"תַּחַת עַיִׁן, שֵן תַּחַת שֵן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל,כְּוִׁיָּה תַּחַת כְּוִׁיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה,
תַּחַת חַבּוּרָה" - התורה שבעל פה פירשה שהמזיק את חבירו צריך לשלם כסף, הפסוק אינו
מתפרש 'ממש' כי אם 'ממון'.
ובגמרא בבא קמא ישנם הוכחות רבות ש'עין תחת עין' איננה במובן 'ממש' אלא לתשלום ממון.
והרמב"ם מסווג הלכה זו תחת הכותרת "פירושים המקובלים למשה רבינו" ועל פירוש זה אין
זכות לשום אדם לחלוק. בגמרא ישנם הרבה חילוקי דעות, אבל על פירושים המקובלים ממשה
רבינו אי אפשר לחלוק. מי שחולק על פירוש זה הוא אפיקורוס, צדוקי!
למשל הפירוש של "פרי עץ הדר" שזה אתרוג, או של "טוטפות בין עיניך" משמעותה בגובה
המצח ולא בין העיניים, או "לאות על ידיך" בגובה היד ולא בכף היד, זה מה שהרמב"ם מכנה
פירושים המקובלים ממשה רבינו.
ובמשנה תורה הוא כותב (חובל ומזיק א, ו): "ואע"פ שדברים אלו נראים מענין תורה שבכתב
וכולן מפורשין הן מפי משה רבינו מהר סיני. כולן הלכה למשה הן בידינו וכזה ראו אבותינו דנין בבית דינו של יהושע ובבית דינו של שמואל הרמתי ובכל בית דין ובית דין שעמדו מימות
משה רבינו ועד עכשיו".
זאת אומרת שאף אחד לא יכול לפרש עין תחת עין באופן מילולי!
אבל, אם כן השאלה מתבקשת–למה ניסחה התורה בצורה מוזרה 'עין תחת עין'? לתת פתחון
פה לטענת המינים ולתת נשק בידי שונאי ישראל לתקוף את ישראל, כמו שאמרו באו"ם
שישראל מתנהלת בברוטליות לפי עיקרון 'עין תחת עין' במאבק בין ישראל למצרים?
ריבונו של עולם! אם הפירוש של עין תחת עין שצריכים לשלם כסף אז שיכתוב "כסף תחת עין
כסף תחת שן, כסף תחת יד כסף תחת רגל" וכן הלאה. זה היה פוטר אותנו מכל המחלוקות
מכל מבקרי המקרא ומכל שונאי ישראל.
למה התורה השתמשה בצורה עין תחת עין והשאירה לתורה שבעל פה לפרש שהכוונה לכסף?
אנו סבורים שהתירוץ פשוט מאוד, ומי שיש לו מחבקודקודו יבין זאת.
לו התורה היתה, חס ושלום, כותבת 'כסף תחת עין, כסף תחת שן'–היה בזה החילול הכי גרוע
לכבוד האדם. כי אם כך, היה משתמע שאברי האדם-עיניים, ידיים, רגליים, וכל החושים
שמגדירים אדם שבלעדיהם אין הוא נחשב לאדם. שלכוחותיו השונים-ראייה, שמיעה,מישוש
יש ערך כלכלי, כמו שהיטלר וסטלין (ימ"ש) טענו, ושאפשר לקבוע שער חליפין, ואם יש איזה
עשיר, והוא רוצה, הוא יוכל להרשות לעצמו את הלוקסוס להוציא למישהו את עינו או
להשאיר אותו עם חמישה שיניים או להזיק לו את היד, ולטעון להגנתו שהוא לא עושה דבר רע
הרי התורה כתבה כסף תחת עין, אני משלם לנפגע את עלות הנזק!
פסק כזה היה עומד בסתירה מול מושגי התורה לגבי כבודו וחשיבותו של אדם עם אבריו, עם
כוחות נפשו ועם חושיו, אדם שנברא בצלם אלוקים.
בפסוק עין תחת עין התורה רצתה להביע את הרעיון שכשאדם מתרגז, בזדון או שחושק בנקמה
או מפני זדון ורוע לב, הוא פוגע במישהו ועושה אותו בעל מום ולוקח ממנו את כח הראיה, או
לוקח לו את כח השמיעה או קוצץ לו את היד, התשובה ההולמת היתה לעשות אותו דבר לפוגע!
כי באמת מגיע לו לאבד עין, לאבד שן יד ורגל!
מפני שזה פשע עלוב, לגרום למישהו להיות עיוור ומידת הדין דורשת שהוא ישלם את הנזק
במלואו,
תשלום שוה ערך לנזק היה להוציא לו עין או לקצוץ לו את ידו של האדם המנובל הזה, כי באמת
לעוור אדם או לעשותו בעל מום הוא מעשה זדוני יותר מלרצוח אותו
זה הוא החוק של 'דינא תקיפא'!
דינא תקיפא מוצא ביטוי בנוסח של התורה שבכתב,
אבל כאן נכנסת המידה של 'המתקת הדין'. מה הכוונה המתקת הדין-של דינא רפיא?
