B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
Many of us aspire to be more grateful yet struggle to feel grateful. Why?
Part of the problem could be the presence of certain vices that starve your gratitude— extreme self-reliance, entrenched cynicism, envy, and entitlement. You could call them the 4Es, or if you want a more playful and memorable way to remember these vices, let’s call them Eeee!
Today’s piece focuses on the four vices—or gremlins—that block our gratitude. And, at the end, I’ll share a simple practice to resist them.
Extreme Self-Reliance
A healthy dose of self-reliance can be good. But in its extreme form—when we consistently refuse or even dread asking for help—self-reliance not only creates problems in our lives but also makes us less grateful. When we insist on going it alone, we deny others the chance to bless us—and in doing so, we rob ourselves of opportunities to be grateful.
Unsurprisingly, research shows that people who highly value autonomy—a sense of independence, uniqueness, and self-reliance—tend to feel less gratitude and to value it less.
Entrenched Cynicism
Cynicism doesn’t mean a general sense of pessimism but a more specific skepticism about other people—especially their motives. And research by Rebecca Solom and colleagues demonstrates that cynicism inhibits gratitude.
Like self-reliance, a little bit of cynicism can sometimes be healthy, particularly when dealing with financial matters. Too many people have fallen prey to scams.
But cynicism becomes a big problem when it’s entrenched—when we habitually assume the worst in others. Consider the following scenarios:
Scenario 1: Someone provides you with practical help that you appreciate, but you strongly suspect they have an ulterior motive for helping you.
Scenario 2: Someone goes out of their way to help you but fails—although you truly believe they were kind and genuine.
In Scenario 1, unlike in Scenario 2, you actually receive help. Yet, ironically, you’re more likely to feel grateful to the other person in Scenario 2. Why?
Because gratitude isn’t just about what we get—it’s also about recognizing someone’s goodwill. When cynicism colors how we interpret others’ motives, it robs us of our gratitude.
Envy
Envy is about comparing yourself to someone who seems better off and fixating on what they have that you don’t. And if you’re hankering after what you don’t have, it’s harder to appreciate what’s already yours.
Research backs this up. The same study by Rebecca Solom and colleagues found that envy predicted less gratitude two months later.
Entitlement
When we feel entitled, we believe the world or other people owe us something just because of who we are. We believe we’re special and we just deserve more.
We’re entitled to some things in life—such as respect from others and a life free from discrimination. But we’re not entitled to everything—not even a life free from pain and suffering.
At its core, entitlement is a mindset of high demands and low appreciation. It’s the quiet voice that whispers, “I shouldn’t have to wait in line,” or “Why don’t good things happen to me more often?” or “Why isn’t everyone doing things perfectly for me all the time?”
And when reality doesn’t meet our expectations, resentment creeps in—we start believing that life, or other people, are constantly failing us. You can see why it’s hard to be grateful when we’ve a strong sense of entitlement.
Because when everything feels owed to us, nothing feels special.
It’s often hard for us to see ourselves as entitled—like the air we breathe, we often don’t notice it. That is, until we find ourselves really angry or upset about something or someone.
I’m not suggesting that every bout of anger is a sign of entitlement. But if you notice that anger shows up frequently in your life, it’s worth pausing to consider your underlying assumptions about the world and other people.
Could it be that your anger is less about what others are doing and more about the demands or expectations you’re placing on them?
Putting It All Together
To sum up, here’s an easy way to remember the four gratitude gremlins or the Eeees!
1. Extreme Self-Reliance—Eeee, I don’t need anyone!
2. Entrenched Cynicism—Eeee, what’s the catch?
3. Envy—Eeee, why them? It should have been me!
4. Entitlement—Eeee, I’m special; I deserve more!
Addition is the Best Form of Subtraction
Take a moment to consider the Eeees. Which one of these shows up in your life most often? Which one’s the main culprit robbing you of gratitude?
You might now be wondering how to get rid of these gratitude gremlins. Easier said than done, right?
Here’s a tip—and it applies not just to the vices that block gratitude but to any bad habit or unhelpful belief you’re trying to resist: If you’re trying to get rid of something bad, don’t just attack it head-on. Your mind tends to cling to what it resists. If you obsess over not being envious—envy continues to occupy center stage in your mind.
What works better is to embrace a good habit, a new belief, a virtue that’s the opposite of—or adjacent—to what you’re trying to displace.
In short, it’s easier to pursue what’s good rather than to avoid what’s bad.
· Want to overcome extreme self-reliance? Practice nourishing reliance. Start by accepting help from others, even if you don’t (think) you need it. Give others a chance to bless you.
· Hoping to reduce entrenched cynicism? Embrace goodwillism. Spread positive gossip—talk about other people’s goodness behind their backs. It won’t change their behaviors, but it’ll shift your perception. You’ll become less cynical and more attuned to people’s strengths.
· Trying to get rid of envy? This one seems tricky. In a social media-saturated world, you’re constantly exposed to people better than yourself. You can’t simply will yourself out of feeling envious. But when it shows up, turn your attention to people you admire—they may be better than you, but you genuinely like them and are not threatened by them. Focus on what you like about them that you can add to your life.
· Struggling with entitlement? As I discussed in a previous article, cultivate an abundance mindset. Reflect on moments when you feel lucky, fortunate, or blessed. Every day, use these three magic words to deepen your sense of abundance—I get to…
That same principle applies to any bad habit or unhelpful belief. Never focus just on cutting out what’s bad without also pursuing what’s good. You don’t escape an outdated belief or habit just by resisting it—you outgrow it by creating a better habit or belief.
Because, in the end, addition is the best form of subtraction.
רבים מאיתנו שואפים להיות יותר אסירי תודה, אך מתקשים להרגיש הכרת תודה. למה?
חלק מהבעיה יכול להיות נוכחות של מידות רעות מסוימות שמרעיבות את הכרת התודה שלך - הסתמכות עצמית קיצונית, ציניות מושרשת, קנאה ותחושת זכאות. אתה יכול לקרוא להם 4 ה-E, או אם אתה רוצה דרך שובבה ובלתי נשכחת יותר לזכור את המידות הרעות האלה, בוא נקרא להם איאאא!
המאמר של היום מתמקד בארבע המידות הרעות - או הגרמלינים - שחוסמים את הכרת התודה שלנו. ובסוף, אני אשתף תרגול פשוט כדי להתנגד להם.
הסתמכות עצמית קיצונית
מינון בריא של הסתמכות עצמית יכול להיות טוב. אבל בצורתו הקיצונית - כאשר אנו מסרבים בעקביות או אפילו חוששים לבקש עזרה - הסתמכות עצמית לא רק יוצרת בעיות בחיינו אלא גם הופכת אותנו לפחות אסירי תודה. כשאנחנו מתעקשים לעשות זאת לבד, אנחנו מונעים מאחרים את ההזדמנות לברך אותנו - ובכך, אנחנו שודדים מעצמנו הזדמנויות להיות אסירי תודה.
באופן לא מפתיע, מחקרים מראים שאנשים שמעריכים מאוד אוטונומיה - תחושה של עצמאות, ייחודיות והסתמכות עצמית - נוטים להרגיש פחות הכרת תודה ולהעריך אותה פחות.
ציניות מושרשת
ציניות לא אומרת תחושה כללית של פסימיות אלא ספקנות ספציפית יותר לגבי אנשים אחרים - במיוחד המניעים שלהם. ומחקר של רבקה סולום ועמיתים מראה שציניות מעכבת הכרת תודה.
כמו הסתמכות עצמית, קצת ציניות יכולה לפעמים להיות בריאה, במיוחד כשמתמודדים עם עניינים כספיים. יותר מדי אנשים נפלו קורבן להונאות.
אבל ציניות הופכת לבעיה גדולה כשהיא מושרשת - כשאנחנו מניחים באופן קבוע את הגרוע ביותר באחרים. שקול את התרחישים הבאים:
תרחיש 1: מישהו מספק לך עזרה מעשית שאתה מעריך, אבל אתה חושד מאוד שיש לו מניע נסתר לעזור לך.
תרחיש 2: מישהו עושה מעל ומעבר כדי לעזור לך אבל נכשל - למרות שאתה באמת מאמין שהם היו אדיבים ואמיתיים.
בתרחיש 1, בניגוד לתרחיש 2, אתה באמת מקבל עזרה. עם זאת, באופן אירוני, סביר יותר שתחוש הכרת תודה לאדם השני בתרחיש 2. למה?
מכיוון שהכרת תודה היא לא רק מה שאנחנו מקבלים - היא גם על הכרה ברצון הטוב של מישהו. כאשר ציניות צובעת את האופן שבו אנו מפרשים את המניעים של אחרים, היא שודדת מאיתנו את הכרת התודה שלנו.
קנאה
קנאה היא על השוואה עצמית למישהו שנראה במצב טוב יותר והתמקדות במה שיש להם שאין לך. ואם אתה משתוקק למה שאין לך, קשה יותר להעריך את מה שכבר שלך.
מחקרים תומכים בכך. אותו מחקר של רבקה סולום ועמיתים מצא שקנאה ניבאה פחות הכרת תודה חודשיים לאחר מכן.
זכאות
כשאנחנו מרגישים זכאים, אנחנו מאמינים שהעולם או אנשים אחרים חייבים לנו משהו רק בגלל מי שאנחנו. אנחנו מאמינים שאנחנו מיוחדים ומגיע לנו יותר.
אנחנו זכאים לכמה דברים בחיים - כמו כבוד מאחרים וחיים נקיים מאפליה. אבל אנחנו לא זכאים להכל - אפילו לא לחיים נקיים מכאב וסבל.
בבסיסה, זכאות היא חשיבה של דרישות גבוהות והערכה נמוכה. זה הקול השקט שלוחש, "אני לא צריך לחכות בתור", או "למה דברים טובים לא קורים לי לעתים קרובות יותר?" או "למה כולם לא עושים דברים בצורה מושלמת בשבילי כל הזמן?"
וכאשר המציאות לא עומדת בציפיות שלנו, טינה מתגנבת פנימה - אנחנו מתחילים להאמין שהחיים, או אנשים אחרים, כל הזמן מאכזבים אותנו. אתה יכול להבין מדוע קשה להיות אסיר תודה כשיש לנו תחושת זכאות חזקה.
כי כשכל דבר מרגיש שמגיע לנו, שום דבר לא מרגיש מיוחד.
לעתים קרובות קשה לנו לראות את עצמנו כזכאים - כמו האוויר שאנו נושמים, לעתים קרובות איננו מבחינים בכך. כלומר, עד שאנחנו מוצאים את עצמנו ממש כועסים או נסערים על משהו או מישהו.
אני לא מציע שכל התקף כעס הוא סימן לזכאות. אבל אם אתה שם לב שכעס מופיע לעתים קרובות בחייך, כדאי לעצור כדי לשקול את ההנחות הבסיסיות שלך לגבי העולם ואנשים אחרים.
האם יכול להיות שהכעס שלך קשור פחות למה שאחרים עושים ויותר לדרישות או לציפיות שאתה מציב להם?
חיבור הכל ביחד
לסיכום, הנה דרך קלה לזכור את ארבעת הגרמלינים של הכרת התודה או ה-Eeee!
1. הסתמכות עצמית קיצונית - איאאא, אני לא צריך אף אחד!
2. ציניות מושרשת - איאאא, מה הקאץ'?
3. קנאה - איאאא, למה הם? זה היה צריך להיות אני!
4. זכאות - איאאא, אני מיוחד; מגיע לי יותר!
תוספת היא הצורה הטובה ביותר של חיסור
קח רגע לשקול את ה-Eeee. איזה מהם מופיע בחייך בתדירות הגבוהה ביותר? מי האשם העיקרי ששודד ממך הכרת תודה?
אולי אתה תוהה עכשיו איך להיפטר מהגרמלינים של הכרת התודה האלה. קל יותר לומר מאשר לעשות, נכון?
הנה טיפ - והוא חל לא רק על המידות הרעות שחוסמות הכרת תודה אלא על כל הרגל רע או אמונה לא מועילה שאתה מנסה להתנגד לה: אם אתה מנסה להיפטר ממשהו רע, אל תתקוף אותו ישירות. המוח שלך נוטה להיצמד למה שהוא מתנגד לו. אם אתה אובססיבי לגבי לא להיות קנאי - קנאה ממשיכה לתפוס מקום מרכזי במוח שלך.
מה שעובד טוב יותר הוא לאמץ הרגל טוב, אמונה חדשה, מידה טובה שהיא ההפך מ - או סמוכה ל - מה שאתה מנסה להחליף.
בקיצור, קל יותר לרדוף אחרי מה שטוב מאשר להימנע ממה שרע.
רוצה להתגבר על הסתמכות עצמית קיצונית? תרגל הסתמכות מזינה. התחל בקבלת עזרה מאחרים, גם אם אתה לא (חושב) שאתה צריך את זה. תן לאחרים הזדמנות לברך אותך.
מקווה להפחית ציניות מושרשת? אמץ רצון טוב. הפץ רכילות חיובית - דבר על הטוב של אנשים אחרים מאחורי גבם. זה לא ישנה את ההתנהגויות שלהם, אבל זה ישנה את התפיסה שלך. אתה תהפוך לפחות ציני ויותר קשוב לחוזקות של אנשים.
מנסה להיפטר מקנאה? זה נראה מסובך. בעולם רווי מדיה חברתית, אתה נחשף כל הזמן לאנשים טובים ממך. אתה לא יכול פשוט להוציא את עצמך מהרגשת קנאה. אבל כשהיא מופיעה, הפנה את תשומת הלב שלך לאנשים שאתה מעריץ - הם עשויים להיות טובים ממך, אבל אתה באמת מחבב אותם ולא מרגיש מאוים על ידם. התמקד במה שאתה אוהב בהם שאתה יכול להוסיף לחייך.
נאבק עם זכאות? כפי שדנתי במאמר קודם, טפח חשיבה של שפע. שקף רגעים שבהם אתה מרגיש בר מזל, בר מזל או מבורך. בכל יום, השתמש בשלוש המילים הקסומות האלה כדי להעמיק את תחושת השפע שלך - אני זוכה ל...
אותו עיקרון חל על כל הרגל רע או אמונה לא מועילה. לעולם אל תתמקד רק בקיצוץ מה שרע מבלי לרדוף גם אחרי מה שטוב. אתה לא בורח מאמונה או הרגל מיושנים רק על ידי התנגדות להם - אתה גדל מהם על ידי יצירת הרגל או אמונה טובים יותר.
כי, בסופו של דבר, תוספת היא הצורה הטובה ביותר של חיסור.
