על הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח. כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה", מביא רש"י את דברי חז"ל, "ולמה כי לא המטיר ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים". כתוב כאן, שכדי שיצמחו האילנות והדשאים צריך תפילה של אדם, צריך שאדם יתפלל עליהם, ואז הם צומחים, וכשאין אדם מתפלל, לא יצמחו האילנות והדשאים, כפי שכתוב, "כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ", משום שאין מי שיתפלל עליהם.
בהמשך כתוב "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", אומר על כך רש"י "ואד יעלה, לענין בריאתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר ונברא אדם כו'", היינו, אף על פי שלאחר שנברא האדם כבר לא יורד גשם כשאין אדם שמתפלל, כפי שנאמר "כי לא המטיר וגו' ואדם אין", אבל בריאת האדם עצמה, היתה על ידי גשמים שבאו בלי התפילה של האדם. התורה מגלה לנו כאן, שהאדם נברא, מאחר שצריך את האדם לעבוד את האדמה, ובאמת, התפילה עצמה מצטרפת, ובלי התפילה לא יבוא מטר, "לא המטיר ה' אלקים", אבל לצורך בריאתו של אדם, בורא העולם כן המטיר, והמטר הזה הגיע בלי תפילה של אדם כמובן, המטר הזה הגיע מלמעלה, זה חייב היה להיות כך, אחר ש"ואדם אין לעבוד את האדמה", הרי עדיין אין אדם לעבוד את האדמה. אכן, מובן, שזה לא רק מפני ההכרח, אלא שזה עיקר צורת הענין. האדם בשרשו, מיסודו, נברא עם המטר, עם אותו מטר, שפירושו, השפע השלם מלמעלה. ההשפעה של המים העליונים, שזה עיקר ענין המטר. עיקר ענין המטר הוא ההשפעה של כל ההשפעות מלמעלה, הן כולן מונחות במטר. כפי שמאריכה הגמרא במסכת תענית בדף שלם (דף ז') לבאר כמה גדול יום הגשמים. בגשמים בעצם, נמצאת כל ההשפעה שבורא העולם משפיע על הארץ. נמצא, כי בבריאת האדם עצמו בורא העולם השפיע עליו את כל השפע מלמעלה, ורק על ידי זה האדם יכול להתפלל על הגשמים, משום שהאדם יודע שעצם קיומו, עצם מציאותו, זאת השפעה מלמעלה של אותם גשמים, וכשהאדם רואה את עצמו באופן שהוא נמצא בלי ההשפעה הזאת, הוא מתפלל עליה. האדם מתפלל עליה רק משום שההשפעה הזאת מלמעלה נמצאת בעצם מציאותו.
[הגרמ"ש זצ"ל]
