B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
The Dual Preparation: Mon and Shabbos
The speaker begins by questioning the chronological necessity of the Man (Manna) and the institution of Shabbos occurring prior to Mattan Torah (the giving of the Torah). He posits a fundamental Yesod: the Torah is not merely an intellectual pursuit but a spirituality that requires a refined vessel.
The Mon and the Sanctification of Eating: The Mon served to purify the nation’s faculty of Achila (eating). If a person is "sunken" in the pleasures of the palate, the Torah cannot find a gateway into their Pnimiyus (inner essence). The Mon, being "bread from heaven," was Godliness cloaked in physical form, designed to transition the Am Yisrael from coarse Egyptian materialism to a state of Zikkuch (transcendence).
Shabbos as a Spiritual Plane: Shabbos also preceded Sinai because it is Me’ein Olam Ha-Ba (a semblance of the World to Come). To receive the Torah, one cannot remain in a mundane, "weekday" state of consciousness. Shabbos lifts the Jew onto a higher spiritual plane, providing the necessary "Neshama Yeseira" required to integrate the holiness of the Divine Law.
The Foundation of Holiness: Middas HaYesod
There is an intrinsic link between the sanctification of food and sexual purity (Middas HaYesod). Drawing on the Sefarim HaKedoshim, he notes that the term "bread" often serves as a euphemism for intimacy.
He explains that there are two primary areas where a person must exercise Kedusha (holiness): the "eating" of food and the "eating" of intimacy. The speaker emphasizes that Middas HaYesod is the literal "foundation" of a Jew's spiritual Binyan (structure). Without sexual purity and the restraint of one’s physical drives, a person lacks the "base" upon which the Torah can be built. Just as Moshe Rabbeinu had to separate from his wife to maintain a state of constant readiness for prophecy, the Jewish people had to refine their own physical desires to be worthy of the covenant and separated from their wives before Matan Torah.
Moshe Rabbeinu: The Catalyst for Tikkun
The speaker describes Moshe Rabbeinu as the archetype of this transcendence. As an Ish Elokim (Man of God) who transcended the need for food and drink for forty days and sexual purity, Moshe possessed the unique power to effect a Tikkun (rectification) for the entire nation. By guiding them through the experience of the Mon and the holiness of Shabbos, Moshe purified their physical existence, ensuring their Gashmius (materiality) would not act as a barrier to the Divine Light.
The Trap of Permitted Pleasures
The shiur warns against a lifestyle that prioritizes "Kosher indulgence." In the world of high-end Kosher restaurants and lavish holiday “programs” where the primary focus is the abundance of food and the prestige of the chefs, the core message of the Mon is lost. How can one absorb if he is so immersed in his body. עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו - Before a person prays that Torah should enter his body, he should pray that delicacies should not enter his body [Medrash quoted by Tosfos Ksubos 104].
Kadesh Atzmecha B’muttar Lach—"Sanctify yourself in that which is permitted." Even if something is technically "Glatt Kosher" or halakhically permissible, excessive indulgence in it creates a "coarseness" (Gassus) that repels spirituality. The Torah's purpose is to teach us that "man does not live by bread alone," but by the spiritual vitality found in the Motza Pi Hashem (the word of God). To truly be Zocheh (merit) to Torah, one must follow the path laid out in Beshalach: refining the physical to make room for the Eternal.
בשיחה זו על פרשת בשלח, הרב אהרמן מבהיר מהלך מעמיק בנוגע לדרישות המוקדמות הרוחניות לקבלת התורה, המבוסס על המאמר השני של ה"בית ישראל" (האדמו"ר הרביעי מגור) בשנת תש"ט 1949.
ההכנה הכפולה: מן ושבת
הרב אהרמן פותח בשאלה לגבי ההכרח הכרונולוגי של המן ומוסד השבת שהתרחשו לפני מתן תורה. הוא מציג יסוד מהותי: התורה אינה רק עיסוק אינטלקטואלי אלא רוחניות הדורשת כלי מעודן.
המן וקידוש האכילה: המן שימש לטיהור כוח האכילה של העם. אם אדם "שקוע" בתענוגות החיך, התורה אינה יכולה למצוא שער אל פנימיותו. המן, בהיותו "לחם מן השמים", היה אלוהות עטופה בצורה פיזית, שנועדה להעביר את עם ישראל מחומריות מצרית גסה למצב של זיכוך.
שבת כמישור רוחני: שבת קדמה גם היא לסיני מכיוון שהיא מעין עולם הבא. כדי לקבל את התורה, אי אפשר להישאר במצב תודעה חולי, "של יום חול". השבת מרימה את היהודי למישור רוחני גבוה יותר, ומספקת את ה"נשמה יתרה" הדרושה לשילוב קדושת התורה.
יסוד הקדושה: מידת היסוד
קיים קשר פנימי בין קידוש המזון לטוהרת המינית (מידת היסוד). בהתבסס על הספרים הקדושים, הוא מציין שהמונח "לחם" משמש לעתים קרובות כאֶאוּפֶמִיזְם לאינטימיות.
הוא מסביר שישנם שני תחומים עיקריים שבהם אדם חייב לנהוג בקדושה: "אכילת" מזון ו"אכילת" אינטימיות. הרב אהרמן מדגיש כי מידת היסוד היא ה"יסוד" המילולי של בניין רוחני של יהודי. ללא טהרה מינית וריסון הדחפים הפיזיים, לאדם חסר ה"בסיס" עליו ניתן לבנות את התורה. כשם שמשה רבנו נאלץ להיפרד מאשתו כדי לשמור על מצב של מוכנות מתמדת לנבואה, כך גם העם היהודי היה צריך לזכך את תאוותיו הגשמיות כדי להיות ראוי לברית ונפרד מנשותיהם לפני מתן תורה.
משה רבנו: הזרז לתיקון
הרב אהרמן מתאר את משה רבנו כארכיטיפוס של התעלות זו. כאיש אלוקים שהתעלה מעל הצורך באוכל ושתייה במשך ארבעים יום וטוהרה מינית, משה החזיק בכוח הייחודי לחולל תיקון לכל האומה. על ידי הדרכתם בחוויית המן וקדושת השבת, משה טיהר את קיומם הפיזי, והבטיח שהגשמיות שלהם לא תפעל כמחסום לאור האלוהי.
מלכודת התענוגות המותרים
השיעור מזהיר מפני אורח חיים שנותן עדיפות ל"התפנקות כשרה". בעולם של מסעדות כשרות יוקרתיות ו"תוכניות" חג מפוארות שבהן הדגש העיקרי הוא שפע האוכל והיוקרה של השפים, המסר המרכזי של המן אובד. איך אפשר לספוג אם הוא כל כך שקוע בגופו. עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו - לפני שאדם מתפלל שהתורה תיכנס לגופו, עליו להתפלל שמעדנים לא ייכנסו לגופו [מדרש מצוטט על ידי תוספות כתובות קד ע"א].
קדש עצמך במותר לך - "קדש את עצמך במה שמותר". גם אם משהו הוא טכנית "גלאט כשר" או מותר הלכתית, התמכרות מוגזמת אליו יוצרת "גסות" הדוחה רוחניות. מטרת התורה היא ללמד אותנו ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם", אלא על החיוניות הרוחנית המצויה במוצא פי ה'. כדי לזכות באמת לתורה, יש ללכת בדרך המתווה בבשלח: זיכוך הפיזי כדי לפנות מקום לנצחי.
