הרב עודד ברק
כן, לא צריך לפחד פן נגלה שיש טעויות במסורת. הטעויות הללו רק מלמדות אותנו שעלינו להבין את המסורת ביתר דייקנות.
הבה נראה כיצד מסביר זאת אחד מהוגי הדעות החשובים של המאה שעברה, פרופסור אליעזר גולדמן, במאמר מכונן על היגדים מדעיים והיגדים דתיים ["היגדים מדעיים והיגדים דתיים – מספר הבדלים יסודיים באופיים, הכינוס השנתי למחשבת היהדות, שנה י"א"] מתוך דבריו נראה שהמסורת לעולם אינה צריכה לחשוש מקושיות ומבירורים, כי הם אלו שמוליכים אותנו אל האמת.
נתחיל באבחנה שמעניקה למאמר את שמו. מהם היגדים מדעיים ודתיים?
ובכן, היגד זה... משפט. היגד מדעי הוא משפט או אוסף משפטים שאומר משהו על העולם. למשל: כל העורבים שחורים.
היגד דתי הוא משפט שמלמד אותנו מה לתורה יש לומר על העולם. למשל: משה קיבל תורה מסיני. כיוון שהיגדים מדעיים מלמדים אותנו על העולם. הם יכולים תמיד להתבדות, להיות מופרכים. דוגמה: ההיגד "כל הברבורים לבנים" הוא היגד מדעי. אם יימצא ברבור שחור נדע שזה לא נכון שכל הברבורים לבנים. אפשרות ההפרכה היא הסימן של היגד מדעי ושל תיאוריה מדעית (לסקרנים נציין שזה היה חידושו הגדול של הפילוסוף היהודי קרל פופר).
אבל מה שנכון לגבי היגדים מדעיים אינו נכון כלל לגבי היגדים דתיים. גולדמן הצביע על כך שהיגדים דתיים נהנים אצלנו ממעמד מיוחד, מיוחס. הם אינם ניתנים להפרכה. גולדמן הדגים זאת לגבי משפטים בתחום התיאולוגיה (הפילוסופיה של הא-לוקות) אבל זה נכון לגבי כל היגד דתי, כמו נבואה. כאשר היגד נבואי מופרך, לא ההיגד עצמו הופרך – אלא הבנתנו. הרי אנו יודעים שהנבואה היא אמת, אלא שכעת מתברר כי לפני ההפרכה לא הבנו את הנבואה כראוי.
זה נשמע כמו חידוש פילוסופי, אבל גם זה נמצא כבר במסורת שלנו. הנה דוגמה מן התלמוד שמראה לנו כי חכמינו נהגו בדיוק באופן הזה, ואפילו בלי להכיר את הפילוסופיה המדעית של פופר שעליה בונים גולדמן ואני את אבחנותינו...
הסוגייה הבבלית מציגה לנו כיצד התלבטו בפירוש נבואתו של ירמיהו, 'והְיָהָ כמִלְאֹות שׁבִעְיִם שׁנָהָ אפֶקְדֹ עלַ מלֶךֶ בבָּלֶ' (ירמיהו כה, יב, מגילה יא, ב-יב, א). היו אפשרויות שונות לתארך את ההבטחה, והן הופרכו בזו אחר זו. כן, אפילו אמוראי בבל התקשו בתחשיב, גם לאחר שהנבואה התקיימה בפועל! בסופו של דבר בא האמורא רבא ותירץ שהחשבון אינו מושלם, ששִׁבעְיִם זה לא בדיוק שבעים, שיש שם בחישוב חלקי שנים שייחשבו כשנים שלמות, ורק אז יעלה החישוב יפה. והוסיף רבא שאפילו דניאל, שאמנם לא היה נביא אבל היה בעל רוח הקודש, גם הוא טעה בחשבון הזה.
ולמעשה, כל התלמוד כולו מתנהג באופן הזה. חכמינו לומדים את דברי קודמיהם, מקשים עליהם ומפרשים אותם מחדש. לעתים נדירות מאוד הם גם דוחים את השמועה שבאה לפניהם, מכיוון שלא ייתכן שהיא אמיתית. אבל הדרך ללימוד היא דווקא על ידי שאלות ובירורים. חכמים מכבדים ומעריכים זה את זה, אבל זה לא מונע מהם להקשות זה על דברי זה.
