Wednesday, July 26, 2017

Matza And Shofar - Part 3

לע"נ הבחורה שרה בת מו"ר הרה"ג ר' זאב שליט"א

The following is based on the Binyan Shlomo.

In hilchos krias shma the Rambam paskens that one doesn't need kavana to be yotzei [מצוות אין צריכות כוונה] while regarding shofar the Rambam seems to hold that מצוות צריכות כוונה?? The Lechem Mishna rejects a possible distinction between speech or action, מעשה או אמירה which don't require כוונה and mere voice [קול שופר] which does, for two reasons. One of which is that we also know that the Rambam requires כוונה for eating matza [ACCORDING TO THE TEXT OF THE MAGGID MISHNA] which is an action and thus no כוונה should be required.


המתעסק בתקיעת שופר וכו' נתכוין שומע לצאת י"ח וכו'. נ"ב הנה הלח"מ תמה על הרמב"ם שבה' ק"ש שס"ל מצות א"צ כוונה וכאן פוסק כמ"ד דצריכות כוונה וכתב שאין לומר שיש חילוק בין היכא שיש עשי' או אמירה שאז א"צ כוונה ובין היכא שהוא קול בלבד. חדא דזה דוחק דהרב המגיד לא חילק רק בין עשי' לאמירה אבל בין אמירה לתקיעה אין סברא לחלק. ועוד דמה נעשה לגרסת ה"ה שגם בכפאוהו לאכול מצה לא יצא א"כ נסתר חילוק הנ"ל עכת"ד הלח"מ. 

However, this distinction is already found LOOOONG AGO in a Tosfos in Sanhedrin, so we can't discard it with such ease. 

והנה מ"ש שהחילוק בין אמירה לתקיעה הוא דוחק כבר כתבתי שכן מצינו להדיא חילוק זה במס' סנהדרין דף ס"ה דפריך שם מ"ש דכפיפת קומתו הוי מעשה ועקימת שפתיו לא הוי מעשה ומשני משום דישנו בקול ע"ש הרי דלולי דישנו בקול חשיב עקימת שפתיו מעשה. א"כ בנידון דידן ודאי דיש לומר דק"ש חשיב כמעשה מכח עקימת שפתיו וכאן לא שייך לומר ישנו בקול דהקורא את שמע ולא השמיע לאזניו לא יצא אבל תקיעת שופר תלה בקול ולא חשיב כמעשה וזה נכון. 

As for the psak of the Rambam that one needs to have כוונה when he eats matza - we can explain that after going on a adventurous tour de force of analysis, after which the Rambam will be explained brilliantly.... 

LET US BEGIN!

Rabbeinu Yona holds that for mitzvos of מעשה one doesn't need כוונה but for מצוות of אמירה one needs כוונה [even according to the opinion that מצות אין צריכות כוונה]. The problem is that the gemara [Brachos 13a] tries to prove from necessity of כוונה for krias shma that one needs כוונה for all mitzvos. But what is the proof according to Rabbeinu Yonah? It is a mitzva of אמירה which doesn't prove מצוות שבמעשה??


ומה שהקשה לפי גרסת ה"ה הנה כבר כתבתי ליישב קושיא זו ועוד נראה בעיני בהקדם ליישב דעת רבינו יונה בסוף פ"ק דברכות כי פתח בדשכרא שמחלק דהא דקיי"ל מצות א"צ כוונה הוא רק כשיש מעשה אבל באמירה לכ"ע בעינן כוונה והקשו עליו דמה פריך הש"ס בר"פ הי' קורא ובפ"ק דר"ה ממתניתין דהי' קורא ש"מ מצות צריכות כוונה ומה קושיא הלא זה הוי רק באמירה ויע"ש וכבר כתבתי ליישב דבריו. 

Another question! Why does Rashi there [ד"ה ש"מ] say that the assertion that מצוות צריכות כוונה is a question [only] against Rava who holds [Rosh Hashana 28a] that התוקע לשיר יצא? By golly - it is a question against all of those who hold [in the 10th perek of Pesachim] that מצוות אין צריכות כוונה.  So why does Rashi single out Rava??


עוד נראה דא"ש ואדרבה נראה דרש"י ס"ל ג"כ הכי שפירש בפרק הי' קורא ד"ה ש"מ מצות צריכות כוונה ותקשה לרבא וכו' ייע"ש ולכאורה מ"ט נקיט רש"י בלשונו רבא ולא נקט סתם ותקשה למ"ד דא"צ כונה הלא פלוגתא הוא בפ' ערבי פסחים ואם נימא דהתם פליגי תנאים ולא שייך להקשות עליהם ממתניתין דלמא באמת אין כוונת הש"ס להקשות רק להוכיח דסתמא מתניתין כמ"ד דצריך כונה והלכה כמותו (ובפרט דא"כ גם לרבא מה קושיא נימא דהוא ס"ל כמ"ד דא"צ כוונה והי' ג"כ מתניתין שם) ולמה פירש"י לרבא.

Darf men zuggin ["we have to say" in Spanish] that showing that you need כוונה for קריאת שמע is not a question on the opinion that מצוות אין צריכות כוונה because קריאת שמע is a מצוה שבאמירה which always requires כוונה. But it IS a question against Rava because if the stronger אמירה requires כוונה then certainly the weaker act of merely blowing a shofar should require כוונה. So now THANK G-D we have pshat in Rashi!!:-)


 אלא ודאי דס"ל לרש"י דבאמת מתניתין אין ראי' די"ל דאמירה שאני ולכ"ע בעינן כוונה רק שהש"ס מקשה לרבא דס"ל אף בשופר א"צ כונה והרי שופר גרע אף מאמירה דזה לא הוי מעשה כלל דישנו בקול כמ"ש לעיל ואי בהא א"צ כונה מכ"ש באמירה לדידי' ולכך מקשה שפיר ולעולם לדידן יש לחלק בין אמירה למעשה.

But now we have to understand how Rava proves from the law of forced matza eating [sans כוונה] being valid that התוקע לשיר יצא. Maybe regarding the firm, concrete מעשה of eating matza we don't require כוונה but for the weaker, mere shofar blasting [just blowing air] we DO need כוונה so what is Rava's proof from matza?? 


 רק שלפ"ז תקשה דמה מוכיח רבא ואמר זאת אומרת התוקע לשיר יצא דמה הוכחה הוא זה מכפאוהו ואכל מצה יצא דלמא התם שאני שיש מעשה ולכך לא בעינן כוונה אבל בתקיעת שופר בעינן כוונה ומנ"ל הזאת אומרת וכן מצאתי בספר שמות בארץ שהקשה כן. 



Now - I am going to the dentist to have a crown put in, as we daven in Mussaf "KESSSERRRRRR YITNU LICHA!!!!" 

Then I am going to give him a lot of money.... 

To be continued בל"נ בעז"ה!!