business in the field of computers. You would expect her to also use Facebook to promote her business, right? But Pearlman does not use Facebook at all today. She is so afraid of her contact with the social network that she hired an advertising agency to manage her business page for her, so that she would not have to enter it at all.
Do you understand? The one who took an active part in the development of Facebook does not approach it, and she is not the only one. I once heard about a sausage factory owner, who one day one of the neighbors came to his house and asked for some sausage. The factory owner said to him, "Sorry, I don't bring such goods home...". Quite a few senior executives in the field of technology limit the use of their family members in the devices and applications they themselves develop - the most famous of them was Steve Jobs, the developer of the iPhone, who limited the use of the device in his own home... And what will we say?
בשבוע שעבר דיברנו באופן כללי על חדירת הטכנולוגיה לחיינו ועל האופן שבו היא תפסה אותנו 'לא מוכנים'. היום ננסה להבין את מקור המשיכה של המכשירים הדיגיטליים. למה אנחנו כל כך מתפתים לגלוש שעות ארוכות, להיכנס לפיד שוב ושוב, "לבדוק" את הטלפון ללא הרף, להיות מחוברים בלי הפסקה? התשובה האינטואיטיבית היא 'יצר הרע', אבל התשובה העמוקה יותר היא: כסף!
אם נדמה לכם שיש משהו אקראי בסמרטפון או ברשת החברתית האהובה עליכם, תחשבו שוב. חברות הטכנולוגיה הבינו מזמן שכל דקה שאתם מחוברים אליהן שווה להן המון כסף. בזמן הזה תראו מודעות והצעות שיווקיות שיעשו אותן יותר עשירות. ככל שה'התקשרות' שלכם אל הרשת או אל המכשיר תהיה חזקה יותר, תשתמשו בטכנולוגיה שלהן יותר שעות. וככל שתיכנסו יותר לאפליקציות, תשלחו יותר הודעות, תפרסמו יותר פוסטים, תעשו יותר לייקים ותראו סרטונים מטופשים על דב פנדה רוקד – הם ירוויחו יותר.
רוצים להבין כמה הם מרוויחים? רק כדי לסבר את האוזן, בשנת 2018 חברת פייסבוק נהנתה מהכנסות מפרסום 55 מיליארד דולר. הרווח הנקי שלה, אחרי ניכוי הוצאות ומשכורות וכל השאר, היה, תקשיבו טוב, למעלה מ-22 מיליארד דולר! אבל זה עוד כלום: באותה שנה הרוויחה גוגל (רווח, לא הכנסה) למעלה מ-136 מיליארד דולר, יותר מהתקציב השנתי של מדינת ישראל! הכסף הזה מגיע רובו ככולו מהגולשים, ויותר נכון – מהשימוש שלנו.
כדי להחזיק אותנו כמה שיותר, החברות מפעילות מעבדות פסיכולוגיות מיוחדות שבוחנות את הדרכים הטובות ביותר לעודד התמכרות, והן משקיעות את התקציב האדיר שלהן כדי לגרום לנו להתמכר עוד ועוד. הן מגלות את כל התהליכים הפסיכולוגיים העמוקים ביותר של הנפש, ומפעילים עליהם את כל התותחים הכבדים. זה לא סתם שקשה לנו להתנתק מהטלפון לכמה דקות – הכל מתוכנן ומכוון מראש.
טריסטן האריס, מהנדס לשעבר בגוגל שעבד במעבדה כזו, חשף את 'מאחורי הקלעים' וסיפר על הטכניקות של החברות לתפוס אותנו: "כל פעם שאני בודק את הטלפון שלי, אני משחק ב'מכונת מזל' כדי לראות 'מה קיבלתי הפעם?'. לחברות הטכנולוגיה יש ספר שלם של טכניקות איך לגרום למשתמשים להשתמש במוצר שלהן כמה שיותר זמן… הן לא מתכנתות מכשירים, אלא אנשים. זה רק נראה שהטכנולוגיה היא נייטרלית והבחירה בידינו אם להשתמש בה או לא, אבל זה פשוט לא נכון. הטכנולוגיה לא נייטרלית בכלל. החברות רוצות שנשתמש בהן בצורה מסוימת כי ככה הן עושות את הכסף שלהן". וביל מאהר, קומיקאי אמריקאי, אמר על כך: "חברות הסיגריות רצו את הריאות שלך, חברות הטכנולוגיה רוצות את הנשמה שלך".
הדוגמה הטובה ביותר להתנהגות כזו היא דבר שכולנו מכירים היטב והפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו – כפתור ה"לייק". את הכפתור המציאה בשנת 2009 מהנדסת בפייסבוק שראתה שרבות מהתגובות על פוסטים הן "וואו", "מגניב", "יופי!" וכו'. למעשה, היא לא המציאה אותו אלא 'שאלה אשה משכנתה' מרשת חברתית אחרת. לכאורה, זהו כפתור תמים שכל מטרתו היתה לחסוך את התגובות הללו ולהשאיר את אזור התגובות פנוי לדיונים מעניינים יותר. אלא שזוהי הדוגמה הטובה ביותר ל'מכונת המזל' שעליה דיבר האריס. מרשת פסיבית, שבה אפשר רק להיכנס לדפים של חברים ולראות מה הם עושים בחיים, הפכה פייסבוק לרשת אינטראקטיבית, שמעודדת אותנו לקחת בה חלק פעיל.
כפתור ה'לייק' הינו גירוי בלתי פוסק שמעודד את המשתמשים להיכנס ו'לבדוק' כל הזמן כמה לייקים הם קיבלו. לפעמים יותר ולפעמים פחות – בדיוק כמו מכונת מזל, שמה שממכר בה הוא העובדה שרק לפעמים זוכים בה אבל בדרך כלל לא. הכפתור התחיל להפעיל אצל אנשים תחושות קיומיות שנוגעות לחלק העמוק ביותר באישיות שלהם – הערכה עצמית, דימוי ובטחון עצמי, הישגיות. אנשים התחילו לחוות ריגוש גדול או אכזבה מרה רק בגלל שמישהו עשה לייק או הגיב על תמונה שהם העלו. זה לא מקרי – היקשרות רגשית היא דבר שהרשתות החברתיות מאוד מעודדות.
עם השנים התווספו תכונות נוספות כמו התראות קופצות, לבבות ועוד ועוד גורמים שנוסו היטב במעבדות המשוכללות בעולם, ויושמו רק לאחר שהוכח שהם מעוררים התמכרות ברמות הגבוהות ביותר.
אבל אחד הסיפורים המטרידים מובא בספרו של קאל ניופורט (Cal Newport), פרופסור צעיר למחשבים, בשם Digital Minimalism ("מינימליזם דיגיטלי"). אחת המהנדסות שעבדו בפייסבוק בפיתוח כפתור ה'לייק' היתה אמריקאית בשם לאה פרלמן. לפני כמה שנים היא עזבה את החברה והקימה לעצמה עסק עצמאי בתחום המחשבים. הייתם מצפים שגם היא תשתמש בפייסבוק כדי לפרסם את העסק שלה, נכון? אבל פרלמן אינה משתמשת היום בפייסבוק בכלל. היא כל כך חוששת מהמגע שלה עם הרשת החברתית עד שהיא שכרה משרד פרסום שינהל עבורה את הדף העסקי שלה, כך שהיא לא תצטרך להיכנס אליו בכלל.
מבינים? מי שלקחה חלק פעיל בפיתוח הפייסבוק לא מתקרבת אליו, והיא לא היחידה. שמעתי פעם על בעל מפעל לנקניקים, שיום אחד הגיע אליו הביתה אחד השכנים וביקש קצת נקניק. בעל המפעל אמר לו, "מצטער, אני לא מכניס סחורה כזו הביתה…". לא מעט בכירים בתחום הטכנולוגיה מגבילים את השימוש של בני משפחתם במכשירים והאפליקציות שהם עצמם מפתחים – הידוע שבהם היה סטיב ג'ובס, מפתח האייפון, שהגביל את השימוש במכשיר בביתו שלו… ומה אנחנו נגיד?
דרור יהב
