לזכות רחל בת גאולה לברכה והצלחה בכל מעשי ידיה!
One can look at his existence and feel completely swallowed up by the vastness of creation. He is but one of 7 billion people on earth at this time and one of many more billions who have ever inhabited the earth. There are also billions of other living creatures. The planet earth is but a tiny blip in the vast universe. מה אנוש כי תזכרנו!! Who is man that he should be remembered! So tiny, so meek.
The logical conclusion would then be complete BITTUL [self nullification]. That is definitely justified. We should never over assess our importance.
On the other hand - we rise in the morning and thank Hashem for returning our neshamos. We introspect and ponder the vastness of our soul. We are filled with gratitude that this G-dly soul has returned to inhabit our bodies. This feeling of gratitude elevates and empowers us. That is the other side of the coin.
So when we say מודה אני - I thank, this "I" is HUUUGE. The act of expressing gratitude and appreciation of the great gifts Hashem gave us is self-expanding!!
Read the peirsuh on the word אני in the מודה אני:
האדם מוצא את עצמו בעצמו, ע"י אור החיים האלהיים המופיעים בקרבו, הממלאים אותו ברוח הטוב של רגש התודה של הכרת הטובה האלהית והבטאתה. כי במה נחשב האדם בחלישות כחו, באפסיותו וזעירותו, נגד כל היקום הגדול והעצום, וכחות הבריאה האדירים והנפלאים העוטרים אותו, מרוב שממון לעומתם אובד האדם את תוכן האני שלו. אמנם בהאיר עליו אותו האור של הכרת הטובה האלהית, וכל הסעיפים הקדושים כבירי עז הקודש שהיא מעירה בקרבו, אז בא האדם להכיר את גדולת ערכו, את אניותו והעדר בטולו בכללות ההויה, ומוצא את עצמו מאושר לומר בפה מלא : אני.
