B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
Sources: Rambam (Hilchos Deos), Ramchal (Mesillas Yesharim), Chovos HaLevavos
1. The Rambam’s Methodology: Derech HaBeinoni as the Manifestation of Tzelem Elokim
Rabbi Ehrman begins by analyzing the structure of the Rambam in Hilchos Deos (Chapter 1). The Rambam engages in a lengthy taxonomy of human dispositions (deos), describing the vast spectrum of personality traits—ranging from the irascible to the calm, the miserly to the spendthrift—before establishing the "Middle Path" (Derech HaBeinoni) as the ideal. He subsequently links this path to the Mitzvah of V’halachta B’derachav (walking in God’s ways).
A fundamental question is raised: Why does the Rambam delineate the phenomenology of human psychology before introducing the Mitzvah? Why not simply state the obligation to imitate the Divine attributes (Merciful, Gracious, etc.) while going in the intermediate path?
Rabbi Ehrman posits [based on the sefer באו בניך] that the obligation of V’halachta B’derachav is intrinsic to the human condition, stemming from our creation B’Tzelem Elokim (in the Image of God). To "walk in His ways" is not merely external mimicry but an internal realization of the Godliness inherent in man. However, human nature is often distorted by extremes (shibushim). Therefore, the Rambam teaches that the Derech HaBeinoni is not merely a statistical average or a heuristic sign (siman); rather, the balanced path is the essential state of the Tzelem Elokim. By rectifying one's character (tikkun hamidos) and achieving equilibrium, one aligns with the Yosher (uprightness) of the Creator, thereby fulfilling the mandate to imitate Him.
2. The Ramchal: Tikkun HaMidos as the Basis for Achvas HaMedinos
Expanding on this, the shiur cites the Mesillas Yesharim (in the Hakdamah), which defines Avodas Hashem through the prism of character refinement. The Ramchal implies that tikkun hamidos serves a teleological purpose beyond personal perfection: it engenders Achvas HaMedinos (societal fraternity and civilization). This Achvas HaMedinos is defined as Mussar.
The concept of Yosher (uprightness) in midos leads to social cohesion. When individuals align their traits with the Divine "Middle Path," friction is reduced, and brotherhood is possible. This is exemplified by Avraham Avinu, who is described as “Av Hamon Goyim” and represented the force of unification and Shalom in the world, in direct contrast to the concept of "En-Mishpat" (Genesis 14:7)—interpreted by Rashi as a place of judgment and contention. Thus, walking in God's ways is functionally equivalent to fostering universal peace and connection between people. When people saw that Avraham embodied Divine traits, it caused them to also strive to go on that path. This fostered Achvas Hamedinos. That Achvas HeMedinos is Mussar.
3. Chovos HaLevavos: The Novel Obligation of Avodas HaBen
The final segment of the shiur introduces a chiddush based on the Chovos HaLevavos (Shaar Avodas Elokim). The Chovos HaLevavos establishes the obligation to serve God based on Hakaras HaTov (gratitude), drawing a parallel to the honor a child owes a parent.
Citing the Prophet Malachi ("A son honors his father, and a servant his master"), the shiur distinguishes between three distinct modalities of service: Kibbud Av (honoring a father), Yiras Av (fearing a father) and Avodas HaBen (service of a son). While Kibbud and Yirah are well-known Halachic categories, the Chovas HaLevavos suggests there is a corollary Avodah specific to the status of a son. Just as there is a specific Avodah in the relationship between man and God based on the master-servant dynamic, there is a parallel, perhaps less defined, Avodah grounded in the father-son dynamic.
Conclusion & Tzaruch Iyun
The shiur concludes with a cliffhanger (tzaruch iyun), setting the stage for the next session: What precisely is the definition and practical application of Avodas HaBen? How does the "service" of a son differ qualitatively from the "honor" of a son?
מקורות: רמב"ם (הלכות דעות), רמח"ל (מסילת ישרים), חובות הלבבות
1. המתודולוגיה של הרמב"ם: דרך הבינוני כביטוי של צלם אלוקים
הרב אהרמן מתחיל בניתוח מבנה הרמב"ם בהלכות דעות (פרק 1). הרמב"ם עוסק בטקסונומיה ממושכת של נטיות אנושיות (דעות), המתארת את הספקטרום העצום של תכונות אישיות - החל מהרגזן ועד הרגוע, הקמצן ועד הפזרן - לפני שהוא קובע את "דרך האמצע" (דרך הבינוני) כאידיאל. לאחר מכן הוא מקשר נתיב זה למצוות "והלכת בדרכיו" (ללכת בדרכי ה').
עולה שאלה מהותית: מדוע הרמב"ם מתווה את הפנומנולוגיה של הפסיכולוגיה האנושית לפני שהוא מציג את המצווה? מדוע לא לציין פשוט את החובה לחקות את התכונות האלוהיות (רחום, חנון וכו') תוך כדי הליכה בדרך הביניים?
הרב אהרמן משער [בהתבסס על הספר באו בניך] שהחובה של "והלכת בדרכיו" טבועה במצב האנושי, הנובעת מהבריאה שלנו בצלם אלוקים (בדמות אלוהים). "ללכת בדרכיו" אינו רק חיקוי חיצוני אלא מימוש פנימי של האלוהות הטבועה באדם. עם זאת, הטבע האנושי מעוות לעתים קרובות על ידי קיצוניות (שיבושים). לכן, הרמב"ם מלמד שדרך הבינוני אינה רק ממוצע סטטיסטי או סימן היוריסטי (סימן); אלא, הדרך המאוזנת היא המצב המהותי של צלם אלוקים. על ידי תיקון מידותיו והשגת שיווי משקל, האדם מתיישר עם היושר של הבורא, ובכך ממלא את המנדט לחקות אותו.
2. הרמח"ל: תיקון המידות כבסיס לאחווה המדינות
בהרחבה על כך, השיעור מצטט את מסילת ישרים (בהקדמה), המגדיר את עבודת ה' דרך הפריזמה של זיכוך אופי. הרמח"ל מרמז שתיקון המידות משרת מטרה טלאולוגית מעבר לשלמות אישית: הוא יוצר אחווה המדינות (אחווה חברתית וציוויליזציה). אחווה המדינות הזו מוגדרת כמוסר.
המושג יושר במידות מוביל ללכידות חברתית. כאשר אנשים מיישרים את תכונותיהם עם "דרך האמצע" האלוהית, החיכוך מצטמצם ואפשרות לאחווה. זה מודגם על ידי אברהם אבינו, המתואר כ"אב המון גויים" וייצג את הכוח של איחוד ושלום בעולם, בניגוד ישיר למושג "עין משפט" (בראשית י"ד:7) - שפורש על ידי רש"י כמקום של דין ומחלוקת. לפיכך, הליכה בדרכי ה' שווה מבחינה תפקודית לטיפוח שלום עולמי וקשר בין אנשים. כשראו שאברהם מגלם תכונות אלוהיות, זה גרם להם גם כן לשאוף ללכת בדרך זו. זה טיפח את אחווה המדינות. אחווה המדינות הזו היא מוסר.
3. חובות הלבבות: החובה החדשה של עבודת הבן
החלק האחרון של השיעור מציג חידוש המבוסס על חובות הלבבות (שער עבודת אלוקים). חובות הלבבות קובע את החובה לעבוד את ה' על בסיס הכרת הטוב, תוך שהוא משרטט הקבלה לכבוד שילד חייב להורה.
תוך ציטוט של הנביא מלאכי ("בן יכבד אב ועבד אדוניו"), השיעור מבחין בין שלושה אופנים שונים של שירות: כיבוד אב, יראת אב ועבודת הבן. בעוד שכיבוד ויראה הן קטגוריות הלכתיות ידועות, חובות הלבבות מציע שיש עבודה נלווית הספציפית למעמדו של בן. כשם שיש עבודה ספציפית ביחסים שבין אדם לאלוהים המבוססת על הדינמיקה של אדון-עבד, ישנה עבודה מקבילה, אולי פחות מוגדרת, המבוססת על הדינמיקה של אב-בן.
מסקנה וצריך עיון
השיעור מסתיים במתח (צריך עיון), ומכין את הבמה למפגש הבא: מה בדיוק ההגדרה והיישום המעשי של עבודת הבן? כיצד "שירותו" של בן שונה איכותית מ"כבודו" של בן?
