שלום, שלו, שאנן, שקט. הענין המונח בהם בדרך כלל הוא מציאת הדבר את עצמו במעמד הנאות. וענינו שאין לו סיבה להתלונן או להצטער על מה שהוא נמצא בזאת התכונה. וההבדל ביניהם הוא כי שם "שלום" הוראתו בדרך כלל על ההסכמה הטובה והאחדות בדברים העומדים זה עם זה בהקשר, שכל שיסכימו ב' דברים או יותר להוצאת דבר שהם מוכנים אליו ומשתתפים בהוצאתו, יאמר עליהם שיש שלום ביניהם. וכן כשאין אחד מערער על מציאות חבירו או ענינו, יאמר עליהם שהם שרויים בשלום. והיפך זה הוא המחלוקת, שהם מחולקים זה מזה בהוצאת איזה דבר או בסבילת מציאותו, ויהיה זה שולל וזה מחייב. ולשם כך נקרא הבורא ית' "אדון השלום" (תפילת "מגן אבות", תפלת ש"ץ בליל שבת אחרי העמידה), ו"מלך שהשלום שלו" (מדרש שהש"ר ג, יד) בבחינת עוצם ההסכמה המצויה בבריאה שברא, שיסכים חלק לחלקו, והחלק אל הכל, והכל אל החלק. אמר "עושה שלום במרומיו" (איוב כה, ב) מלת "במרומיו" כנוי למערכה השכלית. וירצה בזה, שלא לבד במערכה הדומם השפלה שאין בה רוח חיים עשה הכל בחכמה נפלאה להשת תמיד ההסכמה בין חלקיה כל ימי עולם, כי גם במערכה השכלית שיש שם בחירה ורצון עשה שלום ואחדות להשלים בשתוף על מה שכוונה אליו חכמתו העליונה ית'.
226 כלומר ב' פעמים ניקוד סגול.
227 להקב"ה.
ובבחינת האדם, למה שהוא עצם מורכב ושמציאותו תלויה בהרכבתו בבחינת החיים הגשמיים, וכן למה שהוא נברא לחברה ולהיות צוות לוזלתו ומקושר עם שאר נבראים כמו שאמר "לא תהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח) לפיכך אין לו מדה טובה כמדת השלום דהיינו שתהיה שם הסכמה בהרכבתו מצד עצמו, והסכמה בינו ובין זולתו שהוא מקושר עמו. ומטעם הזה שב שם "שלום" אצל מניח-הלשון להיות ברכה כללית שמברכין בה את האדם בצאתו ובבואו, ובפגעו בו בזולתו, כמו "לך לשלום" (שמות ד, יח) או "בשלום" (שמו"ב טו, ט), ו"שלום בואך" (שמו"א טז, ד), "וישאל להם לשלום" (בראשית מג, כז) ודומיהם, והוא תפלה שתהיה שם ההסכמה בגופו ובינו לבין העסק שהוא מוגבל אליו.
ואופני השלום באדם יחידי הם ג'. שלום עצמיי, ושלום ביתיי, ושלום מדיניי. העצמיי הוא, שיהיה שלם בגופו מסולק ממכאובות וחליים, מסוגל בבריאות, ומזויין בכחות אל כל ההנחות והתנועות שהוא מועמד אליהם. והביתיי הוא שיהיה שפוי בביתו בבחינת אשתו ובניו ומשרתיו עושי-רצונו ומוסכם עם הנהגת קניניו שתנהג לו הכל על סדרו ותקונו, ודבר דבר על אפניו. והמדיניי הוא, שיהיה לו הסכמה בינו ובין שכיניו הנוגעים בנחלה228 ובין שאר כל אדם. אלה הם אופני השלום המתנהגים באדם יחידי. וכנגדן בקבוץ בני אדם כשנקח הקבוץ ההוא כאילו יהיה איש פרטיי ימצאו בו ג"כ ג' אלה אופני השלום. דהיינו שלום עצמיי, שיהיה הקבוץ מסולק מכל מכה מהלכת כגון הרעב והדבר וכיוצא בהן. והביתיי, שיהיה הקבוץ משופע במחיה וכלכלה, וחפשי במשלוחי-ידו ובלתי מסוגף בדתי-מלכות משונות ותכבודת מסים וארנוניות, ושלא יהיה שם קנאת איש ברעהו והרבת נער בזקן,229 וכתות מתחלקות ומשפחות מריבות זו עם זו וכיוצא בזה. והמדיניי הוא שיהיה לקבוץ ההוא שלום עם מדינות שכנותיו והארצות שחוצה לו. והונח שם "שלום" על כל א' מאלה האופנים, אם על שלום עצמיי, או שלום ביתיי, או מדיניי, הן בבחינת איש פרטיי, והן בבחינת קבוץ אישים. כל שנבחין בקבוץ כאיש פרטי, הן בדרך כלל, ר"ל תחת מלת "שלום" כולל כל אופני השלום, והן בדרך פרט שיהיה שלום מכוון אמנם לאופן א' מאופני השלום. אמר בדרך כלל באיש פרטי "השלום לו? ויאמרו שלום" (בראשית כט, ו). "השלום אביכם הזקן?" (בראשית מג, כז) דהיינו בריא אולם ומשופע בנכסים ושפוי בביתו ומשולל מכל קטטה ומריבה. ואמר בדרך פרט לשלום עצמיי, כמו "את שלום אחיך ואת שלום הצאן" (בראשית לז, יד), הנה שלום הצאן לא יצוייר כי אם כשיהיה שלם בגופו בלבד. וכן "השלום לנער לאבשלום?" (שמו"ב יח, לב). "וידעת כי שלום אהלך" (איוב ה, כד). "בתיהם שלום מפחד" (איוב כא, ט) ודומיהם. ולשלום מדיניי כמו "ונשלחך בשלום" (בראשית כו, כט). "דוברי שלום עם רעיהם" (תהלים כח, ג), "גם איש שלומי" (תהלים מא, י) ודומיהן. ואמר בדרך כלל על הקבוץ כולו כמו "וישם לך שלום" (במדבר ו, כו) והוא ענין כולל כל אופני השלום האפשריים בקבוץ, וכל אופני השלום האפשריים בכל פרט ופרט מחלקיו. שיהיה כל
228 מליצה ע"פ ירמיה יב, יד.
229 ישעיה ג, ה.
איש ואיש מאישי האומה שרוי בשלום על כל אופני השלימות ותהיה האומה בכללה שרויה בשלום בכל אופני האפשר. ואמר בדרך פרט אם לשלום עצמיי, כמו "ונתתי שלום בארץ" (ויקרא כו, ו) ואם שלום ביתיי, כמו "השלום יהוא?" (מל"ב ט, כב). "יהי שלום בחילך" (תהלים קכב, ז) ודומיהם. ואם שלום מדיניי כמו "וקראת אליה לשלום" (דברים כ, י) ודומיהם.
ובכל מקום שיאמר שם "שלום", אצל שאלה או דרישה פקידה ועתירה ירצה בו אחד מב' פנים, אם על צד הבקשה שהשואל מבקש שיהיה שלום לנשאל, ואם על צד החקירה, שהשואל רוצה לדעת אם הנשאל שרוי בשלום. וב' הדרכים גם שניהם כאחד טובים כי גם אם הוא שואל בשלומו על צד החקירה הנה הוא מראה לו בזה חפצו שיהיה מצוי בענין המשובח, ממה שהאדם תופס בלשונו תמיד האופן שיש לו בו חפץ, ואיידי דחביבא ליה נקט ליה ברישא.230 אמר על צד הבקשה "לא תדרוש שלומם וטובתם" (דברים כג, ז), "ואת אחיך תפקוד לשלום" (שמו"א יז, יח). "ודרשו את שלום העיר" (ירמיה כט, ז). "עתרת שלום ואמת" (ירמיה לג, ו). ואמר על צד החקירה231 "וישאל להם לשלום" (בראשית מג, כז), "וישאלו איש לרעהו לשלום" (שמות יח, ז) ודומיהם רבים.
ומענין "שלום" בא שם "שלָמִים" להוראת מין הקרבן כמו "זבח שלמים". נקרא "שלָמִים" על שם השלום והתשוקה בהתדבקות עם הבורא ית', כענין המשלח דורון לאוהבו ששרוי אתו בשלום. לא כענין שארי הקרבנות, החטאת העולה והאשם שהם באים אמנם על חטא שחטאו הבעלים ואין שם שלום. כי גם העולה באה על בטול העֲשֵׂה ואמרו בזבחים (ז, א) שאין לך אדם שלא יהא מחוייב [על] עֲשֵׂה. ואמר "וְשֶׁלֶם מריאכם לא אביט" (עמוס ה, כב). כי "מה לכם ולשלום?"232 אם סרתם מאחרי? או שיקראו שלמים על דרך שאמרו בגמ' (זבחים צט, ב) "שלָמִים, כשהוא שלם ולא כשהוא אונן" שאין דעתו מיושבת עליו. ומיניה לכל שאר הקרבנות שאין מקריב אונן. או הענין כמו שאמר בתורת כהנים: "שלָמִים, שמטילין שלום בעולם". או שיש בהן שלום לגבוה לבעלים ולכהנים.233
ושם "שלום" שם הנגזר מן פעל234 "שלום", שהוראתו על שלימות ותמימות הדבר כשנמצא כולו כמו שראוי להיות ולא חסר ממנו כלום. כמו "אבן שלמה" (דברים כה, טו), "איפה שלמה" (שם). ו"לבב שלם" (דה"א יב, לט), "כי לא שלם עון האמורי" (בראשית טו, טז), "ותשלם כל המלאכה" (מל"א ז, נא) ודומיהן. כולם לשון השגת הדבר סך הראוי לו אם מן הכמות או האיכות. וישמש בפעלים להוראת התשלומין, כמו "שלם ישלם" (שמות כא, לו) דהיינו שישלים וימלא לו מה שחיסר ממנו. ואף כשיהיו התשלומין מרובין על
230 מליצה ע"פ יבמות ל ע"א; לב ע"א.
231 ששואל כדי לדעת.
232 מליצה ע"פ מל"ב ט, יח.
233 רש"י על ויקרא ג, א.
234 אולי צ"ל תאר.
הקרן שנפחת, כגון תשלומי ד' וה' שאמר ג"כ "חמשה בקר ישלם תחת השור" (שמות כא, לז) יפול בענין לשון שילום מצד ההנחה הדתית הגוזרת שלא יתוקן פעל הגניבה עם הטביחה ומכירה עד שישלם הגנב ד' וה'. ואמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב) דהיינו שישיג הנדר שלימותו ע"י קיומו. ובבחינה העיונית אמר "ומשלם לשונאיו" (דברים ז, י), "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (תהלים סב, יג) דהיינו אם טוב ואם רע, דוגמת המוציא הוצאות בעד זולתו שמשלם לו יציאותיו, אם מעט ואם הרבה. ועל צד ההתנגדות אמר "למה שלמתם רעה תחת טובה?" (בראשית מד, ד), שהוא דוגמת המוציא הוצאות בחבירו והוא מכה אותו הכות ופצוע, כדי לגמול ולהשלים הוצאותיו.
ומזאת ההוראה שיורה שם "שלם" על השלימות ותמימות נגזר שם "שלום" שענינו ג"כ היות שם שלימות ושלילת חסרון והפסד, אם בגוף הדבר ואם בהתקשרותו עם שני.
הטקסט שסיפקת מנתח לעומק את המושג "שלום" (ומושגים קרובים כמו שלו, שאנן ושקט) מנקודת מבט לשונית, פילוסופית ותורנית.
להלן סיכום העיקריים של הדברים:
1. הגדרת היסוד: שלום כהסכמה ואחדות
המהות של "שלום" היא מציאת הדבר את מקומו הנכון והראוי, מצב שבו אין לאדם או לדבר סיבה להתלונן על מצבו.
הסכמה בין חלקים: שלום מתקיים כששני דברים או יותר משתפים פעולה למטרה משותפת, או כשכל אחד מכיר במציאות של חברו מבלי לערער עליה.
ההפך משלום: מחלוקת, שבה יש סתירה (חיוב ושלילה) בין צדדים לגבי עניין מסוים.
שלום במרומים: הבורא נקרא "אדון השלום" כי הוא יצר הרמוניה מוחלטת בבריאה – בין החלקים השונים, ובין החלק לכלל. אפילו בעולם המלאכים ("המערכה השכלית"), שיש בו רצון ובחירה, הקדוש ברוך הוא משכין שלום כדי שיפעלו יחד למטרה עליונה.
2. השלום בחיי האדם
מכיוון שהאדם הוא יצור מורכב (גוף ונפש) ויצור חברתי, השלום הוא המידה הטובה ביותר עבורו. האדם זקוק לשלום פנימי (בין חלקי גופו) ושלום חיצוני (עם סביבתו). הטקסט מחלק את השלום באדם לשלוש רמות:
שלום עצמי: בריאות הגוף ופעילות תקינה של כל כוחותיו.
שלום ביתי: יחסים תקינים עם המשפחה (אישה, ילדים) וניהול מסודר של רכושו.
שלום מדיני: יחסים טובים עם השכנים ועם שאר האנשים בחברה.
3. השלום ברמת הכלל (הציבור)
כשמתבוננים על קבוצת בני אדם כגוף אחד, אותן שלוש רמות קיימות גם בה:
עצמי: היעדר מגפות ורעב.
ביתי: שפע כלכלי, היעדר קנאה חברתית, ושלום בין משפחות וכתות בתוך האומה.
מדיני: שלום בין המדינה למדינות השכנות.
4. שלום כביטוי של "שלימות"
השורש של המילה שלום הוא ש.ל.ם, והוא מבטא תמימות והיעדר חסרון (כמו "אבן שלמה" או "לבב שלם").
תשלומים: הפעולה של "לשלם" פירושה להשלים את מה שהיה חסר (בין אם זו הלוואה או פיצוי על נזק).
קורבן שלמים: נקרא כך משום שהוא מבטא רצון להידבק בבורא מתוך מצב של שלום ואהבה (להבדיל מקורבן חטאת שבא לכפר על פגם). הסבר נוסף הוא שהקורבן מביא שלום לעולם או שחלקיו מתחלקים בין המזבח, הכהנים והבעלים בהרמוניה.
5. השלום כברכה ושאילתה
בשל היותו הערך הכולל ביותר, "שלום" הפך לברכה הבסיסית ביותר ("לך לשלום", "שלום בואך").
שאלת שלום: יכולה להיות בקשה (תפילה שיהיה לאדם שלום) או חקירה (בירור מצבו). בשני המקרים, השואל מראה שהשלום הוא הדבר החשוב והחביב עליו ביותר.
[ספר יריעות שלמה]
