תורת אמת היתה בפיהו
הספד הרבי מנובומינסק זצ"ל על הגאון רבי משה שפירא זצוק"ל
נתאספנו כולנו לכבודו של אדם גדול מאוד - גאון בתורה, מעמיק במחשבה, מעמיק באידישקייט - מיחידי סגולה בדורינו. השפעתו הגיעה למרחוק, בעיקר לתלמידיו, אבל גם בכל עולם היהדות נגע, בזה שזכה לרומם אידישע נפשות ולהרים כבוד שמים. ובעולם של בעלי תשובה בפרט הי' השפעתו עד מאוד שהצליח להשריש הנקודת היהדות בלב היהודי והעיקר הוא תמיד להתבונן מה רצון ה' ממני.
אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה, אמרו חז"ל (בילקוט) שהיתה התורה לפני ולפנים וזכה משה והורידה לישראל - מפנינים - התורה הוא בריאה רוחנית, שכלית, אצולה מחכמתו ית', ורצונו ית' הי' דמשה יוציאו מלפני ולפנים, ויכניסה בעולמינו ובליבנו.
בדורינו הי' יהודי כזה הגאון רבי משה שפירא זצ"ל שלקח הדברים העמוקים ביותר שבתורה והצליח לפי עומק חכמתו להורידה ולהכניסה ב״למוד ע"מ לעשות" לתלמידי חכמים, בעלי תשובה, ולכל אדם שמבקש האמת. ולכן חיל זו שהי' רכוש לו, מי ימצא, כבר אין לנו זה עוד אדם כמותו שהי' יכול באופן נאה כזה להכניס הדבר ה' בלב כל או"א ע"י חכמתו וידיעותיו וגודל ההיקף שלו. ועל חסרון זה אנו מתאבלים.
עוד כתיב רבות בנות עשו חיל קאי על השבע חכמות, שכל הטבע וחוקות שמים וארץ גם להם חיל ועושר של חכמה, אבל הם משמשים רק בעולם התחתון, שער החיצון, אבל ואת עלית על כולנה - דהאשת חיל של תורה, היא אשה יראת ה' שנשתייך להקב"ה כולה אלקות עלית על כולנה, שעיקרה בשער הפנימי לעילא, ורחוק מפנינים מכרה לפני ולפנים.
ולרבי משה זצ"ל הי' לו כח מיוחד למסור לתלמידיו ולשומעי לקחו איך שהתורה היא אשה יראת ה'. ובשיחותיו ובשיעוריו העלה את כולם להבין האלקות של התורה, ברית בית הבתרים, יציאת מצרים, מעמד הר סיני וכו'. ובהבנה יתרה הטיל בהם השגות עליונות בהשבתות וימים טובים, והראה להם שרק עי"ז היא דרך חיים של יהודי, ובזה הי' חד בדרא.
כתוב בשה"ש (ה, יב) עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת ופירש רש"י "תלמידי חכמים שהקב"ה נותנם עינים להאיר להעולם כשם שהעינים מאירים לאדם כיונים הנודדים משובך לשובך לבקש אוכלם כך הם הולכים ממדרשו של פלוני חכם לבית המדרש של פלוני חכם לבקש טעמי תורה".
הדברים מתאימים ביותר לרבי משה זצ"ל שינק מכל איפה שהי' מעין של תורת אמת אם הי' זה לומדות, מוסר, חסידות, או סוד, הכל ידע, וכלל הכל, ושילב הכל ביחד והי' עיניהם של ישראל והי' דמות מופלאה איך שהתורה היא תורת חיים, באופן שזה הי' משפיע על תלמידי חכמים, והראה להם העוז והדר ותפארתה של תורה. ולכן לא גרס כלל שום שטחיות, והי' כאב לו על אשר אנשים חיים בדרגה פשוטה, בלי להתחשב מה גורלו של יהודי בני אברהם יצחק ויעקב, ומהו תפקידו של כלל ישראל, ומה הקשר שלנו עם הקב"ה.
והיו הדברים האלה על לבבך ויש להבין מה זה בא להשמיענו הא כבר כתיב בכל לבבך ומה מוסיפין לומר על לבבך. אלא ומפורש הוא בגמ' (סנהדרין ק"ו:) בסוגיא דדואג ואחיתופל שהגידו חז"ל גדלותם בתורה ודרשו עליהם הפסוק איה סופר איה שוקל, איזה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל כל קלים וחמורים שבתורה וכו' וכו', אמר רבא רבותא למיבעי בעיי [ללמוד תורה, רש"י], בשני דר' יהודה כולה תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין וכו' וכו', ורב יהודה כי הוה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צווח ינן וליכא דמשגח בן, אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל א' ט"ז ז') וה' יראה ללבב.
והדברים מבהילין דעל אף שרבא למד הרבה יותר מרבי יהודה אבל בשמים תפילותיו של רבי יהודה נתקבלו יותר. ולמה? כיון דרחמנא ליבא בעי דהתורה צריך ליכנס בלב האדם ואינו מספיק רק ללמוד בשכל. ונראה דזה הכונה של והיו הדברים על לבבך דכל הד"ת צריך ליכנס בלב להפוך אותו ולשנותו.
ולרבי משה זצ"ל הי' לו סגולת חכמה זו להסביר ד"ת עמוקים שיכנס בלב השומעים לרומם אותם ולשנותם, ולכן השפעתו הי' גדול כל כך. ועל אף שהי' ת"ח גדול עד מאד והי' מוסר שיעורים בכל מקצועות התורה, נטל על עצמו בשנים האחרונות לרומם כלל ישראל ולהתעסק בבעלי תשובה עם אלה שעדיין לא הבינו "מה ה' אלוקיך דורש מעמך", משום שהי' לו רוממות הנפש להבין שכבוד שמים נתרבה דוקא על ידי שרומם אידישע נפשות. במלאכי כתוב "תורת אמת היתה בפיהו וכו' ורבים השיב מעון" ידע האמת של תורה השריש הדבר ה' בכל המדרגות ולבסוף רבים השיב מעון קירב כ"כ יהודים ונעשה אב הרוחני שלהם.
קשה באמת לומר מילי דהספידא, אבל נסיתי רק לתאר מבט שלי מתוך הידידות שהי' בינינו. השאיר אחריו הרבנית ובניו הקב"ה ינחם אותם ויקבלו חיזוק מידיעה זו שרבי משה זצ"ל הי' יהודי של הדור ולא רק איש פרטי, הי' גדול בתורה עמוק במחשבה ומסר נפשו לכלל ישראל.
Toras Emes Haysah B'fihu (The Torah of Truth was in his mouth)
Hesped for HaGaon Rav Moshe Shapira zt"l
We have all gathered here in honor of a very great man—a Gaon in Torah, a ma’amik (deep thinker) in machshava, deep in Yiddishkeit—one of the yehidei segulah (unique individuals) of our generation. His influence reached far and wide, primarily to his talmidim, but he touched the entire world of Yahadus as well. He merited to elevate Yiddishe neshamos and to raise Kavod Shamayim. And specifically in the world of Baalei Teshuvah, his influence was tremendous; he succeeded in rooting the "point of Yahadus" in the heart of a Jew, the main thing always being to contemplate: "What is Ratzon Hashem (the will of G-d) from me?"
"A Woman of Valor (Eishes Chayil), who can find? Her value is far beyond pearls." Chazal tell us (in the Yalkut) that the Torah was lifnei v'lifnim (in the innermost chambers), and Moshe Rabbeinu was zoche to bring it down to Klal Yisrael. "Beyond pearls"—the Torah is a spiritual, intellectual creation, an emanation of His Wisdom, Yisbarach. And His Will, Yisbarach, was that Moshe should take it out from lifnei v'lifnim and bring it into our world and into our hearts.
In our generation, there was such a Yid, HaGaon Rav Moshe Shapira zt"l. He took the deepest matters in the Torah and succeeded, through the depth of his wisdom, to bring it down and insert it into the category of "learning in order to do" for Talmidei Chachomim, for Baalei Teshuvah, and for any person seeking the truth. Therefore, "this strength (chayil) that was his possession—who can find?" We no longer have a man like him who could, in such a beautiful way, place the Devar Hashem into the heart of each and every one through his chochmah, his knowledge, and his massive scope (hekef). And for this chisaron (loss), we mourn.
It is further written: "Many daughters have done valiantly (asu chayil)." This refers to the seven wisdoms (chochmos). For all of nature and the laws of heaven and earth also possess "strength" and a wealth of wisdom. However, they serve only in the Olam HaTachton (lower world), the Outer Gate. But "You surpassed them all"—this refers to the Eishes Chayil of Torah. She is a woman who is a Yiras Hashem; she belongs to HaKadosh Baruch Hu, she is entirely G-dliness, and "You surpassed them all," for her essence is in the Upper Inner Gate, and her value is far beyond pearls, from lifnei v'lifnim.
And Reb Moshe zt"l had a special koach (power) to give over to his talmidim and those who listened to his lessons how the Torah is "A woman who is a Yiras Hashem." In his shmuessen and his shiurim, he elevated everyone to understand the Elokus (Divinity) of the Torah: the Bris Bein HaBesarim, Yetzias Mitzrayim, Ma'amad Har Sinai, etc. With extra understanding, he cast upon them high hasagos (perceptions) regarding Shabbos and Yom Tov, and he showed them that only through this is there a "path of life" for a Yid. In this, he was chad b'dara (unique in his generation).
It is written in Shir HaShirim (5:12): "His eyes are like doves by streams of water, bathing in milk, sitting in fullness." Rashi explains: "Talmidei Chachomim, whom HaKadosh Baruch Hu gave as eyes to light up the world. Just as doves wander from cote to cote seeking their food, so do they go from the Beis Medrash of one Chacham to the Beis Medrash of another Chacham to seek the tastes of Torah."
These words fit Reb Moshe zt"l perfectly. He nursed from everywhere that was a spring of Toras Emes—whether it was Lomdus, Mussar, Chassidus, or Sod (Kabbalah). He knew it all, included it all, and combined it all together. He was the "eyes of Yisrael" and was a wondrous figure of how the Torah is a Toras Chaim, in a way that influenced Talmidei Chachomim, showing them the strength, splendor, and glory of the Torah. Therefore, he did not tolerate any superficiality (shtachius) at all. It pained him when people lived life on a simple level without considering the destiny of a Jew—the children of Avraham, Yitzchak, and Yaakov—and what the task of Klal Yisrael is, and what our connection is with HaKadosh Baruch Hu.
"And these matters shall be on your heart (al levavecha)." We must understand, what is this coming to teach us? It is already written "with all your heart" (b'chol levavecha), so what is added by saying "on your heart"? Rather, it is explicit in the Gemara (Sanhedrin 106b) in the sugya of Doeg and Achitophel. Chazal spoke of their greatness in Torah and expounded the pasuk regarding them: "Where is the scribe? Where is the weigher?"—Where is the scribe of all the letters in the Torah? Where is the one who weighs all the kal v'chomers in the Torah? etc.
Rava said: The questions we ask are greater! In the years of Rav Yehuda, the whole study was Nezikin, whereas we are learning extensively in Uktzin. Yet, when Rav Yehuda would take off his shoe [for a fast], rain would come, whereas we scream out and no one notices us! Rather, Rachmana Liba Ba'ei (The Merciful One wants the heart), as it is written (Shmuel I 16:7), "And Hashem sees the heart."
These words are frightening (m'bahil). Even though Rava learned much more than Rav Yehuda, in Shamayim, the tefillos of Rav Yehuda were accepted more. Why? Because Rachmana Liba Ba'ei—the Torah must enter the heart of the person; it is not enough to just learn with the seichel (intellect). It appears this is the meaning of "And these matters shall be on your heart"—that all Divrei Torah must enter the heart to turn it over and change it.
Reb Moshe zt"l possessed this segulah of wisdom to explain deep Divrei Torah so they would enter the hearts of the listeners, to elevate them and change them. That is why his hashpa'ah (influence) was so great. And even though he was a massive Talmid Chacham and delivered shiurim in all areas of Torah, in his later years he took it upon himself to elevate Klal Yisrael and to deal with Baalei Teshuvah—with those who did not yet understand "What does Hashem, your G-d, ask of you?" Because he had a romemus hanefesh (greatness of spirit) to understand that Kavod Shamayim is increased specifically by elevating Yiddishe neshamos. Regarding Malachi it is written, "The law of truth was in his mouth... and he turned many away from iniquity." He knew the truth of Torah, he rooted the Devar Hashem on all levels, and in the end, "he turned many away from iniquity"—he brought so many Yidden close and became their spiritual father.
It is truly hard to say milli d'hespeda (words of eulogy), but I have tried only to describe my view from the friendship that existed between us. He leaves behind a Rebbetzin and children—may HaKadosh Baruch Hu comfort them. May they receive chizuk from this knowledge: that Reb Moshe zt"l was the "Yid of the generation" and not just a private individual. He was a Gadol in Torah, deep in thought, and was moser nefesh for Klal Yisrael.
