I saw this in the olam katan weekly bulletin [slightly edited]:
להוציא כסף לצדקה, בדיוק כמו שאני מוציא על הבגדים.
להגיע ראשון לתפילה בדיוק כמו שאני ראשון בחדר אוכל.
למרות שכולם מקלים, אני מהמחמירים.
לחפש איך אפשר לעזור בדיוק כמו שאני מחפש בלילה קצת אור.
להיעלב אם מדברים על אחרים בדיוק כמו שאני נעלב אם מדברים עליי.
לצפות לעשות מצווה בדיוק כמו שלאוטובוס מצפים בתחנה.
לנשק סידור בסוף תפילה בדיוק כמו שמנשקים אדם שאהוב עלי.
לפעמים נראה שקצת חסר לנו מזה -
אנחנו צריכים אהבה
והיא תנצח
