דתניא [שכן שנינו בברייתא], היה ר' מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים (סוף) היו השבטים מנצחים (מתווכחים) זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים, ובינתיים קפץ
שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר: "שם בנימן צעיר רדם" (תהלים סח, כח) אל תקרי [תקרא] "רדם" אלא "רד ים". והיו שרי יהודה רוגמים אותם על שקפצו תחילה שלא לפי הסדר, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם" (תהלים סח, כח).
לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן (בעל אכסניה) לגבורה (השכינה), שנבנה בית המקדש בחלקו, שנאמר בברכת משה לשבט בנימין: "ידיד ה'... ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב). [סוטה ל"ז]
----
ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה [מגילה כ"ו].
---
והסתירה גלויה. האם זכה בגלל מסירות הנפש על הים או בגלל שהצטער??
