B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
Subject: The 13th Principle of Faith – Resurrection of the Dead (Techiyas HaMeisim)
Source Material: Mishna Sanhedrin (Chapter Chelek), Gemara, Rashi, Proverbs, and Zohar.
Core Argument:
The lecture explores Maimonides' (Rambam) 13th Principle of Faith, focusing not merely on the belief in resurrection, but on the specific rabbinic requirement to believe that this resurrection is derived from the Torah (Min HaTorah).
Key Points:
The Source Requirement: The speaker analyzes the Mishna in Sanhedrin which states that anyone who says "Resurrection is not from the Torah" has no share in the World to Come. Citing Rashi, the lecture explains that simply believing resurrection will occur is insufficient. One must believe it is a scripturally ordained promise. If one denies the Torah source, they are effectively denying God’s promise; without the divine promise found in the Torah, the belief lacks a foundation.
Divine Faithfulness (Emunah): The concept of resurrection is intrinsically linked to God's attribute of faithfulness ("El Emunah"). God is faithful to pay the reward of the righteous at the time of the resurrection. To deny the Torah source is to deny God’s reliability in keeping His promises.
Teleology of Creation (The Heretic vs. The Sage): The lecture contrasts two worldviews via a Talmudic debate between a heretic (Min) and Geviah ben Psisa.
The Heretic's View: The world is entropic; living things move toward death and nothingness. Therefore, the dead cannot live.
The Torah View: The world is teleological; it moves toward life. Using the metaphor of a seed (Zera), the speaker explains that death and decomposition (rotting in the ground) are merely preparatory stages for a superior form of life (the tree/wheat).
The Womb and the Grave: Drawing from Proverbs 30 and Tractate Berachot, the speaker draws a Kal Vachomer (a fortiori argument) connecting the womb (Rechem) and the grave (Sheol). Just as the womb takes in a seed silently and produces a life with great significance ("noise" or cry), the grave takes in the deceased with great significance but will release them with even greater significance. This proves that death is a gestating period for a new reality, not an end.
Conclusion: The Torah is the blueprint of creation. Consequently, the physical world was designed with the future resurrection embedded in its nature. To believe in Techiyas HaMeisim Min HaTorah is to affirm that the ultimate purpose of creation is life, not death.
נושא: העיקרון ה-13 של האמונה - תחיית המתים (תחיית המתים)
חומר מקור: משנה סנהדרין (פרק חלק), גמרא, רש"י, משלי וזוהר.
טיעון מרכזי:
ההרצאה בוחנת את העיקרון ה-13 של האמונה של הרמב"ם, ומתמקדת לא רק באמונה בתחיית המתים, אלא בדרישה הרבנית הספציפית להאמין שתחייה זו נגזרת מהתורה (מן התורה).
נקודות עיקריות:
דרישת המקור: הדובר מנתח את המשנה בסנהדרין הקובעת שכל האומר "תחיית המתים אינה מן התורה" אין לו חלק לעולם הבא. תוך ציטוט של רש"י, ההרצאה מסבירה שפשוט להאמין שתחיית המתים תתרחש אינה מספיקה. יש להאמין שזו הבטחה מקראית. אם אדם מכחיש את מקור התורה, הוא למעשה מכחיש את הבטחתו של אלוהים; ללא ההבטחה האלוהית המצויה בתורה, לאמונה חסר בסיס.
נאמנות אלוהית (אמונה): מושג תחיית המתים קשור באופן מהותי לתכונת הנאמנות של אלוהים ("אל אמונה"). אלוהים נאמן לשלם את שכר הצדיקים בעת התחייה. להכחיש את מקור התורה פירושו להכחיש את מהימנותו של אלוהים בשמירת הבטחותיו.
תכלית הבריאה (הכופר לעומת החכם): ההרצאה מנגידה בין שתי השקפות עולם באמצעות ויכוח תלמודי בין כופר (מין) לגביה בן פסיסה.
השקפתו של הכופר: העולם אנטרופי; יצורים חיים נעים לעבר מוות ואי-כלום. לכן, המתים אינם יכולים לחיות.
השקפת התורה: העולם הוא תכליתי; הוא נע לעבר החיים. באמצעות המטאפורה של זרע, הדובר מסביר שמוות וריקבון (ריקבון באדמה) הם רק שלבי הכנה לצורת חיים נעלה יותר (העץ/חיטה).
הרחם והקבר: תוך הסתמכות על משלי ל' ומסכת ברכות, הדובר מציג קל וחומר המחבר בין הרחם לקבר (שאול). כשם שהרחם קולט זרע בשקט ומפיק חיים בעלי משמעות רבה ("רעש" או בכי), כך הקבר קולט את הנפטרים בעלי משמעות רבה, אך ישחרר אותם בעלי משמעות גדולה עוד יותר. זה מוכיח שהמוות הוא תקופת התהוות למציאות חדשה, לא סוף.
מסקנה: התורה היא תוכנית הבריאה. כתוצאה מכך, העולם הפיזי תוכנן עם תחיית המתים העתידית המוטבעת בטבעו. להאמין בתחיית המתים מן התורה פירושו לאשר שהמטרה הסופית של הבריאה היא חיים, לא מוות.
