...אף כי למעלה פירשנו כי הפרש יש שהצדקה מצד המקבל, ואילו גמילות חסד מצד עצמו של עושה חסד, הרי בקור חולים גם כן מצד המקבל שהוא צריך אל הבקור, מכל מקום אין זה דומה, כי העני שואל ומבקש צדקה, ואף על גב שאינו מבקש מחמת בושה הוא כאילו מבקש, אבל בקור חולים אינו כך, אף שצריך אליו המקבל, מכל מקום אינו מבקש, ולכך נחשב זה מגמילות חסדים...
ביאור זה ומעלת המבקר את החולה אשר ראוי אליו שיהיה ניצול מדינו של גיהנם, כמו שהוא מבקר את החולה ורוצה להוציא אותו במה שאפשר לו מן המיתה וליתן אליו הויה, לכך ניצול מדינה של גיהנם, שהיא מיתת הנפש, ולא אמר שניצול מן המיתה, שאין אדם ניצול מן המיתה. ועוד כי בחולה שולט אש הוא הגיהנום, וההולך לבקרו הוא להצילו מזה, בשביל כך הוא ניצול מדינו של גיהנם.
ואמר שמתברך בד' ברכות, ואלו ד' דברים נמצאים בחולה, כי אין יצר הרע שולט בחולה, ואשר מבקר אותו הרי מקיל את החולה מן היסורים, כי בקור חולים הוא נחת רוח לחולה, והבקור גם כן כבוד לחולה, ולכך הכל יהיו מכבדין אותו, ומפני שנהג בו מנהג ריעים שהולכים לבקר זה את זה, לכך יזדמנו לו רעים טובים, אך כל אלו דברים מופלגים עוד בחכמה. (שם פרק ד)
נוטל אחד מששים מחליו, דע כי כאשר הוא מבקר את החולה אז הוא מתחבר אל החולה, ובפרט כאשר הוא בן גילו אז יותר יש לו חבור אליו, ועל ידי כך החולי מתפשט ממנו, ולא שידבק על המבקר החולי, רק מתפשט מן החולי, כי אין לחולי כל כך תוקף שיפעל כאחד הדבר שהוא מתפשט מן החולי.
ודע לך עוד בענין מצות ביקור חולים, כי החולי הוא נבדל מן כלל הבריות כאשר הוא חולה, כי כלל הנבראים הם כאשר ראוים להיות אבל החולה אשר יצא מבריאות הוא נבדל מן הכלל, ובזה שמבקרים החולה והם מתחברים ומצטרפים אליו הנבראים, ובזה נוטל את חליו ממנו אחד מששים, ולפיכך דוקא כאשר הוא בן גילו כי יש לו חבור עמו, ואינו דומה הפרט שהוא יחיד אל הכלל, שהכלל הוא בשלימות ולפיכך כאשר מבקרין את החולה שהוא בתוך הכלל, הוא נותן קיום אל החולה, ולכך הוא פותח מקור הברכה העליונה להביא חזוק וכח אל החולה, לכך הוא מתברך בעצמו, ולכך נצל מן הפכו.
רמז לבקור חולים, מצות בקור חולים גדולה היא מאד, מפני שהחולה מגיע עד שערי מות, ואפשר להציל אותו, וכיון שאפשר להציל והוא אינו עושה, כאילו שופך דם, ולכך דרש רבי עקיבא כל שאינו מבקר חולים כאילו הוא שופך דם. ויש להבין דבר זה מאד. ואפילו אם יש לו כמה בני אדם שהם מתעסקים עם החולה, ואין צריך אליו, סוף סוף אפשר שעל ידו היה החיות של החולה והוא אינו עושה, לכך כאלו שופך דמים, כי בדבר מעט אפשר לעשות תועלת לחולי אשר נוטה למות על ידי נחת רוח שעושה בביקור חולה והוא ניצל על ידי זה, או שמבקש רחמים עליו ובזה מציל אותו... ומה שאמר מי שמבקר החולה מבקש עליו רחמים, פירוש הביקור הזה עצמו הוא שחפץ שיחיה, ובזה מבקש, ואם יאמר שיבקש עליו ואל ילך אליו, דבר זה אינו, כי בקשות הרחמים על ידי מעשה של ביקור חולים יותר, מכל שכן אם יבקש רחמים, פירוש, מכל שכן אם הביקור היה בו בקשת הרחמים ותפילתו נחשבת יותר... (חידושי אגדות נדרים לט)
