B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
During one of the school holidays, I saw a father with his son, no more than four or five years old, in shul. To allow the father to daven, he gave the child his phone, and the child immediately knew how to get to what he was looking for – a specific game. From that moment until the end of the prayer, the child's behavior was exemplary. He didn't disturb, didn't shout, and didn't cry – but he also didn't take his eyes off the screen for a moment.
This situation, so familiar in our generation, reminded me of cigarette advertisements from two generations ago, those that presented smoking as healthy and enjoyable. Recently, I looked for a collection of such advertisements: one ad shows a doctor in a lab coat, with the headline: "More doctors smoke cigarette X." Another ad claims that only their cigarette protects against sore throats, and a third ad presents them as beneficial for digestion. All these claims were later proven false, but without a doubt, the most shocking ad is the one where you see a mother holding her toddler in her arms, and the headline says: "We are also proud parents – we have a new cigarette that you must try." The context that the ad tried to create is quite clear – cigarettes are a pleasant and refreshing consumer product that is beneficial (!) even for children and babies.
It hurts to see these advertisements today, because we all know very well that cigarettes are very harmful to health. From a distance of years, it's easy to laugh, "How could they have managed to fool so many people?" But it turns out that when people want to believe in something, it's not that difficult.
In a few years, we will look at smartphones exactly as we look at cigarettes today. It is likely that there will be laws and regulations that limit who can use them, from what age, and where. But until that happens, we must pay attention to the harmful effect of these tools, which were first introduced only twelve years ago, on all areas of our lives.
Smartphones and Serving God
In the religious community, the problematic side of technology is usually addressed from only one direction – promiscuity. The ability to reach the most degraded and vile places of humanity with the touch of a button is of course a big problem, and it is no coincidence that the community of observant Jews leads, and rightly so, the call to filter browsing.
But it is worth noting that technological tools do not only threaten mental health because of their content, but because of their very essence. The sweeping use harms us as people, is dangerous for us as a society, and as many feel, destroys our service to God.
It is important to emphasize: the problem is not the tool itself but the use we make of it. Every new type of technology requires the development of ethics, a proper usage policy. For example, humanity has developed an impressive system of traffic laws to regulate and maximize the benefit that can be derived from vehicles while minimizing harm to human life. The same goes for credit cards, genetic cloning, and even nuclear weapons. But smartphones and social networks have spread so quickly that we have not even managed to characterize a worldview and usage policy. Conservative groups preferred to boycott the device, just as they boycott other technological developments, but in most cases the smartphone manages to overcome even the most severe restrictions. In the following series of articles, which is based on many articles and books written on the phenomenon, we will try to find a way to redefine our relationship with the factor that has changed the face of humanity, with the understanding that this will significantly improve our mental quality of life.
Are Cars Good?
If you sometimes travel by bus or train, do the following experiment: every few minutes, lift your head from the screen and count how many people are not using a phone (I recommend counting how many are not using and not how many are, to make it easier for you to count...). If you are not planning a trip soon, sit on a bench in the street and watch the people passing by. You will immediately understand how much we are all immersed in our smartphones.
Studies show that we are not only immersed but actually addicted. But who needs studies? We all know that it is difficult for us to sit for fifteen minutes without checking the device (Shomrei Shabbos show resistance for one day, thank God!). We are unable to receive a notification about a message, WhatsApp, SMS, Facebook, or email and not respond to it immediately. We cannot leave the house, sit in class, go to a restaurant, sit with friends, or even hike in nature without being connected every moment.
Readers who are over thirty-five probably remember the period before the smartphone and the cell phone in general, a period that seems completely imaginary today: you are stuck in traffic without the possibility of notifying that you are late (what a stress!). To meet with friends, we would decide a week in advance on a place and time, and no one has a way to cancel the meeting from now to now. There was no Waze to report a hazard on the way, no pull-out camera, no Google available to check any question that arises, and not even a flashlight that comes to our aid in a moment (when we went on trips, we really had to bring a flashlight with batteries). Parents went to a restaurant and left the babysitter without a way to notify them if something happened, and went on vacation without reporting at every moment where they were and what they did.
Although today it sounds like the Stone Age to us, those who remember those days reminisce about them with pleasure, and not only because of nostalgia. There was also a great life experience in them. A bus ride was sometimes a source of boredom, but also of thoughts about life (as a soldier, I remember how much I waited for the silence of the trips from Tel Aviv to Kiryat Shmona, when the passing landscapes filled me with thoughts). Without the mediation of social networks (to which we will dedicate an entire article to the damage caused by our form of use), without pop-up notifications, without the constant need to photograph and upload to the network so that everyone knows where we were, without running again and again into the screen to see what others are saying and thinking at every moment. We could simply be present in the moment. This means not only health of life, joy and satisfaction, but also health of serving God. Imagine that you can sit in a shiur and concentrate on everything the rabbi says without something vibrating in your pocket every five minutes, and daven a tfilla that you don't have to check how many messages you received after it.
Digital tools are tools for everything. They are not "bad" or "good", they are simply what they are. The question is what use we make of them, just like a car, stove, or sharp knife. But it seems that something has gone completely wrong with us. What happened and how can it be fixed? We will elaborate on this in the following articles.
באחת החופשות במערכת החינוך ראיתי בבית הכנסת אב עם בנו, בן ארבע או חמש לכל היותר. כדי שהאב יוכל להתפלל, הוא נתן לילד את מכשיר הטלפון שלו, והילד ידע מיד כיצד להגיע למה שחיפש – משחק מסוים. מאותו רגע ועד לסיום התפילה התנהגותו של הילד היתה למופת. הוא לא הפריע, לא צעק ולא בכה – אבל גם לא הוריד את עיניו לרגע מהמסך.
הסיטואציה המוכרת כל כך בדורנו, הזכירה לי את מודעות הפרסום לסיגריות לפני שני דורות, אלה שהציגו את העישון כדבר בריא ומשמח. לאחרונה חיפשתי אוסף של פרסומות כאלה: מודעה אחת מציגה רופא בחלוק, ומעליה הכותרת: "יותר רופאים מעשנים סיגריה X". מודעה אחרת טוענת כי רק הסיגריה שלהם מגינה מפני כאבי גרון, ומודעה שלישית מציגה אותן כמועילות לעיכול. כל הטענות הללו הוכחו כלא נכונות לאחר מכן, אבל ללא ספק, המודעה המזעזעת ביותר היא זו שבה רואים אֵם שמחזיקה את בנה הפעוט על הידיים, והכותרת אומרת: "גם אנחנו הורים גאים – יש לנו סיגריה חדשה שאתם חייבים לנסות". ההקשר שהמודעה ניסתה ליצור די ברור – סיגריות הן מוצר צריכה נעים ומרענן שמועיל (!) אפילו לילדים ותינוקות.
כואב לראות את הפרסומות האלה היום, משום שכולנו כבר יודעים היטב שסיגריות מזיקות מאוד לבריאות. ממרחק השנים קל לגחך, "איך יכול להיות שהצליחו לעבוד על כל כך הרבה אנשים?". אבל מסתבר שכשאנשים רוצים להאמין במשהו, זה לא כל כך קשה.
בעוד כמה שנים אנחנו נסתכל על סמארטפונים בדיוק כמו שאנחנו מסתכלים על סיגריות היום. סביר להניח שיהיו חוקים ותקנות שיגבילו מי יכול להשתמש בהם, מאיזה גיל והיכן. אבל עד שזה יקרה, עלינו לתת את הדעת להשפעה המזיקה של הכלים הללו, שהוצגו לראשונה רק לפני שתים־עשרה שנה, על כל תחומי החיים שלנו.
סמרטפונים ועבודת ה'
בציבור הדתי, בדרך כלל מתייחסים לצד הבעייתי של הטכנולוגיה רק מכיוון אחד – הפריצוּת. היכולת להגיע בלחיצת כפתור אחת למקומות הכי ירודים ושפלים של האנושות היא כמובן בעיה גדולה, ולא סתם הציבור של שומרי המצוות מוביל, ובצדק, את הקריאה לסנן את הגלישה.
אבל ראוי לציין שהכלים הטכנולוגיים אינם מאיימים על הבריאות הנפשית רק בגלל התוכן שלהם, אלא בגלל עצם מהותם. השימוש הגורף פוגע בנו כאנשים, מסוכן לנו כחברה, וכמו שרבים מרגישים, מחריב את עבודת השם שלנו.
חשוב להדגיש: הבעיה איננה הכלי עצמו אלא השימוש שאנו עושים בו. כל סוג חדש של טכנולוגיה מחייב פיתוח של אתיקה, מדיניות שימוש ראויה. לדוגמה, האנושות פיתחה מערכת מרשימה של חוקי תנועה כדי לווסת ולמקסם את התועלת שניתן לעשות בכלי רכב תוך פגיעה מינימלית בחיי אדם. כך גם לגבי כרטיסי אשראי, שיבוטים גנטיים ואפילו נשק גרעיני. אבל הסמרטפונים והרשתות החברתיות התפשטו כל כך מהר עד שבכלל לא הספקנו לאפיין תפיסת עולם ומדיניות שימוש. קבוצות שמרניות העדיפו להחרים את המכשיר, כשם שהן מחרימות פיתוחים טכנולוגיים אחרים, אך ברוב המקרים הסמרטפון מצליח לנצח גם את ההגבלות החמורות ביותר. בסדרת הטורים הבאה, שמתבססת על מאמרים וספרים רבים שנכתבו על התופעה, ננסה למצוא דרך לאפיין מחדש את מערכת היחסים שלנו עם הגורם ששינה את פני האנושות, מתוך הבנה שהדבר ישפר משמעותית את רמת החיים הנפשית שלנו.
מכוניות זה טוב?
אם אתם נוסעים לפעמים באוטובוס או ברכבת, בצעו את הניסוי הבא: מדי כמה דקות הרימו את הראש מהמסך וספרו כמה אנשים לא משתמשים בטלפון (אני ממליץ לספור כמה לא משתמשים ולא כמה כן, כדי להקל עליכם את הספירה…). אם אתם לא מתכננים נסיעה בקרוב, שבו ברחוב על ספסל וצפו באנשים החולפים. מיד תבינו עד כמה כולנו שקועים בסמרטפונים שלנו.
המחקרים מראים שאנחנו לא רק שקועים אלא מכורים ממש. אבל מי צריך מחקרים? כולנו יודעים שקשה לנו לשבת רבע שעה בלי לבדוק את המכשיר (שומרי שבת מגלים עמידות למשך יום אחד, ברוך השם!). איננו מסוגלים לקבל התראה על הודעה, ווטסאפ, מסרון, פייסבוק או מייל ולא לענות לה מיד. אנחנו לא יכולים לצאת מהבית, לשבת בשיעור, ללכת למסעדה, לשבת עם חברים ואפילו לטייל בטבע בלי להיות מחוברים כל רגע.
הקוראים שעברו את גיל שלושים וחמש ודאי זוכרים את התקופה שלפני הסמרטפון והטלפון הסלולרי בכלל, תקופה שנראית היום מדומיינת לגמרי: אתה תקוע בפקק בלי אפשרות להודיע שאתה מאחר (איזה לחץ!). כדי להיפגש עם החברים היינו מחליטים שבוע מראש על מקום ושעה, ואין לאף אחד דרך לבטל את הפגישה מעכשיו לעכשיו. לא היה ווייז שיודיע על מפגע בדרך, לא מצלמה נשלפת, לא גוגל זמין לבדיקת כל שאלה שעולה ואפילו לא פנס שבא לעזרתנו בין רגע (כשיצאנו לטיולים, היה צריך ממש להביא פנס עם בטריות). ההורים יצאו למסעדה והשאירו את השמרטפית בלי שיש לה דרך להודיע להם אם קרה משהו, ונסעו לחופשה מבלי לדווח בכל רגע נתון איפה היו ומה עשו.
למרות שהיום זה נשמע לנו כמו תקופת האבן, מי שזוכר את הימים האלה מתרפק עליהם בהנאה, ולא רק בגלל הנוסטלגיה. היתה בהם גם חוויית חיים גדולה. נסיעה באוטובוס היתה לפעמים מקור לשעמום, אבל גם למחשבות על החיים (כחייל, אני זוכר כמה הייתי מחכה לשקט של הנסיעות מתל אביב לקרית שמונה, כשהנופים החולפים ממלאים אותי במחשבות). בלי תיווך של רשתות חברתיות (שעוד נקדיש טור שלם לנזק שנגרם מצורת השימוש שלנו בהן), בלי התראות קופצות, בלי צורך מתמיד לצלם ולהעלות לרשת כדי שכולם ידעו איפה היינו, בלי לברוח שוב ושוב לתוך המסך כדי לראות מה אומרים וחושבים אחרים בכל רגע נתון. יכולנו פשוט להיות נוכחים ברגע. זה אומר לא רק בריאות של חיים, שמחה וסיפוק, אלא גם בריאות של עבודת ה'. תארו לעצמכם שאתם יכולים לשבת בשיעור תורה ולהתרכז בכל מה שהרב אומר בלי שמשהו רוטט לכם בכיס כל חמש דקות, ומתפללים תפילה שלא צריך לבדוק אחריה כמה הודעות קיבלתם.
הכלים הדיגיטליים הם כלים לכל דבר. הם לא "רעים" או "טובים", הם פשוט מה שהם. השאלה היא איזה שימוש אנחנו עושים בהם, ממש כמו מכונית, כיריים או סכין חד. אבל נראה שמשהו לגמרי השתבש אצלנו. מה קרה ואיך אפשר לתקן? על כך נרחיב בטורים הבאים.
