Here is a summary of the shiur delivered by Rabbi Ehrman on Pirkei Avos, Perek 1, Mishna 7.
The Opening Kasha: The Thematic Disconnect
Rabbi Ehrman opens the shiur by analyzing the directives of Nitai Ha’Arbeili in the Mishna:
"Harchek mishachen ra" – Distance yourself from a bad neighbor.
"V’al tischaber l’rasha" – Do not associate with a wicked person.
"V’al tisyayesh min ha’puranus" – Do not despair of retribution.
He raises a strong kasha regarding the logical flow of the Mishna. The first two clauses are practical instructions regarding social influence and geography—staying physically and socially distant from evil. However, the third clause appears to be a theological point regarding Emunah and Divine justice. What is the shaychus (connection) between choosing one's neighbors and despairing of retribution? On the surface, they seem to be disparate topics.
The Rambam’s Yesod: The Power of Environment
To understand the depth of the Mishna, he invokes the Rambam in Hilchos Deos (6:1). The Rambam lays down a fundamental rule of human nature: "Adam nimshach achar re’av"—a person is inevitably drawn after the thoughts and actions of their friends and their environment.
The Landscape of Birth: He notes that a person is often a product of where they are planted. He illustrates this with the stark contrast between growing up in a Makom Torah like Bnei Brak or New Square, versus growing up in a secular environment like "Palestine, Texas" or "Topeka, Kansas."
The Obligation to Relocate: Because environment is paramount, the Rambam rules that if one lives in a country where the norms are corrupt (minhagim ra'im), one is obligated to move to a place of Tzaddikim.
The Cave and the Midbar: If no such place exists—or if, as in our times (k’mo zmanenu), the corruption is universal—the Rambam advises that a person should go live alone in a cave or a desert (midbar).
Contemporary Application: The "Cave" in the Digital Age
Rabbi Ehrman translates the Rambam’s advice to the 21st century. While we cannot physically inhabit caves, the concept of the midbar is crucial.
The Global "Shachen Ra": Today, the "bad neighbor" isn't just the person living next door; it is the pervasive secular culture, the internet, and the media that bring "sewage" and tumah directly into our lives.
Intellectual Isolation: The Rabbi warns against giving legitimacy to wicked ideologies by engaging with them. He critiques the modern tendency to host debates with atheists or interview those who have left the derech. By sharing a platform, even to debate, one is "mitchaber" (joining) with them. The correct response is total separation—creating a personal "cave" or midbar where one isolates oneself from the corrupt de’os (ideas) and people of the outside world.
The Central Chiddush: Yeush Effects a Kinyan
Rabbi Ehrman then addresses the third clause ("Do not despair of retribution") by connecting it to the concept of the midbar and the dominance of evil.
The Reality of Evil: He cites the pasuk from Iyov (24:9), "Eretz nitna b'yad rasha"—"The earth is given into the hand of the wicked." In Golus, it often appears that the Reshaim—whether corrupt governments, anti-religious movements, or cultural forces—have total control.
The Halachic Metaphor: The Rabbi introduces an illuminating parallel from Choshen Mishpat (civil law). When a thief steals an object, he does not fully acquire it (kinyan) until the owner has Yeush (despair/giving up hope of recovery). Yeush combined with a change in possession effects a transfer of ownership.
The Spiritual Implication: The world essentially belongs to the side of Kedusha (Holiness). When the wicked dominate the world, they are essentially in the position of a gazlan (robber). They have snatched the world, but they do not own it—unless the Tzaddikim give up hope.
The Warning of the Mishna: Nitai Ha’Arbeili is teaching us that while we must physically distance ourselves (Harchek), we must never accept their dominance as final. If we have Yeush—if we say, "The world is lost, the culture has won, there is no justice"—we are halachically handing the world over to the Sitra Achra. By refusing to despair of puranus (retribution), we deny the wicked a kinyan and maintain that the world still belongs to Hashem.
Gematria and the Lesson of Avraham Avinu
Rabbi Ehrman solidifies this concept with a teaching from the Sefer Divrei Sofrim (R' Tzadok HaKohen):
Yeush vs. Eliezer: The Gematria of the word Yeush (יאוש) is 318 [with the כולל]. The name Eliezer (אליעזר) is 318.
The Lesson: Salvation is always just one step beyond despair. When Avraham Avinu went to fight the four mighty kings, he took his servant Eliezer (representing the number 318). Logically, he should have had Yeush (318) in the face of such overwhelming odds. Instead, he pushed past Yeush to Eliezer (318)—relying on "The God of my father is my help." This is also reflected in the Gemara [Succah 31] that teaches that a certain woman had her wood stolen from her for the building of a Succah and she cried out that she is descended from Avraham Avinu – meaning, I didn’t have yeush.
Koneh Shamayim V'aretz: By not despairing, Avraham was able to reclaim the world from the wicked and is described as acquiring heaven and earth for Hashem.
Conclusion
The shiur concludes with the famous dictum of Reb Nachman: "Ein Yeush B'olam Klal" (There is no despair in the world at all). We must live in a self-imposed midbar to protect our Neshamos from the filth of the generation, but we must simultaneously hold onto the Emunah that justice will prevail. As long as we do not despair, the wicked are merely temporary thieves, and the world remains God's property.
[Pirkei Avos shiurim are based on the Torah of הגאון רבי משה שפירא זצ”ל]
הנה סיכום השיעור שנמסר על ידי הרב אהרמן על פרקי אבות, פרק א', משנה ז'.
הקושי הפותח: הניתוק הנושאי
הרב אהרמן פותח את השיעור בניתוח ההנחיות של ניתאי הארבלי במשנה:
"הרחק משכן רע" - התרחק משכן רע.
"ואל תתחבר לרשע" - אל תתרועע עם רשע.
"ואל תתיאש מן הפורענות" - אל תתייאש מפורענות.
הוא מעלה קושיה חזקה לגבי הזרימה הלוגית של המשנה. שני הסעיפים הראשונים הם הוראות מעשיות לגבי השפעה חברתית וגיאוגרפיה - להתרחק פיזית וחברתית מהרוע. עם זאת, הסעיף השלישי נראה כנקודה תיאולוגית לגבי אמונה וצדק אלוהי. מה השייכות בין בחירת שכנים לייאוש מפורענות? על פניו, נראה שמדובר בנושאים שונים.
היסוד של הרמב"ם: כוחו של הסביבה
כדי להבין את עומק המשנה, הוא מזכיר את הרמב"ם בהלכות דעות (ו:א). הרמב"ם מניח כלל יסודי בטבע האדם: "אדם נמשך אחר רעיו" - אדם נמשך בהכרח אחר מחשבות ומעשי חבריו וסביבתו.
נוף הלידה: הוא מציין שאדם הוא לרוב תוצר של המקום בו הוא נטוע. הוא ממחיש זאת בניגוד החד בין לגדול במקום תורה כמו בני ברק או ניו סקוור, לעומת לגדול בסביבה חילונית כמו "פלסטין, טקסס" או "טופיקה, קנזס".
החובה לעבור דירה: מכיוון שהסביבה היא בעלת חשיבות עליונה, הרמב"ם פוסק שאם אדם גר במדינה שבה הנורמות מושחתות (מנהגים רעים), הוא חייב לעבור למקום של צדיקים.
המערה והמדבר: אם אין מקום כזה - או אם, כמו בזמננו (כמו זמננו), השחיתות היא אוניברסלית - הרמב"ם מייעץ לאדם ללכת לגור לבד במערה או במדבר (מידבר).
יישום עכשווי: ה"מערה" בעידן הדיגיטלי
הרב ארמן מתרגם את עצתו של הרמב"ם למאה ה-21. אמנם איננו יכולים לאכלס פיזית מערות, אך הרעיון של המדבר הוא מכריע.
ה"שכן הרע" הגלובלי: כיום, ה"שכן הרע" הוא לא רק האדם שגר לידנו; זוהי התרבות החילונית החודרנית, האינטרנט והתקשורת שמביאים "ביוב" וטומאה ישירות לחיינו.
בידוד אינטלקטואלי: הרב מזהיר מפני מתן לגיטימציה לאידיאולוגיות רשעות על ידי עיסוק בהן. הוא מבקר את הנטייה המודרנית לארח ויכוחים עם אתאיסטים או לראיין את אלה שעזבו את הדרך. על ידי שיתוף במה, אפילו כדי להתווכח, אדם "מתחבר" איתם. התגובה הנכונה היא הפרדה מוחלטת - יצירת "מערה" או מדבר אישי שבו אדם מבודד את עצמו מהדעות והאנשים המושחתים של העולם החיצון.
החידוש המרכזי: ייאוש משפיע על קניין
לאחר מכן הרב אהרמן מתייחס לסעיף השלישי ("אל תתייאש מפורענות") על ידי חיבורו לרעיון המדבר ולשליטת הרוע.
מציאות הרוע: הוא מצטט את הפסוק מאיוב (כד:ט), "ארץ ניתנה ביד רשע" - "הארץ ניתנה ביד רשע". בגלות, לעתים קרובות נראה שלרשעים - בין אם מדובר בממשלות מושחתות, תנועות אנטי-דתיות או כוחות תרבותיים - יש שליטה מוחלטת.
המטאפורה ההלכתית: הרב מציג הקבלה מאירה חושן משפט (דיני ממונות). כאשר גנב גונב חפץ, הוא אינו רוכש אותו במלואו (קניין) עד שהבעלים מתייאש (ויתור על תקווה להשבה). ייאוש בשילוב עם שינוי חזקה משפיע על העברת בעלות.
המשמעות הרוחנית: העולם שייך בעיקרו לצד הקדושה. כאשר הרשעים שולטים בעולם, הם בעצם נמצאים בעמדה של גזלן (שודד). הם חטפו את העולם, אבל הם לא הבעלים שלו - אלא אם כן הצדיקים מתייאשים.
אזהרת המשנה: ניתאי הארבלי מלמד אותנו שבעוד שאנו חייבים להתרחק פיזית (הרחק), לעולם אסור לנו לקבל את הדומיננטיות שלהם כסופית. אם יש לנו ייאוש - אם נאמר, "העולם אבוד, התרבות ניצחה, אין צדק" - אנו מוסרים הלכתית את העולם לסיטרא אחרא. על ידי סירוב להתייאש מפורענות, אנו שוללים מהרשעים קניין ושומרים על כך שהעולם עדיין שייך להשם.
גימטריה ולקח אברהם אבינו
הרב אהרמן מחזק את הרעיון הזה בלימוד מספר דברי סופרים (ר' צדוק הכהן):
ייאוש נגד אליעזר: הגימטריה של המילה ייאוש (יאוש) היא 318 [עם הכולל]. השם אליעזר (אליעזר) הוא 318.
הלקח: הישועה תמיד נמצאת צעד אחד מעבר לייאוש. כאשר אברהם אבינו הלך להילחם בארבעת המלכים האדירים, הוא לקח את משרתו אליעזר (המייצג את המספר 318). מבחינה הגיונית, היה צריך להיות לו ייאוש (318) מול סיכויים מכריעים כאלה. במקום זאת, הוא דחף מעבר לייאוש לאליעזר (318) - תוך הסתמכות על "אלוהי אבי בעזרי". זה בא לידי ביטוי גם בגמרא [סוכה לא] שמלמדת שלאישה מסוימת נגנבו עצים לבניית סוכה והיא זעקה שהיא צאצאית של אברהם אבינו - כלומר, לא היה לי ייאוש.
קונה שמים וארץ: בכך שלא התייאש, אברהם הצליח להשיב את העולם מהרשעים ומתואר כמי שרכש שמים וארץ להשם.
מסקנה
השיעור מסתיים באמרה המפורסמת של רב נחמן: "אין ייאוש בעולם כלל" (אין ייאוש בעולם כלל). עלינו לחיות במדבר שכפינו על עצמנו כדי להגן על נשמותינו מפני זוהמת הדור, אך עלינו להחזיק בו זמנית באמונה שהצדק ינצח. כל עוד לא נתייאש, הרשעים הם רק גנבים זמניים, והעולם נשאר רכושו של א-לוהים.
[שיעורי פרקי אבות מבוססים על תורתו של הגאון רבי משה שפירא זצ"ל]
