הכתב והקבלה שמות י"ג
(יז) ויהי בשלח – לא אמר בצאת ישראל ממצרים, יראה שהודיענו התאמתות רצונו ית' ויציאת כוונתו אל הפועל, שהוכרח פרעה להוציא את בני ישראל מארצו לחירות עולם ולחפשית הנצחית, כפי המכוון במלת בשלח בשי"ן פתוחה ודגושת הלמ"ד שהוא מן הכבד, להורות על השלוחים הגמורים והחלוטים, דבנין הקל יורה על השליחות שהיא לחזרה, כמו בשלח שאול וישמרו את הבית, וזה הענין לא היה מבואר בלשון בצאת ישראל.
פן ינחם – אין ספק לגבי קב"ה, כי ידע שינחם העם אם יוליכם הדרך הקרוב, אבל ביאור פן ינחם כדי שלא ינחם העם, וכמשרז"ל כ"מ שנאמר פן ואל אינו אלא ל"ת, וכמהו פן ישלח ידו ואכל וגו' פירושו כדי שלא ישלח ידו, יאמר אין ראוי לתת לו הזמנה שיאכל מעץ החיים, וכן כאן לא אתן להם הזמנה שישובו למצרים במה שילכו בדרך הקרוב (רב"ח). והיטב אמר בזה חכם אחד דמלת פן אין הוראתו העיקרית ענין החשש והדאגה (פיללייכט) שהנושא מסופק בדבר שאין בידו להכריע על שני חלקי האפשר בעתיד, וחושש שמא תגיע אל המציאות אשר איננו חפץ, כי אמנם ההוראה העיקרית היא ענין הסרה העברה ומניעה (וועגשאפפונג, וועגריימונג), מן פניתי הבית, פנה אויביך, פנית לפני', והמכוון בו הקדמת פעולה אחת המונעת ומסירה פעולה אחרת שלא תיטב בעיני הנושא, ותרגומו בל"א (דאמיט ניכט).
(כא) וה' הולך – כ' ראב"ע ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו ויושב קדם סלה, והכתוב ידבר כאן כלשון בני אדם כי כח ה' הולך עם ישראל. ורשב"ם אמר המלאך נקרא כאן בשם שולחו; כוונתם להרחיק ההגשמה; וא"ת מדבר קדמיהון, וכתיב"ע, פי' מלת הולך לפעל יוצא כמו הוליך, דומה לשאר פעלים שהם עומדים ויוצאים כמו ארמי אובד אבי, מאביד, וכמו היוצא השדה שפי' לראב"ע המוציא וכן בהפעיל משרש ילך פעם יאמר ונהרותם כשמן אוליך (יחזקאל ל"ב), ופעם ואולך אתכם קוממיות, בלי יו"ד ובלמ"ד צרוי'. ולפי"ז מלת לפניהם הוא שם לאותן ההולכים בראשונה קדומה (פאָרטראב, כביואל ב' כ') את פניו אל הים, והלמ"ד במקום מלת את (כבירמי' מ') ויקח לירמיה, לאויל יהרג כעש (איוב ה'), האוכלים למעדנים (איכה ד'); ואח"כ הודיע ע"י מה הוליך את שלפניהם עז"א בעמוד ענן, כלומר ע"י עמוד ענן, כי הבי"ת תשמש על העזר לפעול דבר (כישעיה מ"ה) ישראל נושע בה' (מיט, פערמיטטעסט, פיהרטע איהרען פארטראב פערמיטטעלסט דער וואָלקענזיילע), כי ההולכים ראשונה במחנה היו העיקריים שהצטרכו להנחותם הדרך, והמחנה שלאחריהם מעצמם נמשכים והולכים בדרך אחרי הראשונים להם. ובאמת הענן שהלך לפניהם בצאתם ממצרים לא היה אלא לשעתו עד הים, וגם לא היה לעיני כל ישראל רק לפני הנביאים שבהם, אך מתפלת משה אחר חטא העגל בהתפללו ונפלינו אני ועמך, והוכרת הברית עמו נגד כל עמך אעשה נפלאות (כי תשא ל"ד), מאז ולהלאה היה הענן לעיני כל בית ישראל, ככתוב (ס"פ פקודי) כי ענן ה' לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם.
לנחותם הדרך – אמר לנחותם שהוא מלשון מנוחה להורות על אופן הנהגה שהמתנהג נצול על ידו מן ההפסד, שלא יקדמנו שטן ופגע רע ונמלט מכל מכשול שהיה אפשר שיקרה לו אלו היה מונהג מזולתו; אמר נחית בחסדך עם זו גאלת שנצול העם מכל נזק אף שהיה במקום סכנה בתוך מהומת מצרים; בעצתך תנחני, נחני בצדקתך, תומת ישרים תנחם ודומיהם שכולם ענינם הנהגת הדבר באופן שהיה נשמר מן התקלה והפסד; וזה היתה תועליות ענני הכבוד שהגביה להם כל הנמוך בדרך והשפיל כל הגבוה, היה מכה נחשים ועקרבים לפניהם, שלא ירד עליהם מטר וברד ולא יכם שרב ושמש, כדאיתא במכדרשב"י ר"פ בשלח ובתרגום יב"ע בפ' ויסעו בנ"י מרעמסס סכותה. ומדלא אמר בדרך בבי"ת, כבנחמיה (ט' י"ט) עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בדרך, אפשר כי לנחותם הוא מענין בשובה ונחת, טוב מלא כף נחת, והטעם שיהיה להם הדרך לנחת ומרגוע (איהנען דען וועג אנגענעהם צו מאכען).
