לע"נ ר' מרדכי גימפל בן ר' אברהם משה
We recently had a lengthy post about the nature of time and it is worth another [and many more] look[s].
The Maharal has an interesting approach to time. The gemara in the first perek of Megila says that anytime it says ויהי ["and it was". The "ו" changes the word from future to past] it is a lashon of צער. Explains the Maharal:
ויהי הוא מורה על הויה בלתי נשלמת והוא המשך זמן, והויה שהיא בזמן היא השתנות מפני שעצם ההויה הוא השתנות מענין לענין וכל שינוי רע.
נר מצוה אור חדש, עמ' סב.
The word ויהי - and it was - has a negative connotation, because it is talking about time and the defintion of time is change and change is רע. [The Rambam writes in the Moreh 2/13 כי הזמן נספח לתנועה והתנועה מקרה בנע. Time is movement and movement is change]
Why is change [and therefore time], רע? Change implies that something was wrong and therefore must be fixed.
I recently saw an article [upon which most of this post is based] where the author suggests that Rav Kook disagrees with the Maharal and maintains that the entire world was created for the sake of change. It is not a "bi-dieved" as the Maharal would have it but the ideal, original purpose. Some proof texts:
אורות הקדש עמ' 20.
הכל הולך ושוטף, הכל מתעלה.
אורות הקודש ב, התעלות העולם, א.
השנויים התדירים [...] הם הם המבארים לנו את התמונה של התנועה הבלתי פוסקת, רבת העליליה, שבעולם החמרי.
שם, ג.
עולם התוהו, ושבירותיו, ותיקוניו, מורים לנו, שעוצם הרצון לתיקון, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, פועל הוא בכח מלא מאד מאד.
שם, י.
כי השלמות ההולכת ונוספת תמיד יש בה יתרון ותענוג ואיזה מין העלאה, שאנו עורגים לה כל כך, הליכה מחיל אל חיל.
שם, יז.
מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מא-להיות לעולמיות, שהיא כמו השפלה ומיתה נוראה [...] וכל זה נעשה על פי המשקל העליון של שפיטת הצדק [...] אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה.
אורות התשובה, יא, ד.
According to the Maharal when Moshiach comes and we are redeemed this negative change will no longer be necessary.
כי יהיה לימות המשיח העולם בשלימות ובפעל אין בו שנוי כלל, ולמה יחטא והכל הוא עומד כפי מה שהוא ואין בו קנין שלימות.
Since change is only a "bi-dieved" fact of life - when Moshiach comes it won't be necessary anymore.
Rav Kook, faithful to his shittah that change is part and parcel of the ontological nature of reality [whatever that means...] says that the world will continue changing for the better even AFTER Moshiach comes:
ההויה נוצרה בתכונה כזו, שעדי עד לא תחדל מהתעלות, כי זאת היא פעולה אין סופית.
אורות הקודש ב, התעלות העולם, טז.
In general the Maharal saw this world as bad. That is why it was created with a "ה" which denotes change. Olam Haba by contrast, which is perfect, was created with a "י" which denotes being unchanging and static.
Rav Kook said just the opposite. This world is GREAT because Hashem is constantly directing the world towards elevation.
ונמצא שהנשמה הא-להית העצמית שבהויה המחיה אותה הוא העילוי התמידי שלה, שהוא הוא יסודה הא-להי, הקורא אותה להמצא ולהשתכלל.
אורות הקודש ב, התעלות העולם, יז.
If this analysis is correct then it emerges that Rav Kook had a much more positive, rosy perspective on reality than did the Maharal.
I am not here to give "grades" and these were two Gedolei Olam who we stand before with great trepidation, awe and derech eretz. However, if one has to view and assess reality [as we all do], I believe that it is much healthier to adopt Rav Kook's much more encouraging perspective. It really boosts one mood knowing that we are here to constantly fix and grow and that is the ideal.
In fact - the very first mitzva we were given as a nation was קידוש החודש, the mitzva of sanctifying time.
The very first creation was time. בראשית ברא אלהים - Hashem created the beginning, for beginning denotes a time frame and before creation there was no such thing as time [such that it is not correct to say "before" creation because that implies time].
[See the first Rashi on Chumash "לא היה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם" in light of what we wrote here and you will have light!]
Let us conclude with the uplifting words of the Rav ztz"l:
הננו נתבעים להעלות את עצמנו, להרבות את גדולתנו, להרחיב את חכמתנו, באור החיים שמתוסף בנו הננו מוסיפים חיים ואור בכל היש, והיש כולו דוחק אותנו להמציא לו עילויו, צינורות שוטפים חפץ רצון וחיים ממלא כל היקום באים עדינו, מתעלים בעילויינו, שבים כגלי ים בשפעת שטפם, כמשברי אור בשיא חוסן מרוצתם. ואנו כולנו בעלי החפץ וההכרה קרואים אנו לפתח את היש כולו, להרחיב את גבול הוייתו, קרואים אנו להאדיר חפצנו, להבהיק הכרתנו, לעזז את יכלתנו. בלי מצרים היא שאיפתנו, ובכל מצר וגבול הננו נותנים ברכות נצחים, עז לנו בא-להים סלה את העולמים כולם אנו מנשאים, משגבים ומפארים, ונותנים פאר לא-ל חי העולמים.
אורות הקודש ב, התעלות העולם, מא.
