Monday, July 26, 2021

פספסת את כל הנקודה



אבידה גדולה של גדול מעתיקי השמועה הגה"ח ר' יואל ז"ל, ומי יתן לנו תמורתה.

אינני מתיימר לכתוב על גדלותו או חסידותו. כל מי שהכיר את ר' יואל נזכר מיד בהבעת הפנים האופיינית לו כאשר מאן דהו (שבד"כ לא נמנה על עדת החסידים) ביקש ממנו ברכה או הכתיר אותו בתוארי כבוד וכו' סגנון שהיה זר לו כל כך וממנו והלאה...

אבל כן אני רוצה לשתף בסיפור אישי אותו חוויתי עם ר' יואל, דבר שהשאיר עלי רושם פנימי עמוק עד לימים ורגעים אלו.

זה היה בשנת הקבוצה (תשע"ד). אני זוכר את תחושותיי בקשר לר' יואל טרם נכנסתי לשיעורים וכו' היה מאוד קשה לי להאמין שאדם בסדר גודל כזה יצליח לפלח את ליבי ולפעול בו שינוי מהותי. "בטח סגנון מופשט מאוד..." הרהרתי לעצמי.

נכנסתי לשיעורים ולהתוועדויות ועד מהרה התברר לי שר' יואל ממרום גילו מצליח לתקשר עם הבחורים כאילו היה בן גילם.. את אהבתו לבחורים וחשקו העז להשכילם בינה בלימוד המאמרים והשיחות היה ניכר בכל הבעה ודיבור שלו.

אני זוכר שבת אחת שר' יואל עורר על כך שהבחורים צריכים לחזור חסידות ברעווא דרעווין. הוא הציע שיסדרו סדר ניגונים ותורנות קבועה בין הבחורים לחזרת דא"ח ואף התחייב שבאם יסודר העניין הוא יטריח את עצמו לבוא לזאל הקטן כל שבת בזמן זה (לציין שאז עדיין היה גר רחוק מ770 לפי ערך).

הבחורים התעוררו על העניין ור' יואל היה צועד לאט לאט וכו' מביתו כדי לשמוע את המאמר...

ואז הגיע התור שלי... הכנתי מאמר "ונחה תשכ"ה" ומכיוון שידעתי שר' יואל יהיה נוכח ויקשיב למאמר ממילא היה ברור לי שההכנה חייבת להיות כדבעי. ישבתי שעות, כתבתי סיכום, שמעתי שיעורים של ר' יואל משנים קודמות, ובסופו של דבר חזרתי את המאמר...

יום ראשון אני שומע בחור מסתובב בפנימיה ב-1414 וצועק את שמי. כשיצאתי מהחדר הוא אומר לי "ר' יואל מחפש אותך.." ונוראות נפלאתי. כי נכון שהשתתפתי בשיעורים וכו'. אבל זה היה בשבועות הראשונים שהגעתי ל770. ולא היה לי עד אז שום אינטרקציה אישית עם ר יואל מלבד שאלות פה ושם... אני בטוח שאפילו את שמי הוא לא ידע עדיין, ומה כבר יכול להיות..?! בטח זה טעות.. חשבתי...

הלכתי למשרד שליד 770 שם הוא יושב. דפקתי קלות בדלת הדלת נפתחה על ידי ר' שלום שיחי' חריטונוב הוא שאל אותי באידיש "מה רצונך?" ואמרתי לו שאינני חפץ בכלום רק נאמר לי שר' יואל קורא לי. נכנסתי... ר' יואל היה עסוק בכתיבה ולא הרגיש כלל בכניסתי. ואני מחכה. רגעים של מבוכה עוברים עלי, מצד אחד הוא קרא לי, מצד שני מי אני שאפריעו ממלאכתו. לאחר כמה רגעים ר' שלום הבחין במבוכתי ופנה אליו "יואל... מחכים לך".

ר' יואל הסתובב אלי ובחצי חיוך שאל "אתה אמרת את המאמר בשבת?!" כשהנהנתי לחיוב אמר לי "בא בא... תשב תשב..." בהצביעו על ספה הסמוכה למקום ישיבתו. התיישבתי על הספה. ר' יואל התאמץ לקום, הלך לספריה שלף ספר מאמרים ופתח את המאמר שחזרתי בשבת. ואז אמר לי: "תקשיב אתה אמרת את המאמר טוב מאוד... לא כמו תוכי". ובדברו הצביע על חלקים מהמאמר שנאמרו טוב כשסיים לפתוח בשבח.. חייך ואמר: "אבל פספסת את כל הנקודה..." וכאן ישב לצידי והחל להסביר את טעותי בהבנת המאמר אותו אני זוכר עד היום..

יצאתי נרגש, יותר מאשר את הרעיון שהסביר, הפעים אותי העובדה שלמרות כל עיסוקיו הרבים וגילו המבוגר ממני (לערך 50 שנה...) פשוט היה נוגע לו שאבין פשט נכון בחסידות. בשעת מעשה הוא פשוט שתק. רק חיכה ליום המחרת. וקרא לי ישב איתי והסביר לי בנעימות...

את החשיבות הרבה בלימוד והבנת החסידות שהחדיר בנו ר' יואל בשיעורים וההתוועדויות... אין לתאר..

מעשה זה אותו חוויתי כנער בישיבה היה עוד נדבך חשוב שפעל עלי והשאיר בי חותם.. עד עצם היום הזה...

קשה לחשוב ועוד יותר לדבר. נאלמתי דומיה ואין מילים לסיים מלבד אלו: "ברוך אתה ה' דיין האמת.."