לע"נ ר' יואל בן ר' פנחס הלוי
שרה בת מו"ר הרה"ג ר' זאב קליין
Operation Entebbe was a successful counter-terrorist hostage-rescue mission carried out by commandos of the Israel Defense Forces (IDF) at Entebbe Airport in Uganda on 4 July 1976. A week earlier, on 27 June, an Air France plane with 248 passengers had been hijacked by two members of the Popular Front for the Liberation of Palestine – External Operations (PFLP-EO) under orders of Wadie Haddad and two members of the German Revolutionary Cells.The hijackers had the stated objective to free 40 Palestinian and affiliated militants imprisoned in Israel and 13 prisoners in four other countries in exchange for the hostages. The flight, which had originated in Tel Aviv with the destination of Paris, was diverted after a stopover in Athens via Benghazi to Entebbe, the main airport of Uganda. The Ugandan government supported the hijackers, and dictator Idi Amin personally welcomed them. After moving all hostages from the aircraft to a disused airport building, the hijackers separated all Israelis and several non-Israeli Jews from the larger group and forced them into a separate room. Over the following two days, 148 non-Israeli hostages were released and flown out to Paris. Ninety-four, mainly Israeli, passengers along with the 12-member Air France crew, remained as hostages and were threatened with death.
The IDF acted on information provided by the Israeli intelligence agency Mossad. The hijackers threatened to kill the hostages if their prisoner release demands were not met. This threat led to the planning of the rescue operation. These plans included preparation for armed resistance from Ugandan troops.
The operation took place at night. Israeli transport planes carried 100 commandos over 2,500 miles (4,000 km) to Uganda for the rescue operation. The operation, which took a week of planning, lasted 90 minutes. Of the remaining hostages, 102 were rescued. Five Israeli commandos were wounded and one, unit commander Lt. Col. Yonatan Netanyahu, was killed. All the hijackers, three hostages, and forty-five Ugandan soldiers were killed.
The question that interests us is whether it was permitted to release Arab prisoners [i.e. terrorists] at the demand of the terrorists. This was discussed by numerous gedolei yisroel and the issue has practical ramifications until this very day. It is well known that in order to secure the release of Gilad Shalit, terrorists were freed who later committed further acts of terror.
Rav Ovadiah Yosef [קובץ תורה שבעל פה י"ט] tackled the question from 3 angles [the following synopsis does Rav Ovadiah little justice so I recommend that you see the original for a whiff of his breathtaking scholarship]:
A] Is this considered sending one person [or more] to die in order to save others which is forbidden. Chazal say that if the goyim say "give over one person or we will kill you all", it is forbidden to give over that person. Maybe this is similar because when we free the terrorists, we are causing future people to be killed G-d forbid.
B] Is it permitted to place oneself in doubtful danger [ספק סכנה] in order to save people who are in definite danger [ודאי סכנה]? The hostages will certainly be killed if nothing is done while future Jews may or may not.
C] Does this contradict the Talmudic rule that one may not redeem hostages for more than the "going rate "יותר מכדי דמיהן" [Gittin 45a, this encourages further such acts. Some say that the "going rate" is what a slave costs].
About point A] Rav Ovadiah said:
"נראה לכאורה לומר שמכיוון שע"י פעולת שחרור המחבלים הכלואים בידינו על מנת למוסרם בידי חבריהם החוטפים מכניסים בספק סכנה לכמה מן התושבים בישראל, אין לעשות מעשה בידיים פעולה כזאת, אף על פי שיש בה מאידך גיסא הצלת מאה יהודים החטופים, וכדין התוספתא והירושלמי יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל".
If we save these people we are endangering the lives of Israeli citizens so we can't do it!
But then he rejects the comparison to the case of handing over a Jew to be killed to save others. THAT is an act of being an accomplice to murder because it is directly causing this innocent person's death. But here, the act of giving over the terrorists is a direct act of saving lives [even though INDIRECTLY it might result in harm to others]. It is like the Chazon Ish's case of someone who has an arrow coming towards them and he wants to deflect it which will cause it to hit someone else which is permitted because it is inherently an act of self defense.
"ונראה דלא דמי למוסרים אחד להריגה להציל השאר, דהתם המסירה היא פעולה אכזרית למטרה של הריגת נפש, ובפעולה זו אין הצלת אחרים בטבע הפעולה אלא המקרה גרם עכשיו הצלה לאחרים, והצלתם קשורה במה שנמסר עכשיו להריגה אחד מישראל. אבל הטיית החץ (או הפצצה ורימון היד) מצד זה לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל באופן ישיר בהריגת היחיד שבצד האחר, רק במקרה נמצא עכשיו בצד האחר אדם מישראל, ואפשר שיש לנו להשתדל למעט אבידת ישראל כל מה שאפשר, מאחר שאם לא יעשה כן יהרגו הרבה נפשות.
והוא הדין לנידון דידן שאין בפעולת שחרור המחבלים משום הורג בידיים, הרי הוא כמו שמטה את הרימון יד לכיוון אחר ומונע אובדן חיים של ישראלים רבים ככל האפשר, ודאי עדיף לעשות כן מלחוב בדמם של מאת היהודים חטופי המטוס. ובפרט שאין אנו בטוחים שהמחבלים אשר ישוחררו יחזרו בעצמם לפעולות רצח בישראל לאחר שסבלו על מזימות הרשע שלהם, והוי ליה ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי".
About point B] Rav Ovadiah cites the various opinions on the matter and concludes that one may not enter into a doubtful danger to save someone else, but here is different because it is a third party deciding whom to save - the people in a situation of definite danger [the hostages] or the people in a situation of doubtful danger [the citizens]. This third party must decide to save the people in the definite danger even at the expense of putting other people in doubtful danger. חייך קודמין - Your life comes first, only applies when you are deciding for yourself but not when someone else decides.
"אלא דלדינא נקטינן דלא כהגהות מיימוניות בשם הירושלמי, דאמרינן דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה משום שכתוב וחי אחיך עמך חייך קודמין, ובעינן שיחיה ודאי, כההיא דיומא (פה, ב) גבי וחי בהם ולא שיכנס לספק סכנה. עיי"ש. ולכן אין לו להשליך נפשו מנגד אפילו בספק סכנה להצלת חברו מוודאי סכנה... אבל כשהברירה מסורה ביד אדם שלישי להכריע בין שנים, שהאחד נתון בספק סכנה והשני בודאי סכנה, אין הספק מוציא מידי ודאי, ויש להעדיף הצלת מי שהוא בוודאי סכנה".
Not only that, but we must also first take care of the lives of people in immediate danger and not those in future danger.
"בר מן דין, נראה שבאמת עלינו לחוש יותר ויותר לסכנה המיידית של מאת היהודים החטופים, כשלהט החרב מתנופפת על ראשם על ידי המחבלים האכזריים חוטפי המטוס המאיימים להוציאם להורג עד יום ה' ג' תמוז בשעה 2 אחה"צ, והני רשיעי גזמי ועבדי, ואילו הסכנה העתידה והעלולה להתרחש בשחרור ארבעים המחבלים הכלואים אינה עומדת כיום על הפרק באופן מיידי, אלא לטווח רחוק ולאחר זמן".
About point C] Rav Ovadiah said that this rule of not redeeming captives for more than the going rate doesn't apply when they are in mortal danger. And besides - these Arabs are always going around killing no matter what, so Chazal weren't referring to our circumstances.
"י"ל שאפילו את"ל דחשיב בכה"ג כיותר מכדי דמיהן מטעם דלא לגרו ולייתו טפי, מ"מ כשיש סכנה ממשית בדבר, כבנידון דידן, לא חיישינן להאי טעמא דדילמא מגרו בהו ומייתו טפי.
ובלא"ה הם עושים כל מה שביכולתם לחטוף ולהרוג ולרצוח כדי לשבש מהלך החיים הרגילים במדינת ישראל, יה"ר שחרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה".
And he added that in a case of doubt such as ours we must redeem them and not worry about the decree.
"אין לנו להוסיף ולהכניס גם נידוננו בטעם הגמרא דלא לגרבו ולייתו טפי שנאמר על תקנה מסויימת, ומכיון דהויא רק תקנה, וקודם שתיקנו כן בוודאי שהיו פודין ביותר מכדי דמיהן, אמרינן דבכה"ג שהוא ספק אם תיקנו בכלל אוקמא אדינא, וכעין מ"ש הרשב"א בתשובה הובא בבית יוסף חו"מ (ס"ס יג). וכ"פ הרמ"א באבן העזר (סי' קיח ס"ו)".
In light of the above, Rav Ovadiah ruled that they should be redeemed in exchange for the terrorists. In the end it wasn't necessary because they went on the raid and Hashem saved them.
[It should be noted that Yitzchak Rabin inquired about Daas Torah on the matter and Rav Ovadiah commented to his assistant Rav Eliyahu Shitrit that Rabin listens to Daas Talmidei Chachamim - "Rabbeinu" page 282]