B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
In previous columns, we discussed the topic of smartphones and the takeover of technology in our lives. We saw that it's not just an 'evil inclination,' but an entire mechanism operated by technology companies to make us addicted. We also saw that social networks cause loneliness instead of sociability, and that many mental and physical damages are caused by unbalanced use of these devices. Today we will offer a glimpse of a solution, but first – a short Torah thought.
Not long ago, we read in the Parashat Beha'alotcha about the sin of the complainers, who demand meat from Moses. He transfers the problem to Hashem, and His answer is surprising: He is willing to give them meat until it comes out of their noses, but before that, He asks Moses to appoint seventy elders with the Holy Spirit who will assist Moses in bearing the heavy burden. Seemingly, what is the connection? The children of Israel come with a demand for meat and receive rabbis?
Rabbi Yaakov Ariel writes in his book on the weekly Torah portion that this is exactly the point: the inclination attacks when there is internal emptiness. Like Amalek, who arrives precisely when Israel doubts whether God is among us, the inclination identifies a mental weakness and then attacks. A full and internal person does not need the externality that the animalistic soul seeks. This is exactly why God tells Moses to appoint more people alongside him so that together they will teach the children of Israel matters of the spirit that will fill the soul. Satisfying the flesh alone will not solve the lust of the flesh, and problems are solved from the root.
The smartphone problem is a similar problem. Our addiction to videos, WhatsApps, and uncontrolled browsing stems first and foremost from an internal hunger. The real problem is that the voice of the soul is silenced and suppressed, and in order not to hear it, we constantly occupy ourselves with all sorts of activities that will distract us. It is impossible to escape hearing the voice of the soul crying out – "I am here!!!" Any external attempt to break free from addiction without healing the wound that cries out through it is doomed to failure before it even begins…
But wait. Before you run to study Torah in order to address the soul, let's go one step further. In a sense, even studying Torah can be a means of escape. One can finish the entire Talmud just to avoid hearing what is happening inside us… The first step is to restore our ability to hear that voice and be with it. To restore our ability to be alone, to observe our surroundings, to absorb from the outside, and to be attentive to what is happening inside. And there are no instant solutions for this. Smartphones, and all the technology that surrounds us, cause us to be more connected, but worse than that – also too connected.
Rabbi Nachman spoke about the fact that a person, every person (even if he is not a Breslover) needs – what do you mean needs? Must! – find himself an hour of solitude in the day. There is no doubt that there lies a key to the heart of the matter. On the shelf in my house lies a book called 'Bedad Yanchanu' (Alone He Will Guide Him), which contains a collection from all Jewish literature – from the prophets, through the Gemara, the Rishonim (early authorities), and the Achronim (later authorities) – on the virtue of solitude. I searched for an interesting quote from some obscure book that I could bring here, but the best I found is from a book that is not obscure at all: "A person must always contemplate with his intellect at all times and at a fixed time when he is alone, what is the true path according to the law of the Torah that a person must walk in" (Mesilat Yesharim, 3). That's all.
How simple… and how difficult. Because if once in order to be alone you had to find a deserted public garden, today solitude is accompanied by a small and close friend who brings the whole world after him. Add to that that it is very difficult to part with this companion even for five minutes, and you will understand what kind of 'blessing' we have entered. We are already so addicted that most of the people I spoke to admit to themselves that they are really afraid to leave the house without a phone or to be without it for half an hour. Who knows what important call or message they will miss, and what will they do if they get bored?
We are starting to train ourselves to be alone again. We have already forgotten what it is like, and we must be prepared to pay a price of discomfort or a certain unpleasantness for a while, until we regain our self. I do not intend to demand that you burn the device – instead, I want to offer an initial and reasonable suggestion: turn off the phone for an hour.
Yes, yes, it sounds strange, but just like that, in the middle of a weekday, turn off the device for an hour. Not vibrate, not airplane mode, not mute – off! It is important that you update your loved ones in advance (family, friends, and colleagues who are used to communicating with you) so that they and you will be calm. After all, this is a legitimate and necessary thing. Yes, it is legitimate to turn off your phone and not be available from time to time.
If it helps you, take it with you in your bag when it is turned off. When you go to prayer, to a meeting at work, eat dinner with the family, or just drive in the car – turn off the device. Enjoy an hour of peace, quiet, and concentration. The fact that the device is with you in your bag will help you feel safe that if something happens you can always connect, but on the other hand, stay focused – do not turn it on for a whole hour!
In the first few times, after a few minutes of embarrassment, all sorts of voices that you are not used to hearing will start to rise inside you. Nice to meet you, they are called 'thoughts,' and they are one of the most important things in your personality. Enjoy them! They say they are what make us human. In the next column, we will talk about how to turn the time disconnected from the device into one that will make us love life more. And until then – an hour a day!
בטורים הקודמים עסקנו בנושא הסמרטפונים והשתלטות הטכנולוגיה על חיינו. ראינו שזה לא רק 'יצר הרע', אלא מנגנון שלם שמפעילות חברות הטכנולוגיה כדי שנתמכר. ראינו גם שהרשתות החברתיות גורמות לבדידות במקום לחברותיות, ושהרבה נזקים נפשיים וגופניים נגרמים בעקבות שימוש לא מאוזן במכשירים הללו. היום נציע קצה של פתרון, אבל קודם כל – דבר תורה קצר.
לא מזמן קראנו בפרשת בהעלותך על חטא המתאוננים, שתובעים ממשה רבנו בשר. הוא מעביר את הבעיה לריבונו של עולם, ותשובתו מפתיעה: הוא מוכן לתת להם בשר עד שיצא להם מהאף, אך קודם לכן מבקש ממשה למנות שבעים זקנים בעלי רוח הקודש אשר יסייעו למשה בנשיאת העול הכבד. לכאורה מה הקשר? בני ישראל באים בדרישה לבשר ומקבלים רבנים?
הרב יעקב אריאל כותב בספרו על פרשת השבוע שזה בדיוק העניין: היצר תוקף כשיש ריקנות פנימית. כמו עמלק, שמגיע בדיוק בזמן שישראל מסתפקים אם יש ה' בקרבנו, היצר מזהה חולשה נפשית ואז מסתער. אדם מלא ופנימי אינו זקוק לחיצוניות שמחפשת הנפש הבהמית. זו בדיוק הסיבה שה' אומר למשה למנות עוד אנשים לצידו כדי שיחד ילמדו את בני ישראל עניינים שברוח שימלאו את הנשמה. סיפוק הבשר לבדו לא יפתור את תאוות הבשר, ובעיות פותרים מהשורש.
בעיית הסמרטפון היא בעיה דומה. ההתמכרות שלנו לסרטונים, ווטסאפים וגלישה בלתי נשלטת נובעת קודם כל מרעב פנימי. הבעיה האמיתית היא שקול הנשמה מושתק ומודחק, וכדי לא לשמוע אותה אנו מעסיקים את עצמנו בלי סוף בכל מיני פעילויות שיסיחו את דעתנו. אי אפשר להימלט מלשמוע את קול הנשמה הזועקת – "אני כאן!!! ". כל ניסיון חיצוני להיגמל מההתמכרות בלי לרפא את הפצע שזועק דרכה, נועד לכישלון עוד לפני שהתחיל…
אבל רגע. לפני שאתם רצים ללמוד תורה בשביל להתייחס לנשמה, בואו נלך צעד אחד הלאה. במובן מסוים, גם לימוד תורה עלול להיות אמצעי בריחה. אפשר לגמור את הש"ס רק כדי לא לשמוע מה קורה אצלנו בפנים… השלב הראשון הוא להחזיר לנו את היכולת לשמוע את הקול הזה ולהיות איתו. להחזיר לעצמנו את היכולת להיות לבד, להתבונן סביב, לספוג מבחוץ ולהיות קשובים למה שקורה בפנים. ולזה אין פתרונות אינסטנט. הסמרטפונים, וכל הטכנולוגיה שמקיפה אותנו, גורמים לנו להיות מחוברים יותר, אבל גרוע מכך – גם מחוברים מדי.
רבי נחמן דיבר על כך שאדם, כל אדם (גם אם הוא לא ברסלבר) צריך – מה זה צריך? חייב! – למצוא לעצמו שעת התבודדות ביום. אין ספק ששם בהחלט מונח מפתח ללב העניין. על המדף בביתי מונח ספר בשם 'בדד ינחנו', ובו ליקוט מכל הספרות היהודית – החל מהנביאים, עבור בגמרא, בראשונים ובאחרוני האחרונים – על מעלת ההתבודדות. חיפשתי ציטוט מעניין מאיזה ספר עלום שם שאוכל להביא כאן, אבל הטוב ביותר שמצאתי הוא מספר לא עלום בכלל: "צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו" (מסילת ישרים, ג). זה הכל.
