דברי הגאון רבי משה שפירא זצ"ל עם צאת מסע הלויה של הגאון ר' ישראל אליהו וינטרויב זצ"ל [מבית הכנסת לדרמן בני ברק].
ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור זה הדרך לכו בה (ישעיה ל כ"א) ומפרש רש"י שיאמרו אחר מטתך לכו בדרכו של זה. זה הדרך לכו בה.
רבי ישראל אליהו זכר צדיק וקדוש לברכה משחר נעוריו קיבל עליו עולה של תורה נתקיים בו מה שכתוב בתנחומא בפר' נח על תורה שבע"פ שאין לומד אותה אלא מי שאוהב את הקב"ה בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו. וברמב"ם (פ"ב מיסוה"ת ה"ב) כתוב שהקיום של אהבה הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע את השם הגדול. ומכח התאוה הגדולה לידע את השם הגדול כתוב במדרש שמתקיים בו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, כתובין על לוח ליבך.
רבי ישראל אלי' זכר זכר צדיק לברכה, אע"פ שהיה מוקף בהרבה תלמידים מבקשי ה', הוא [נהיה] משפיע הרבה מאוד.., כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק.. בכל זאת הוא עצמו היה בגדר "נתיב לא ידעו עיט" -הוא היה נעלם. החלק הפנימי שלו היה נסתר מעיני אדם, שם הוא היה לבד... [א.ה. הזכרנו שהיה רגיל לומר כשסירב לענות "עד כאן תחום שבת, אתה נכנס לד' אמות שלי, כל אחד יש לו ד' אמות פרטיות"]. באמת איני ראוי בכלל לשום פתחון פה במקום הזה, במעמד הזה, אנחנו דרדקי לעומתו.
הוא היה קדוש וטהור מנעוריו. יש כאן למעלה משבעים שנה של תורה ויראת שמים מונחים לפנינו.... אשריך רבי ישראל אלי' שגופך טהור, כולו תורה, כולו יראת שמים, וכולו אהבה לו ותאוה גדולה שאין לה שביעה לדעת את השם הגדול.
הוא ביקש שיאמרו דברי התעוררות אחרי מיטתו, ההתעוררות ששיך לומר היא "זה הדרך לכו בה".
מנעוריו נתקיים בו "ועלה האיש ההוא" שכתוב באלקנה ואומרים על זה חז"ל במדרש (שמואל פ' ב') ועלה האיש ההוא נתעלה בביתו, נתעלה בחצירו, נתעלה בעירו, תעלה בכל גבול ישראל, וכל עילויו לא היה אלא משל עצמו... הוא לבד, בעשר אצבעותיו יגעו מצא תתקיים בו "כל העוסק בתורה לשמה"..
ולעינינו ראינו כמה וכמה דברים שמפורשים במשנה, אשר בפשטות אלו דברים שאינם יכולים להתקיים במי שאינו עוסק בתורה לשמה "ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ישר ונאמן מלבשתו ענוה ויראת חטא ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק". כל זה נתקיים בו במידה גדושה, וכל עילויו לא היה אלא משל עצמו.
הוא יגע ביגיעה שאין לשער. הציבור היום – היותר צעירים, מכירים אותו מזמן הגדלות מהזמן שכבר נהיה משפיע. את זמן היגיעה שלו... כמו שכתוב בגר"א במשלי עה"פ שתה מים מבורך וגו' (ה' ט"ו). מבאר הגר"א שבתחילה שתה מים מבורך.. צריך את הטרחה והיגיעה להגיע לבור ולשאוב ממנו מים, צריך הרבה לטרוח. ואח"כ מתקיים בו ונוזלים מתוך בארך.. מתוך בארך הכוונה שהמים עולים אליו מעצמם. אז כבר לא צריך לטרוח כל כך לדלות ולהתכופף לשאוב את המים.
ואח"כ מתקיים בו ברחובות פלגי מים.. המים מתפשטים מגיעים עד אליו, הוא משפיע.... אבל אחרי שהוא משפיע תמיד נשאר "יהיו לבדך ואין לזרים איתך" (ה' י"ז, עיי"ש ביאור הגר"א).
מי שעוד זוכר אותו מזמן היגיעה מזמן שנתקיים בו "שתה מים מבורך", ממה שהוא שאב ממה שהוא ינק וקיבל, כמה טרחות טרח וכמה יגיעות יגע להעמיד שמועה, להעמיד את הדברים.
ואח"כ ראינו שנתקיים בו ונוזלים מתוך בארך. ואח"כ ברחובות פלגי מים.... אבל תמיד זה נשאר "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך.
כל עילויו לא היה אלא משל עצמו. ביגיעה בטרחה במסירות נפש בגוף חלש בדרגה יסורים [א.ה באחד ההספדים העידו על הנפטר זצ"ל שאמר על עצמו פעמים רבות שיש לו יסורים שפוטרים אותו מת"ת לפי הרמב"ם שאומר שבעל יסורים גם חייב בת"ת, ובכל זאת מסר שיעורים במסירות נפש ממש].
אוי !! "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נ"ז א) וכמו שכתוב בתרגום וברש"י וברד"ק ובכל הראשונים מפני הרעה כדי שלא יראה ברעה. כשיש שלום יש גזירה למעלה, חלילה של רעה, הקב"ה לוקח את הצדיק כדי שהוא לא יעכב ואל יראה בזה.... זוהי ההתעוררות הגדולה.
צריך לקיים את רצונו ולא לדבר בשבחו, אך הדבר היחידי שאפשר לומר "זה הדרך לכו בה". זה הדרך... ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור זה הדרך לכו בה זאת הדרך כך צריך ללכת, כך צריך לעלות.
כל אחד יכול שיתקיים בו ועלה האיש ההוא בביתו, נתעלה בחצירו, נתעלה בעירו, נתעלה בכל גבול ישראל. וכל עילויו לא היה אלא משל עצמו.
אנחנו בעת צרה, כשהקב"ה לוקח מעימנו צדיק יסוד עולם, כזאת דרגה של תורה, כל כך הרבה זכויות, כל כך הרבה... מהיהודים ששייך לומר עליהם שקב"ה גוזר גזירה והוא יכול לבטל, וכשהקב"ה לוקח אותו זה פחד... המקום ירחם עלינו..
חזקה עלינו פקודתו לא להרבות בשבחו, זה מה שהוא רצה. הוא תמיד ברח.. תמיד כל ימי חייו היה בורח מהכבוד באמת, סלד מזה, ברח מזה, בחל בזה. אסור לעבור על רצונו, אבל מצוה לומר זו הדרך לכו בה. ממנו נראה וכן נעשה זאת הדרך, כך צריך ללכת....
באמת מופת הדור בכל מובן המילה...
הקב"ה יעזור..... בורא עולם ראה בענינו ראה נא נפלאות כימי צאתנו מארץ מצרים...
הקב"ה ינחם את כל האבלים, וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', הקב"ה ינחם אותנו במהרה בנחמת ציון וירושלים.
Hesped of HaGaon Rav Moshe Shapira zt"l for HaGaon Rav Yisrael Eliyahu Weintraub zt"l
(Spoken by HaGaon Rav Moshe Shapira zt"l upon the departure of the levaya of HaGaon Rav Yisrael Eliyahu Weintraub zt"l [from the Lederman Shul in Bnei Brak])
"And your ears shall hear a word behind you, saying, 'This is the path, walk in it' (zeh haderech lechu vah)" (Yeshayahu 30:21). And Rashi explains: "They will say after your mitah (bier), 'Go in the derech of this person.' This is the path, walk in it."
Reb Yisrael Eliyahu, zecher tzadik v'kadosh livracha, from shachar neurav (dawn of his youth), accepted upon himself the ol (yoke) of Torah. It was fulfilled in him that which is written in the Tanchuma on Parshas Noach regarding Torah Shebaal Peh: that no one learns it [properly] except one who loves HaKadosh Baruch Hu with all his heart, with all his soul, and with all his might. And in the Rambam (Hilchos Yesodei HaTorah 2:2), it is written that the kiyum of Ahavas Hashem is one who loves, praises, glorifies, and desires with a "great ta'avah" (desire) to know the Great Name. And from the power of this "great ta'avah" to know the Great Name, it is written in the Medrash that there is a fulfillment of "And these matters which I command you today shall be upon your heart"—they are written on the luach (tablet) of your heart.
Reb Yisrael Eliyahu, zecher tzadik livracha, even though he was surrounded by many talmidim, mevakshei Hashem, and he was mashpia (influencing others) tremendously... like a ma'ayan hamisgaber (overflowing spring) and a river that does not cease... despite all this, he himself was in the category of "a path no vulture's eye has seen"—he was hidden. His pnimiyus (inner self) was nistar from the eyes of man; there, he was all alone...
[Editor's Note: We mentioned that he used to say when refusing to answer questions: "Ad kan Techum Shabbos, you are entering my four amos; every person has their own private four amos."]
In truth, I am not worthy at all to open my mouth in this place, at this ma'amad. We are dardaki (mere children) compared to him.
He was kadosh v'tahor from his youth. There are here, lying before us, over seventy years of Torah and Yiras Shamayim... Ashrecha, Reb Yisrael Eliyahu, that your guf is tahor, entirely Torah, entirely Yiras Shamayim, and entirely love for Him and a great ta'avah that has no satiation to know the Great Name.
He requested that only words of hisorerus (awakening) be said after his mitah. The hisorerus that is applicable to say is: "Zeh haderech lechu vah—This is the path, walk in it."
From his youth, it was fulfilled in him "And that man went up (va'alah ha'ish hahu)"—written regarding Elkanah. Chazal say in the Medrash (Shmuel 2) on this: "And that man went up"—he was nis'aleh (elevated) in his house, he was nis'aleh in his courtyard, he was nis'aleh in his city, he was nis'aleh in every border of Yisrael. And all of his illuy (elevation) was only mishel atzmo (from himself)... He was alone, with his own ten fingers he toiled and he found. It was fulfilled in him: "Everyone who occupies himself with Torah Lishmah..."
And to our eyes, we saw so many things that are explicit in the Mishna (Avos 6), which simply cannot exist in one who does not learn Torah Lishmah: "It fits him to be a tzadik, chasid, yashar, and ne'eman; it clothes him in anavah (humility) and yiras chet; and the razei Torah (secrets of Torah) are revealed to him, and he becomes like a ma'ayan hamisgaber." All of this was fulfilled in him b'midah gedushah (in overflowing measure), and all of his illuy was mishel atzmo.
He toiled with a yegiah (toil) that is impossible to estimate. The tzibbur today—the younger ones—know him from the time of his gadlus, from the time he had already become a mashpia. But the time of his yegiah...
Like the Gr"a (Vilna Gaon) explains in Mishlei on the pasuk "Drink water from your cistern (miborecha)..." (5:15). The Gr"a explains: In the beginning, "Drink water miborecha (from your cistern)"—one needs the tircha (bother) and the yegiah to reach the bor and to draw water from it; one needs to toil greatly. But afterwards, it is fulfilled in him "and running water from within your well (mtoch be'ercha)"... "From within your well" means the water rises to him on its own. Then, one no longer needs to toil so much to draw and bend down to get the water.
And afterwards, it is fulfilled in him "Your springs will spread outward (yafutzu ma'ayanosecha chutzah)" (5:16)... the waters spread and reach until him, he becomes a mashpia... But even after he is mashpia, he always remained "Let them be only your own, and not for strangers with you" (5:17, see the Gr"a there).
Whoever still remembers him from the time of yegiah, from the time when "Drink water miborecha" was fulfilled in him—from what he drew, from what he nursed and received, how many tirchos he toiled himself with and how many yegios he toiled to establish a shmaatsa (topic), to establish the things clearly.
And afterwards we saw fulfilled in him "running water from your well," and then "springs spreading outward"... But always, it remained "Let them be only your own, and not for strangers with you." All his illuy was mishel atzmo. With yegiah, with tircha, with mesiras nefesh in a weak body, with the level of yissurim.
[Editor's Note: In one of the hespedim, it was testified that the niftar zt"l said about himself many times that he has yissurim that exempt him from Talmud Torah according to the Rambam who says a ba'al yissurim is chayav in T"T, yet despite this, he gave shiurim with actual mesiras nefesh.]
Oy!! "The Tzadik is lost and no man takes it to heart, and anshei chesed are gathered in, with no one understanding that it is because of the impending evil that the Tzadik is gathered in" (Yeshayahu 57:1). Like it says in the Targum and Rashi and Radak and all the Rishonim: "Mifnei haRa'ah"—so that he does not see the evil. When there is Shalom, there is a gezeirah (decree) Above, chalila for evil; HaKadosh Baruch Hu takes the Tzadik so he will not hold it back and so he will not see it... This is the great hisorerus.
We need to fulfill his ratzon and not speak his praises, but the only thing that is permitted to say is "Zeh haderech lechu vah" (This is the path, walk in it). This is the path... "And your ears shall hear a word behind you saying: This is the path, walk in it." That is the path—so one must walk, so one must climb (shteig).
Every single person can have fulfilled in them "And that man went up in his house, was elevated in his courtyard, elevated in his city, elevated in all the borders of Yisrael." And all his elevation was mishel atzmo.
We are in a time of tzarah. When HaKadosh Baruch Hu takes from us a Tzadik, a Yesod Olam, such a level of Torah, so many zechuyos, so much... [he was one of] the Yidden about whom it is applicable to say that HaKadosh Baruch Hu makes a decree and he can annul it. And when HaKadosh Baruch Hu takes him, it is a pachad (fright)... HaMakom yerachem aleinu (May the Omnipresent have mercy on us).
We are under the chazakah of his command not to increase in his praises; that is what he wanted. He always ran... his entire life he was always running from kavod in truth. He recoiled from it, ran from it, loathed it. It is forbidden to violate his will. But it is a Mitzvah to say "Zeh haderech lechu vah." From him we have seen, and so we shall do—this is the path, this is how one must walk...
Truly a Mofes HaDor (wonder of the generation) in every sense of the word...
HaKadosh Baruch Hu should help... Borei Olam should look into our matter; "Show us wonders as in the days of our exodus from Mitzrayim."
May HaKadosh Baruch Hu comfort all the mourners, and may the entire Beis Yisrael weep for the fire that Hashem has burned. May HaKadosh Baruch Hu comfort us speedily with Nechamas Tzion V'Yerushalayim.
