Subject: The Theological Status of Resurrection and the Ontology of Renewal
Based on: Iggeres HaPachad Yitzchak (Letter 50) and the Leshem Shevo Ve’Achlama
1. The Dispute Regarding Dogma (Rashi vs. Rambam)
The lecture analyzes a letter from Rav Hutner addressing a student's erroneous distinction. The student suggested that while Rashi views Resurrection as derived directly from the Torah’s text (Min HaTorah), Maimonides (Rambam) views it merely as a necessary principle of faith, but not one that must be derived from the Torah verses themselves.
Rav Hutner forcefully rejects this distinction, asserting it is forbidden to claim the Rambam does not view Resurrection as Min HaTorah. His argument rests on the classification of Resurrection as a Divine Promise (Havtacha).
The Argument of Assurance: Rav Hutner argues that Resurrection is fundamentally a promise made by God regarding the future. Faith in Resurrection is not just belief in an event, but reliance on God’s faithfulness to keep His word. Therefore, it is inherently Min HaTorah, because the Torah is the record of that promise.
Osos vs. Mofsim: Rav Hutner clarifies the Rambam’s position by stating that one must believe not only in Mofsim [Supernatural Wonders] but in Osos (Signs/Predictions) as well.
Denying a Havtacha (like Resurrection) is a denial of Osos—it implies God's word is unreliable.
2. The Metaphysics of Renewal (The Leshem)
The lecture then utilizes the Leshem to deepen the understanding of what this "Promise" actually entails. The Leshem argues that Resurrection is not the recycling of an old life, but a revelation of Eternity (Nitzchiyus).
The question: If a person dies at 80, does he return as an 80-year-old and he just continues on from there until .... [according to the Ramban - forever. According to the Rambam - until he dies again and then comes back as a spirit].
The Solution: Life in this world is a process of accumulating "vitality" (Chiyus). Every moment of spiritual growth, every mitzvah, and every stage of development creates a permanent spiritual imprint. Currently, these moments seem to disappear into the past. However, Techiyas HaMeisim is the "Ingathering of Lights"—the restoration of all the vitality a person ever generated, from birth to death, into a single, rectified, and eternal existence. So no, he will not retrun the age when he died and pick up where he left off. He will come back with the vitality accrued throughout his life. And so with all the cosmos.
3. Two Tracks of Existence
The class maps these theological concepts onto two tracks:
The Track of Nature (Teva): The physical world, which appears linear and finite (things die and disappear).
The Track of Wonders (Nissim): The "Torah Track," rooted in the Exodus, where nothing spiritual is ever lost. The Resurrection is the ultimate revelation that the "Supernatural Track" was the true reality all along.
The Citation from the Rambam
The source discussed is the Rambam’s Ma’amar Techiyas HaMeisim (Treatise on the Resurrection). In the introduction/opening chapter, the Rambam explains the severity of denying the Resurrection:
"The denial of the Resurrection leads to the denial of wonders (niflaos), and the denial of the wonder (mofes) is a denial of the Core (Ikkar) and an exit from the religion."
4. The Question
The shiur raises a logical difficulty regarding this formulation. A heretic (Kofer) is usually defined by their current beliefs, not by the slippery slope of where those beliefs might lead. The question asks:
"What logic (svara) is there to say that one who merely breaches a fence—which will only eventually lead to heresy—should be considered a heretic right now (mei’hashta)? Why is he not merely a sinner, but a full heretic immediately?"
5. The Answer
The Rambam is not describing a consequential chain of events (i.e., "A leads to B"), but rather a fundamental relationship between a root and its branches.
The Root of Miracles: Techiyas HaMeisim is not just "another miracle"; it is the shoresh (root) and the ultimate archetype of the concept of the supernatural (Mofsim).
The Logic: When one denies the Resurrection, they are not simply rejecting a specific future event. They are rejecting the very category of Nissim (miracles). Since the Resurrection is the ultimate expression of God overriding nature, denying it is an immediate rejection of the possibility of the supernatural. Since the Torah stands on the "leg" of the supernatural (Revelation and Providence), rejecting the possibility of Resurrection is an immediate rejection of the Torah itself.
Summary: The Theological Status of Resurrection and the Ontology of Renewal
This summary explores the theological status of Resurrection (Techiyas HaMeisim) and its metaphysical implications, drawing from Rav Hutner's analysis of a student's error and the Leshem's perspective on renewal.
1. The Dispute Regarding Dogma (Rashi vs. Rambam):
Rav Hutner's Rejection: Rav Hutner refutes the idea that Rambam doesn't view Resurrection as derived from the Torah (Min HaTorah).
Resurrection as Divine Promise (Havtacha): He argues Resurrection is a promise from God, making faith in it inherently Min HaTorah. The Torah records this promise.
Osos vs. Mofsim: Belief in both supernatural wonders (Mofsim) and signs/predictions (Osos) is crucial. Denying Resurrection is denying Osos, implying God's word is unreliable.
2. The Metaphysics of Renewal (The Leshem):
Resurrection as Revelation of Eternity: The Leshem posits that Resurrection isn't a recycling of old life but a revelation of Eternity (Nitzchiyus).
Accumulation of Vitality (Chiyus): Life involves accumulating vitality through spiritual growth and mitzvot, creating permanent spiritual imprints.
Ingathering of Lights: Techiyas HaMeisim is the restoration of all accumulated vitality into a single, rectified, and eternal existence.
3. Two Tracks of Existence:
Track of Nature (Teva): The physical world, appearing linear and finite.
Track of Wonders (Nissim): The "Torah Track," where nothing spiritual is lost. Resurrection reveals this track as the true reality.
4. The Citation from the Rambam:
Severity of Denying Resurrection: The Rambam's Ma’amar Techiyas HaMeisim states that denying Resurrection leads to denying miracles (niflaos), which leads to denying the core of faith and exiting the religion.
5. The Question:
Logical Difficulty: Why is someone who breaches a "fence" that eventually leads to heresy considered a heretic immediately? Why aren't they just a sinner?
6. The Answer:
Root and Branches: The Rambam describes a fundamental relationship, not a consequential chain.
Resurrection as the Root of Miracles: Techiyas HaMeisim is the shoresh (root) and archetype of the supernatural (Mofsim).
Denial as Rejection of Nissim: Denying Resurrection is rejecting the very category of miracles, and therefore, the possibility of God overriding nature. Since the Torah relies on the supernatural, rejecting Resurrection is an immediate rejection of the Torah itself.
נושא: המעמד התיאולוגי של תחיית המתים והאונטולוגיה של ההתחדשות
מבוסס על: אגרת הפחד יצחק (מכתב 50) והלשם שבו ואחלמה ועוד:
1. המחלוקת בנוגע לדוגמה (רש"י נגד הרמב"ם)
ההרצאה מנתחת מכתב מהרב הוטנר המכוון להבחנה שגויה של תלמיד. התלמיד הציע שבעוד שרש"י רואה בתחיית המתים נגזרת ישירות מתוך הטקסט של התורה ("מן התורה"), הרמב"ם רואה בה רק עיקרון אמונה הכרחי, אך לא כזה שחייב להיות נגזר מפסוקי התורה עצמם.
הרב הוטנר דוחה בתוקף את ההבחנה הזו, וטוען שאסור לטעון שהרמב"ם אינו רואה בתחיית המתים "מן התורה". הטיעון שלו נשען על הסיווג של תחיית המתים כהבטחה אלוהית (הבטחה).
טיעון הביטחון: הרב הוטנר טוען שתחיית המתים היא ביסודה הבטחה שאלוהים נתן לגבי העתיד. האמונה בתחיית המתים אינה רק אמונה באירוע, אלא הסתמכות על נאמנותו של אלוהים לקיים את דברו. לכן, היא מטבעה "מן התורה", מכיוון שהתורה היא התיעוד של אותה הבטחה.
אותות מול מופתים: הרב הוטנר מבהיר את עמדת הרמב"ם באומרו שיש להאמין לא רק במופתים [ניסים על-טבעיים] אלא גם באותות (סימנים/תחזיות).
הכחשת הבטחה (כמו תחיית המתים) היא הכחשת אותות - זה מרמז שדבר אלוהים אינו אמין.
2. המטאפיזיקה של ההתחדשות (הלשם)
לאחר מכן, ההרצאה משתמשת בלשם כדי להעמיק את ההבנה של מה שה"הבטחה" הזו בעצם טומנת בחובה. הלשם טוען שתחיית המתים אינה מיחזור של חיים ישנים, אלא התגלות של נצחיות (נצחיות).
השאלה: אם אדם מת בגיל 80, האם הוא חוזר כאדם בן 80 והוא פשוט ממשיך משם עד .... [לפי הרמב"ן - לנצח. לפי הרמב"ם - עד שהוא מת שוב ואז חוזר כרוח].
הפתרון: החיים בעולם הזה הם תהליך של צבירת "חיוניות" (חיוס). כל רגע של צמיחה רוחנית, כל מצווה וכל שלב התפתחות יוצרים חותם רוחני קבוע. כרגע, נראה שהרגעים האלה נעלמים אל העבר. עם זאת, תחיית המתים היא "קיבוץ האורות" - השבת כל החיוניות שאדם אי פעם יצר, מלידה ועד מוות, לקיום יחיד, מתוקן ונצחי. אז לא, הוא לא יחזור לגיל שבו הוא מת וימשיך מאיפה שהוא הפסיק. הוא יחזור עם החיוניות שנצברה לאורך חייו. וכך גם עם כל הקוסמוס.
3. שני מסלולי קיום
השיעור ממפה את המושגים התיאולוגיים הללו לשני מסלולים:
מסלול הטבע (טבע): העולם הפיזי, שנראה ליניארי וסופי (דברים מתים ונעלמים).
מסלול הניסים (ניסים): "מסלול התורה", המושרש ביציאת מצרים, שבו שום דבר רוחני לא הולך לאיבוד לעולם. תחיית המתים היא ההתגלות האולטימטיבית ש"המסלול העל-טבעי" היה המציאות האמיתית כל הזמן.
הציטוט מהרמב"ם
המקור שנדון הוא מאמר תחיית המתים של הרמב"ם. במבוא/פרק הפתיחה, הרמב"ם מסביר את חומרת הכחשת תחיית המתים:
"הכחשת תחיית המתים מובילה להכחשת נפלאות, והכחשת הפלא (מופת) היא הכחשת העיקר ויציאה מהדת".
4. השאלה
השיעור מעלה קושי לוגי בנוגע לניסוח הזה. כופר מוגדר בדרך כלל על פי אמונותיו הנוכחיות, לא על פי המדרון החלקלק של לאן האמונות האלה עלולות להוביל. השאלה שואלת:
"איזה היגיון (סברה) יש לומר שמי שרק פורץ גדר - אשר רק בסופו של דבר יוביל לכפירה - צריך להיחשב ככופר ממש עכשיו (מהשתא)? מדוע הוא לא רק חוטא, אלא כופר מלא מיד?"
5. התשובה
הרמב"ם אינו מתאר שרשרת אירועים תוצאתית (כלומר, "א' מוביל לב'"), אלא מערכת יחסים בסיסית בין שורש לענפיו.
שורש הניסים: תחיית המתים היא לא רק "עוד נס"; זהו השורש והארכיטיפ האולטימטיבי של מושג העל-טבעי (מופתים).
ההיגיון: כאשר אדם מכחיש את תחיית המתים, הוא לא פשוט דוחה אירוע עתידי ספציפי. הם דוחים את עצם הקטגוריה של ניסים (ניסים). מכיוון שתחיית המתים היא הביטוי האולטימטיבי של אלוהים העוקף את הטבע, הכחשתה היא דחייה מיידית של האפשרות של העל-טבעי. מכיוון שהתורה עומדת על ה"רגל" של העל-טבעי (התגלות והשגחה), דחיית האפשרות של תחיית המתים היא דחייה מיידית של התורה עצמה.
* הרב הוטנר דוחה את ההבחנה בין תפיסת רש"י והרמב"ם לגבי תחיית המתים.
* תחיית המתים היא הבטחה אלוהית, ולכן "מן התורה".
* יש להאמין גם באותות וגם במופתים.
* הלשם טוען שתחיית המתים היא גילוי של נצחיות, ולא מיחזור של חיים ישנים.
* תחיית המתים היא "קיבוץ האורות" - שחזור כל החיוניות שנצברה במהלך החיים.
* קיימים שני מסלולים: מסלול הטבע ומסלול הניסים.
* תחיית המתים היא הגילוי האולטימטיבי של המסלול העל-טבעי.
* הכחשת תחיית המתים היא הכחשת העיקר ויציאה מהדת.
* תחיית המתים היא השורש והארכיטיפ האולטימטיבי של מושג העל-טבעי.
* הכחשת תחיית המתים היא הכחשת עצם קטגוריית הניסים.
