הנה יש לעיין מהו כאשר האב מצוה לבנו לתקן מכשיר אשר ההסתכלות בו אסורה, האם הבן מצווה לתקנו מצד מצות כיבוד אב, וכי תימא דהרי מכשיל האב בראיות אסורות, אך הרי איירי דבין כך יתקנו המכשיר, דאם הבן לא יתקנו, אדם אחר יתקנו.
ויש לעיין בזה מכמה אנפי: א. חד עברא דנהרא
איתא בגמרא עבודה זרה (ו' ב') דהמכשיל חבירו בעבירה, אינו עובר בלפני עור אלא אם כן חבירו היה יכול לעשות העבירה בלעדיו, כגון כשהנזיר נמצא עם היין בחד עברא דנהרא, אמנם אם לא יכול לעשותו בלעדיו, כגון דהוה בתרי עברי דנהרא, אינו עובר בלפני עוור. ויש לדון מהו בגוונא דאינו יכול לעשות העבירה לבד, אמנם אף אם הוא לא יתן לו, אדם אחר יתן לו. ומצאנו בזה פלוגתא, דבמשנה למלך (פ"ד הל' מלוה ולוה ה"ב) מבואר דאע"פ דבין כך ישראל אחר יכשילו, מכל מקום חשיבא לפני עוור, דמכיון דאינו יכול לעשותו לבדו, הוה כתרי עברי דנהרא. אמנם דעת הפני משה (ח"ב סי' ק"ה, הובא במשנה למלך שם) להקל, דלא חשיבא לפני עוור, דהוה כחד עברא דנהרא. והגרע"א )קמא סי' קצ"ד( נקט כהמשנה למלך, אמנם בכתב סופר (תשובות יו"ד סי' פ"ג) נקט כהפני משה. ואם נימא דהוה ספיקא דדינא, אם כן אסירא לבן מפאת ספק איסור, ולא שייך להתיר משום כיבוד אב. [ולא דמי להא דיש לדון היכא דהאב מצוה לבנו שלא יטול ספק לולב, דשאני התם דהוה בשב ואל תעשה, אבל בקום ועשה ודאי לא שרינן ספק איסור]. אך אי משום הא, הרי אם כל היהודים לא יתקנו, ילך לנכרי לתקן, ובזה גם המשנה למלך מודה דלא הוה לפני עוור, ואם כן יש להתיר. ואיסור מסייע ליכא כיון דפרוץ בזה.
ב. להוסיף באיסור
אך יש למידן דאכתי חשיב לפני עוור, דהרי כשהבן יתקן עכשיו, יהא מתוקן יותר מוקדם, והרי כל יום היא עבירה נוספת, ובזה באנו לדברי הגאון רב ברכות (הבן איש חי, מערכה ל' אות ג') דדן אם בכהאי גוונא דמוסיף באיסור יש לפני עוור, ואייתי מדברי ריטב"א (ע"ז ו' ב', ב"מ ה' ב') דליכא לפני עוור. אך הדבר צריך עיון גדול מסברא. ג. יתקנו באופן לא טוב אך אם הבן יכול לתקנו באופן שהנזק יהא פחות מבחינת הזמן, כגון שיתקנו באופן לא טוב, וכך יתקלקל שנית, [ואם אדם אחר יתקנו, לא יוכל לקלקלו], בזה יש לומר דשרי, אע"פ שהשתא מכשילו. וכי תימא דאע"פ שממעט בזמן, מכל מקום בשעה הזו הרי מכשילו בידים, אמנם הרי תליא בהא דנחלקו הברכי יוסף ואבני נזר במי שאוכל חלב דהוה איסור כרת, ויכול להפרישו מאיסור כרת על ידי שיחליף החלב עם נבילה, וכך יעבור רק על איסור לא תעשה, דדעת הברכי יוסף )חו"מ סי' ט'( דחשיב לפני עוור, דהרי נותן לו בידים הנבילה. אמנם דעת האבני נזר (יו"ד סי' קכ"ו) דליכא בזה לפני עוור, דאדרבה מצוה לתת לו נבילה כדי להצילו מאיסור חמור דחלב. ובתפארת שמואל (על הרא"ש ב"מ פ"ה סי' מ"ב אות ג') מבואר כאבני נזר. ולפי זה הכי נמי נימא בנידון דידן, דיתקנו עכשיו כדי שאחר כך יתקלקל להרבה זמן. ועיני לשמיא נטלית, שיחון אף מי שאינו הגון להבין עמקי תורתו הקדושה.
הגר"א גנחובסקי זצוק"ל
