Most growth oriented people make *what* goals. *What* I want to accomplish in learning. *What* I am going to do to improve my shalom bayis. *What* I am going to do on behalf of the community, etc. etc.
These are most certainly important and virtuous. If you a driving but have no destination, you will never arrive anywhere. If you are living life mindlessly, no matter what you do, you might be left with an empty feeling of "where am I going". Concrete goals help ground you, give you a sense of accomplishment, motivate you etc. etc. So three cheers for *what* goals!!
The Rosh Yeshiva ztz"l notes that only before the creation of man did Hashem first make a plan and then carry it out. "נעשה אדם" - Let us make man. First the plan, the goal, and then the execution. Everything else was just created. That is why man feels so good when he has a plan and then carries it out. It is part of his very essence. [Some people would say "part of his makeup" - but we men don't put on makeup, so I use the word *essence*. Remember, no matter who you are, you are beautiful just the way Hashem made you, sans external accouterments...].
But then there is another type of goal we often ignore - *who* goals. *Who* are you going to become. Which type of person. Or better, what type of human *being*. Human being and not human doing. How much is our צלם א-להים going to shine forth in our very existence, without having to *do* anything. How much are we clinging to the Almighty on a second to second basis? That is more an existential state and less any particular action. How are we going to feel INSIDE? Are we going to feel anxious or depressed [states that indicate a distance from Hashem] or calm and happy [states that are often an indication that we are connected to the Source - so no reason to worry and life is just peaches, regardlesss of external circumstances]? Our culture is obsessed with *doing*, whether it is making money, or going places and doing different things and almost completely ignores our internal states. How often does our conversation revolve around our internal state? Almost never - unless we are at the therapist. But isn't that who we are much more than anything we do?? When people ask "How are you doing", you will usually make them very uncomfortable if you respond with how you are actually doing. But that is really what matters and halevai that we would all have people who would genuinely care how we are doing. Not *what* we are doing but how we are doing. Or better - how we are *being*.
The holiest day of the week and תכלית מעשה בראשית - purpose of creation, is Shabbos. Shabbos, significantly, is not a day of *doing*. Much of our usual doing is forbidden. It is much more a day of *being*. Just be. Sit there and bask in Hashem's light. No worry. No anxiety. No anger. No resentment. Just totally be in the moment. מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי Rashi says [Shmos 31-15]. A state of permanent calm and rest. There is nothing left to accomplish. I made it. Shleimus.
Rav Zevin explains that there are two types of rest. One is a simple rest that we all know and that comes from fatigue. In addition, there is a rest that he calls 'final rest'. This is how he explains it:
"The first comes to replenish strength so that a person can continue with his work. A person toils and labors for a certain amount of time and becomes tired, and if he does not rest in between, he will not be able to continue working, and therefore rest comes. The second comes after a person has already finished all his work, and has already achieved the goal he set for himself in his work - building a building, for example, or something he has made with his own hands - and then he rests and looks at the fruit of his labor in peace of mind, looks and enjoys.
'Six days you shall labor and do all your work' - 'When Shabbos comes, it should be in your eyes as if all your work is done'. That is, you need to imagine on Shabbos as if all your work is already finished, and you have nothing more to do, and your rest is not an interruption in the middle of work, so that you can work again tomorrow, but a final rest.
The rest of Shabbos should be a rest of tranquility and not a temporary rest. Rest in order to work is a temporary rest, a temporary rest. And that is not the rest and that is not the tranquility. On Shabbos there is 'complete rest', a rest of peace and tranquility and quiet and security, a rest of tranquility.
All human beings exude certain types of enrgy and emotions without saying a word or doing a thing. Just being in the same room as some people can suck the life out of you because the person is so negative. Others lighten up a room with their very presence. What type of human *being* do you want to be??
Thank you for listening. 💛
רוב האנשים בעלי אוריינטציה לצמיחה מציבים מטרות *מה*. *מה* אני רוצה להשיג בלמידה. *מה* אני הולך לעשות כדי לשפר את השלום בית שלי. *מה* אני הולך לעשות למען הקהילה, וכו' וכו'.
אלה בהחלט חשובים ומוסריים. אם אתה נוהג אבל אין לך יעד, לעולם לא תגיע לשום מקום. אם אתה חי את החיים בלי לחשוב [מה שנקרא היום מיינדפולנס"], לא משנה מה תעשה, אתה עלול להישאר עם תחושה ריקה של "לאן אני הולך". מטרות קונקרטיות עוזרות לך להתבסס, נותנות לך תחושת הישג, מניעות אותך וכו' וכו'. אז שלוש תחיות למטרות *מה*!!
ראש הישיבה זצ"ל מציין שרק לפני בריאת האדם עשה ה' תוכנית ואז הוציא אותה לפועל. "נעשה אדם" - בואו נעשה אדם. קודם התוכנית, המטרה, ואז הביצוע. כל השאר פשוט נוצר. זו הסיבה שהאדם מרגיש כל כך טוב כשיש לו תוכנית ואז הוא מוציא אותה לפועל. זה חלק מעצם המהות שלו. [יש אנשים שאומרים "חלק מהמייק אפ שלו" - אבל אנחנו הגברים לא שמים מייק אפ, אז אני משתמש במילה *מהות*. זכרו, לא משנה מי אתם, אתם יפים בדיוק כמו שה' עשה אתכם, בלי אביזרים חיצוניים...].
אבל אז יש סוג אחר של מטרה שאנו מתעלמים ממנה לעתים קרובות - מטרות *מי*. *מי* אתה הולך להיות. איזה סוג של אדם. או יותר טוב, איזה סוג של *ישות* אנושית. ישות אנושית ולא עשייה אנושית. [באנגלית - human being and not human doing]. כמה צלם א-להים שלנו הולך לזרוח בקיומנו, בלי שנצטרך *לעשות* משהו. כמה אנחנו דבקים בה' יתברך על בסיס שנייה לשנייה? זה יותר מצב קיומי ופחות פעולה מסוימת. איך אנחנו הולכים להרגיש בפנים? האם נרגיש חרדות או מדוכאים [מצבים המעידים על ריחוק מה'] או רגועים ומאושרים [מצבים שלעתים קרובות מעידים על כך שאנו מחוברים למקור - אז אין סיבה לדאוג והחיים הם רק דבש, ללא קשר לנסיבות חיצוניות]? התרבות שלנו אובססיבית ל*עשייה*, בין אם זה לעשות כסף, או ללכת למקומות ולעשות דברים שונים וכמעט מתעלמת לחלוטין מהמצבים הפנימיים שלנו. באיזו תדירות השיחה שלנו סובבת סביב המצב הפנימי שלנו? כמעט אף פעם לא - אלא אם כן אנחנו אצל המטפל הנפשי. אבל האם המצב הקיומי שלנו זה לא מי שאנחנו באמת, הרבה יותר מכל מה שאנחנו עושים?? כשאנשים שואלים "מה שלומך", בדרך כלל תגרום להם לאי נוחות רבה אם תגיב איך אתה באמת מרגיש. אבל זה באמת מה שחשוב והלוואי שלכולנו יהיו אנשים שבאמת יהיה אכפת להם מה שלומנו. לא *מה* אנחנו עושים אלא מה שלומנו. או יותר טוב - איך אנחנו *הווים* ו*קיימים*.
היום הקדוש ביותר בשבוע ותכלית מעשה בראשית - תכלית הבריאה, הוא שבת. שבת, באופן משמעותי, אינו יום של *עשייה*. הרבה מהעשייה הרגילה שלנו אסורה. זה הרבה יותר יום של *להיות*. פשוט תהיה. שב שם ותתענג באורו של ה'. בלי דאגה. בלי חרדה. בלי כעס. בלי טינה. פשוט תהיה לגמרי ברגע. מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי רש"י אומר [שמות לא-טו]. מצב של רוגע ומנוחה קבועים. לא נשאר מה להשיג. עשיתי את זה. שלמות.
הרב זוין הסביר את דברי רש"י אלה שיש שני סוגים של מנוחה. האחת היא מנוחה פשוטה שכולנו מכירים ושבאה מעייפות. בנוסף, יש מנוחה שהוא מכנה 'מנוחה סופית'. כך הוא מסביר זאת:
"הראשון בא לחדש כוחות כדי שאדם יוכל להמשיך בעבודתו. אדם טורח ועמל במשך זמן מסוים ומתעייף, ואם הוא לא נח בין לבין, הוא לא יוכל להמשיך לעבוד, ולכן באה מנוחה. השני בא לאחר שאדם כבר סיים את כל עבודתו, וכבר השיג את המטרה שהציב לעצמו בעבודתו - בניית בניין, למשל, או משהו שהוא עשה במו ידיו - ואז הוא נח ומסתכל על פרי עמלו בנחת דעת, מסתכל ונהנה.
'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך' - 'כשבת באה, זה צריך להיות בעיניך כאילו כל עבודתך נעשתה'. כלומר, אתה צריך לדמיין בשבת כאילו כל עבודתך כבר הסתיימה, ואין לך יותר מה לעשות, והמנוחה שלך אינה הפרעה באמצע העבודה, כדי שתוכל לעבוד שוב מחר, אלא מנוחה סופית.
מנוחת השבת צריכה להיות מנוחת שלווה ולא מנוחה זמנית. מנוחה כדי לעבוד היא מנוחה זמנית, מנוחה זמנית. וזו לא המנוחה וזו לא השלווה. בשבת יש 'מנוחה שלמה', מנוחה של שלום ושלווה ושקט וביטחון, מנוחת שלווה."
אנו מוסיפים על השבת גם לפני וגם אחרי כדי להחדיר את שאר השבוע בשבת. זו גם הסיבה שאנו אומרים היום ראשון לשבת וכו'. תחושה אחת של שבת צריכה להיות לנו במהלך השבוע היא תחושה של פשוט *להיות* - קדוש, אדיב, טהור, בשלום וכו' וכו'. [ובמקביל גם להשיג ולעשות. זו לא קריאה להישאר במיטה כל היום ולבהות בתקרה....]
כל בני האדם משדרים סוגים מסוימים של אנרגיות ורגשות מבלי לומר מילה או לעשות דבר. רק להיות באותו חדר עם אנשים מסוימים יכול לשאוב ממך את החיים כי האדם כל כך שלילי. אחרים מאירים חדר בנוכחותם. איזה סוג של *ישות* אנושית אתה רוצה להיות??
תודה שהקשבתם. 💛
