Eating is a big Avoda. The primordial sin which all of history existed in order to fix was the sin of eating. The Chazon Ish famously called אכילת תענוג a ראשון לטומאה, אב הטומאה and אבי אבות הטומאה all in one shot.
קובץ אגרות ח"א כ': ליזהר מאד מאד מאכילת תענוג ואם בטומאת הגוף יש ראשון לטומאה ויש אב הטומאה ויש אבי אבות הטומאה בטומאת הנפש של מלוי התאוה באכילת תענוג מתאחד ראשון לטומאה ואב הטומאה ואבי אבות הטומאה. דבר זה הוא מן השפלים מאד מעכבים את הלימוד.
EATING is life saving. Eating PURELY for the sake of pleasure of it is a respectable fulfillment of ולא תתורו. If you have a Jewish mother [....] she probably didn't tell you this and didn't know herself. But that is a fact ואכמ"ל.
Dessert is doubly harmful - to body and soul. It is almost always very unhealthy for the body, filled with sugar, chemicals and other poisons. And unhealthy to soul b/c by dessert you are already stuffed. So it is pure eating for pleasure.
If one can be מכוון that his dessert is לכבוד שבת קודש then maybe it has a place for an עובד השם.
When I was a child, if my memory serves me correctly, we had one dessert at the Shabbos meal [usually delicious seven layer cake from the Gertels bakery on the Lower East Side]. Today, some people bring out so many desserts at the Shabbos meal it looks like a Viennese table at a wedding. A whole array of cookies, cakes, candies etc. I was recently at someone's house and was trying to figure out the mini-fortune dessert cost them. And for what? To make us less healthy and fatter than we already are??? Give the money to someone in need to buy real food!!:-)!!
But so is our culture: Forever searching for ways to get more and more physical pleasure. Last years vacation spot is no longer interesting - we have to go somewhere else. Last years clothing not interesting - we need new. Last years car - ditto. And last week's menu much of the same. We *need* variety.
A person filled with ruchniyus not only doesn't overly imbibe, but more - it doesn't even interest him. He also seeks out pleasure - the pleasure of להתענג על השם.
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק [משלי כ"ז-ז].
ביאור הגר”א שם (פירוש שני):
נפש שבעה כאשר ימלא האדם תאות נפשו אז הוא תבוס נופת שאינו חפץ בתורה אבל נפש רעבה שאינו ממלא תאותו אלא מסגף עצמו ומרעיב א”ע כל מר כל היגיעות והמרירות יהיה לו מתוק וחביב מאוד כי יגיע וישיג מתיקת התורה.
לא נהניתי אפילו באצבע קטנה - דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ומייתי הא עובדא דרבי: [תוספות כתובות קד-א]
