Pilpul Atzum Explaining The Two Reasons Temurah Isn't Nitak Li-aseh!!!!!!!!!!!!!!

 HERE!!!

[I don't think anyone will necessarily understand this shiur but if a person works hard - he can get it]. 

Kedai!!

Beitza 12a Rambam Hilchos Yom Tov 1-15: Mi-toch And Ho-eel On Yom Tov - Part 2

Life Hack - Giving

How to give to worthy causes?

It is HARDDDDD to give away YOUR money. It almost HURTS for some of us!! [A famous gvir once asked a Rebbe how much he should give to a certain cause. The Rebbe said "A sum that hurts". The gvir said "10 dollars hurts...." And this guy has his name on buildings. זצ"ל!!] 

But it is not your money. Just like your body is not YOUR body. 

It is Hashem's money that he deposited with you to increase good in the world. Giving away the money of Someone who owns all the money in the world is EASY!!!!!!!!!!!!!!!!!!

Brand New Insight Into The Avoda Of Shabbos

 NOT NORMMALLLLLLLLLLLLLLLLLL!!!!

That is what we spoke about here - a hechere blik!!!

New Book !

I am writing a novel on the whole matzav.

It will be called "The Novel Coronavirus". 

Please donate here!!! 

Ho-il And Mi-toch

 The Rashba says that the one who holds of מתוך also holds of הואיל.

Like - מה הקשר??

[You may listen to our recent lectures on this w/ more to come אי"ה בעז"ה בל"נ]

Worth 14 minutes of your time...

 Gaining A Perspective That Will Change Your Life

Sensitivity

 Today is the Yahrtzeit of the Pnei Menachem of Gur ztz"l:

Not Done With Purim And Preparing For Pesach:-)

 The Multi Layered Purim Decrees - Part 2

 Beitza 12a Rambam Hilchos Yom Tov 1-15: Mi-toch And Ho-eel On Yom Tov

שמחת פורים בישיבת רמת גן 2018

INCREDIBLE TORAH FROM THE NOVOMINSKER ZTZ"L!

The Multi-Layered Purim Decrees

GAM ZOOM LI-TOVA!!

Purim Torah!!!

 The Din Of "Sirtut" For Megilla And Other Kisvei Hakodesh

Rambam Hilchos Megilla 2-18: Why Is Purim Is Forever?

The Chiyuv Of Women And Children In Megillah

The Chiyuv Of Women And Children In Megillah - Part 2

Purim: The Birth And Death Of Moshe And What It Mean To Us 

דין שרטוט כתבי הקודש

Part 2

ZTZNA"L- Zecher Tzadik Normali Li-vracha

 Here!!

Elisheva Tova Bas Leah Genendel

PLEASE DAVEN!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בתוך שאר חולי ישראל!

(א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. (ב) יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.(ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי. (ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ. (ה) הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי. (ו) מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי. (ז) דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת. (ח) שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג. (ט) כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ. (י) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי. (יא) מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי. (יב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. (יג) וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. (יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. (טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. (טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהוָה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ. (יז) כִּי בָנָה יְהוָה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ. (יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. (יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ. (כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְהוָה מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט. (כא) לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה. (כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהוָה וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְהוָה. (כד) עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו [כֹּחִי] קִצַּר יָמָי. (כה) אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ. (כו) לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. (כז) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ. (כח) וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. (כט) בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן.

מחרוזת פורים שמח!!!

PURIM!!

Woke

״בלילה ההוא נדדה שנת המלך...״ 

“That night the king became woke...”

----------

Woke Megillah:

HaWoman wanted to kill all the non-gentiles.

Listen And Live!

The Status Of Sefarim Looted From A Shul

The Unique Revelation Of Providence At Kriyas Yam Suf

Talmudic Methodology - Can Something Kosher Become Pasul?

 Mitzvas Hatluos Ba-aretz Bizman Ha-zeh

 Mitzvos Hatluyos Ba-aretz - Part 2

 Mitzvos Hatluyos Ba-aretz Bi-zman Ha-zeh: Part 3

 Bava Metzia 35b: Why Is The Renter Paid For The Owners Animal? 

 Bava Metzia 35b: Why Is The Renter Paid For The Owners Animal? Part 2

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

The head of a seminary told the girls not to listen to their parents if they tell them not to get vaccinated. He added that if the parents ask him if he said so - he will deny it!!!

Problem is - he was being recorded and it is available for whoever wants to listen......

Lessons:

1] Recording someone w/o their knowledge is Halachically and morally problematic - especially in a case like this which will cause the recorded person a lot of embarrassment. So the girl who recorded him should do Teshuva.

2] In our world you have to be very careful what you say and do as recording devices are ubiquitous. 

2] Everything we say and do is being recorded and videoed - from Above. Worth keeping in mind.    

Incredible Hachana For Purim.

Here.  [Including important promise abt. getting drunk. Yiddish].  

Rabbi Wein Pirkei Avos Shiur July 5 2020

מגילה דרך זום

שאלה

שלום וברכה. האם אדם חולה שאינו יכול לצאת מביתו, יכול לצאת ידי חובת קריאת מגילה דרך הזום או הרדיו? והאם מותר לענות אמן על ברכות דרך המכשירים האלו או דרך הטלפון?

תשובה

 א. אין יוצאים ידי חובת קריאת מגילה דרך זום או רדיו, והוא הדין בטלפון, כיון שאין זה קולו הישיר של הבעל קורא ואין בזה דין "שומע כעונה". ב. בשעת הדחק (כגון בתי חולים ואין אפשרות לקרוא את המגילה בחדרים), אין לערער במי שמקל לקוראה דרך רמקול וכדומה (ציץ אליעזר), בפרט אם היה ניתן לשמוע את הבעל קורא ללא הרמקול. ג. לגבי עניית אמן על ברכות דרך מכשירים אלו, לדעת רוב הפוסקים, ניתן לענות אמן אך אין יוצאים בברכות אלו ידי חובה. מקורות והרחבה: הפוסקים דנו בדברי הגמ' בסוכה (נא:), שם מובא שבאלכסנדריא של מצרים היה ביכנ"ס מפואר וענק, והגבאי היה עומד על הבימה "והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן, הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן". כלומר מפני גודלו של הביכנ"ס, לא כל הציבור שמע את השליח ציבור, ולכן הגבאי עמד במקום שכולם רואים אותו, וברגע שהש"צ הגיע למקום שהיו הציבור צריכים לענות אמן, הגבאי היה מרים את הסודר, וכולם ראו אותו וענו אמן. ודנו הראשונים מדוע אין בזה "אמן יתומה", שהרי אינם יודעים על מה עונים אמן, או עכ"פ לא שמעו את הברכה, ראה בזה לקמן, ומה שכתבו רש"י ותוס' שם שמדובר שידעו עכ"פ על איזו ברכה מדובר, וכבר דן בזה באריכות מרן הב"י (או"ח קכ"ד ז'), וראה שם שהעמיד כדעת רבנו יונה שהמתפללים שם לא היו בני חיוב כיון שכבר התפללו ויצאו ידי חובה, וכן פסק בשו"ע (שם ח'): "ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת, וש"צ מברך וזה אינו שומעה, אע"פ שיודע איזו ברכה מברך ש"צ, מאחר שלא שמעה - לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה". וברמ"א שם הוסיף (ע"פ רש"י תוס' ותשב"ץ) שיש מחמירים שאפילו אינו מחוייב באותה ברכה - לא יענה אמן אם אינו יודע באיזו ברכה נמצא הש"צ, כיון שגם זה נחשב לאמן יתומה. וכעת יש לדון בנידון שאלתנו האם אפשר לשמוע ברכות קריאת מגילה וכדומה דרך מכשיר זום, וכן רדיו או טלפון, שבאלו יודעים באיזו ברכה אוחז המברך, אלא שאת קולו הישיר איננו שומעים, והגמרא הנ"ל מהווה בסיס איתן לכאורה לכך, שניתן לענות אמן אף שלא שומעים באופן טבעי את המברך, ויש שחלקו על כך וכפי שנבאר בהמשך. 

תחילה וראש, נביא את הראשון שנשאל מעין זה (לפני כארבע מאות שנה), המהר"י חאגיז בספרו שו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' מ"ה) שם הוא דן בקצרה לגבי חרש שאינו שומע רק ע"י כלי סמוך לאזנו כמין חצוצרות, והעלה שם להתיר, ע"פ המבואר בגמ' בסוכה (לז: ובתוס' ד"ה דבעינן) שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה. ועפ"ז חידש לומר שם הוא הדין שמיעה ע"י דבר אחר שמע שמיעה, ואף יוצא בזה בכל מצוות התורה שהם בשמיעה כגון בשופר. עיין שם. וכן דעת המהר"י ענגיל (גליוני הש"ס ברכות כה: ד"ה ערוה בעששית) ששמיעה ע"י טלפון נחשבת שמיעה, וכן העלו בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ע"ב), ובשו"ת פני מבין (סי' ק"ג) שנחשב הדבר לשמיעה לכל דבר, ולכן מחוייב לענות קדושה וברכו ואמן על ברכה ששומע באופן זה. והנה בספר שערים מצויינים בהלכה (סי' ו' סק"ה) כתב על דברי הפוסקים הנ"ל שהמציאות הטכנולוגית מראה אחרת, וז"ל: "והגאונים הנ"ל דנו מצד דין תורה, אם היה במציאות שישמע קו אדם עצמו בסיוע כלי מכונה, אבל בזמנינו כבר נתגלה דפעולת כל המכשירים האלו כטלפון ורדיו וכדומה, אינו שומע קול המדבר בעצמו, ופעולת כל המכשירים, מהפכים גלי קול אדם לגלי חשמל, וחוזר תיכף ומהפכו לגלי קול, ולכן המכשיר הקולט את הקול דומה לתקליט של גראמופון שהשומע ממנו רק קול תקליט שומע ולא קול אדם בעצמו, וממילא אינו יוצא שום מצוה ואינו עונה קדושה וברכו ואמן אחר ברכות האלו". ולפי דברים אלו אין לענות כלל, אולם אין הדבר מוסכם. גם בשו"ת משנה שכיר (סי' ל') העלה הגרי"ש טייכטל להמנע לענות אמן דרך רדיו או טלפון והוא, מטעם נוסף, מחשש שיש טינוף או צואה או ע"ז באמצע הדרך, וכפי שמבואר בהלכות תפילה (שו"ע סי' נ"ה). אולם אחד מרבותיו, בעל המנחת אלעזר (שם) לא חשש לכך, וטעמו מפני שהקול נפסק בדרך ואינו נשמע שם. וכתב שקי"ל כירושלמי שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים. אולם דעת המנחת אלעזר שלא ניתן לצאת ידי חובה של מצוה מהתורה, כגון תקיעת שופר, וז"ל: פשוט לענ"ד דלא יצא דלא עדיף מהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות, לאותן העומדים בחוץ, אם קול שופר שמעו בלי קול הברה כלל יצאו, ואם קול הברה שמעו עם קול שופר, לא יצאו, כמו שפרש"י (ראש השנה כח., ובשו"ע סי' תקפ"ז). והכא נמי בא הקול ע"י הטלפון מעורב, לא כמו הקול של האיש שמדבר רק קולו כאוב, וגם קול השופר ישתנה בוודאי ויתערב כמו דרך הברת הטלפון, וזה פשוט". והאריך בנידון בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט'), ודעתו כמו שכתב בספר שערים מצויינים בהלכה שהבאנו לעיל, ובתוך דבריו כתב, וז"ל: ולכן תמה אני מאד על כמה מגדולי הרבנים שהתירו לשמוע מקרא מגילה דרך מגביר קול, ואיך לא שמו ליבם לדבר זה שרק קול תנודות של ממברנה שומעים ולא קול מקרא מגילה של אדם", וכתב ביחס לעניית אמן על ברכה ששומעים דרך הטלפון, שנראה שיש לשמיעה זו את דין הנפת הסודרים שהיתה באלכסנדריה של מצרים, כמובא בגמ' שהבאנו בתחילה, וכתב שהעונים נחשבים רק כיודעים באיזה ברכה הש"ץ עומד ולא יותר, כפי שהעמידו חלק מהראשונים (שם). והסיק שם הגרשז"א: "שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחוייב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה", וכתב שרק אם עומד בביכנ"ס או סמוך "ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רמקול" אז אפשר לומר שניתן לענות אמן, כיון שאז נגרר אחרי הציבור, כמו בביכנ"ס אלכסנדריה שבמצרים, "משא"כ בעומד רחוק ושומע ע"י טלפון, נלע"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה ודינו כעונה אמן לבטלה". כיון שאינו שומע קול אדם, אלא קול חשמלי, וכתב ש"רדיו עוד יותר גרוע מרמקול וטלפון, כי חוץ מזה שהמיקרופון הקולט את קול האדם מוליך למשדר רק זרמים משתנים כמו בטלפון, אף גם זה יש כאן שהם אינם הולכים כלל ישר אל המגנט שבמקלט הרדיו, אלא בתחילה הם נישאים על גלי הרדיו היוצאים מהמשדר וכו'". וסיים שם בחריפות שרבים סוברים מחשבת הבל שחוטי הטלפון או גלי הרדיו מוליכים ממש את הקול, והאמת אינה כן, וכתב שהסכימו אותו ת"ח מביני מדע. והנה בספר מקראי קודש (מגילה סי' י"א) לאחר שהביא הגרצ"פ פרנק את דברי המהר"י ענגיל (שם) ושו"ת הלכות קטנות (שם), כתב לחלק בין שמיעת קולל שופר לבין שמיעת מקרא מגילה, וז"ל: דבשופר אם יש בו תערובת קול אחר פסול, וקול היוצא דרך טלפון ורדיו יש בו תערובת קול ממין אחר, אבל לענין מגילה יש לדון דשפיר דמי וכו'", עיין שם. 

וכן נראה דעת הציץ אליעזר (ח"ח סי' י"א) עם מעט הסתייגות: "האמת אגיד דבלבי מקונן ספק גדול גם לאידך גיסא, דאולי בנוגע לקריאת המגילה וכיוצא בזה, מלבד בתקיעת שופר, הצדק על הבעל מנחת אלעזר ובעל מנחת אהרן הסוברים, שאם שמעו את קריאתה דרך רמקול דיוצאים ידי חובה... וכפי הנימוק שמסביר הגאון בעל מנחת אלעזר ז"ל בספרו שם שכותב שלכן י"ל דהשומע קריאת מגילה דרך הטלפון יוצא ידי חובה, משום דבאמת במגילה לא פסל אם נתעבה קול הקורא בהברה בשמיעה בריחוק מקום וכיוצא... לכתחילה בוודאי יש לעשות כל טצדקי לחזר שלא להשמיע קריאת המגילה דרך מיקרופון אבל בעברו וקראו בוודאי אין מקום לבוא ולפסוק בסכינא חריפה שלא יצאו יד"ח והברכות כאילו היו לבטלה, ובאין דרך אחרת או כפי שנשאלת במקרה אחר על בי"ח גדול שא"א להעביר שמיעת קריאת המגילה לחולים כי אם דרך המיקרופון, אזי המורה כל כגון דא להתיר אפילו לכתחילה השמעת קריאתה באמצאות כלי המיקרופון אין מזחיחין אותו". וכן נראה שהיה סבור מעיקרא הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ד סי קכ"ו) אך למעשה הסתייג מלהורות כן: "בדבר שבפורים הבא עלינו לטובה דחוק המקום לשני מניינים וכל התלמידות כשיקבצו למקומם בביכנ"ס לא ישמעו בלא רמקול, שאולי יש להתיר בשעת הדחק כזה, לפי מה שראו תשובה שלי באגרו"מ (ח"ב סיק ק"ח) שיותר מסתבר שיצאו בזה, אבל כיון שלא ברור להתיר וגם הוא ענין חדש אין לעשות כן, הנה אף שהוא קצת דחק אין ראוי לעשות כן לדעתי". והנה בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן ס"ח) נשאל אודות השומע סליחות בביתו דרך הרדיו בשידור חי, האם חייב לענות אמן אחר הקדיש שאומר השליח צבור, והאם חייב גם כן לענות י"ג מדות עם הצבור. ותחילה הביא את דברי חז"ל (סוטה דף לח:), אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והביא את ביאור התוס' (פסחים פה:), שכוונת הגמ' שאם שומע קדושה ואמן יהא שמיה רבה מהצבור, עונה עמהם, ואין המחיצה מפסקת למונעו מלענות עם הצבור. וכתב שנראה שהוא הדין בנידון שלנו. וכן דן ביחס להפסק של טינוף, האם מרן הכריע כסתם להקל או כיש אומרים להחמיר, והסיק שמרן סובר להחמיר כיש אומרים, כיון שהי"א מפרשים דעת הסתם. אולם מצא להקל בכך, ע"פ דעת הגר"א (מעשה רב סימן מז), שמבית לבית השומע קדיש וקדושה ואמן יכול לענות עם הצבור, אפילו כשיש בינתים הפסק של טינופת או עבודה זרה, כיון שאינו רואה. וציין שכן העלה הגאון ממונקאטש. ולגבי מה שהעירו ביחס לקול הנשמע דרך הרדיו, שאיננו הקול הטבעי של האדם, אלא הוא קול הבא על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא. כתב וז"ל: "ואין לדמותו לשומע מתקליט של גרמופון שבודאי אינו עונה אמן אחר ברכותיו, וכמבואר בתשובת הגאון רבי חיים ברלין שהובאה בשו"ת אהלי אהרן חלק ב' (סימן סד), וכן פסק בשו"ת פרי השדה חלק ג (סימן צא אות ג). אכן החילוק מבואר, ששם הקול של המדבר נפסק מכבר, ופנים חדשות באו לכאן, כשהוא שומע מהתקליט, שאינו בר חיובא, וכפיס מעץ יעננה. אבל השומע מהרדיו בשידור חי, סוף סוף ברור שבאותה שעה הצבור עומדים במקום מסויים ואומרים קדיש וי"ג מדות וכדומה, לפיכך נראה שרשאי לענות עמהם". וראייתו של היחוה דעת, במעשה של בני אלכסנדריא של מצרים, וכפי שהסבירו התוספות (שם נא:) וכן בברכות (מז.), שאין זה בכלל אמן יתומה, הואיל והיו יודעים באיזו ברכה השליח צבור עומד, ורק לא היו שומעים אותו. והוא הדין כאן שהוא שומע הקדיש ויודע על מה שהוא עונה אמן רשאי לענות. והרה"ג רבי יעקב משה טולידאנו בשו"ת הים הגדול (סימן כט) כתב גם כן שיש לחלק בין השומע ברכה מתקליט של גרמופון, שאינו עונה אחריו אמן, לבין השומע ברכה דרך הרדיו או הטלפון, שצריך לענות אמן, שאין ריחוק המקום מעכב, ולא עוד אלא שאם כיון המברך להוציאו ידי חובתו ונתכוון גם הוא לצאת ידי חובה, יוצא ידי חובתו בברכה ששומע דרך הרדיו והטלפון, וכתב הגרע"י שמצא לדעה זו חבר. אולם למעשה חלק הגרע"י על סוף דבריו של הג"ר יעקב טולידאנו, וכתב: "לפי מה שנתבאר בדברינו נראה להלכה שאינו יוצא ידי חובתו בברכה זו מכיון שלא שמע הברכה במישרין מפי אדם בר חיובא, אלא באמצעות הממברנא שברדיו". והוסיף: "שכן וכן פסק ידידנו הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך שליט"א, והובאו דבריו בשערים המצויינים בהלכה (עמוד פא)". 

[יש לציין שלדעת הגרש"ז אין לענות אמן כלל, וכעת לא מצאתי את הציון בספר שמ"ב שתחת ידי] והסיק בסיכום התשובה: "השומע סליחות וי"ג מדות דרך הרדיו בשידור חי, עונה אמן וי"ג מדות, אבל השומע קידוש או מקרא מגילה מהרדיו, אינו יוצא ידי חובתו, שחייב לשמוע מפי אדם בר - חיובא, ולא דרך גלי האתר. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". חשוב לציין שגם דעת מרן החזו"א נוטה לכך, וכפי שהעיד הגרשז"א (בתשובתו שם בהערה): "לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו"א זצ"ל, ואמר לי שלדעתו אין זה כ"כ פשוט ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך אנשים המדבברים ביניהם, אפשר דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע. וכמדומה לי שצריכים לומר לפי זה, דמה שאמרו בגמרא אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת "לאחר" קול האדם, משא"כ בטלפון ורמקול", ואף שסיים שם הגרש"ז: "ולענ"ד הוא חידוש גדול מאד ואיני מבין אותו". מכל מקום יש לצרף את דעת החזו"א ששמיעה זו נחשבת כשמיעה לקול דבר, לפחות לעניין עניית אמן. למעשה מכל האמור, יש לחלק בין אדם השומע מרדיו או טלפון דברים שבקדושה המצריכים עשרה, שאינו יוצא בזה ידי חובה, ואף עולה מדברי רוב הפוסקים שנכון להמנע מלענות על כך. לבין עניין אמן או סליחות או י"ג מידות, שגם יחיד יכול לאומרם (באופנים מסויימים). בשעת הדחק אין לערער במקילים לזקוקים לכך (כגון בתי חולים), לצאת ידי חובת בקריאת מגילה דרך רמקול וכדו'. ולגבי עניית אמן על ברכות, כיון שמדברי פוסקים רבים (שו"ת הלכות קטנות, המנחת אלעזר, המהר"י ענגיל, החזון איש, הגרצ"פ פרנק, היחוה דעת ועוד) נראה בפשטות שאין כל חשש לענות, ויש שאף חייבו לענות - ודאי שהעושה כן יש לו ע"מ לסמוך. בברכת רפואה שלמה ובשורות טובות לכלל ישראל, פורים מאיר ושמח !

yeshiva.org

הרב מ"צ נריה זצ"ל מדבר על אישיותו של הגרי"מ החרל''פ זצ"ל

Message For Teddy Cruz

 Next time you want to sneak off to Cancun w/o getting caught  - I can get you the telephone numbers of a few chashuva gvirim from Boro Park and they will tell you how to do it... 

Listen And Live!!!

 Mechiyas Amalek

Shumas Meitav one and two. 

All Shabbos one? [in memory of Rav Eisenbach ztz"l מגדולי רבני חב"ד] 

Eidus Ben Grusha and Bas Kohen.

Hataras Nedarim and Hataras Nidui.

Yachid Mumcheh in Hataras Nedarim. 

נפלאות מתורת השם ב"ה!!!

Who Are Our Rabbeim?

From an article:

In January 1991, on the eve of the Gulf War, I was forced home stateside from my Jerusalem yeshivah. As a yeshivah "refugee," I, with many others, wound up at Brooklyn's Yeshiva Torah Vodaas. For the duration of that fraught period, YTV kindly hosted and fed any displaced rabbinic student in need, providing both spiritual and material sustenance.

During lunch breaks, several rabbinic candidates would head to the dorm and listen to Rush Limbaugh as we ate. I had never heard of him before.

"You'll become addicted," a fellow refugee warned me with certainty. He was right (on the political spectrum), but also correct.

At a time when the Middle East's only democracy was under attack, Mr. Limbaugh was one of the few media voices passionately defending the Jewish state we'd just been forced to flee.

In a corner dorm room out of earshot of the busy lunchroom, a "ghetto blaster" — remember those? — was placed on a chipped, repurposed breakfast table. We budding bearded boys would sit on cold metal chairs and listen as Rush dissected, analyzed, and expounded — and entertained.

Life in serious yeshivos is all about ideas — philosophical, legal, theoretical, and real-world. But unlike university libraries, where even study groups are quiet, a yeshivah's beis medrash is characteristically abuzz with passionate debate. And in the yeshivah milieu, it's hard, if not impossible, to compartmentalize scholastic approaches to mastering subject material.

During commercials, we would-be scholars applied our well-honed skills to "Rabbi Limbaugh's" discourses. In our search for truth, we tried to find flaws in his logic and arguments. We rarely succeeded.

Day in and day out, before heading back to our Talmud tomes, we'd — only half in jest — pronounce Rush's beliefs "kosher" and our "idling" productive.

We "refugees" never evangelized our lucky find. We didn't have to. Over the years, friends would later report similar goings-on at other "brand-name" yeshivos. 

Even today, I'm told, many yeshivah dorms have, at lunch, an unofficially assigned room where those living in the World of Ideas can — should they be so inclined — sit a spell to "visit" the World of Reality, with Mr. Limbaugh's normally booming voice faintly heard but well-listened to.

Having caught the Limbaugh "bug" during the Gulf War, afterward I continued listening devotedly. Life in yeshivah was, particularly by New York standards, idyllic, elevated, and proper, and we focused on bettering ourselves, our communities, and the world at large.

But complicating the latter goal was that, in nearly all decent fervently Orthodox rabbinical seminaries, there is limited access to secular newspapers. Mr. Limbaugh's daily broadcasts kept us updated not just on the nitty-gritty of political mechanics, but also on how America was changing socially. And, he would thunder, not in a positive way.

Rush's worldview reflected a traditionalist perspective that resonated with fervently religious Jews. (After all, the "Judeo" part of the value system refers to unadulterated Judaism.)

Mr. Limbaugh was a "woke" initiator for people of faith decades before modern progressives made similar moves for their causes. His call to arms not only informed his fans and followers of what was happening to our supposedly G-d-centered society, it psychologically empowered tens of millions who had been led to believe, based on mainstream media conditioning, that it was we traditional thinkers who were the statistical outliers. Mr. Limbaugh restored our belief that we could — and must — regain our voice.

For me, mastery of the issues Mr. Limbaugh raised was preparation for the real world, particularly against those who claimed to speak in the name of Judaism yet advocated behavior at odds with our millennia-old teachings.

Unlike some of my fellow students, I wasn't embarrassed to admit to listening to Mr. Limbaugh. Just the opposite. I would actually delve into the principles he advanced with my religious mentors and spiritual guides, allowing Rush's spark to be refined through the blowtorch of hashkafic clarity.

My rebbeim and roshei yeshivah were nearly always in agreement with him. In fact, they empowered me with the intellectualism needed to combat the ever-increasing attacks on the Torah-centered value system. Those attacks cropped up at college (when I pursued a journalism degree), at work, and most importantly, in my outreach interactions. Ideas initiated by Mr. Limbaugh and later "rabbi refined" filled my articles and columns. Thanks to the clarity he inspired, I never needed to utter the words: "Can I get back to you on that?"

----------

This is an important issue. Should we be learning hashkafa from a believing Christian?

The Gemara says: 

 הַלּוֹמֵד דָּבָר אֶחָד מִן הַמָּגוֹשׁ חַיָּיב מִיתָה.

 One who learns one matter from the magosh is liable to receive the death penalty. 

Who is a Magosh?

Rashi - A Min who is connected to Avoda Zara. Mr. Limbaugh was a firm believer in the divinity of Yoshke. Rabbeinu Chananel - A Kofer. 

We don't need to learn and then analyze and dissect the words of עובדי עבודה זרה or Kofrim [unless it is to disprove them - see the Gemara there]. 

On that note; People like Ben Shapiro, Dennis Prager, Jordan Peterson, Tucker Carlson and the like are much closer to the Torah hashkafa than what is written in the NY Times or broadcast on CNN. But we shouldn't delude ourselves for a moment into thinking that they represent Torah values. They are CLOSER than people on the left [usually] but still an admixture of a lot of other, foreign ideas. 

If Rush Limbaugh did good in his life, Hashem will reward him. But we can never make עובדי עבודה זרה into our Rabbeim. For the proper hashkafa on current events we could [AND SHOULD!!] listen to people like Rav Moshe Schapiro, Rav Asher Weiss, Rav Meyer Twersky and others who all [although they all think differently] present a Torah and Jewish perspective.   

On that note: I once saw a video of a prominent Orthodox rabbi explaining to a group of Catholics what a rebbi is and then saying that a certain priest is his rebbi. I could almost see this rabbi's ancestors [he comes from distinguished lineage] squirming in their graves....  

[That being said - there are circumstances when one may be allowed to listen to people like Limbaugh. Discuss it with your Rav if you are so inclined.] 

The End?

יש זמנים של קצה. ימים עם תחושת מחנק של אין מוצא; אפילה ואין אור. יש שהנפש נחשלת, כושלת, ולא מצליחה להמשיך לצעוד קדימה.

אלא שבסיום כל קצה דרך ממתין מקצה נוסף, חדש. וכשם שקצה הלילה נושק 

לראשית היום, כך לכל סוף סמוכה התחלה, ובעת שנדמה כי הנפש כושלת ואבדה התקווה - אפשר לסמוך לה התחלה ולקום מחדש.

זה עניינו של חודש אדר. הוא ממוקם בקצה השנה, אך בו גם טמונה תחילתה המחודשת. המן שמח כשנפל בו הפור לכליון ישראל; בו מת מושיעם של ישראל. אך לא ידע שבו הוא גם נולד.

בימי מרדכי ואסתר, בסוף גלות בבל, נדמה היה כי החושך יכסה ארץ והגאולה לעולם לא תאיר עוד. אך כמו שהשחר, סוף הלילה, סמוך לאור היום, כך אסתר, סוף כל הניסים, סמוכה הייתה לגאולת בית שני.

עמלק מבקש לזנב בנחשלים, ברגעים של הקצה, בנפשות שבעקב המשיח. אך בכך מנצחים אותו - בחיבור הקצה לקצה, הסוף להתחלה המחודשת, עד שנוצר מעגל אינסופי שלם; בשכרות המגלה שגם הקצה המרוחק של הגוף מחובר עם הנשמה, ומשנכנס אדר מרבים בשמחה.

-ע"פ כתבי הרב הדרי זצ"ל-

הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק על אהבת התורה

Prepare For Shabbos!!

 Here and here. 

Rabbi Dr. Abraham J. Twerski - It Will All Be OK

Aromomicha Hashem Ki Dilisani Etc.

HERE! 

Rabbi Dr. Twerski z"l Speaks About the Foundation of All Emotional Wellness

Dr Abraham Twerski z"l - Self Esteem for Success

Baalei Teshuva

שיחת פתיחה עם החזרה לישיבה לאחר הסגר השלישי - ראש הישיבה הרב ברוך וידר

Getting Drunk On Purim

 Rav Shteinman ztz"l

Making Fun Of Rabbeim On Purim

 

הרב שטיינמן זצ"ל

Lights Of The Jewish Nation!!

 Rav Aharon Levin ztz"l Hy"d.  [Hebrew] 

Sometimes - Better Be An Enemy....

 A number of years ago there was a Rebbi in a Yeshiva who hadn't gotten paid for a number of months. The Rosh Yeshiva tried to explain to him what financial difficulties the Yeshiva was undergoing. 

He related to the Rebbi that a certain rich man came to a Gadol and told him that other wealthy people had lost their money. What can he do to remain wealthy?

The Gadol told him to write a check to someone with whom he was angry. The wealthy man wrote a check for a million dollars [!!!] for a certain Rosh Yeshiva with whom he had a long-standing dispute. 

What can I do, said the Rosh Yeshiva to the struggling Rebbi, that I am friendly with this wealthy man.... 

Moreid Bi-Malchus Part 5!

 Here!

Messiah!!

 

This gentleman lives in my neighborhood

The Story Of The Diskin Orphanage

Rav Yehoshua Leib Diskin was the Gaon Ha-Dor. However, the Gemara says that if a person has only Torah then he doesn't even have Torah. Torah must be accompanied by chesed [and Yiras Shomayim...].

 Read this story....

The way it all began…
Summer 1879/ 5639, 

Jerusalem Rabbi Yehoshua Leib Diskin, who had immigrated to Israel only two years before, fell ill with pneumonia.

"and he would go every day to draw fresh air between the trees in the forest outside the city…and every day he would look…and see children clinging to trash heaps, tossed amid horse dung, half naked and barefoot, and he would ask, "who are these children?" And he was told that these were orphans who had lost their fathers and mothers, and poverty had deprived them of a home…" (from the impressions of his close disciple, Rav Yaakov Orenstein)

From that day onward, they had a home. The home of Rabbi Yehoshua Leib Diskin became their home. He didn't build a home for them; he simply opened the door to his own home and welcomed them all in. Together with his wife, he turned his home into a virtual orphanage.The abandoned orphans now had a warm home. But who would build their futures?

Chanukah 5641/ November 1880

Rabbi Yehoshua Leib Diskin set up a vocational school that would prepare 'his orphans' for life. There, they received professional training in a variety of fields that were in high demand in those days.

An entire generation of orphans was liberated from the cycle of deprivation.The house becomes too small for the giant heart…

11 Shevat, 5641/ January 11, 188

154 orphans joined Rabbi Yehoshua Leib Diskin's home in the mere course of a year and a half! The Diskins hearts expanded as wide as a giant hall, ready to embrace as many children as needed a home. For themselves, they were willing to forego anything, yet the children were desperate for more spacious provisions.

In Jan 1881 the first building was rented for the purpose of housing the precious orphans. The Diskin Home was founded, a home for those who had none of their own.

And a home it was, in every sense of the word; it provided hot meals and a warm bed, plentiful books and a large courtyard to play in, a home in which to live and thrive.The light is extinguished
and promise dawns…

29 Teves, 5658/ January 23, 1898 Erev Rosh Chodesh Shevat. 

The great luminary and leader, father and heart of all orphans, passed away. The hills of Jerusalem turned black with masses of humanity, all converging to accompany their leader on his final journey.

Yet, amid the heavy mourning, there shone a beam of light. From mouth to mouth, RavDiskin's parting promise spread through the mourners, shedding light and encouragement throughout the crowd. There was a way to remain bound to their beloved leader. For Rav Diskin had promised: "Whoever supports the home that I founded, I will personally advocate on his behalf before Hashem, in this world and in the next."

The promise, and the merit of this great father of all orphans, stands forever.Who will save the orphanage?
Elul 5668/ September 1908

A decade elapsed from the passing of the venerated Maharil (an acronym for Moreinu Harav Yehoshua Leib) Diskin and The Diskin Home faced mounting financial challenges that threatened its very existence. The Maharil's son, Rabbi Yitzchak Yerucham Diskin emigrated to the Holy Land in order to rescue the orphanage. Immediately upon his arrival, he set to the task of strengthening and fortifying his father's life's mission, which he very soon adopted as his own: the mission of granting new life to orphaned children.

At the same time, his wife personally adopted individual orphaned girls who, for whatever reasons, could not adjust to life in an orphanage. She gathered them into her home, and with warmth and motherly love, raised them as her own until her dying day.

Far reaching vision…
17 Elul, 5681/ September 20, 1912

The Diskin Orphanage's Groundbreaking Ceremony

Rabbi Yitzchak Yerucham, only son of Rav Yehoshua Leib, wished to establish a permanent dwelling for the orphans. He acquired property far away from the Old City, with one purpose: to grant his orphans optimal living conditions. There, on a faraway hill, he found the sprawling grounds he was looking for, with clear, healing air.

The distance did not deter him. Rabbi Yitzchak Yerucham was a man of vision, who foresaw the future growth and expansion of Jerusalem. And indeed, the entrance to Jerusalem is now marked by the cornerstone of this beautiful building that has turned into one of the symbolic sites of the city.Our feet stood at your gates…
Rosh Chodesh Nissan, 5687/ April 3, 1927

The new building Diskin Orphanage

An emotional procession marched through the streets of Jerusalem: community leaders carrying Torah scrolls in their arms, followed by the children of the orphanage, festively dressed for the occasion and marching proudly in impeccable formation.

A crowd of excited spectators followed them to the magnificent new edifice whose construction had recently been completed outside the city's walls. The great leaders of Jerusalem spoke, emotionally bemoaning the loss of Rabbi Yitzchak Yerucham and his pious wife, who had toiled so tirelessly for the construction of this building and didn't live to see their dream come to fruition.

On 5 Nissan, the tender orphans visit their father's grave. No, not their biological father - the father who cared for them with devotion all the years and built them a home of their own.

They visit the grave of Rabbi Yehoshua Leib Diskin, who lifted bedraggled orphans out of the dust and gathered them into his own arms, worrying for their welfare. They then proceed to the grave of his son, Rabbi Yitzchak Yerucham, to thank him for continuing his father's legacy and building them a spacious new home.

And they entreat for all those who continue the holy mission, expending time and energy and endless funds to bring light into their lives.

Be Careful What You See

 

Moreid Bi-Malchus Part 4 !!

 HERE!!

What Kosher Jews Talk About

 

Moreid Bi-Malchus Part 3

 HERE!

Maschilin Min Hatzad

 

דיני נפשות מתחילין מן הצד: מנא הני מילי אמר ר' אחא בר פפא אמר קרא (שמות כג, ב) לא תענה על ריב לא תענה על רב

The mishna teaches that in cases of capital law, the judges commence issuing their opinions from the side benches, where the least significant judges sit. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Aḥa bar Pappa says: The verse states: “Neither shall you answer in a cause [al riv]” (Exodus 23:2), and the Sages interpret: Neither shall you answer after the Master [al rav], i.e., do not dispute the opinion of the greatest among the judges. Therefore, were the judges to commence issuing their opinions from the greatest of them, and he would say that the accused is liable, no judge would acquit him.

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מהכא (שמואל א כה, יג) ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש [את] חרבו ויחגרו איש [את] חרבו ויחגור גם דוד את חרבו

Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The source of this practice is from here: When David decided to punish Nabal the Carmelite, the verse states: “And David said to his men: Every man gird his sword. And every man girded his sword, and David also girded his sword” (I Samuel 25:13). That was a case of capital law, and David, the greatest among them, was last.

STRANGE Gemara! First we have a pasuk from Chumash to prove that מתחילין מן הצד. Then R' Yochanan cites a pasuk from the Navi???

Rodef??

 

Moreid Bi-Malchus!!!

 Here and here!!

PIL-EI PIL-EI PLA-OS BEZ"H!

 Yesod Din Rotzeach And Goel Ha-dam

Yesod Din Rotzeach And Goel Ha-dam - Part 2

Yesod Din Rotzeach And Goel Hadam - Part 3

Yesod Din Rotzeach And Goel Hadam - Part 4

Rambam Hilchos Meilah 2-5: Meilah In A Parah Adumah

Learning Historical Sensitivity From The Megilla

Is The Parah Adumah From Public Funds?

The Mystery Of The Parah Adumah And Korban Pesach

Rambam Hilchos Parah Adumah 1-9

PART 2

Is There A Vaccine For THIS Epidemic That Kills Tens Of Thousands Yearly?

On Nov. 5, just 35 days after the deadly Las Vegas shooting, a man walked into a church in a small Texas town and murdered 26 people with an assault rifle. The coverage dominated the news.

But the day before, even more people – 43 – were shot to death in cities and towns around the country. And nobody really seemed to notice.

Shootings kill more than 36,000 Americans each year. Every day, 90 deaths and 200 injuries are caused by gun violence. Unlike terrorist acts, the everyday gun violence that impacts our communities is accepted as a way of life.

Of all firearm homicides in the world, 82 percent occurs in the United States. An American is 25 times more likely to be fatally shot than a resident of other high-income nations.

As public health scholars who study firearm violence, we believe that our country is unique in its acceptance of gun violence. Although death by firearms in America is a public health crisis, it is a crisis that legislators accept as a societal norm. Some have suggested it is due to the fact that it is blacks and not whites who are the predominant victims, and our data support this striking disparity.

Urban and racial disparities

Within the United States, the odds of dying from firearm homicide are much higher for Americans who reside in cities. Twenty percent of all firearm homicides in the U.S. occur in the country’s 25 largest cities, even though they contain just over one-tenth of the U.S. population. Data from the Centers for Disease Control and Prevention show that of the 12,979 firearm homicides in 2015, 81 percent occurred in urban areas.

There is even more to the story: CDC data also show that within our nation’s cities, black Americans are, on average, eight times more likely to be killed by firearms than those who are white. The rate of death by gun homicide for black people exceeds those among whites in all 50 states, but there is tremendous variation in the magnitude of this disparity. In 2015, a black person living in Wisconsin was 26 times more likely to be fatally shot than a white person in that state. At the same time, a black person in Arizona was “only” 3.2 times more likely than a white person to be killed by a gun. The combination of being black and living in an urban area is even more deadly. In 2015, the black homicide rate for urban areas in Missouri was higher than the total death rate from any cause in New York state.

These differences across states occur primarily because the gap between levels of disadvantage among white and black Americans differs sharply by state. For example, Wisconsin – the state with the highest disparity between black and white firearm homicide rates – has the second-highest gap of any state between black and white incarceration rates, and the second-highest gap between black and white unemployment rates. Racial disparities in advantage translate into racial disparities in firearm violence victimization.

Americans are 128 times more likely to be killed in everyday gun violence than by any act of international terrorism. And a black person living in an urban area is almost 500 times more likely to be killed by everyday gun violence than by terrorism. From a public health perspective, efforts to combat firearm violence need to be every bit as strong as those to fight terrorism.

Santa On Purim

Question

Is it wrong for a Jew to take a part-time job in a department store dressing up as Santa Claus?

Answer

Jewish law states that a person should not behave in the ways of idol worshipers[1]. Nor is one allowed to dress in a garment that is unique to them[2]. There is an opinion, however, that permits wearing their garments, as long as a part of the garb is missing. Therefore, if you were to wear the Santa Claus suit with a shtreimmel and not Santa’s funny red hat, that might be a way of taking the job and still remain within the parameters of Jewish law[3]. Furthermore, it is forbidden for a Jew to say that he is a gentile, even if one’s life is endangered. To save one’s life, a Jew is allowed to wear the clothes of a gentile. However, to dress up as Santa for monetary reward, there doesn’t seem to be any permission for this[4]. In a similar vein, it is forbidden to wear a green hat, the type that the followers of Mohammed wear[5]. Finally, fooling children into believing that there really is a Santa Claus is putting a stumbling block in front of the blind, and, by doing so, one adds credibility to the other legends of the holiday as well. This is a Chillul Hashem, a desecration of G-d's Name[6].



Question

Is there anything wrong with children (or adults) wearing Santa Claus costumes on Purim?

Answer

 In general it is forbidden to dress us as Santa Claus. As Rav Samson wrote in a previous answer in this site about taking a job as a store Santa -“Jewish law states that a person should not behave in the ways of idol worshipers. Nor is one allowed to dress in a garment that is unique to them. There is an opinion, however, that permits wearing their garments, as long as a part of the garb is missing. Therefore, if you were to wear the Santa Claus suit with a shtreimmel and not Santa’s funny red hat, that might be a way of taking the job [of a store Santa] and still remain within the parameters of Jewish law. Furthermore, it is forbidden for a Jew to say that he is a gentile, even if one’s life is endangered. To save one’s life, a Jew is allowed to wear the clothes of a gentile. However, to dress up as Santa for monetary reward, there doesn’t seem to be any permission for this. In a similar vein, it is forbidden to wear a green hat, the type that the followers of Mohammed wear. Finally, fooling children into believing that there really is a Santa Claus is putting a stumbling block in front of the blind, and, by doing so, one adds credibility to the other legends of the holiday as well. This is a Chillul Hashem, a desecration of G-d's Name.” With this in mind, we can examine your question of dressing as a Santa on Purim. There may be a line of reasoning to permit such a thing. We find in the laws of Purim (Shulchan Aruch, Orech Haim, 696, 8) that the Rema writes that some people have a custom for men to dress as women on Purim. Even though this is normally forbidden (as is mentioned explicitly in the Torah), because it is done in the spirit of levity of the holiday, some opinions believe it to be permitted. Perhaps one could say that this applies to the Santa costume – because it is worn in the spirit of Purim fun, and nobody seriously thinks that the person has any real connection or feelings for Santa (or the Christian festival associated with Santa), it could be permitted. Even though this line of thought might be enough to refrain from rebuking another person who did in fact wear such a costume, one should certainly not rely on this to themselves dress in such a way (or dress their children up as Santa). 

The Rema quotes Rabbis who forbid forbidden dress up on Purim, and the Mishna Brurah (ibid) quotes major sources who are explicit in their disapproval of such actions. That would rule out using such logic in our case. Additionally – one must be very careful to distance themselves from the parts of the surrounding culture that may have a negative effect on their Jewishness. Even as a joke, to be immersed in the non-Jewish culture that is connected to another religion is to be avoided. Our tradition teaches us to distance ourselves greatly from anything to do with other religions. Lastly – if you live in a non-Jewish neighborhood, then there is a chance that your Christian neighbors will see and be offended by your mockery of Santa. In today’s world of dangerous anti-Semitism one needs to take care to represent a Judaism to the world that will not cause any misunderstanding or tension – but only increase love and respect for G-d and Judaism. 

yeshiva.org

Excuses Excuses:-)!

 כשנתבונן בעצמנו נראה שאנו חיים רק על תירוצים. תמיד מוקפים אנו בתירוצים ותמיד אנחנו צודקים במבט אנושי במבט של עיני בשר מועילים התירוצים כשמגיעים לדין כל התירוצים בטלים מפני שיש אחד שהוא מחייב. אנו מתקרבים ליום הדין נתבונן בעצמנו במבט רציני ונווכח שאנו חיים רק על תירוצים.

הרב וולבה זצ"ל בהסדו על הסטייפלער זצ"ל

Rambam Hilchos Parah Adumah 1-6

 Here and here! 

Shvisas Beheima For Women

 Here here and here. DELICIOUS!

Mechusar Zman For Hakravah And Hekdesh And Pshat In Rambam Parah 1-1

Here, here and here.  Sweet like honey BS"D! 

To Enjoy Or Not To Enjoy

The emphasis of Rav Sorotzkin's talk [linked here] was that if one derives pleasure from this world then he cannot be a spiritual person. One's only true pleasure should come from ruchniyus. 

This is not unequivocal. It is well known that the derech of Chassidus was to sanctify Hashem through the pleasures of this world. It is also not a practical approach. Rav Sorotzkin is a Gaon Olam and his pleasure surely comes from his Torah and Avodas Hashem, but most of us are not only not there but are not even in the same galaxy [I refer not to the smartphone but to the celestial venue]. It is just completely above and beyond where most Jews [I refer of course even to frum Jews] are holding. 

The average guy is constantly checking his phone, receives and sends countless whatsapps, memes, jokes etc. etc. every day. He eats far more than he needs in order to remain alive and healthy [actually most people eat so much it is unhealthy], never thinking for a moment whether this food is absolutely necessary in order to function so that he can learn and daven well and be an עובד השם. He eats b/c it is pleasurable. If he can afford it, he goes on frequent vacations. He almost always has a car and often two or three. His home is filled with various devices and utensils designed to make his stay in this world more enjoyable. He [and his wife] constantly buy things they "want" but certainly don't "need". That is [in my assesssment] where most people are holding. There are of course exceptions but that is the rule. So to tell people not to get a geshmak out of Olam Hazeh is simply not effective. 

We are a shvach-eh [weak] and very very very spoiled generation. We couldn't survive for ten minutes w/o going crazy if we had to live like people lived from the beginning of time until 60-70-80 years ago. [As Rav Moshe once put it - Some people can't survive for 5 minutes w/o devices that were invented two years ago]. For better or for worse that is the reality. I WISH people enjoyed learning so much that they didn't care abt. food or sleep but it ain't happening. 

There were differing views in Chazal about how to relate to the pleasures of this world. It is not monolithic. On one hand, the Yerushalmi [Kiddushin] says that Hashem will take one to task for every permitted pleasure he could have derived from this world and didn't. On the other hand, Rebbe Yehuda HaNasi says [Avos D'rebbi Noson] that if you get pleasure in this world then you will not be allowed to have pleasure in the next world but if you don't get pleasure in this world then you WILL get pleasure in the next.     

Here is an article by the Gaon and Tzadik Rav Leib Mintzburg ztz"l on the topic: 

א.

הדרך הנכונה והראויה בעניין נטילה מהנאות העולם הזה, הוא נושא עדין התלוי בהבחנות דקות, ועל כן שוררת בו חוסר בהירות, הגורמים לרבים לבוא לידי שיבוש. ובטרם נבוא להגדיר מה הם האופנים שנכון וראוי להתנהג בהם. יש לקבוע תחילה עיקר הדבר ביסודו, האם עצם הנטילה וההזדקקות להנאת העוה"ז היא מציאות שלילית ופסולה, או אדרבה היא חיובית וראויה. ורק כשיש פגם בצורת הנטילה או משום גדר וסייג, אזי היא בלתי רצויה.

קיימת נטיה בקרב ההמון, להכריע כל שאלה בקיצוניות, כלומר שכל דבר יהא נחתך בגוונים חדים לכאן או לכאן. אולם גישה זו רדודה היא ואינה נכונה ובפרט בעניינים עדינים ומורכבים.

כן הוא הדבר ביחס לנושא זה של הנאות העוה"ז, שנדמה לרבים כאילו אך שני צדדים מנוגדים קיימים בתשובת שאלה זאת. כלומר האם מותר לו לאדם להתענג בתענוגים כאוות נפשו בלי שום הגבלה, או האם כל אכילה וכל תענוג היא שלילית ופגומה וכניעה לחומר, ואין ראוי לאדם ליהנות בטובות העוה"ז כלל.

אך באמת ישנם בזה הרבה גוונים ודרגות רבות זו למעלה מזו, ובעז"ה נבארם להלן.

והנה בחז"ל מצינו מאמרים הנוטים לצד אחד ומאידך ישנם מאמרים הנוטים לצד שכנגד, ובספרי המוסר האריכו ליישב ולהגדיר את הדברים, ועיין בספר 'מסילת ישרים' (פרק יג בביאור מידת הפרישות) המביא מאמרי חז"ל השונים, מצד אחד המאמר - 'לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים' (ירושלמי נדרים פט). וכן - 'עתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול, דכתיב (קהלת ב). וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם'. (ירושלמי קדושין פד). וכן אמרו – אסור לאדם שיסגף עצמו, דדרשינן 'ויהי האדם לנפש חיה - נשמה שנתתי בך החייה' (תענית כב:), ואמרו - 'כל היושב בתענית נקרא חוטא' (שם יא.). והלל היה קורא על עצמו את הפסוק – 'גומל נפשו איש חסד' (משלי יא) על אכילת הבוקר, והיה רוחץ פניו וידיו לכבוד קונו, קל וחומר מדיוקנאות המלכים (ויקרא רבה לד).

ולעומת זאת מביא שם כמה מאמרי חז"ל המורים על חיוב הפרישות, והיינו מה שאמרו - 'קדש עצמך במותר לך' (יבמות כ). ובתורת כהנים – 'קדושים תהיו - פרושים תהיו'. וכן איתא - 'כל היושב בתענית נקרא קדוש קל וחומר מנזיר (תענית יא). ואמרו ברבינו הקדוש, שבשעת מיתתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי (כתובות קד). וכן איתא - 'סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה' (גיטין ע.). עוד אמרו - 'עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו' (תנדב"א כו).

וראה שם במסילת ישרים שקבע בזה כלל יסודי שכל מה שנצרך לאדם לקיומו ולניהול חיים כתיקונם, נכון וראוי להשתמש בו וליהנות ממנו, ואם מונע עצמו מן השיעור הנצרך לזה, על כך נאמר שנקרא חוטא. וכל מה שאינו לצורך הנ"ל יש לו לאדם למשוך את ידיו ולסלק את עצמו הימנו. ותלוי הדבר בכל אדם לפי שיעורו מה הוא המוכרח לו לבריאות גופו ושלוות נפשו וישוב דעתו. וכן כתב בשל"ה (חלק עשרה מאמרות מאמר שביעי אות יד).

וכלל גדול זה עדיין נצרך לפרט, וגם צריך תבונה ודעה להשכיל לעמוד על המידה הנכונה מה נחשב מוכרח ונצרך, והוא דבר המסור ללב כל אחד ואחד.

ב.

ותחילה נבאר מהו הטעם שכל אכילות והנאות שאינם נצרכים לאדם לצורך בריאותו ולצורך יישוב דעתו יש לו להימנע מהם, והיכן מקור יסודו בתורה.

א) המכשול העיקרי שבהנאות העוה"ז, הוא הסכנה שההשתעבדות אליהם תגבר על קיום התורה והמצוות. דכאשר האדם יתרגל ויתמכר אליהם, אזי כאשר יבוא לניגוד בין הנאותיו למצוות התורה עלול להעדיף חלילה את הנאתו על פני ההנהגה הישרה. ולהורות לעצמו היתרים דחוקים על מנת למלא תאוותיו.

וכמו שכתב המסילת ישרים שם – 'מלוי הכרס מושך אחריו פריקת העול, ומשתה היין מושך אחריו שאר דברים רעים. כל שכן שבהיות האדם מרגיל עצמו לשבוע מאכילה ושתיה, - - מכניס עצמו בתוקף עמל הסחורה ויגיעת הקנין לשתהיה שולחנו ערוכה כרצונו, ומסיר עצמו מן העבודה ומן התורה ומן התפילה, מה שהיה נפטר מכל זה אם מתחילתו לא משך עצמו בהנאות אלה'.

וכן אם יורגל לקחת הנאות עלול הגוף להימשך וליטול יותר מן הראוי. לפיכך יש לו לאדם להרגיל את עצמו, שלא ליטול ככל אשר יתאווה, רק במידה נכונה, ולא לקחת הנאות כפי מלוא המידה האפשרית, כי אם לא ירגיל עצמו להשים גבול לתאוותיו אזי גם כאשר יגיע לידי דברי איסור יקשה בעיניו לעצור בעד יצרו.

ודבר זה יסודו בתורה במה שדרשו חז"ל 'ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי' (יבמות כא.). ופשוט שנוסף על המשמרת הכללית שקבעו חז"ל צריך כל אדם לפי מידתו לשים הרחקות וגדרים להישמר מן החטא.

[וכל הנ"ל הוא נוסף לזה שההתעסקות בהנאות עוה"ז גוזל זמן רב, וכשהוא שקוע בזה אזי כמעט ולא נשאר זמן לתורה ולתפילה ולדקדוק בקיום המצוות, וכן עצם ריבוי האכילה מביא לכבדות ושינה יתירה, ומאבד חלק גדול מחייו על דברי הבל.]

ב) אכן לבד מהגדר והסייג ובזבוז הזמן, יש עוד פגם בהימשכות אחר ענייני העוה"ז מצד עצמם. שכן פחיתות וגנאי הוא לאדם, כאשר הגוף והחומר נעשים למרכז חייו, ועיקר עניינו הוא האכילה והשתיה המנוחה והתענוג, וענייניו הרוחניים הם רק כבדרך אגב. [ויש גרוע מזה, שהם נעשים כטפלים ומשמשים לגוף. כאשר הערך העליון אצלו, הוא האכילה והתענוג הבהמיים, אלא בכדי שיהיה לו רוחב לב... לאכילה ושתיה, הוא מתבל אותם בדברי תורה ורגשי נפש. ואז נמצא ששפחה תירש גבירתה, שהנשמה העילאית נעשית כמשרת לגוף הבהמי. (ועיין דבריו הנפלאים של רש"י בפרשת המתאווים (במדבר יא,כ) ד"ה 'את ה' אשר בקרבכם' – 'אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם ליכנס לכל הדברים הללו'.)]

מצד דבר זה הפגם הוא, משום שכאשר הוא שקוע בהנאות עוה"ז אזי הם נעשים מרכז עניינו של האדם, ועיקר שאיפתו ומגמתו מצטמצמת בהנאות העולם, ואז הרי הוא שפל כבהמה. ודבר זה נמדד הן במידת הערך אשר הוא מייחס לזה ובמקום שתופס הדבר בליבו. וגם בשיעור והכמות של הנטילה, כי מה שהוא עיקר עניינו של האדם הריהו עוסק בו בהרחבה כפי מידת היכולת, אבל דבר שבא רק לעזר וסיוע עוסק בו רק במידה מצומצמת הנצרכת ותו לא.

ג.

והנה מצינו בתורה שלש מצוות שתוכנן שייך לשני העניינים הנ"ל, והם שלש דרגות זו למעלה מזו.

א) הדרגה הגרועה ביותר בזה היא המבוארת בפרשת בן סורר ומורה, ואשר כינתה אותה תורה - 'זולל וסובא'. שהיא מידה פחותה ושפלה, דהיינו אכילה ושתיה במידה גדושה ויתירה מעבר לכל מידה. וזהו עיקר חטאו של 'בן סורר ומורה', שהוא – 'זולל וסובא'. דהיינו שהוא להוט להיטות יתירה ועט על היין והבשר בצורה מופרזת. ועל זה אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, כי סגנון חיים זה יביא אותו בעל כרחו לדרך אבדון.

וצריך לדעת שעניין זה הוא לא רק באכילה ושתיה, אלא אותו רעיון קיים בכל ענייני העולם הזה. ממון ורכוש, בתים וכלים, שירה וריקודים, שיחת רעים וטיולים. אם נוטלים אותם במידה גדושה ויתירה, זה בחינת זולל וסובא.

ב) אזהרה נוספת שמצינו בתורה בעניין זה הוא בפרשת המלך 'לא ירבה' והוא הדרגה השניה בזה. לא ירבה לו סוסים.. ולא ירבה לו נשים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. ואם כי המצווה נאמרה רק במלך, היינו משום שאצלו מצוי הריבוי, וצריך להזהירו על זה, אבל רעיון האיסור קיים אצל כל איש יהודי.

וטעם הדבר גילתה התורה - ולא יסור לבבו. דהיינו שגם אם האדם עדיין לא הגיע עד לשפלות של זולל וסובא אבל גם ליטול ולבקש הנאות במידה מרובה גורמת להסרת הלב מן התורה. הדבר המרכזי והעסק העיקרי של איש ישראל הוא להיות משרת נאמן לה' לעבדו ולשמור מצותיו, ובזה צריך להרבות, וככל שירבה הרי זה משובח, כי זה אכן ציר חיי היהודי. אבל העסק בקנייני עוה"ז, צריך להיות במידה בינונית. ואם ירבה היהודי לעסוק בקנייני עוה"ז, הרי נמצא שענייני העוה"ז הוא הדבר המרכזי שלו, ובגין כך יסור לבבו מתפקידו אשר הטילה תורה עליו.

מעניין זה הוא מאמרם האמור - 'סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה' שכאשר הוא נעשה להוט אחר המאכלים במידה מרובה, מתבטא בכך שהחומר הוא מרכז עולמו.

ג) מצוה נוספת בדבר זה הוא מצוות 'קדושים תהיו'. קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם. ופירש הרמב"ן - ציוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות וימעט.. ויקדש את עצמו מן היין .. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדיבור הנמאס .. שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים במותרות וכיעורים. וגם הראשונים שלא פירשו כהרמב"ן, אבל בוודאי גם לשיטתם זהו רוח ורצון התורה במצוה כוללת זו.

ותוכן מצוה זו דמאחר שעם ישראל הם עם ה', ממלכת כהנים וגוי קדוש. על כן ציוונו הקב"ה להיות קדושים. על משרתי ה' להיות מעודנים ואציליים. אין אנו רשאים להיות עוסקים בחומר ובנטילת הנאות העוה"ז, כי אם במידה צנועה ומוגבלת. ואין שיעור מפורש בזה, כי הוא מסור לכל אחד ואחד לפי דרגת רוממותו ולפי דביקותו במעלות התורה והקדושה. אך במידה מסויימת של עדינות, חייב בזה כל אחד מישראל.

הרי לנו שלש מדריגות. 'זולל וסובא' היינו שלהוט ושקוע מאד בחומר ותאוות, וזה דרגה שפילה ביותר. והדרגה השניה שנצטווינו עליה הוא 'לא ירבה', כלומר לא רק האיסור להשתקע אלא גם לא להרבות יותר מהמידה הבינונית. ומצוות 'קדושים תהיו', היא למעט גם מהמידה הבינונית וליטול רק במידה צנועה ועדינה.

ד.

חסרון נוסף שיש בזה, שכאשר האדם שקוע בעוה"ז, הרי גם רגשותיו מכוונים ותפוסים לגשמיות וממילא סגורים הם לרוחניות ותורה, כי כאשר עיניו נשואות למעדנים אין לבו פנוי לבקש ולקלוט חכמה, והוא מה שאמרו 'עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו'. הצמאון שקיים באדם לרוחניות הריהו מיטשטש על ידי הרוויית גופו בהנאות חולפות ומוצא בכך תחליף קלוקל. [וזה אחד מהיסודות מהבעש"ט זי"ע שכאשר נפש היהודי חשה תשוקה לענייני עוה"ז, אזי ביסודו של דבר בעומק הפנימיות נובעת תשוקה זו מגעגועים לרוחניות, וכאשר יעמוד איתן ויימנע מלהרגיע תשוקה זו ע"י מילוי תאוות חמריות, אזי יפרצו ויפנו געגועים אלו לכיוון התורה והמצוות וקירבת ה'.]

עוד פגם יש בזה, והוא שראוי לו לאדם להתעלות שלא יהיה העוה"ז בעל ערך בעיניו, משל למה"ד, לצעצועי ילדים שלאדם מבוגר אין הם מעניינים אותו כלל, ואם מתעסק בהם הוא גנאי גדול. אמנם כל זמן שהוא ילד ראוי לו להתעסק בצעצועיו, שדבר זה שייך ומתאים לגילו, אבל עם הזמן עליו להתבגר וממילא לא יחשיב אותם עוד. וכמו כן על האדם להתעלות מעסקי עוה"ז ולהיות יותר נעלה וללכת מחיל אל חיל. וככל שמתנער מן הדברים החמריים מכניס עצמו לעולמה של הרוחניות. ועי"ז נהפך מאיש גוף לאיש נשמה, עד שמגיע למצב שאין לו שום חשק וטעם בכל ענייני העוה"ז וכמו שאמר שלמה בחכמתו הבל הבלים הכל הבל. ובמשך הזמן נטהר לבו ומתקדשים רגשותיו ומוצא נחת ונועם בדרך התורה ומתענג על ה'.

ה.

אמנם מוטל עלינו לדעת מה הוא המבט העקרוני על נטילת הנאות העוה"ז ביסודם של דברים. האם במה שנכון לו לאדם ליטול וליהנות דהיינו במידה הצנועה, האם הוא רק בדיעבד כיון שאינו מסוגל בלא זה, בבחינת אנוס ובאופן של 'דחויה', או שכאשר הדבר נעשה במידה ובצורה הנכונה אזי ההנאה מותרת היא לכתחילה, ואולי יש בה אפילו מן הראוי ומן היושר.

והנה המתבונן נכוחה יראה ברור שאין הנטילה כשלעצמה מהות של חסרון וחטא, ותמוה מאד לומר שיחשב לפגם אם האדם רוצה ומייחל שייטב לו בחייו, ובוודאי יש לו לאדם לשמוח כשיזדמנו לו צרכיו בהאי עלמא בנחת ובעונג. וסברא פשוטה היא וגם מוכח מהתורה שכך הוא הסדר בדרכו של עולם שהאדם יהיה לו כל טוב, ואין עניין הנטילה דבר שלילי, שהרי הרבה הבטחות בתורה ובנ"ך כשכר על קיום המצוות הם שייטב ה' לאדם אם בעולם הזה אם לעתיד לבוא, וכנגד זה העונש על החטא הוא שתינטל ממנו טובה זו. ובוודאי שאין זה רצון השי"ת שיהיה האדם שומם ומנותק אדיש ומתעלם מצרכיו המוטבעים בו מעצם טבע מציאותו.

וכן מוכח הדבר מכך שאנו חייבים בברכות הנהנין, ובהודאה על כל טובה שמזדמנת לאדם, וכן לשמוח במועדים על כל הטוב שנתן לנו ה', הרי שקבלת הטוב וההנאה ממנו אין בה שום פגם ופסול, אלא אדרבה יש לו לאדם לשמוח בה ולהודות עליה. [ובאמת כ"כ פשוט הדבר עד שאין צריך להוכיח זאת כלל, אולם מכיוון שיש הטוענים כך, צריך להתייחס לזה.]

והנה, קיים סגנון השקפה מורגל בפי רבים שעצם נטילת הנאה הוא פגם וגנאי, אבל כאמור האמת היא שעצם הנטילה במידה הנכונה הוא דבר ישר, והוא ביסוד בריאת האדם שיתענג בטוב והוא רגש נכון וראוי. ואם בידו ליטול הנאה ושיהיה לו טוב ונעים ואינו נוטל, הרי זה מנהג שטות, וגם חוטא לנפשו. ובוודאי שאין הנהגה כזו גורמת נחת רוח לאבינו שבשמים, והרי הקב"ה ברא את האדם והטביע בו טבע זה, ונטע בגן עדן כל עץ טוב למאכל ונחמד למראה, ואמר לאדם הראשון 'מכל עץ הגן אכול תאכל' ואם כן הרי רצונו בכך. ועיין מה שכתב באור החיים על הפסוק 'ושבית שביו' – 'מצוה, שלא יראה כמזלזל במתנת מלך' (דברים כא,י). וכן כתב החת"ס בחידושיו על הש"ס נדרים (דף נ:) שהקב"ה רוצה שייהנו בריות מהטובה שמשפיע בעוה"ז, ועיי"ש שהוסיף בזה דברים נוראים ונפלאים.

ובאמת שכל כוחות נפש האדם וכל טבעיו ונטיותיו והלך רוחו הם הכלים שנבראו וניתנו לו בכדי שעל ידם יהיה בידו לקיים חוקות התורה, בחינת איסתכל באורייתא וברא עלמא. וכמו שאמר משה למלאכי השרת, כלום אב ואם יש לכם, כלום משא ומתן יש ביניכם. והנה אם האב והאם אין נכון שיחושו במעלת הכבוד והוקרה מבניהם, לשם מה יכבדו אותם. ואם על האדם לתעב את המאכלים וענייני עוה"ז לשם מה יתחסד עם הבריות וייטיב עם העניים להאכילם ולהשקותם די מחסורם, ואפילו סוס לרוץ לפניו, וכי המצוה שיכשיל אותם ח"ו.

והנה אם נאמר שתכלית חיי האדם בעולם הוא לשבור ולדכא את צורת מציאותו, א"כ הרי גם שיעור מועט של דברים אלו, הוא פסול ביסודו, ונמצא שרק היחידים רמי המעלה ביותר אשר הם מנותקים מחיזו דהאי עלמא ומרוממים למעלה מכל ענייני העוה"ז זוכים להינצל מחטא ופגם זה, וזה לא יתכן. [וכן לפי זה נמצא שכל הטוב והנעים שישנם בעולם הזה, הכל נברא רק לבעבור נסות את האדם להעציבו ולהציקו בפיתויים להקשות עליו בכדי להכביד הנסיון, וזה לא מסתבר כלל. והרי חז"ל תיקנו במטבע ברכת האילנות 'ברוך שברא בריות טובות ואילנות טובות, להנות בהם בני אדם'.]

אלא וודאי הדבר ברור כפי מה שנתבאר שעצם המציאות של נטילה היא דבר הגון וישר. וכאשר נוטלים במידה הראויה ובצורה הנכונה, אזי נכון הדבר וראוי. ולכתחילה כך היא צורת חיי האדם, לחיות בתוככי העולם תוך שהוא מנווט דרכיו ביושר ובקדושה.

וראה מה שכתב בזה בספר 'עליות אליהו' – 'שמעתי שהוא (הגר"ח מוולאזי'ן) ז"ל היה אומר כי אחיו הצדיק מוהר"ז נ"ע פשט מעליו ענייני עוה"ז לגמרי עד שנעשה כמלאך ה' רק מלובש בדמות אדם, אבל רבינו הגר"א ז"ל אף שהיה הנהגתו כבני אדם, בכל זאת זיכך כוחותיו עד ששבו ככוחות מלאכי ה', ולזה היה כוונת הבריאה בעוה"ז להיות נוהג כבן אדם ולזכך החומר כמלאכי השרת' (הערה כ).

ו.

אכן יש אופן של מעלה בהתרחקות מהנאות, והיינו כאשר האדם הוא בעל נפש, ואצילות נפשו מורה לו שאין הוא ראוי ליהנות כיון שלא התנהג כשורה, וזה אחת מגדרי התשובה שכביכול מעניש את עצמו. וכדאיתא במאמר 'יסוד התשובה' לרבינו יונה – 'ועל פשעיו הישנים אשר השליך מעליו יהיה תמיד תוהה ומתחרט ומבקש עליהם מאת המקום למחותם מספר הזכרונות, וגם יענה נפשו עליהם, ואם אדם חלש הוא שאינו יכול לסבול עינוין קשים ותעניות ימשוך מתאותיו, ואל ימלא כל תאוותו, לא במאכל ולא במשתה'.

בחינה יותר נעלית אשר היא נחלת בני עליה בעלי מדריגה היינו שמרגיש שבכלל מהיכי תיתי ליטול ולקבל, בחינת נהמא דכיסופא, שונא מתנות יחיה. וכן איתא 'מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאיסתכולי ביה' (ירושלמי ערלה פרק א). שאומר לעצמו 'וכי העולם הזה שייך לי'. וזה דרגה גבוהה של עדינות הרגש. והנה מצד הבחינות הקודמות יש רק הגבלה במידת הנטילה, אבל מצד עניינים אלו הרי לא היה ראוי כלל ליטול שום הנאה. אלא שישנם כמה טעמים שמחמתם ראוי בכל זאת ליטול וליהנות.

א. שהרי מוכרחים אנו לשם קיומינו לאכול ולשתות ושאר צרכים, ובוודאי שנכלל בזה כל מה שנצרך לישוב הדעת ולא רק לחם צר ומים לחץ לקיום החיים, שהרי בכדי שהאדם יוכל לחיות בנחת ולעבוד את ה' בכל חושיו בישוב הדעת וברגשי קודש, נצרך הוא לאכילה ושתיה יותר מהמוכרח כדי קיום חייו, וכן לפתיחת הלב נצרך לפעמים להיות נהנה כדאיתא - 'חמרי וריחני פקחין' (הוריות יג:). וכדכתיב - 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מלכים ב,ג). אכן משום כך הרי זה רק בחינת 'הכשר מצוה'.

ב. אולם עוד יש כוונה נעלית, שכשאדם זוכה לטהרת הלב ולרגשות קודש וכל הנאותיו הם מצד מחשבה זו, הרי זו דרגה רוממה ונשגבה. שאז כל הנאותיו הם עצמם עבודת ה'. והיינו כאשר מגיע להבנה שכל מה שראוי ליטול הוא רק משום שכך הוא רצון ה' החפץ שנהיה נוטלים ומקבלים ממנו, ושהוא נחת רוח לפניו ליתן לנו ולהשפיע עלינו רוב טובה וברכה. אכן זו מדריגת הצדיקים בלבד, כלומר דווקא כאשר האדם הגיע להרגש נעלה זה של שונא מתנות והוא נרתע מעצם הנטילה, וכל הנטילה שלו היא אך ורק מצד שכך ראוי וכך הוא רצון ה', ואינו מערב בזה את נטייתו העצמית אז עצם הנטילה היא עבודה לגבוה, ולא רק הכשר מצוה אלא זה עצמו עבודת ה' והנהגה רוממה.

ועיין במה שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין - כל הדברים הטבעיים הם עושים רצון השם יתברך כמו שנאמר (משלי טז,ד) כל פעל ה' למענהו - לקילוסו, ואמרינן בגמרא (חולין ז.) בגינאי נהרא, אני הולך לעשות רצון קוני מה שהוא בטבעו כך ולפיכך גם האדם כשעושה מעשים הטבעיים שהוא מוכרח בהם מצד טבעו נקרא הולך לעשות רצון קונו ויש מצוה בדבר. ובכלל גם כן אכילה וכו' ובלבד מה שהוא בהכרח כגון אכילה לרעבון (צדקת הצדיק - אות קעג).

ועיין בספר שנות אליהו על המשניות – 'אמר הרב הגאון מורינו ורבינו (הגר"א) ז"ל שיש וכו' שאוכל לשם שמים אף שלעת עתה רע הוא לו, שהנשמה אינה נהנה ממנו, ואם היה באפשרי בלא אכילה היה טוב לו יותר, אך שכוונתו הוא באכילה הזאת שיבריא הגוף ויכול לעבוד השי"ת בתורה ומצוות. וכו' ויש עוד לשם שמים וכו' שבאכילה הזאת עושה גם כן פעולה גדולה לנשמתו וכו' ולמדריגה זו לא כל אדם זוכה לכך רק מתת אלוקים היא'. (סוף מסכת ברכות).

ופיסגת המעלה היא כאשר גם עצם החיים שהוא חי וכל רצונו לחיות הוא בכדי למלאות רצון ה' שברא אותו ורוצה בהמשך קיומו, שאז נעשה כל כולו מציאות של קדושה, ובעצם חיותו הריהו ממלא תפקיד רם ונעלה.

Unconventional And Fascinating BS"D!!

 Shakespeare's Day In Court: Mishpat Shylock In Halacha

Shakespeare's Day In Court: Mishpat Shylock In Halacha - Part 2: An Eye For An Eye

Corona Why?

HaGaon HaGadol Rav Yitzchak Sorotzkin Shlita is just about the biggest Talmid Chochom on the planet. His wealth, breadth and depth of knowledge are staggering and mind-boggling. He has written over 70 sefarim, many of them on topics that almost nobody else wrote about, filled with incredible chiddushim. So we have to have tremendous Derech Eretz for him.  

That being said - I listened to this talk and want to comment that I am not sure that his analysis is completely correct [one is allowed to ask questions on the Chumash and the Gemara and certainly on contemporary Rabbonim. תורה היא וללמוד אני צריך].

1] The whole Corona is b/c we are too immersed in Olam Hazeh? Maybe, but I can think of some other explicit aveiros that many of us do. Let's see: Sinas Chinam, Machlokes, Lashon Hara, Chillul Hashem and the list goes on and on. So OF COURSE we should scale down our gashmiyus but there is a lot more to fix and it is hard to attribute excessive gashmiyus alone as the source for this megeifa [UNLESS one is a Navi and received a Divine communication].   

2] The Goyim are making evil גזירות to stop us from learning and davening?  Nobody is stopping anyone from learning or davening. The regulations are in order to protect our health. The attitude of "us against them" is in my opinion, anachronistic. There is anti-semitism today but trying to stop Corona is not an expression of it. There are plenty of Chashuv Talmidei Chachomim who don't view the regulations as גזירות against religious observance but rather encourage everyone to follow them. 

3] So much talk about the SPIRITUAL korbanos of the pandemic but nary a word about all of the physical suffering and death. What about all of the orphans and widows? Shouldn't we be feeling their pain?? Is the only thing that matters the soul? Rav Yisrael Salanter famously taught that "yenems gashmiyus is my ruchniyus". When a person suffers physically that should be a cause of great distress for me - not ONLY when he suffers spiritually. That is why we have a mitzva to give tzdaka which involves PHYSICAL MONEY or hachnosos orchim which involves physically feeling and otherwise attending to the bodily needs of others. 

And what about the fact that every single person who got sick or died was infected by another PERSON. So who killed Rav Dovid Soloveitchik? Who killed Rav Yitzchak Scheiner? Who killed the Novominsker Rebbe? We can't know but Hashem knows and we have a LOT of [albeit unwitting] killers among us. A LOTTTT!!! 

And what about all of those who weren't careful and were partially guilty of their own illness and/or death. That TOO, is a huuuuuge aveirah.  

  

LET'S LEARN!!!!!-:)

Mishpatim: The Foundation Of Chesed In The World

Mishpatim: The Special Recognition Of The Dogs And Their Reward

צדקה ומחצית השקל - לבירור חובתנו בעולמנו

The Dialectical Purim Story And Its Contemporary Significance

Is There A Mitzva Of Loaning Money To A Wealthy Person?

Is There A Mitzva Of Loaning Money To A Wealthy Person? - Part 2

Is There A Mitzva Of Loaning Money To A Wealthy Person? - Part 3

The Obligation To Loan And The Prohibition Of Interest

The Obligation To Loan And The Prohibition Of Interest - Part 2

BOOK OF THE MONTH CLUB!

 HERE!!