לרפואת רפאל חיים דב בן ריסה שושנה בתוך שח"י
לע"נ הרב דוד צבי בן הרב יוסף
לע"נ ר' נחום בן עמי בן ר' יהודה אריה הלוי
The Tanya Shimon Ha-amsoni expounded every "את" in the Torah as including something else until he reached the pasuk את ה' אלקיך תירא and he got stuck [Pesachim 22b]. How can one ADD anyone to the fear of Hashem? It is FORBIDDEN to fear anyone else!
Until Rebbe Akiva came and expounded the pasuk to be including Talmidei Chachomim.
Why didn't Shimon Ha-amsoni get stuck on the earlier pasuk ואהבת "את" ה' אלקיך? How can we equate ANYTHING to love of Hashem? Why didn't that bother him?
The answer is that "fear" denotes distance and separateness which is G-dly while love can apply to even non-G-dly beings [see Sefer Zikaron Li-Maran Baal HaPachad Yitzchak page 345 where he says that love of Hashem stems from דימוי צורה ליוצרה - Imitatio Dei and ויפח באפיו נשמת חיים - מאן דנפח מדיליה נפח - Hashem blew - as it were - into man's nostrils from His own. That creates a similarity]. So love of Chachomim could be equated to love of G-d but not fear.
The chiddush of the gemara is that one must fear Talmidei Chachomim because they too are separate and elevated from the rest of us.
Why is the word את a ריבוי? Watch the Maharal take on his predecessors!!
נתיבות עולם נתיב התורה פרק ט
מעלת ומדרגת לומדי תורה אי אפשר לפרש מעלתם ומדריגתם העליונה כאשר אתם התורה, עד שאמרו בפרק שור שנגח ד' וה' (בב"ק מ"א ע"א) תניא שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש ואמרו לו תלמידיו כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח עד כאן.
מעלת ומדרגת לומדי תורה אי אפשר לפרש מעלתם ומדריגתם העליונה כאשר אתם התורה, עד שאמרו בפרק שור שנגח ד' וה' (בב"ק מ"א ע"א) תניא שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש ואמרו לו תלמידיו כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח עד כאן.
יש שואלין בזה למה לא הקשה לו מן ואהבת את ה' אלהיך גם כן כמו את ה' אלהיך תירא. ותירוץ שאלה זאת כי המורא שייך דוקא אל אלהות, שבזה מורה שהוא אלוה ומושל והוא הענין האלהות שהוא נבדל מן האדם ואינו משותף עמו וירא מפניו, ולפיכך לא היה קשה לו מה שכתיב ואהבת את ה' אלהיך אם בא לרבות שיהיה אוהב חכמים או הבריות או מה שיהיה, בשביל זה לא יהיה כאן שתוף לאלהות, אבל עם יראת השם יתברך אין לשתף שום דבר כלל עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח. ורצה בזה כי יש לשתף יראת חכמים עם יראת שמים כי יראת חכמים השלמה ליראת שמים ואין כאן חס ושלום שום שיתוף. וזה כי יראת השם יתברך הוא מצד שהוא יתברך נבדל מן הכל לכך שייך בו היראה, ואין שייך היראה מצד החבור רק מצד שהוא נבדל מהכל ואין לו שתוף עם זולתו, ותלמידי חכמים שהם נבדלים מן שאר אדם גם כן מצד השכל שיש בתלמיד חכם כמו שהוא יתברך נבדל מהכל, מפני כך התלמיד חכם שיש לו דביקות עם השם יתברך בערך שאר אדם והשם יתברך נבדל מהכל והתלמיד חכם נבדל משאר אדם, ולפיכך אם אין לאדם יראה מן תלמיד חכם ומשותף עם תלמיד חכם לגמרי מבלי יראה מן התלמיד חכם בזה עצמו כאלו יש לו שתוף עם השם יתברך, כי לפי ערך שאר בני אדם התלמיד חכם יש לו דביקות עם השם יתברך והוא נבדל משאר אדם, והרי זה מבטל היראה של השי"ת שצריך שיהיה האדם נבדל מן השי"ת לגמרי, וזה אשר אינו ירא מתלמיד חכם אשר התלמיד חכם נבדל ממנו ויש לו דביקות בו יתברך בערך שאר אדם הרי הוא מבטל יראת שמים, שהתלמיד חכם דבק בו יתברך וטפל אליו יתברך בערך שאר בני אדם.
ובאולי תאמר אם כן תלמידי חכמים עצמם איך יהיה להם חבור עם השם יתברך, אין זה קשיא, דודאי השם יתברך נבדל מן הכל, רק אצל שאר הנבראים שאין להם דביקות הזה שיש לתלמיד חכם יאמר כי יש לתלמידי חכמים דביקות אל השם יתברך. והם לפי האמת נבדלים מאתו כי הוא נבדל מהכל, אבל מכל מקום אצל שאר האדם נחשב התלמיד חכם כאלו הוא טפל עם השם יתברך. ומעתה אם לא היה אל האדם המורא מן התלמידי חכמים אשר הת"ח בערך מדריגת שאר האדם כאלו התלמיד חכם יש לו חבור עם השם יתברך והרי מבטל מורא מלכות שמים. ואין כאן חס ושלום שתוף כלל כאשר ירא מן החכמים, כי היראה הזאת מצד כי החכמים הם דבוקים עם השם יתברך ומצורפים אליו טפלים בערך שאר אדם. ועל זה אמר הכתוב את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, כי בכל מקום לשון את בא לרבות דבר הטפל והדבק, כמו שדרשו (סוכה ו' ע"א) ורחץ את בשרו במים את הטפל לבשרו היינו שערות שלו, (בראשית א') את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן, והתלמיד חכם גם כן טפל אצלו יתברך. והרמב"ן (בנמוקיו שם) מפרש כי לכך פירשו רבותינו זכרונם לברכה בכל מקום על מלת את שבא לרבות שהוא מלשון אתא דהוא לשון רבוי. ואין הדבר כך כלל, אבל מה שפירשו זכרונם לברכה את לרבות כי לשון את לפי פשוטו כמו שפירשו המדקדקים כי בא זאת המלה על עצם הפעול, וכך פירש הרבי דוד קמחי זכרונו לברכה וכן הרבי אברהם אבן עזרא זכרונו לברכה כי מלת את מורה על עצם הפעול, וכל עצם נמשך אחריו דבר טפל כי העצם נושא אל הדבר הטפל, ולפיכך מורה לשון את על הדבר הטפל אל העצם כמו השער ועור וכמו תולדות השמים. ומפני כי חכמים גם כן דבוקים עם השם יתברך טפלים אצלו נמשכים אחר השם יתברך, ולפיכך יאמר בזה את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כי הם טפולים עם השכינה. ולפיכך לא נמנע רבי עקיבא לדרוש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים ואין כאן אלהית כלל, וזהו בערך שאר האדם, אבל הוא יתברך בעצמו נבדל מהכל אין לו שתוף וחבור לשום נמצא, רק בערך שאר אדם יש לת"ח חבור וצירוף עם השם יתברך. והתבאר לך כי על ידי התורה יש לאדם חבור ודביקות אל השם יתברך, עד שיאמר את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים שהם טפלים אליו והם מתרבים בלשון את כמו ולא יאכל את בשרו הדבק לבשרו היינו העור וכמו האחרים דמרבינן מן את, ודבר זה מבואר:
