לזכות משה יהודה בן פעשא דינה לזיווג הגון
Let us learn a gemara that will help us be happier better people [because happier people are better people].
Our Rabbis taught: If one sees a crowd of Israelites, he says, Blessed is He who discerns secrets, for the mind of each is different from that of the other, just as the face of each is different from that of the other. Ben Zoma once saw a crowd on one of the steps of the Temple Mount. He said, Blessed is He that discerns secrets, and blessed is He who has created all these to serve me. [For] he used to say: What labors Adam had to carry out before he obtained bread to eat! He ploughed, he sowed, he reaped, he bound [the sheaves], he threshed and winnowed and selected the ears, he ground [them], and sifted [the flour], he kneaded and baked, and then at last he ate; whereas I get up, and find all these things done for me. And how many labors Adam had to carry out before he obtained a garment to wear! He had to shear, wash [the wool], comb it, spin it and weave it, and then at last he obtained a garment to wear; whereas I get up and find all these things done for me. All kinds of craftsmen come early to the door of my house, and I rise in the morning and find all these before me.
He used to say: What does a good guest say? 'How much trouble my host has taken for me! How much meat he has set before me! How much wine he has set before me! How many cakes he has set before me! And all the trouble he has taken was only for my sake!' But what does a bad guest say? 'How much after all has mine host put himself out? I have eaten one piece of bread, I have eaten one slice of meat, I have drunk one cup of wine! All the trouble which my host has taken was only for the sake of his wife and his children!' What does Scripture say of a good guest? "Remember that you magnify his works, where of men have sung". But of a bad guest it is written: "Men do therefore fear him; [he regards not any that are wise of heart]".
The gemara [Brachos 58] says that there are two ways a guest relates to his host. One is by saying that his host is WONDERFUL and that all of his toil was intended to make his guest's life more pleasurable. Another way is to say "What did he do for me??!! A little bit of food and drink. NO BIG DEAL."
What is the motivation for each approach? One might say that it is intellectual - one person came to the rational conclusion that his host is a generous kindhearted person while the other came to the opposite conclusion.
That is usually not the case. We all have a way of seeing the world that emanates from our psyche. Some people are themselves loving kindhearted people so they see the world that way as well. Others are bitter and angry so they view others in the same light. We see all of reality through the prism of our own existence and feelings. If you are wearing sunglasses then all of this world is going to seem awfully dark and you will see it that way 100 percent.
So attributing positive or negative qualities to your host has far more to do with you than it does with him.
The gemara [ibid] says that Ben Azai saw a large group of people and thanked Hashem for making all of these people to serve him - Moishele the water carrier, Shloime the shoemaker, Yankel the baker etc. This teaches that when looking at Hashem's world he can also have two perspectives. Either the perspective of gratitude that Hashem made all of this for him. Or that he would have made it anyway and it has nothing to do with him. One's perspective will be determined by his own internal world. A happy, grateful, kind person will view things in a positive light while a negative, bitter person will ALWAYS find a reason not to appreciate.
A grateful happy person will sing his way through life: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים" - "Remember that you magnify his works, where of men have sung". Nobody is going to like the bitter ingrate. People will even be afraid of his harshness: "לכן יראוהו אנשים" - "Men do therefore fear him"
So instead of looking outward, the correct direction to look is inward. We all have the choice whether to be happy, thankful, kind, loving, generous people or the opposite. Once our middos are in place, our narrative about life will follow. People's perspective is far less intellectual and faaaar more emotional/spiritual.
כי כמו שאנו רואים במקרים הקטנים, שהאורח הטוב יצייר את טובו של בעה"ב ואין בזה מן השקר כלל, כי המסתכל בעין טובה ימצא באמת את הצדדים הטובים שמחייבים אותו להכיר טובה ולקנות אהבה וקורת רוח מבעה"ב. וכיון שנפשו טובה הרי הוא מוצא לפניו נכון לדון לכף זכות וכף צדק, שיודע בעצמו מדת טובו שאלמלא הי' הוא בעה"ב מכניס אורחים, אם יהי' בידו היו מקבלם בסבר פנים יפות בשמחה ובעין יפה. א"כ גם בעה"ב זה ודאי טרח ג"כ הכל בשבילי, מפני שהתכונה הטובה של אהבת רעים הי' כדאי להכריעו לכל אלו המעשים. אבל האורח הרע, שאינו מצייר בנפשו עושה טוב באמת, לא יוכל לצייר ציור הגון וטוב ומחפש צדדים להקטין את הרושם הטוב, ואם ימצא צדדים ליחש לרע מיחשם. כן נפש צדיק הזכה המוכנת לעשות טוב, תשקיף על ההשגחה האלהית בעין טובה, כי מנפשו יחזה שרצונו רק להיטיב. ומנין נמצא בנפשו הכשרון הזה, אם לא מאור העליון הטוב והמטיב. ע"כ יהי' בטוח כי הכל נעשה לטוב, והרעות המתרגשות בעולם יש להם אחרית טובה, וממילא ישמח בחייו ויהי' עובד ד' באמת ולבו טוב על הבריות. והנפש הרעה שלא תוכל לצייר כ"א רק רע, תשקף ג"כ על העולם בעין רעה, ותתיאש מכל צדדי החיים שתוכל לדון אותם לרעות ולהקטין את הטובות בקטנות ערך. ונתנה הבחירה הזאת ביד האדם, כדי שתהי' מקושרת בעקב הנפש הטובה ג"כ עריבות החיים ושקיטת הלבבות בעוה"ז. ומטובת העין לגבי ההשגחה העליונה תבא ג"כ טובת עין אל הבריות באהבה ושלום. ואמר שבעל העין טובה יגדיל כל פעל, לפי התכונה האנושית המתיחשת לשירה מתוך עונג והרחבת הדעת על מחזה מעשה ד' הנהדרים "מה גדלו מעשיך ד'", "במעשי ידיך ארנן" . והשירה הרי היא ג"כ יצירה נפשית הנכונה לענג את האדם בעונג רוחני, להרבות ששונו וטובו.
והמביט בעין יפה יראה טוב גם בחלק השירי, גם במה שהדמיון יוכל להיות נהנה ממנו ג"כ יודה ע"ז לד' חסדו שיצר את העולם באופן הגון כזה, שיש ג"כ מקום להנאות עדינות ונעלות ע"י כח השירה, "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". אמנם בעל עין הרע, לא די שלא תהי' נפשו ישרה בו להתענג מחלק השירי שבמציאות, כ"א גם מה שראוי מצד החכמה לאהוב ולכבד ג"כ לא יראה, ויראה תמיד באנשים רעות וחשדות. והצדדים הטובים יסתיר. ע"כ יטיל אימה על הבריות, "יראוהו אנשים ולא יראה כל חכמי לב", כי את הכל יבקר מצד עינו הרעה, וירומם את צדדי השלילה המגלים הקלון ומכסים את הזוהר וההוד שבמעלות הנפשות הקרובות אל חוגו. ומתוך התוצאות שבאלו שתי הנטיות, נבין שהדרך האמתית שעליה ובגללה נוצר האדם הוא להיות בעל עין טובה נגד המקום ונגד הבריות, ולקנות בנפשו מושגי יושר של הכרת טובה לאדון כל ב"ה, "והתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך" . ומתוך העין הטובה תבא כל טוב, וממנה יוצאת ואליה שבה מדת הסבלנות המשובחת, אותה שהיא משכללת את העולם ומביאה אותו לשכלולו. לא הסבלנות המביאה לעקירת כל טוב מן העולם בשביל הפזיזות שבה, כי הסבלנות הרעה באה מתוך ההחלטה הריקניות שהכל שמם והכל ריק ואין יתרון לתכונה על תכונה, מתוך שכל הנטיות האנושיות וכל המציאות בכלל הכל הבל, זאת הסבלנות היא מבלה עולם ובאה מעין רעה. כ"א סבלנות טהורה מפני ההכרה האמתית איך יד ד' אוחזת בכל ההפכים לתקנם לקשרם ולאחדם ע"י תיקוני כל חסרונותיהם, למען יצא לפעלו אדם מתוקן ומשוכלל המוצא את נפשו ישרה וכל חפציו הגשמיים והרוחניים עומדים לפניו ברב הוד והדר ושלימות מרובה, סבלנות המוסיפה יראת שמים ויראת חטא עם אהבת ד' ואהבת הבריות היותר שלמה ומפוארה, זה כל האדם.
