When one makes a neder under duress it is not a valid neder. The reason is that there is a אומדנא דמוכח - clear almost irrefutable assumption that he doesn't mean what he said.
Now we can understand why Rava [who wants to prove that התוקע לשיר יצא] makes no reference to the gemara in Pesachim that presents a machlokes as to whether מצוות צריכות כוונה [which bothered Tosfos in Rosh Hashana 28a]. Rava is trying to prove that a mere shofar blast, a קול, doesn't require כוונה. Finding a precedent from Pesachim won't help him because there we are talking about a מעשה. So one could argue that granted when there is a מעשה then we say מצוות אין צריכות כוונה but when there is just a mere קול it is a different story [as we have shown that according to רבינו יונה EVERYBODY holds that מצוות שבדיבור require כוונה].
ולפ"ז א"ש ומיושב הקושיא הנ"ל דהנה קיי"ל דנודרין לאונסין ומבואר בפוסקים הטעם דאף דדברים שבלב אינן דברים ואף בגמר בלבו לומר חיטין ובכונה אמר סתם פת אסור בכל דדברים שבלב אינן דברים אעפ"כ נגד אנס אמרינן דברים שבלב הוי דברים. וטעם הדבר נלפע"ד דקיי"ל בחו"מ סי' ר"ז דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח לא נקרא דברים שבלב והוי דברים. ולפ"ז ה"נ כיון דאונסין אותו אנן סהדי שלא ניחא לי' והוי דברים שבלב דברים. ובזה מיושב קושיא הנ"ל וקושית התוס' שהקשו שם בפ"ג ד"ה אמר רבא דהרי פלוגתא דתנאי הוא וכו' עיי"ש ולפי הנ"ל א"ש דמהתם ליכא לאוכחי דאף מ"ד דא"צ כוונה היינו משום דאיכא מעשה אבל בשופר דהוי קול בעלמא אפשר דצריך כוונה.
So Rava had to prove from the case of coerced matza consumption where one is yotzei even though we say that in such instances דברים שבלב are דברים because there is an אומדנא דמוכח that the person didn't intend to fulfill a mitzva and yet he is still yotzei. This is similar to a case of אמירה [since we know that he didn't intend to be yotzei] where דברים שבלב are also דברים [unlike where there is an actual מעשה and we say that his מעשה מצוה is stronger than anything in his heart and דברים שבלב אינם דברים]. So why is no כוונה necessary [here one should require כוונה even more than in a case of אמירה because the circumstances make it exceedingly clear that he doesn't intend to fulfill a mitzva]? The answer is that מצוות אין צריכות כוונה is an absolute and should thus apply to התוקע לשיר as well. But we pasken like R' Zeira that shofar requires כוונה and only where there is a מעשה no כוונה is necessary so רבינו יונה is correct in making his distinction between the two.
Awesome!!
לכך הוכיח מאבוה דשמואל דאמר בכפאו ואכל מצה דיצא והרי באנסין אמרינן דברים שבלב הוי דברים ודומה לאמירה וגרע מינה ואמאי לא בעי בזה כוונה מכלל דס"ל דאף בכה"ג לא בעי כוונה לפ"ז ה"ה בשופר לא בעי כונה וא"ש. אבל אנן דקיי"ל כר"ז דבשופר בעי כוונה מטעם דבאמירה בעינן כוונה, רק במעשה לא בעינן כוונה, ממילא ה"ה בכל אמירה בעינן כוונה וא"ש דברי רבינו יונה.
