בפ' כל כתבי: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן". יתכן לפרש לשון "הבל", שבאו להודיע לנו מאיזה צד יגדל כ"כ כח התורה של תינוקות של בית רבן, אע"פ שעדיין לא הגיעו לתכלית הידיעה...
והנה ההבל הוא כח של הדיבור, כי על ידו יוצא הדיבור מכח אל הפועל, ע"י שמקיש בקולו בכלי הקול, ונמצא שהדיבור בהבל בכח, לא בפועל. ותינוקות של בית רבן בכוחן יש לעלות למדרגה גדולה מאד, כי הבחירה חפשית, א"כ תורתם היא הכנה למעלה היותר גדולה שאפשר. ע"כ פועלת הזכות בעולם לפי המעלה היותר גדולה, אע"פ שאח"כ לא יוציאו הכנתם אל הפועל, מ"מ הקדושה שבכח ג"כ רבה היא לפעול ישועות לקיים העולם. ע"כ אמרו שהקיום הוא בהבל, להורות על הסגולה של הכח שאינו בפועל, שבקדושה פועל הוא. אלא שכש"אמר ליה רב פפא לאביי, דידי ודידך מאי, א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא". הכוונה כי "עבירה מכבה מצוה", ונהי ד"אין עבירה מכבה תורה", מ"מ הני מילי תורה שכבר יצאה לפועל, אבל דבר שהוא בכח, די לו שיהיה כמו מצוה בפועל. ע"כ אע"פ שגם בגדול מוכן הוא להיות מתנהג במעלות גדולות, שהבחירה בו ג"כ חפשית, אבל החטא מכבה אותה הזכות.
(מאורות הראי"ה שבועות עמ' נו-נז)
