A write up of a shiur from January 18th 2008!:-)!
Title: From Fear to Faithfulness: The Path to Emunah
(Singing and clapping)
Things were rough. Things were very rough. We were in Egypt. We were working hard—back-breaking labor for 210 years. Have you ever worked for 210 years, Eitan? It’s a long day.
Finally, the day comes, the special day. The Jews, before they go, do what Jews always do before they go anywhere: they eat something. Delicious. Then, they are on their way out, and the Egyptians, inexplicably, run after them.
As a matter of fact, the Ramban says that the biggest miracle of all was that the Egyptians pursued the Jews. You would think that after ten miracles—ten plagues which were miraculous—they would not want anything to do with these people anymore. They caused the Egyptians so much pain! The Egyptians suffered because of the Jews, so why would they want to mess with them?
But no, they ran after them. That was the chizuk (strengthening); that was the miracle that Hashem hardened their hearts.
Then they went into the ocean. They went into the sea. What were the Egyptians thinking when they went into the sea? The Ramban says, you know what they were thinking? They thought it was just by chance. The pasuk says there was a wind. So, it was a windy day. For a second, they could have sworn they were in Chicago. Windy City, huh? They figured if it’s a windy day for the Jews, it’ll be a windy day for us too.
So, they followed the Jews into the Yam Suf, and lo and behold, they found out when it was too late that it was all an act of God. And they drowned. As we used to sing at the end of a basketball game: Na na na na, na na na na, hey hey hey, goodbye. That was the niggun the Jews sang to the Egyptians.
And then Az. That’s why it says Az. Then they sang Az Yashir Moshe U’bnei Yisrael.
Before we say Az Yashir every morning in davening, we say the verses: Vayosha Hashem... Vayar Yisrael es hayad hagedolah—The Jewish people saw God's great hand in Egypt. Vayiyru ha'am es Hashem—The nation feared Hashem. Vaya’aminu b’Hashem u’veMoshe avdo—And they believed in Hashem and in Moses His servant.
That’s the pasuk. They saw God’s great hand, they feared God, they believed in God and Moshe, and then they sang.
So first, they feared God, and then they believed in God. Does that make sense? No. It doesn’t make sense. How can you fear something that you don’t believe in yet? Vayiyru ha'am es Hashem—they feared Hashem! And then afterwards they said, "Ah, and You also exist."
That, to me, is the wonder of all wonders. That should bother you every single time you daven. If you daven slowly and pay attention to what you’re saying, it’s hafla vafele (a wondrous thing). The Siddur is packed with remarkable insights into life, philosophy, theology, Halacha, emotion, and our relationship with Hashem.
There used to be a big Rebbe, the Imrei Emes (Rav Avraham Mordechai from Ger), and he had a set seder every day where he learned Siddur with his sons. I highly recommend it; there are many commentaries on the Siddur. But for this, you don't even have to learn the Siddur; it's in the Chumash.
They feared God and then they believed in God. This bothered many of the meforshim, particularly the Ba'alei Mussar. What is a Mussar master trying to do? Constantly fear Hashem and believe in Hashem. There is no such thing in the world of Mussar as, "Yeah, I already know." It’s not like your mother. Do I have to convince you that your mother exists? No. But Hashem is infinite. Your emunah (faith) in Hashem can constantly be increased, and your fear of Hashem can constantly be increased. Therefore, a true Jew spends his whole life trying with all his might to increase his fear and emunah.
It’s a constant avodah. It’s not a check-the-box. "Gender: Male." Done. "I believe in God." Check. "See you later, Harry." (Why do I call God Harry? I don't know. I called my wife Harriet under the Chuppah. Harriet mekudeshes li).
So, there was a Rav who lived in Kelm, a small town in Russia. Rav Simcha Zissel from Kelm. He was a very broad-minded individual. He would sit and learn 16, 18 hours a day, and when he had no strength left at the end of the day and collapsed into bed, what would he read? Aristotle. That’s what he did to chill. He read Greek philosophy because he was constantly trying to expand his understanding of the universe.
In Tenuas HaMussar, it discusses Rav Simcha Zissel. One of his main stresses was on emunah. He realized that just saying you believe isn't enough. How do you increase that emunah?
He explains: Shekol adam yesh lo emunah—everybody has some emunah. But the defining feature of true emunah is Haynu shelo yipol shum hitztayrus banefesh hefech mizeh. It means: It cannot be any other way.
That's what emunah is. It means this is the way it must be. Like the Maharal says about Truth (Emes): Truth is something that must be. Is it true that this table is in this room? No, that is not "Truth." Truth is absolute. It could be that the table is here, or it could be elsewhere. But when we say Hakadosh Baruch Hu is Emes, it means Hashem must be. It can't be any other way.
Is it true that I exist? No. Because it could be that I wouldn't exist. The world existed before my birth in 1951, and it will exist after I'm gone. But Hashem must be. And emunah means believing that 100%.
Like the Mishnah says about a river that flows once every 70 years—it's called a Nachal Cozav, a "Lying River." Why? Because faith is constancy. If there is no water once in 70 years, you can't trust it. Emunah is firmly rooted.
How do you get to this level where there is no doubt?
Rav Simcha Zissel says it doesn't come easily. The key is: You cannot have ta'avah (physical desire). You can't live an animalistic life following your base instincts. If you live like an animal, you won't find Hashem, because an animal doesn't have Hashem.
That's why we wear a gar'tl (belt) during prayer. It separates the upper, spiritual part of the body—the part that conceives of Hashem, thinks, and prays—from the lower, animalistic part. We have to separate the two. If a person is involved in his ta'avos, he won't come to Hashem.
The Chazon Ish wrote a sefer called Emunah U’Bitachon. He describes how to reach emunah. There is nothing more important. If you have emunah in Hashem, you know what to do for the next 15 minutes. If you don't, you just follow your instincts. A person without God is unfortunate because his life has no meaning. Nothing matters. That's why the Western world is one big playground—the Super Bowl, video games ("Wii Wii"). Why do they live like that? Because if life doesn't matter, and time is not preparation for the World to Come, you just fill it with distractions.
But for us, every second is a gift. Every second has meaning. Eating lunch is holy; it's like a Korban. A conversation is holy. If you have emunah, everything is holy.
So how do you get emunah? The Chazon Ish and Rav Simcha Zissel agree: If you don't have ta'avah, you will be able to get to emunah. But first, you have to remove the physical focus from your mind.
Why is that?
Rav Yeruchem of Mir brings an idea from Rav Yisrael Salanter. Let's say someone tells you the food you're about to eat is poison. You think the guy is a little crazy. Would you eat it? No. Why not? Because maybe he's telling the truth. You're terrified. If you eat it, you're dead.
Rav Yisrael Salanter says: The Torah says that if you eat non-Kosher, it is poison. An aveira (sin) is poison! If you eat it, you die spiritually for eternity. We are living for eternity.
They tell you: It's POISON! You're terrified! Does the food look tasty anymore? No.
Excuse the example, but imagine a beautiful girl. You've never seen anyone like her. And right before you get together she says, "Oh, by the way, I have AIDS. And there is a 105% chance you will get it and die a slow, painful death."
How pretty is she now? You run right out of there! She ceases to be interesting. Why? Because she is death. She is the personification of death.
If you look at sin that way, it’s not interesting anymore. Sin is usually appealing because A) it's forbidden, and B) God picked things we like to do and forbade them. But if you have a serious doubt—that's Yira (fear)—that maybe it’s poison, you stop. You make it 40/60 that it's poison. You’re not going to eat it.
And once you stop, now you can examine: Is there a God?
Now your final decision isn't determined by your desire, because you aren't fulfilling your desire anyway. You can do honest, objective research. Such a person is going to come to emunah.
First, you have Yira—you are terrified. "Maybe it's poison!" I think to myself: Chazal say if you speak Lashon Hara, it's worthy of throwing you to the dogs. Now, I have a really juicy piece of gossip. It's funny, everyone will laugh. But on the other hand, if I tell this story, they’re going to drag me to Michael Vick's backyard and feed me to the dogs. One by one, ripping out my kidney, my liver... Is it worth it for me to say that little piece of Lashon Hara to be eaten by wild dogs? No.
The only reason we do it is that we don't see Lashon Hara as something that makes us worthy of that punishment. We lack Yira. We think, "Me and God, we're tight. I'll sweet talk Him when I get upstairs."
That’s why Yira comes first. You are so afraid that you stop the ta'avah, and now you want to know the truth. Nothing else interests you because you're afraid.
If you aren't afraid, why care if there is a God? "I'm fulfilled otherwise. I don't want to do things L'shem Shamayim." Why? Because I'm terrified of what will happen to me for the rest of eternity.
We live our lives based on love—Ahava Rabbah Ahavtanu—but there are two levels. There is a primal fear of punishment. We don't enjoy pain. God punishes to bring us back to Chesed, but the knowledge of punishment keeps us on the straight path. Once you have that fear, you say, "Let me find out what I'm afraid of." And then you learn.
Some people say, "I'm not shomer negiah. My friend decided yes, I decided no." You're not afraid? For eternity? What's the big thrill? Touching skin? If you realized it was poison, you wouldn't do it.
Look at a smoker. He loves it. But what does he know? He knows every cigarette is ten minutes less of life. He knows he might end up in a hospital bed with tubes and needles. Is it worth it? No. But he's addicted. I see a smoker and I tell him, "I don't have a light. Ani lo rotzeh sartan—I don't want cancer." I tell him, "I don't want your wife to be a widow. I don't want your kids screaming 'Abba!' at your funeral." It's not worth it.
That is the Yira that comes after... or rather, before the emunah.
What else is emunah? It is Ne'emanut—Faithfulness.
If you give a friend $100 to hold, you trust him. But would you give him 10 million dollars and the deed to your house? Only if you trusted him 100%. That is emunah. You know for a fact this person is reliable.
Emunah works both ways. You believe Hashem is 100% reliable. But also, you must be faithful to Him. It says regarding Avraham, u'matzasa es levavo ne'eman lefanecha—You found his heart faithful. Faithful means constancy.
When someone says "I have emunah," I say: Baloney. Almost nobody has emunah. There are levels. Emunah implies 100% fidelity.
Imagine a husband says, "I'll be faithful to my wife five out of seven days a week." Or, "I'll be faithful unless I'm away on a business trip and I'm lonely and I have a drink." What sort of husband is that? Garbage. No woman would marry him.
But that is what people do with Hakadosh Baruch Hu. "I'll be faithful unless I have to take a class called Apikorsus 101."
I saw an article recently calling the Bible "cartoonish," claiming we made it all up to be persecuted for 3,000 years. If a guy wants to take a course where he has to read such an article - he may not. The Halacha says you can't learn heresy. Why? Because we are influenced by what we are taught. If you learn heresy, it pushes you off the path.
The guy says, "Yeah, but I need the credits."
Need the credits?! Your soul is in danger forever! Someone is putting toxins in your system! And you are not being faithful to Hakadosh Baruch Hu. You are entrusting your mind to poison.
God says, "I am faithful to you." But people say, "I'll be faithful unless I get really mad," or "unless I really need this." That is not Ne'emanut. Complete faithfulness means: God, no matter what happens, I am with You.
Read the biography of the Klausenberger Rebbe. During the Holocaust, he was completely faithful. He wouldn't eat bread without washing his hands, even if he was starving. He waited hours for drops of water. That is emunah.
Rav Leib Chasman points out: The verse says they saw God's great hand, then they feared, then they believed.
People think belief is blind faith. The Torah says: No. Vayar Yisrael. They saw it.
Boys come to me with "emunah problems." They have a question and think it’s the end of the world. 99 out of 100 times, I chuckle. Every Rabbi from time immemorial has written about this problem! The Rambam, the Kuzari, Rav Yosef Albo, the Maharal, Rav Kook. It’s not the end of the world. Any question you have has been discussed. You just have to learn.
You have to learn Mo'er Nevuchim, Emunos V'Deos, the Kuzari. If you believe in God without the Kuzari, you’re missing out. Rav Kook was intoxicated with the Ribono Shel Olam. That’s all he could think about.
Emunah is not "blind faith" because your mother told you. A person isn't faithful because of that. You increase faith by learning.
If I gave a shiur on emunah using these books, maybe one or two guys would show up. Why? Because watching a DVD is easier. Sleeping is easier. Emunah requires effort. If you want to know if there is a God, and how to understand Him, and give your life meaning, you have to work for it.
People aren't interested. They want the "entertainment system" of life. But the Torah says: You want fun? Go to God. God is the most fun, but it takes hard work to find Him. Like a doctor in medical school—it’s hard work, but the rewards are waiting.
You are in Yeshiva. This is your chance. In a few years, nobody out there will care about emunah. They will mock you for being faithful. Here, we don't want your money; we just want you to get close to Hashem.
Before you buy a house or get married, you investigate. You want to know. Right now, you are investing in the rest of your life and eternity. Don't you want to know? Don't leave Yeshiva because "I'm not sure." The world out there isn't interested in God; they are interested in pleasure and money.
You have a few months left. Find out. It’s hard work. It means sacrificing a fancy dinner or sleep. Rav Yisrael Salanter said the only way to get Yiras Shamayim is to learn Gemara in depth. Try it. It works.
That is Yira. From there you get clarity, and from there you reach a high level of emunah. You will be faithful to Hakadosh Baruch Hu, He will be faithful to you, and believe me guys, you will certainly be b'simcha (in joy).
Two! Three! Four!
Ivdu es Hashem b'simcha! Ivdu es Hashem b'simcha! Bo'u lefanav birnana!
Ivdu es Hashem b'simcha! Ivdu es Hashem b'simcha! Bo'u lefanav birnana!
Ivdu es Hashem b'simcha! Ivdu es Hashem b'simcha! Bo'u lefanav birnana!
---
# Summary: From Fear to Faithfulness: The Path to Emunah
This talk explores the path to achieving true *emunah* (faith) in Hashem, emphasizing that it's not a passive acceptance but an active, lifelong pursuit. The speaker uses the story of the Exodus from Egypt as a starting point, highlighting the seemingly paradoxical order of events: the Israelites feared God *before* they believed in Him.
**Key Concepts and Arguments:**
* **Fear Precedes Faith:** The initial fear of God (Yira) is crucial. It acts as a deterrent against *ta'avah* (physical desires) and sin, creating a space for objective inquiry and genuine belief.
* **Combating Ta'avah:** Overcoming physical desires is essential for developing *emunah*. The speaker uses the analogy of poison to illustrate how recognizing the spiritual consequences of sin can diminish its allure.
* **Emunah as Constancy (Ne'emanut):** True *emunah* is not just belief but unwavering faithfulness to Hashem, even in challenging circumstances. It requires a 100% commitment, similar to the trust one places in a reliable friend or spouse.
* **Emunah Requires Effort:** *Emunah* is not blind faith but is strengthened through learning and intellectual engagement with Jewish texts and philosophy (e.g., Rambam's *Moreh Nevuchim*, *Kuzari*, Rav Kook's writings).
* **The Importance of Learning:** Addressing "emunah problems" requires studying the classic texts that have grappled with these questions throughout history.
* **Emunah and Meaning:** *Emunah* gives meaning to life, transforming everyday actions into holy acts and providing a framework for navigating the world. Without *emunah*, life becomes a pursuit of fleeting pleasures and distractions.
* **Yira as a Motivator:** Fear of punishment, while not the ultimate goal, serves as a necessary initial motivator to stay on the right path and seek a deeper understanding of God.
**Essential Details:**
* The Ramban's commentary on the Egyptians' pursuit of the Jews.
* Rav Simcha Zissel of Kelm's emphasis on *emunah* and his broad intellectual pursuits.
* The Chazon Ish's *Emunah U’Bitachon* as a guide to achieving *emunah*.
* Rav Yisrael Salanter's analogy of sin as poison.
* The Klausenberger Rebbe's unwavering faithfulness during the Holocaust.
* The verse *Vayar Yisrael es hayad hagedolah, vayiyru ha'am es Hashem, vaya’aminu b’Hashem u’veMoshe avdo* (The Jewish people saw God's great hand, they feared God, they believed in God and Moses His servant).
-----
סיכום של שיעור מ-18 בינואר 2008!:-)!
כותרת: מפחד לנאמנות: הדרך לאמונה
(שירה ומחיאות כפיים)
הדברים היו קשים. הדברים היו קשים מאוד. היינו במצרים. עבדנו קשה - עבודה מפרכת במשך 210 שנים. האם אי פעם עבדת 210 שנים, איתן? זה יום ארוך.
לבסוף, מגיע היום, היום המיוחד. היהודים, לפני שהם הולכים, עושים מה שיהודים תמיד עושים לפני שהם הולכים לאנשהו: הם אוכלים משהו. טעים. אחר כך, הם בדרכם החוצה, והמצרים, משום מה, רודפים אחריהם.
למעשה, הרמב"ן אומר שהנס הגדול מכולם היה שהמצרים רדפו אחרי היהודים. הייתם חושבים שאחרי עשרה ניסים - עשר מכות שהיו ניסיות - הם לא ירצו יותר שום קשר עם האנשים האלה. הם גרמו למצרים כל כך הרבה כאב! המצרים סבלו בגלל היהודים, אז למה שהם ירצו להתעסק איתם?
אבל לא, הם רדפו אחריהם. זה היה החיזוק; זה היה הנס שהשם הקשה את ליבם.
ואז הם נכנסו לאוקיינוס. הם נכנסו לים. מה המצרים חשבו כשנכנסו לים? הרמב"ן אומר, אתם יודעים מה הם חשבו? הם חשבו שזה רק במקרה. הפסוק אומר שהייתה רוח. אז, זה היה יום סוער. לשנייה, הם יכלו להישבע שהם בשיקגו. עיר סוערת, הא? הם חשבו שאם זה יום סוער עבור היהודים, זה יהיה יום סוער גם עבורנו.
אז, הם עקבו אחרי היהודים לתוך ים סוף, והנה, הם גילו כשזה היה מאוחר מדי שהכל היה מעשה אלוהים. והם טבעו. כפי שנהגנו לשיר בסוף משחק כדורסל: Na na na na, na na na na, hey hey hey, goodbye. זה היה הניגון שהיהודים שרו למצרים.
ואז אז. בגלל זה כתוב אז. אז הם שרו אז ישיר משה ובני ישראל.
לפני שאנחנו אומרים אז ישיר כל בוקר בתפילה, אנחנו אומרים את הפסוקים: ויושע השם... וירא ישראל את היד הגדולה - העם היהודי ראה את ידו הגדולה של אלוהים במצרים. וייראו העם את השם - העם ירא את השם. ויאמינו בהשם ובמשה עבדו - והם האמינו בהשם ובמשה עבדו.
זה הפסוק. הם ראו את ידו הגדולה של אלוהים, הם יראו את אלוהים, הם האמינו באלוהים ובמשה, ואז הם שרו.
אז קודם כל, הם יראו את אלוהים, ואז הם האמינו באלוהים. האם זה הגיוני? לא. זה לא הגיוני. איך אתה יכול לפחד ממשהו שאתה עדיין לא מאמין בו? וייראו העם את השם - הם יראו את השם! ואז אחר כך הם אמרו, "אה, ואתה גם קיים."
זה, בעיניי, פלא הפלאים. זה צריך להטריד אותך בכל פעם שאתה מתפלל. אם אתה מתפלל לאט ושים לב למה שאתה אומר, זה חפלה ופלא (דבר פלא). הסידור עמוס בתובנות מדהימות על החיים, פילוסופיה, תיאולוגיה, הלכה, רגש והיחסים שלנו עם השם.
היה פעם רבי גדול, האמרי אמת (רב אברהם מרדכי מגור), והיה לו סדר קבוע כל יום שבו הוא למד סידור עם בניו. אני ממליץ בחום; יש הרבה פרשנויות על הסידור. אבל בשביל זה, אתה אפילו לא צריך ללמוד את הסידור; זה בחומש.
הם יראו את אלוהים ואז הם האמינו באלוהים. זה הטריד רבים מהמפרשים, במיוחד בעלי המוסר. מה אדון מוסר מנסה לעשות? כל הזמן לפחד מהשם ולהאמין בהשם. אין דבר כזה בעולם המוסר כמו, "כן, אני כבר יודע." זה לא כמו אמא שלך. האם אני צריך לשכנע אותך שאמא שלך קיימת? לא. אבל השם הוא אינסופי. האמונה שלך בהשם יכולה כל הזמן לגדול, והפחד שלך מהשם יכול כל הזמן לגדול. לכן, יהודי אמיתי מבלה את כל חייו בניסיון בכל כוחו להגדיל את הפחד והאמונה שלו.
זו עבודה מתמדת. זה לא סימון תיבה. "מין: זכר." בוצע. "אני מאמין באלוהים." בדוק. "להתראות, הארי." (למה אני קורא לאלוהים הארי? אני לא יודע. קראתי לאשתי הארייט מתחת לחופה. הארייט מקודשת לי).
אז, היה רב שגר בקלם, עיירה קטנה ברוסיה. הרב שמחה זיסל מקלם. הוא היה אדם רחב אופקים מאוד. הוא היה יושב ולומד 16, 18 שעות ביום, וכשלא נשאר לו כוח בסוף היום והוא התמוטט למיטה, מה הוא היה קורא? אריסטו. זה מה שהוא עשה כדי להירגע. הוא קרא פילוסופיה יוונית כי הוא כל הזמן ניסה להרחיב את הבנתו את היקום.
בתנועת המוסר, זה דן ברב שמחה זיסל. אחד הדגשים העיקריים שלו היה על אמונה. הוא הבין שרק להגיד שאתה מאמין זה לא מספיק. איך אתה מגדיל את האמונה הזאת?
הוא מסביר: שכל אדם יש לו אמונה - לכל אחד יש קצת אמונה. אבל המאפיין המגדיר של אמונה אמיתית הוא היינו שלא ייפול שום הצטערות בנפש הפך מזה. זה אומר: זה לא יכול להיות אחרת.
זו אמונה. זה אומר שזה חייב להיות ככה. כמו שהמהר"ל אומר על אמת: אמת היא משהו שחייב להיות. האם זה נכון שהשולחן הזה נמצא בחדר הזה? לא, זה לא "אמת". אמת היא מוחלטת. יכול להיות שהשולחן כאן, או שהוא יכול להיות במקום אחר. אבל כשאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא הוא אמת, זה אומר שהשם חייב להיות. זה לא יכול להיות אחרת.
האם זה נכון שאני קיים? לא. כי יכול להיות שאני לא אהיה קיים. העולם התקיים לפני לידתי בשנת 1951, והוא יתקיים אחרי שאני אלך. אבל השם חייב להיות. ואמונה פירושה להאמין בזה 100%.
כמו שהמשנה אומרת על נהר שזורם פעם ב-70 שנה - זה נקרא נחל כוזב, "נהר שקר". למה? כי אמונה היא קביעות. אם אין מים פעם ב-70 שנה, אתה לא יכול לסמוך עליו. אמונה מושרשת היטב.
איך מגיעים לרמה הזו שבה אין ספק?
הרב שמחה זיסל אומר שזה לא בא בקלות. המפתח הוא: אסור שיהיה לך תאווה (תאווה פיזית). אתה לא יכול לחיות חיים בהמיים בעקבות האינסטינקטים הבסיסיים שלך. אם אתה חי כמו חיה, אתה לא תמצא את השם, כי לחיה אין השם.
בגלל זה אנחנו לובשים גרטל (חגורה) במהלך התפילה. זה מפריד בין החלק העליון, הרוחני של הגוף - החלק שמבין את השם, חושב ומתפלל - מהחלק התחתון, החייתי. אנחנו צריכים להפריד בין השניים. אם אדם מעורב בתאוותיו, הוא לא יגיע להשם.
החזון איש כתב ספר בשם אמונה ובטחון. הוא מתאר איך להגיע לאמונה. אין דבר חשוב יותר. אם יש לך אמונה בהשם, אתה יודע מה לעשות ב-15 הדקות הבאות. אם לא, אתה פשוט עוקב אחרי האינסטינקטים שלך. אדם בלי אלוהים מצער כי לחייו אין משמעות. שום דבר לא משנה. בגלל זה העולם המערבי הוא מגרש משחקים אחד גדול - הסופרבול, משחקי וידאו ("ווי ווי"). למה הם חיים ככה? כי אם לחיים אין משמעות, והזמן אינו הכנה לעולם הבא, אתה פשוט ממלא אותו בהסחות דעת.
אבל בשבילנו, כל שנייה היא מתנה. לכל שנייה יש משמעות. לאכול ארוחת צהריים זה קדוש; זה כמו קורבן. שיחה היא קדושה. אם יש לך אמונה, הכל קדוש.
אז איך משיגים אמונה? החזון איש והרב שמחה זיסל מסכימים: אם אין לך תאווה, תוכל להגיע לאמונה. אבל קודם כל, אתה צריך להסיר את המיקוד הפיזי מהמוח שלך.
למה זה?
הרב ירוחם ממיר מביא רעיון מהרב ישראל סלנטר. נניח שמישהו אומר לך שהאוכל שאתה עומד לאכול הוא רעל. אתה חושב שהבחור קצת משוגע. היית אוכל את זה? לא. למה לא? כי אולי הוא אומר את האמת. אתה מפוחד. אם אתה אוכל את זה, אתה מת.
הרב ישראל סלנטר אומר: התורה אומרת שאם אתה אוכל לא כשר, זה רעל. עבירה היא רעל! אם אתה אוכל את זה, אתה מת רוחנית לנצח. אנחנו חיים לנצח.
הם אומרים לך: זה רעל! אתה מפוחד! האם האוכל נראה טעים יותר? לא.
סליחה על הדוגמה, אבל תארו לעצמכם בחורה יפה. מעולם לא ראית מישהו כמוה. ורגע לפני שאתם מתחברים היא אומרת, "אה, דרך אגב, יש לי איידס. ויש סיכוי של 105% שתקבל את זה ותמות מוות איטי וכואב."
כמה יפה היא עכשיו? אתה בורח משם! היא מפסיקה להיות מעניינת. למה? כי היא מוות. היא ההאנשה של המוות.
אם אתה מסתכל על חטא ככה, זה כבר לא מעניין. חטא בדרך כלל מושך כי א) זה אסור, וב) אלוהים בחר דברים שאנחנו אוהבים לעשות ואסר אותם. אבל אם יש לך ספק רציני - זה יראה (פחד) - שאולי זה רעל, אתה עוצר. אתה עושה את זה 40/60 שזה רעל. אתה לא הולך לאכול את זה.
ואחרי שאתה עוצר, עכשיו אתה יכול לבחון: האם יש אלוהים?
עכשיו ההחלטה הסופית שלך לא נקבעת על ידי התשוקה שלך, כי אתה ממילא לא מגשים את התשוקה שלך. אתה יכול לעשות מחקר כנה ואובייקטיבי. אדם כזה יגיע לאמונה.
קודם כל, יש לך יראה - אתה מפוחד. "אולי זה רעל!" אני חושב לעצמי: חז"ל אומרים שאם אתה מדבר לשון הרע, זה ראוי לזרוק אותך לכלבים. עכשיו, יש לי רכילות ממש עסיסית. זה מצחיק, כולם יצחקו. אבל מצד שני, אם אני אספר את הסיפור הזה, הם יגררו אותי לחצר האחורית של מייקל ויק ויאכילו אותי לכלבים. אחד אחד, קורעים את הכליה שלי, את הכבד שלי... האם כדאי לי להגיד את פיסת הלשון הרע הקטנה הזאת כדי להיאכל על ידי כלבי פרא? לא.
הסיבה היחידה שאנחנו עושים את זה היא שאנחנו לא רואים בלשון הרע משהו שגורם לנו להיות ראויים לעונש הזה. חסרה לנו יראה. אנחנו חושבים, "אני ואלוהים, אנחנו קרובים. אני אדבר איתו יפה כשאגיע למעלה."
בגלל זה יראה באה קודם. אתה כל כך מפחד שאתה עוצר את התאווה, ועכשיו אתה רוצה לדעת את האמת. שום דבר אחר לא מעניין אותך כי אתה מפחד.
אם אתה לא מפחד, למה שאכפת לך אם יש אלוהים? "אני מוגשם אחרת. אני לא רוצה לעשות דברים לשם שמיים." למה? כי אני מפוחד ממה שיקרה לי לשארית הנצח.
אנחנו חיים את חיינו על בסיס אהבה - אהבה רבה אהבתנו - אבל יש שתי רמות. יש פחד קדמון מעונש. אנחנו לא נהנים מכאב. אלוהים מעניש כדי להחזיר אותנו לחסד, אבל הידע על עונש שומר אותנו על הנתיב הישר. ברגע שיש לך את הפחד הזה, אתה אומר, "תן לי לגלות ממה אני מפחד." ואז אתה לומד.
יש אנשים שאומרים, "אני לא שומר נגיעה. חבר שלי החליט שכן, אני החלטתי שלא." אתה לא מפחד? לנצח? מה הריגוש הגדול? לגעת בעור? אם היית מבין שזה רעל, לא היית עושה את זה.
תסתכל על מעשן. הוא אוהב את זה. אבל מה הוא יודע? הוא יודע שכל סיגריה היא עשר דקות פחות חיים. הוא יודע שהוא עלול למצוא את עצמו במיטת בית חולים עם צינורות ומחטים. האם זה שווה את זה? לא. אבל הוא מכור. אני רואה מעשן ואני אומר לו, "אין לי אש. אני לא רוצה סרטן - אני לא רוצה סרטן." אני אומר לו, "אני לא רוצה שאשתך תהיה אלמנה. אני לא רוצה שהילדים שלך יצעקו 'אבא!' בהלוויה שלך." זה לא שווה את זה.
זו היראה שבאה אחרי... או יותר נכון, לפני האמונה.
מה עוד זה אמונה? זה נאמנות - נאמנות.
אם אתה נותן לחבר 100 דולר להחזיק, אתה סומך עליו. אבל היית נותן לו 10 מיליון דולר ואת השטר של הבית שלך? רק אם היית סומך עליו ב-100%. זו אמונה. אתה יודע בוודאות שהאדם הזה אמין.
אמונה עובדת לשני הכיוונים. אתה מאמין שהשם אמין ב-100%. אבל גם, אתה חייב להיות נאמן לו. כתוב לגבי אברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך - מצאת את ליבו נאמן. נאמן פירושו קביעות.
כשמישהו אומר "יש לי אמונה", אני אומר: שטויות. כמעט לאף אחד אין אמונה. יש רמות. אמונה מרמזת על נאמנות של 100%.
תארו לעצמכם שבעל אומר, "אני אהיה נאמן לאשתי חמישה מתוך שבעה ימים בשבוע." או, "אני אהיה נאמן אלא אם כן אני בנסיעת עסקים ואני בודד ויש לי משקה." איזה מין בעל זה? זבל. אף אישה לא תתחתן איתו.
אבל זה מה שאנשים עושים עם הקדוש ברוך הוא. "אני אהיה נאמן אלא אם כן אני צריך לקחת שיעור שנקרא אפיקורסות 101."
ראיתי לאחרונה מאמר שכינה את התנ"ך "קומיקס", בטענה שהמצאנו הכל כדי להיות נרדפים במשך 3,000 שנה. אם בחור רוצה לקחת הקורס הצמיג מאמר זה - אסור. ההלכה אומרת שאתה לא יכול ללמוד כפירה. למה? כי אנחנו מושפעים ממה שמלמדים אותנו. אם אתה לומד כפירה, זה דוחף אותך מהדרך.
הבחור אומר, "כן, אבל אני צריך את הנקודות זכות."
צריך את הנקודות זכות?! הנשמה שלך בסכנה לנצח! מישהו מכניס רעלים למערכת שלך! ואתה לא נאמן לקדוש ברוך הוא. אתה מפקיד את דעתך לרעל.
אלוהים אומר, "אני נאמן לך." אבל אנשים אומרים, "אני אהיה נאמן אלא אם כן אני ממש כועס," או "אלא אם כן אני ממש צריך את זה." זה לא נאמנות. נאמנות מוחלטת פירושה: אלוהים, לא משנה מה יקרה, אני איתך.
קראו את הביוגרפיה של האדמו"ר מקלויזנבורג. במהלך השואה, הוא היה נאמן לחלוטין. הוא לא היה אוכל לחם בלי לרחוץ ידיים, גם אם הוא היה גווע ברעב. הוא חיכה שעות לטיפות מים. זו אמונה.
הרב לייב חסמן מציין: הפסוק אומר שהם ראו את ידו הגדולה של אלוהים, ואז הם פחדו, ואז הם האמינו.
אנשים חושבים שאמונה היא אמונה עיוורת. התורה אומרת: לא. וירא ישראל. הם ראו את זה.
בנים באים אליי עם "בעיות אמונה". יש להם שאלה והם חושבים שזה סוף העולם. 99 מתוך 100 פעמים, אני צוחק. כל רב מאז ומעולם כתב על הבעיה הזאת! הרמב"ם, הכוזרי, הרב יוסף אלבו, המהר"ל, הרב קוק. זה לא סוף העולם. כל שאלה שיש לך נדונה. אתה רק צריך ללמוד.
אתה צריך ללמוד מורה נבוכים, אמונות ודעות, הכוזרי. אם אתה מאמין באלוהים בלי הכוזרי, אתה מפסיד. הרב קוק היה שיכור מהריבונו של עולם. זה כל מה שהוא יכל לחשוב עליו.
אמונה היא לא "אמונה עיוורת" כי אמא שלך אמרה לך. אדם לא נאמן בגלל זה. אתה מגדיל את האמונה על ידי למידה.
אם הייתי נותן שיעור על אמונה באמצעות הספרים האלה, אולי בחור אחד או שניים היו מופיעים. למה? כי לצפות ב-DVD זה יותר קל. לישון זה יותר קל. אמונה דורשת מאמץ. אם אתה רוצה לדעת אם יש אלוהים, ואיך להבין אותו, ולתת משמעות לחייך, אתה צריך לעבוד בשביל זה.
אנשים לא מתעניינים. הם רוצים את "מערכת הבידור" של החיים. אבל התורה אומרת: אתה רוצה כיף? לך לאלוהים. אלוהים הוא הכי כיף, אבל זה דורש עבודה קשה כדי למצוא אותו. כמו רופא בבית ספר לרפואה - זו עבודה קשה, אבל הפרסים מחכים.
אתה בישיבה. זו ההזדמנות שלך. בעוד כמה שנים, לאף אחד בחוץ לא יהיה אכפת מאמונה. הם ילעגו לך על היותך נאמן. כאן, אנחנו לא רוצים את הכסף שלך; אנחנו רק רוצים שתתקרב להשם.
לפני שאתה קונה בית או מתחתן, אתה חוקר. אתה רוצה לדעת. עכשיו, אתה משקיע בשארית חייך ובנצח. אתה לא רוצה לדעת? אל תעזוב את הישיבה כי "אני לא בטוח." העולם בחוץ לא מתעניין באלוהים; הם מתעניינים בהנאה ובכסף.
יש לך עוד כמה חודשים. תגלה. זו עבודה קשה. זה אומר להקריב ארוחת ערב מפוארת או שינה. הרב ישראל סלנטר אמר שהדרך היחידה להשיג יראת שמיים היא ללמוד גמרא לעומק. תנסה את זה. זה עובד.
זו יראה. משם אתה מקבל בהירות, ומשם אתה מגיע לרמה גבוהה של אמונה. אתה תהיה נאמן לקדוש ברוך הוא, הוא יהיה נאמן לך, ותאמין לי חבר'ה, אתם בהחלט תהיו בשמחה.
שתיים! שלוש! ארבע!
עבדו את השם בשמחה! עבדו את השם בשמחה! באו לפניו ברננה!
עבדו את השם בשמחה! עבדו את השם בשמחה! באו לפניו ברננה!
עבדו את השם בשמחה! עבדו את השם בשמחה! באו לפניו ברננה!
---
# סיכום: מפחד לנאמנות: הדרך לאמונה
שיחה זו בוחנת את הדרך להשגת אמונה אמיתית בהשם, תוך הדגשה שזה לא קבלה פסיבית אלא מרדף פעיל ומתמשך לאורך כל החיים. הדובר משתמש בסיפור יציאת מצרים כנקודת התחלה, ומדגיש את סדר האירועים שנראה פרדוקסלי: בני ישראל יראו את אלוהים *לפני* שהם האמינו בו.
**מושגי מפתח וטיעונים:**
* **פחד קודם לאמונה:** הפחד הראשוני מאלוהים (יראה) הוא חיוני. הוא משמש כגורם מרתיע נגד *תאווה* (תאוות פיזיות) וחטא, ויוצר מרחב לחקירה אובייקטיבית ואמונה אמיתית.
* **מאבק בתאווה:** התגברות על תאוות פיזיות חיונית לפיתוח *אמונה*. הדובר משתמש באנלוגיה של רעל כדי להמחיש כיצד הכרה בהשלכות הרוחניות של החטא יכולה להפחית את הפיתוי שלו.
* **אמונה כקביעות (נאמנות):** *אמונה* אמיתית היא לא רק אמונה אלא נאמנות בלתי מעורערת להשם, אפילו בנסיבות מאתגרות. זה דורש מחויבות של 100%, בדומה לאמון שאדם רוכש לחבר או בן זוג אמין.
* **אמונה דורשת מאמץ:** *אמונה* אינה אמונה עיוורת אלא מתחזקת באמצעות למידה ומעורבות אינטלקטואלית בטקסטים ובפילוסופיה היהודית (למשל, *מורה נבוכים* של הרמב"ם, *כוזרי*, כתבי הרב קוק).
* **חשיבות הלמידה:** טיפול ב"בעיות אמונה" דורש לימוד הטקסטים הקלאסיים שהתמודדו עם שאלות אלו לאורך ההיסטוריה.
* **אמונה ומשמעות:** *אמונה* נותנת משמעות לחיים, הופכת פעולות יומיומיות למעשים קדושים ומספקת מסגרת להתמצאות בעולם. בלי *אמונה*, החיים הופכים למרדף אחר תענוגות והסחות דעת חולפות.
* **יראה כמניע:** פחד מעונש, למרות שאינו המטרה הסופית, משמש כמניע ראשוני הכרחי להישאר על הדרך הנכונה ולחפש הבנה עמוקה יותר של אלוהים.
**פרטים חיוניים:**
* פירושו של הרמב"ן על מרדף המצרים אחר היהודים.
* דגש הרב שמחה זיסל מקלם על *אמונה* ועיסוקיו האינטלקטואליים הרחבים.
* *אמונה ובטחון* של החזון איש כמדריך להשגת *אמונה*.
* האנלוגיה של הרב ישראל סלנטר לחטא כרעל.
* נאמנותו הבלתי מעורערת של האדמו"ר מקלויזנבורג במהלך השואה.
* הפסוק *וירא ישראל את היד הגדולה, וייראו העם את השם, ויאמינו בהשם ובמשה עבדו* (העם היהודי ראה את ידו הגדולה של אלוהים, הם יראו את אלוהים, הם האמינו באלוהים ובמשה עבדו).
