B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
Part I: Halachic Analysis – The Status of the Mumar L’Davar Echad
The shiur centers on a fundamental question posed regarding the chiyuv (obligation) of eating Matzah: Is the obligation to consume Matzah incumbent upon a Jew who willfully eats Chametz (a mumar l’eechol chametz) in light of the hekesh (scriptural juxtaposition) in the Gemara: "Whoever is prohibited from eating Chametz is obligated in eating Matzah." Do we also say that whoever eats chometz is NOT obligated in eating matza??
A. The Parallel to Tefillin and Milah
The Dvar Yehoshua marshals a Tosfos in Avodah Zarah [27a] regarding the eligibility of a scribe (Sofer). Tosfos quotes the gemara to the effect that one who does not wear Tefillin (a "binder") is invalid to write Tefillin, based on the linkage "and you shall bind them... and you shall write them." Thus, his dereliction of duty in the realm of tefillin disqualifies him from writing. In contrast, regarding Bris Milah, even one who is not circumcised (e.g., due to negligence) may circumcise others, as he is still legally categorized as a "man of the Covenant" (Bar Shmiras Bris). Tosfos does not explain what the logical distintion between the two cases is.
The Dvar Yehoshua [after rejecting the two suggestions of the Beis Shearim] differentiates between the two [based on his understanding of the Mitzpeh Eisan]:
Bris Milah: This is a continuous obligation. He will be obligated in the same bris milah tomorrow that he was today. So not having a bris doesn't qualify him as a nullifier of bris. There is always tomorrow.
Tefillin: This is a chiyuv yomi (daily obligation). If one fails to lay Tefillin on a specific day, he has actively nullified the Mitzvah for that time period. Consequently, a habitual poshe'a (sinner) regarding Tefillin loses the status required to write them.
B. The Application to Shabbos and Yom Kippur
The analysis moves to the realm of Shabbos, where Shamor (negative) and Zachor (positive/Kiddush) are equated via a hekesh. The question arises: Is a Mechallel Shabbos obligated in Kiddush?
The Beis Shearim attempts to bring a proof from Yom Kippur. The Gemara states that Yom Kippur atones even without fasting, even if he does melacha and even if he doesn't call it a מקרא קודש. Rashi interprets "Mikra Kodesh" as the recitation of the Brachos in Tefilla. We are talking about a person who is not fasting and doing melacha yet we still expect him to say the brachos and call it a מקרא קודש. This implies that even one who eats and works on Yom Kippur retains the obligation and ability to make the brachos. So we can project to Shabbos and similarly say that even one who in מחלל שבת is obligated in Kiddush and Havdala.
However, the Dvar Yehoshua rejects this proof based on a precise distinction:
Yom Kippur: There is no textual hekesh connecting the לא תעשה's and the sanctification (Mikra Kodesh). Therefore, the positive and negative commands function independently; one can be a violator of the fast yet obligated in the prayer.
Shabbos & Pesach: The Torah explicitly links the negative and positive (Shamor v’Zachor; כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ – יֶשְׁנוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה). Therefore, it is arguably tenable that one who violates the prohibition (Shamor or avoiding Chametz) is arguably severed from the positive obligation (Zachor or eating Matzah).
II. The Aggadic Coda: The Beis Yisrael on the Internal War
We transition from the rigors of Halacha to the fire of Chassidus, engaging with the holy words of the Beis Yisrael (of Gur) from the year 5709 (1949), echoing the post-war reconstruction of the Jewish soul.
A. Refidim and the Weakness of Spirit
Why did Amalek attack? Chazal teach us it was because they were in Refidim—Rafu Yedeihem—their hands weakened from Torah. When the grip on the Etz Chaim loosens, the metaphysical void summons Amalek, the embodiment of doubt and cooling (Asher Karcha).
B. The Legacy of Nachshon
When Moshe commands Yehoshua to "Choose for us men" to fight, he is tapping into a specific reservoir of spiritual DNA. He creates a Hamshacha (continuation) of the power of Nachshon ben Aminadav, who leaped into the sea when all logic dictated otherwise. That singular act of Mesirus Nefesh (self-sacrifice) is the ammunition required to combat Amalek in every generation.
C. The Terror of "Pharaoh Hikriv"
The Pasuk states "Pharaoh drew near" (Hikriv), and the Jews were terrified. Why fear a defeated enemy? The Beis Yisrael reveals a psychological depth: They were not afraid of Pharaoh the man; they were afraid of the Pharaoh within. Hikriv implies he brought them close to Teshuvah because they realized they still harbored a connection, a Shaychus, to the impurity of Egypt. They feared their own internal lack of separation (Havdalah).
D. Emunah Until the Sun Sets
Finally, we look at Moshe’s hands—Vayehi Yadav Emunah. This was not merely physical support; it was a transmission of faith. Moshe Rabbeinu injected Emunah into the veins of Klal Yisrael not just for that day, but "Ad Bo HaShemesh"—until the coming of the ultimate Sun, the Moshiach. This Emunah is the weapon that allows the Jew to stand firm against the existential threats of Amalek, securing the eternity of the Covenant.
חלק א': ניתוח הלכתי – מעמדו של מומר לדבר אחד
השיעור מתמקד בשאלה יסודית שהועלתה לגבי החיוב לאכול מצה: האם החיוב לאכול מצה חל על יהודי שאוכל חמץ במזיד (מומר לאכול חמץ) לאור ההקש (הצמדה מקראית) בגמרא: "כל האסור באכילת חמץ חייב באכילת מצה"? האם נאמר גם שמי שאוכל חמץ אינו חייב באכילת מצה??
א. המקבילה לתפילין ומילה
הדבר יהושע מגייס תוספות בעבודה זרה לגבי כשירותו של סופר סת"ם. תוספות מצטט את הגמרא לפיה מי שאינו מניח תפילין ("קושר") פסול לכתוב תפילין, על סמך הקישור "וקשרתם... וכתבתם". לפיכך, התרשלותו בתחום התפילין פוסלת אותו מלכתוב. לעומת זאת, לגבי ברית מילה, אפילו מי שאינו נימול (למשל, עקב רשלנות) רשאי למול אחרים, שכן הוא עדיין מוגדר מבחינה משפטית כ"איש ברית" (בר שמירת ברית). תוספות אינו מסביר מה ההבדל הלוגי בין שני המקרים.
הדבר יהושע [לאחר שדחה את שתי ההצעות של בית שערים] מבחין בין השניים [בהתבסס על הבנתו את דברי המצפה איתן]:
ברית מילה: זוהי חובה מתמשכת. הוא יהיה חייב באותה ברית מילה מחר כפי שהיה היום. אז העובדה שאין לו ברית לא מכשירה אותו כמבטל ברית. תמיד יש מחר.
תפילין: זהו חיוב יומי. אם אדם לא הניח תפילין ביום מסוים, הוא ביטל באופן פעיל את המצווה לתקופה זו. כתוצאה מכך, פושע (חוטא) כרוני לגבי תפילין מאבד את המעמד הנדרש כדי לכתוב אותן.
ב. היישום לשבת ויום כיפור
הניתוח עובר לתחום השבת, שם שמור (שלילי) וזכור (חיובי/קידוש) מושווים באמצעות הקש. עולה השאלה: האם מחלל שבת חייב בקידוש?
בית שערים מנסה להביא ראיה מיום כיפור. הגמרא קובעת שיום כיפור מכפר אפילו בלי צום, אפילו אם הוא עושה מלאכה ואפילו אם הוא לא קורא לזה מקרא קודש. רש"י מפרש "מקרא קודש" כקריאת הברכות בתפילה. אנחנו מדברים על אדם שלא צם ועושה מלאכה, ובכל זאת אנחנו מצפים ממנו לומר את הברכות ולקרוא לזה מקרא קודש. זה מרמז שאפילו מי שאוכל ועובד ביום כיפור שומר על החובה והיכולת לברך. אז אנחנו יכולים להקרין לשבת ובדומה לומר שאפילו מי שמחלל שבת חייב בקידוש והבדלה.
עם זאת, הדבר יהושע דוחה את הוכחה זו על סמך הבחנה מדויקת:
יום כיפור: אין הקש טקסטואלי המחבר בין הלא תעשה'ס לבין הקידוש (מקרא קודש). לכן, הציוויים החיוביים והשליליים מתפקדים באופן עצמאי; אדם יכול להיות מפר את הצום אך עדיין חייב בתפילה.
שבת ופסח: התורה מקשרת במפורש בין השלילי לחיובי (שמור וזכור; כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ – יֶשְׁנוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה). לכן, ניתן לטעון שמי שמפר את האיסור (שמור או הימנעות מחמץ) מנותק לכאורה מהחובה החיובית (זכור או אכילת מצה).
חלק ב': קודה אגדית: בית ישראל על המלחמה הפנימית
אנו עוברים מחומרת ההלכה לאש החסידות, ועוסקים בדברי הקודש של בית ישראל (מגור) משנת תש"ט (1949), המהדהדים את שיקום הנפש היהודית לאחר המלחמה.
א. רפידים וחולשת הרוח
מדוע תקף עמלק? חז"ל מלמדים אותנו שזה היה בגלל שהם היו ברפידים - רפו ידיהם - ידיהם נחלשו מהתורה. כאשר האחיזה בעץ החיים משתחררת, הריק המטאפיזי מזמן את עמלק, התגלמות הספק והקירור (אשר קרך).
ב. מורשתו של נחשון
כאשר משה מצווה את יהושע "בחר לנו אנשים" להילחם, הוא מנצל מאגר ספציפי של דנ"א רוחני. הוא יוצר המשכה (המשך) של כוחו של נחשון בן אמינדב, שקפץ לים כאשר כל ההיגיון הכתיב אחרת. אותו מעשה יחיד של מסירות נפש הוא התחמושת הנדרשת למלחמה בעמלק בכל דור.
ג. אימת "פרעה הקריב"
הפסוק קובע "פרעה הקריב", והיהודים פחדו. מדוע לפחד מאויב מובס? בית ישראל מגלה עומק פסיכולוגי: הם לא פחדו מפרעה האיש; הם פחדו מהפרעה שבפנים. הקריב מרמז שהוא קירב אותם לתשובה כי הם הבינו שהם עדיין מחזיקים בקשר, שייכות, לטומאת מצרים. הם פחדו מחוסר ההפרדה הפנימית שלהם (הבדלה).
ד. אמונה עד בוא השמש
לבסוף, אנו מסתכלים על ידיו של משה - ויהי ידיו אמונה. זה לא היה רק תמיכה פיזית; זה היה העברת אמונה. משה רבנו הזריק אמונה לוורידים של כלל ישראל לא רק לאותו יום, אלא "עד בא השמש" - עד לבוא השמש האולטימטיבית, המשיח. אמונה זו היא הנשק המאפשר ליהודי לעמוד איתן מול האיומים הקיומיים של עמלק, ולהבטיח את נצחיות הברית.
